אמרי הצבי ד פג

ופרש"י דעל מתני' קאי בטפת חלב שנפלה על החתיכה ויש בה בנ"ט דהחתיכה אסורה אוסרת אח"כ החתיכה ההיא את כל החתיכות. והנה מתני' דטפ"ח מיירי באופן שלא נאסר רק אותה חתיכה לרש"י במקצתה ברוטב ולר"י בכולה חוץ לרוטב והא דנאסרה כולה אע"ג דצלי אינו אוסר יותר מכדי נטילה הוא או משום דחלב הוא שמן ומפעפע בכילה או כתירוצו של הר"ן דדבר צלול והבל הקדירה אוסר בכולה יעוין בזה בש"כ יו"ד (סי' צ"ב סק"ג) מ"מ לדעת הסוברים דבצלי לא נאסר בב"ח מה"ת גם בזה לא נאסרה החתיכה מה"ת וכמ"ש החוו"ד (סי' צ"ב סק"ה) דלרש"י במקצתה חוץ לרוטב ולר"י בכולה חוץ לרוטב דדינו כצלי ולא הוי דרך בישול יעוש"ה בחוו"ד

ומעתה לשיטת הראשונים בהא דמשני הש"ס במס' חולין (דף צ"ט ע"ב) שאני ציר דגים דזיעה בעלמא הוא דכל איסור האסור מדרבנן בטל במב"מ לר"י א"כ יקשה אמאי קאמר רב דהחתיכה אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהוא מב"מ והא גוף החתיכה אסורה רק מדרבנן ובדרבנן מב"מ בטיל גם לר"י. וצ"ל דאח"כ בבישול היינו כשניער את הקדרה וכולה בתוך הרוטב הוי בישול גמור נאסרה החתיכה ההיא מה"ת דאפשר לסחטו אסור מה"ת ואוסרת אז וכ"כ הפרמ"ג בכמ"ד. ומעתה אם נימא בנולד האיסור בתערובות בטל מב"מ אמאי נאסרו כל החתיכות והא מקודם הבישול ל"ה איסור תורה ובטלה גם במינו ואחר הבישול שנאסרה מה"ח כבר נתערבה והוי נולד האיסור בתוך התערובות וליבטל ג"כ עכ"ד ב"ג הרה"ג שיחי'

אמנם לעד"נ דאין מזה דחוי' לדברי והוא דהא דקאמר הש"ס דאוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה נראה דמיירי שהחתיכה שנפלה טפת חלב עלי' ונאסרה היא עדיין ניכרת והיינו דאע"ג שהיא עתה לאחר הניעור כולה בתוך הרוטב והחתיכות מ"מ היא ניכרת בפ"ע שהיא החתיכת איסור רק שהרוטב מכסה אותה אבל באמת היא ניכרת ורק הטעם הנפלט ממנה אוסר את כל החתיכות משום מב"מ. דאל"כ רק דמיירי שכשנוער החתיכה לתוך הרוטב ושאר חתיכות מתערבת בזה עם שאר חתיכות עד שאינו ניכר איזהו החתיכה דאיסורא א"כ הא כתבו התוס' במס' יבמות (דף פ"ב ע"א) בד"ה ר"י ובכמ"ד דיבש ביבש גם לר"י בטיל במב"מ יעוש"ה א"כ כשמתערבת החתיכה זו עם שאר חתיכות שבקדירה שהן היתר מתבטלת חתיכה זו ונעשה היתר א"כ תיכף כשניער נעשה החתיכה היתר והאיך יאסור טעם הנפלט ממנה אח שאר החתיכות והא גוף החתיכה כבר הותרה וטעם היוצא ממנו הוא ג"כ היתר וכיוצא בזה כתוב בפרמ"ג (סי' ק"ט בשפ"ד סק"י) וז"ל עיין בתשו' הרשב"א (חכ"ה) על יבש ביבש שאסור לבשל יחד בלא ס' כתב ותדע דאי נפל חתיכה נבילה ויש ס' ודאי דאסור ליקח מן התבשיל שיתמעט מס' עכ"ל ולא אבין דודאי אי ניכר האיסור פשיטא דאסור אבל בלא הוכר אימא אה"נ דמותר דכבר הותר עכ"ל הפרמ"ג ז"ל. וה"נ אם לא הי' ניכר החתיכה ובטילה חד בתרי דהוא יבש ביבש גם טעם הנפלט ממנה אינו אוסר וע"כ מיירי בניכר החתיכה. וכסברא זו מפורש בפלתי (סי' צ"ב סק"ה) עמ"ש המחבר אם נפל לתוך המרק או לחתיכות ולא נודע לאיזו חתיכה נפל נוער הקדרה כולה כו' וכתב הכו"פ ז"ל בזה דבנפלה הטפת חלב לחתיכה שחוץ לרוטב ואינו ידוע על איזהו חתיכה ויש איזהו חתיכות ונכנסו כל חתיכות לבית הספק א"כ תיכף הוי נתערב חתיכה בחתיכה ולא נודע איזהו והו"ל מב"מ וחד בתרי בטיל דבר תורה וחזר איסור להיות היתר ומש"ה יכול לנער אח"כ דתיכף ברגע נפילה טרם שיתן טעם לחבירו חד בתרי בטל וחזר איסור להיות היתר ולא שייך חנ"נ דכולו היתר כו' עייש"ה בכו"פ ז"ל והוא כמ"ש

וכן יש לדייק מדברי רש"י ז"ל במס' חולין (דף ק' ע"א) בהא דדרש רבב"ח חתיכה של נבלה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אוקי רב אמורא עלי' ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ ואוסרת כל. החתיכות כולן מפני שהן מינה ופרש"י חתיכה של נבילה ומכירה עכ"ל ונוכל לכוון זה בדברי רש"י ז"ל במ"ש ומכירה דאם אינו מכירה בטילה גוף החתיכה חד בתרי בשאר החתיכות היתר שבקדרה ותו לא מצי פליטתה לאסור

אלא שעל ראי' זו מרש"י אמר ב"ג הרב הנ"ל נ"י שיש לפקפק כי י"ל דמש"ה פירש"י ומכירה משום דאם אין מכירה לא היתה החתיכה בטילה חד בתרי דמיירי בחתיכה הראוי' להתכבד וא"כ אמאי קאמר רבב"ח אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות והא החתיכות בלא"ה נאסרו אף אם אין בהם טעם משום דנתערבו עם החתיכות נבילה יבש ביבש ולא בטילה משום דהוה חהר"ל ומש"ה פירש"י ומכירה לגוף החתיכה נבלה. וראיתי בספר ראש יוסף ז"ל ע"ד רש"י ז"ל שכתב כן בכוונת רש"י ומפלפל גם אם נימא דרבב"ח מיירי באין החתיכה ר"ל יעוש"ה. וי"ל בזה

אולם בכו"פ ז"ל הנ"ל מפורש כסברתי הנ"ל. וב"ג הרב שיחי' אמר לחלק בזה דלעולם נוכל לומר דמיירי באין מכירה ומ"מ אוסרת בטעמה מיד כשניער לחוך הרוטב משום דהוא ברותח ותיכף ברגע שניער פולט מש"ה הפליטה אוסרת כדין לח בלח תיכף בתחלת הניעור עכ"ד. ולע"ד אין סברא לומר דפליטת החתיכה יהי' אוסרת קודם ביטול גוף החתיכה מדין יבש ביבש ודוקא אם היתה פולטת בעודה ניכרת אוסרת בפליטתה אבל מרגע שנתערבה שאינה ניכרת הביטול יבש ביבש והפליטת החתיכה הם ברגע אחת ועוד מצד הסברא קודם שפולטת צריכה לשהות מעט בהקדירה בתוך הרוטב זמן מה רק שאין אנו יכולין לכוון מחי מתחיל הפליטה אבל מ"מ פשיטא דהביטול בא קודם תיכף כשניער אותה לתוך הרוטב עוד קודם הפליטה וכיון שנתבטל מקודם כבר החתיכה היא היתר ושוב אין פליטתה יכולה לאסור וז"ב בסברא ובטעמא ומש"ה נראה דע"כ מיירי רב דהחתיכה ניכרת

ולכאורה הי' אפשר לומר דלעולם מיירי רב שאין החתיכה ניכרת ורק דמיירי שהחתיכה היא ראוי' להתכבד ולא בטילה בשאר החתיכות דבב"ח חהר"ל אינה בטילה משום דמיחשב איסור מחמת עצמו וכמבואר בש"ע יו"ד (סימן ק"א ס"ב) ומש"ה פליטתה אוסרת

אולם ז"א חדא די"ל כיון דחהר"ל שאינה בטילה הוא רק מדרבנן א"כ מדאורייתא החתיכה בטילה ולא מצי פליטתה לאסור שהוא היתר וכנ"ל ורק מדרבנן אינה בטילה א"כ יש סברא לומר דמיחשב כאיסור דרבנן דמב"מ בטיל. הגם שיש לפלפל בזה דכיון דהי' עליו שם איסור בב"ח דאורייתא רק שע"י הביטול נתגלגל שהוא איסור דרבנן כה"ג אולי י"ל דכ"ע מודו דלר"י לא בטיל במב"מ אבל מלבד זה ג"כ קשה לומר כן דא"כ מה קאמר רב חענ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה והש"ס מפלפל דנימא סלק כו' ותיפוק לי' דבלא"ה החתיכות אסורות מדין תערובת יבש ביבש שהחתיכה שנפלה עלי' הטפת חלב ונאסרה נתערבה בהן ואינה בטילה משום דהוה חהר"ל. וע"כ נראה דמיירי במכירה וכמש"ל. ומעתה דמיירי במכירה להחתיכה שנאסרה מטפח חלב א"כ ל"ק מה שהקשה ב"ג הרב שיחי' על סברתי תי דהא הכא לא הוי נולד בתערובות כיון דהיא ניכרת באמת ואוסר שפיר טעם היוצא ממנה דכשבאה החתיכה לרוטב ונאסרת בבישול מדאורייתא תו אוסרת אח"כ בפליטתה את השאר ודו"ק. ובשעת העיון הי' לי עוד איזהו הערות להוסיף לבאר בזה ומחמת טרדות שונות לא כתבתים וכעת בעת הסידור נשכחו ממני

[כד] דף ס"ט ע"א אומ"ח אק"א כתבתי די"ל אע"ג דהפקר ל"מ בדבר שאינו ברשותו מ"מ יוכל לסלק נפשי' מהחפץ אע"ג שא"ב ואף דכשמסלק נפשי' נוכל לומר דהוי הפקר ממילא מ"מ הואיל דלא תלה הפקירו בהחפץ רק שסילק נפשי' מהני ותירצתי בזה קושי' הקצה"ח (בסימן ל"ז סק"י) בשם אחיו הגאון ז"ל בהא דב"ב (דף מ"ג) ליסלקו בי תרי מנייהו כו'. וגם תירצתי בזה קושית הפ"י ז"ל דאם יאוש מטעם הפקר האיך מהני יאוש בגזילה וגניבה והא א"א מפקיר דבר שא"ב ובזה י"ל דיאוש שמייאש את עצמו מהחפץ הוא בתורת סילוק דמועיל באינו ברשותו וכמבואר בפנים

אחז"ר ראיתי בשו"ת חסד לאברהם למורי הגאון ז"ל בחאו"ח (סימן ל"ג) שהאריך בענין יאוש ולחיבת הקודש אעתיק לשונו בקצרה הביא דברי השו"ת הב"ח ז"ל (סי' קס"ד) דהפקר וביטול מהני בחמץ שאינו ברשותו שחמה עליו הקצה"ח (בסי' רי"א סק"ד) דמבואר בסוגיין דצנועין דא"י להפקיר דבר שא"ב ע"ש וכתב הגאון