אמרי הצבי ד צד

דהיינו של בעל הקרבן. וי"ל עוד יותר דבתחילת השחיטה הי"ל מום והוי שינוי וקני' הבעלים בשינוי אף אם יאוש ל"ק וניהא דהבעלים בעצמם לא עשו השינוי לא גרע משינוי דממילא דקני ג"כ וניהא דלענין שיהי' הקרבן כשר מכח השינוי דשחיטה לא מצי התוס' לומר משום דאז תו הוי מום ואינו עולה לקרבן מ"מ לענין שיהיו הבעלים קונין שיהי' שלהם ויהי' מיקרי שלהן שפיר מועיל ויאסר אם ישחטו הבעלים להבהמה זאת בעזרה. וכן י"ל ג"כ הסברא דבאין כאחד דאז קונה הבעלים להבהמה ונאסרה משום תשנ"ב וכמ"ש ה"ה בשם הרשב"א לענין קידושין דחלין הקידושין והקנין שניהם כאחד והרבה י"ל בזה אולם בזה יש לפקפק לפמ"ש בפנים (על דף י"א) [אומ"א] דשינוי המקלקל לא קני א"כ לא נוכל לומר דיקנה בשינוי ושניהם באין כאחד דהא שינוי כזו לא קנה כלל וה"נ אם תקנה לו השינוי יתסר מטעם תשנ"ב ובאמת כל שחיטה היל"ל דל"ק הואיל דהוי קלקול דבחיי' שוה הבהמה יותר ורק הואיל דאיכא עכ"פ תיקון ג"כ. וזה דוקא אם מותר באכילה ובהנאה ע"י השחיטה הוי תיקון אבל אם השחיטה לא תועיל להתירה באכילה לא תחשב תיקון כלל והוי קלקול ולא קני לה בשינוי כזו. ואף דמצינו בפסחים (דף ע"ג ע"א) תיקן להוציאו מידי אבמה"ח. מ"מ י"ל דשאני גבי שבת דתיקון קצת ג"כ מיחשב מלאכת מחשבת אבל לענין שינוי לקנות כיון דקלקולו יתר על תיקונו י"ל דמיחשב שינוי המקלקל וכעין זה כתבו התוס' חולין (דף ח' ע"א) ד"ה מותר והרבה י"ל בזה. אולם בסברת התוס' מתפרש כפשוטו דע"י השינוי השם של ההקדש הוי של הגזלן בעל הקרבן ואם הי' הגזלן שוחטה בעצמו בעזרה שפיר הי' נאסר משום חשב"נ דהא דידי' קא שחיט ורק עיקר קושי' של רו"מ ידידי נ"י הוא דקתני סתמא דמשמע אפילו אם הכהן שחטה אבל תו מועיל עכ"פ נתינת הרשות של בעל הקרבן שיהי' הכהן שחטה ולא מיקרי דאוסר דשא"ש ומיושב הכל. כן נראה לכאורה

אולם באמת אכתי לא מיושב בזה הקושי' מרש"י דכתב הטעם שלא יהיו כהנים עצבים משום דאכלו חולין בעזרה דהא לפ"ד התוס' הנ"ל דכתבו דקני לי' בשינוי השם דהקדש רק דפסול מטעם מצהבב"ע א"כ ע"כ דהתוס' לא ס"ל כרש"י בזה דהטעם משום חולין בעזרה דכיון דההקדש חל לא הוי תו חולין בעזרה וע"כ טעם התוס' שלא יהיו כהנים עצבים משום שהקריבו ואכלו קרבן פסול וא"כ לשיטת התוס' אין קושי' כלל על דברי דלא מיירי כלל מחולין בעזרה ורק קשה על דברי מרש"י דהא רש"י ע"כ לא ס"ל דקני דאם הי' קנה וחל ההקדש לא הוי חולין בעזרה וע"כ דלרש"י לא קני והוי חולין א"כ קשה על דברי דהא אא"א דשא"ש וגם הגזלן גופי' לא מצי לאוסרו משום חולין בעזרה דאינו שלו שלא קני לי'

שבתי וראיתי כי בדרך פלפול יש סברא לומר בכוונת דברי רש"י ז"ל בהקדם מאי דפריך הש"ס במס' ב"ק (דף ס"ז ע"א) אמ"ד דיאוש אינו קונה מהא דתנן הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומשני הש"ס אמרי התם איכא שינוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש ופירש"י ז"ל הקדישן הקדש ואסור ליהנות ותרומתן אסור לזרים אלמא קני לי' לגזילה ביאוש עיי"ש ולכאורה יש לדקדק למה דקדק רש"י ז"ל לכתוב דהקושי' ממה שאסור לזרים ולמה לא פירש נמי הקושי' ממה שהחולין מתוקנים משמע לכאורה מרש"י דהחולין עדיין אינם מתוקנים ולכאורה י"ל בזה

ואולי י"ל דכוונת רש"י ז"ל לתרץ קושי' התוס' שם ד"ה מעיקרא טיבלא וז"ל ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה כו' מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיחי עכ"ל ועיין ברשב"א ז"ל שם שהקשה על תירוץ התוס' בזה ומתרץ תירוץ אחר יעו"ש וי"ל דלרש"י ז"ל הי' קשה ג"כ קושי' זו של התוס' והרשב"א וע"כ סובר רש"י דבאמת כשהפריש התרומה עדיין לא נגמר השינוי השם עד שבא אח"כ ליד כהן דאז לא מהני תו השאלה ונגמר השינוי השם ומש"ה עיקר חלות השם תרומה נגמר כשבא ליד הכהן. וי"ל ג"כ דנגמר למפרע שם תרומה תשעת הפרשה אם בא אח"כ ליד כהן ומש"ה אחר ההפרשה קודם שבא ליד כהן י"ל דעדיין אין החולין מתוקנים אבל מועיל הפרשת התרומה לענין שיהי' אסור לזרים כיון דאם יבא ליד כהן יוגמר חלות התרומה ואף דבלא"ה הוי טבל מ"מ מועיל ההפרשה שאף אם יפריש עלה ממק"א ג"כ תהי' אסורה מטעם השם תרומה ומעתה י"ל דזה שדקדק רש"י לפרש קושי' הש"ס ממה שאסור לזרים משום דלפ"מ שתירץ הש"ס דהוי שינוי השם הוי ג"כ הפי' דהחולין אינן מתוקנים רק כשתבא התרומה ליד כהן ומקודם הוי תרומה רק לענין שאסור לזרים מש"ה התחיל רש"י לפרש גם בקושי' הש"ס העיקר רק ממה שאסור לזרים

ולפ"ז יש לומר דגם בהקדש דקאמר הש"ס דהוי שינוי השם ג"כ קשה כקושי' התוס' והרשב"א דהא הוי שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה. אולם לפ"מ דמבואר בתוס' כריתות (דף י"ג ע"ב) בד"ה ארבע דאחר שחיטה וזריקה לא מהני תו שאלה ובמלמ"ל (פי"א ממעה"ק ה"ד) מסופק אחר שחיטה קודם זריקה אם מהני שאלה ע"ש וא"כ י"ל ג"כ דאחר השחיטה והזריקה דאז נגמר למפרע השינוי השם ונגמר הקנין למפרע והיינו דבאמת הוי שינוי השם מקודם רק דהי' אפשר בשאלה והי' שינוי החוזר לברייתו אבל אחר השחיטה והזריקה שכבר תו ליתא בשאלה תו נגמר הקנין למפרע ולפ"ז י"ל דבאמת רש"י ס"ל כהתוס' בגיטין בזה דעולא ס"ל דקונה ביאוש ושינוי השם דהקדש ורק הואיל דלא נגמר השינוי השם רק אחר השחיטה וזריקה אמרינן דהקרבן כשר כיון דנגמר הקנין דשינוי השם למפרע ורק דמיחזי כחולין בעזרה ויהיו הכהנים עצבים כיון דתחילת השחיטה עוד לא הי' נגמר הקנין מיחזי כחולין בעזרה אבל באמת הוי שלו למפרע ואכתי אפשר לומר דבחולין בעזרה אמרינן ג"כ אא"א דשא"ש. מיהא זה כתבתי רק לפלפולא אבל בפשטות נוכל ליישב דברי כמו שכתבתי בראשונה דעולא לשיטתו דאדם אוסר דשא"ש. ואף שכתבתי בפנים להוסיף ולומר דגם למ"ד דאדם אוסר דשא"ש ג"כ לא מצי לאסור בחולין בעזרה דשא"ש משום דכתיב מבקרך וצאנך וא"כ קשה ע"ז מהך דגיטין י"ל דהא כתבתי בפנים דזה דוקא לאביי דיליף דחשנב"ע אסור מקרא דכי ירחק וגו' אבל לר' יוחנן דיליף במה מצינו מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור א"כ לא ילפינן מקרא דכי ירחק וליכא גילוי מקרי דמבקרך ומצאנך דבעינן דוקא שלו ומש"ה י"ל דעולא ס"ל כר' יוחנן דיליף במה מצינו ושפיר מצי לאסור בחשנב"ע דבר שאינו שלו דס"ל אדם אוסר דשא"ש ודו"ק

והאמת אגיד כי מעלת ידידי הרב נ"י העירני בדבר שלא עלה ברעיוני בעת לימודי ורק אודה לד' כי לא נפלו דברי בזה ומיד שעיינתי בדבריו זכיתי בעזה"י לתרץ דברי

אולם בר מן דין בעיקר קושיותיו הללו אי בעינא הייתי מתרץ הלא כתבתי דזה תליא בפלוגתא דבני הישיבה ור"ח במנחות (דף, מ"ח) וגם תליא בפלוגתא דר"י ואביי במס' קידושין (דף נ"ז) מאיזהו לימוד ילפינן דחשנב"ע אסור וא"כ הי' באפשר לתרץ דברי דסוגי' דמס' גיטין (דף נ"ה) אזלא כשיטת ר' יוחנן והבני ישיבה דלדידהו השוחט בהמת חבירו חולין בעזרה הואיל דהמעשה השחיטה הוה האיסור וכמו שבארתי בארוכה אולם לפמ"ש לעיל עולין שפיר דברי במרווח ב"ה

עוד העיר ידידי הרב שיחי' על מ"ש [באק"ו] לחזק סברא זו עפ"ד הר"ש (בפ"ז דמסכת כלאים) הואיל דכתיב כרמך אינו יכול לאסור כרמו של חבירו הה"נ למ"ד דילפינן חשנ"ב מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך אמרינן גם כן דוקא בקרך וצאנך הא אם שחט בהמת חבירו חולין בעזרה אינו נאסר מה"ת וע"ז כתב דהא דרשינן מהאי קרא כל דיני שחיטה ואם נימא דנדרוש בקרך למיעוט ולא של אחרים הכי נימא גם כן דבהמת אחרים מותר לאכול בלא שחיטה וכיון דבקרך לאו דוקא א"כ כמו כן לענין מה דדרשינן ולא בקירוב מקום ג"כ לאו דוקא בקרך אלא גם בהמת חבירו ג"כ אסור חשנ"ב עכ"ד. והנה יפה העיר בזה. אולם מ"ש דלפי דברי נמעט נמי מבקרך דבהמת אחרים מותר בלא שחיטה. הנה בודאי דבזה ידעינן דאסור בלא שחיטה גם בהמת אחרים דהא נבילה היא כל שלא נשחטה ורק דיכול לומר דנמעט לה מאיסור עשה דאינה זבוח וא"כ י"ל הואיל דתו לא הוי שוין השני מיעוטין דלענין חולין בעזרה יהי' המיעוט לגמרי מקרא דמבקרך ולענין מצות השחיטה יהי' רק לענין העשה דאינה זבוח ולא לענין איסור דאכילה דהא יהי' אסור משום נבילה תו נוכל לומר דלענין איסור אכילה לא ממעטינן מקרא דמבקרך אבל לענין חשנ"ב דהוא מהדיוק בריחוק אבל לא בקירוב בזה שפיר י"ל דממעטינן לה מקרא דמבקרך ודו"ק בזה: