אמרי הצבי ד פב

הפירי להכהן לאכילה בגבולין והמעות יוליך לירושלים. אבל צ"ע למי שייך המעות. ועוד הרבה צ"ע להבין הפי' בהתרגום ובאבן עזרא

[כב] דף ס"ט ע"א אומ"ו אק"ב שהקשיתי דהאיך נוכל לומר דר' יהודה אית לי' כל שילקטו דא"כ תקשי דמשמע מגמ' דאם סובר כל שילקטו אית לי' נמי דצנועין וקשה קושית התוס' בסוגיין בד"ה כל הנלקט דהא לא הי' מועיל למה שגדל אח"כ ולא נוכל לתרץ תו כתי' התוס' דבטל ברוב דהא הוה מב"מ ור' יהודה סובר דמב"מ לא בטל כו' כמבואר בפנים

והנה מכבר הארכתי בפלפול בענינים אלו במכתב לידידי הרב החריף מו"ה קלמן מק"ק וואלי וכאן אעתיק רק גרגיר אחד השייך לקושי' זו מה שכתב הרב החריף הנ"ל ליישב דהגדילין הנוספין לאחר הפדיון נראה ברור דלא הוי איסורן אלא מדרבנן ומה"ת מותרין לגמרי כיון דעיקר הוא היתר דהא הוא לאחר הפדיון והיוצא מן הטהור טהור והרי אף בגידולי הקדש וכן בכל גידולי איסור או קונס מבואר בנדרים (דף מ"ז ע"א) דלא הוי רק איסור דרבנן ומכ"ש בגידולי היתר דודאי לא הוי אסור אלא מדרבנן והתוס' במס' חולין (דף צ"ט ע"ב) בד"ה שאני ציר כתבו דהואיל דהוי דרבנן גם לר"י בטל עכ"ד

הנה בגוף דבר זה אי בכל איסור דרבנן אמרינן דגם לר"י מב"מ בטל או רק דשאני זיעה דאיסור גרוע הוא הואיל דלא הוי אלא זיעה בעלמא אבל באיסור דרבנן דלא הוי זיעה סובר ר"י ג"כ דמב"מ לא בטל לפי הנראה איפלגי בזה הראשונים ז"ל ויעוין ברשב"א חולין (דף צ"ט) שם וכבר האריך בזה בספר מלא הרועים כלל מב"מ (אות י"ג) הביא בשם הריטב"א חולין וז"ל יש שרוצין לומר דמב"מ בטל באיסור דרבנן וי"ל דשאני הכא דאיסור גרוע הוא וזיעה בעלמא וכמו שהקיל בו ר' יוסי לדונו בששה עשר והמלא רועים האריך שם בזה דהרבה ראשונים סוברים דבכל איסור דרבנן מודה ר' יהודה דמב"מ בטל ואין לי ספר הריטב"א לעיין בו וא"כ אכתי יקשה לשיטת הריטב"א הנ"ל

ואולם בגוף הדבר י"ל דהכא הגידולין אסורין מה"ת אף דנימא דגידולי קונמות רק מדרבנן אסור כמבואר ברמב"ם והראב"ד וכ"מ (בפ"ה מהל' גדרים הט"ו) מ"מ אינו דומה כלל לכאן דבכרם רבעי אף שכבר נפדו הפירות בעודן מחוברין מ"מ מה שגדלו הפירות אח"כ הגידולין אסורין מה"ת ולא דמי ליוצא מן הטהור משום דהרי האילן הוא היתר ורק הפירי שגדל בו אסרה התורה והרי סוף סוף הרי התוספות הזה שנתגדל הפירי עיקר היניקה והגידול הוא מהאילן וזה הוא שאסרה התורה ואפילו אם נימא דגידול התוספות בא מן האילן ומן הפירי ג"כ מ"מ כל מה שגדל בשנה הרביעית אסרה התורה ומה חילוק יש בין אם גדל פירי חדש על האילן הלז בשנה הרביעית או כי נתגדלה הפירי הלז שכבר פדה אותה סוף סוף מה שגדל בשנה הרביעית אסור מה"ת. ואף אם נימא דמה שנתגדל מן האילן אסור ומה שנתגדל מן הפרי הפדוי יהי' מותר ונימא דהיה זוז"ג כמו נטע אגוז של ערלה. יש לומר בזה דגם כי נבא לדון מטעם זוז"ג הרי כתב הר"ן דהוא ג"כ מטעם ביטול א"כ אם אמרינן דלא בטיל אליבא דר' יהודה מב"מ גם זוז"ג אסור וא"כ אכתי מה שהוא אסור הגידולין הוה האיסור מה"ת ולפ"ז מיושב השגת הראב"ד (בפ"ה מהל' נדרים) שהקשה מהא דהוי זוז"ג עיי"ש ולסברת הר"ן דהוא מטעם ביטול בדשיל"מ אסור זוז"ג וכבר האריכו בזה וי"ל בזה. אולם בכאן יותר נכון לומר דהגידולין אסורין מה"ת ומשום האי טעמא שכתבתי ודו"ק

[כג] שם ע"א אומ"ו אק"ג כתבתי דיש סברא לומר אף לר' יהודה דסובר מב"מ לא בטיל מ"מ היכא דנולד האיסור בתוך התערובות מודה ר"י דבטיל וכמ"ש הראשונים לענין דשיל"מ כו' וכתבתי דלא תקשי על סברתי מהא דחולין (דף ק"ח) חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא כו'. אח"ז הגיעני ספר לב ארי' על מס' חולין ראיתי (בדף ק"ח) שם על תוד"ה אמאי מותר שם בד"ה אמנם כן בתחילה כתב דדוקא גבי דשיל"מ דהיא רק חומרא דרבנן דמב"מ לא בטיל אמרינן להאי קולא להיכא דנולד האיסור בתוך התערובות אבל לא אליבא דר"י דמב"מ ל"ב מה"ת. אלא דכתב עוד להחזיק סברא זו גם אליבא דר"י דמב"מ ל"ב מה"ת ג"כ אמרינן לסברא זו וכתב סברא שלא תקשי עלה מסוגי' דחולין שם חלב אמאי מותר כו' והוא כסברתי הנ"ל שכתבתי בזה ליישב שלא תסתור מסוגי' הנ"ל

והנה ב"ג המאה"ג מו"ה אפרים, שרגא הלוי נ"י אבד"ק אוניאוווע העיר על סברא זו מהא דאיתא בחולין (דף פ"ז ע"ב) בנתערב בדם בהמה או בדם היקז של התו' ר' יהודה אומר אין דם מבטל דם דמב"מ לא בטל והרי לפי סברא זו דבנולד האיסור בתערובות גם ר"י מודה דמב"מ בטל א"כ דוקא כשהי' הדם החייב בכיסוי בפ"ע ונתערב אח"כ הוא דלא בטל לר' יהודה אבל בשחט לתוך הדם הפטור מכיסוי שהדם החייב בכיסוי לא הי' ניכר מעיקרא גם לר"י בטל ורואין אותו כאלו הוא מים דהא ממש הוא כמו היין היוצא מענבים להגיגית בשבת. וא"כ הו"ל לר' יהודה לומר במתני' בד"א בשחט אז בטל אבל בנתערב דם שהי' בפ"ע אז אין דם מבטל דם עכ"ד ב"ג הרה"ג שיחי'

והנה סובר ב"ג הרב שיחי' דבשחט לתוך דם בהמה מיקרי נולד בתערובות כמו ענבים בגיגית ובאמת הפרש גדול יש בזה כי שם מיירי שהענבים מונחים בתוך היין וכמ"ש הטור באו"ח (סי' ש"כ) וז"ל גיגית מלאה ענבים כו' ואם יש בגיגית יין צלול שיוצא מע"ש מותר שכל יין ויין היוצא בשבת מן הענבים מתבטל ביין שיוצא מע"ש ומטעם זה נמי מותר לשתות יין מן החבית שממלאין אותו ענבים שלמים ונותנין יין עליהם ולאחר זמן מתבקעין ויוצא מהם יין אף כשנתבקעו בשבת שכל מה שיוצא מהם מתבטל ביין שיש בו עכ"ל וכ"ה בש"ע או"ח שם (ס"ב) וביו"ד (סי' ק"ב) ברמ"א ובש"כ (סקי"ב). והפי' הפשוט הוא לענ"ד דהיין היוצא מהענבים לא הי' ניכר כלל בפ"ע קודם שנתערב בהיין שבגיגית ואף דבדין הראשון שכתב הטור גיגית מלאה ענבים כו' ואם יש בגיגית יין צלול כו' משמע קצת היין הצלול שבגיגית לא הי' מכסה כל הענבים וא"כ היין שזב מן הענבים שאינם מונחים בתוך היין רק למעלה מן היין וא"כ י"ל דניכר כל טפה וטפה שזב מן הענבים קודם שבאין בתוך היין ואמאי מיקרי זה נולד בתוך התערובות. י"ל דכבר מרומז זה בב"י מ"ש בשם המרדכי וז"ל דה"מ כשהאיסור בעין מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר אבל הני לא ניכר מעולם אלא מעט מעט שיוצא ומתערב עם המשקין שיצאו מאתמול עכ"ל ובמרדכי סופ"ק דשבת מבואר קצת יותר ועיין במג"א שם (סק"ה) בשם הסמ"ק ז"ל ואע"ג דדשיל"מ לא בטיל ש"ה כיון שלא הי' ניכר קודם שנתערב בטיל שלא הי' עליו שם יין מעולם עכ"ל משמע דאע"ג דהי' ניכר קצת כל טיפה וטיפה מ"מ אין זה חשיב ניכר קודם התערובות כיון שלא הי' ניכר רק טפה טפה ולא הי' מעולם שם יין עליו קודם שנתערב ויש לצרף סברות המרדכי והסמ"ק כאחת

ולפ"ז נראה דבאמת בגת שהענבים הם בגת למעלה והיין יורד מן הגת למטה לתוך היין שבתוך הבור דיש מרחק בין הגת להיין שבבור דכשמקלח היין מן הגת לתוך היין שבבור הוא דבר נפרד בפ"ע וניכר המשקה הזב דאז באותו רגע יש עליו שם יין כמבואר ביו"ד (סי' קכ"ג סי"ז) א"כ באמת י"ל דלא נתבטל היין הזב בשבת מן הגת להבור משום דהוי דשיל"מ דהוי ניכר קודם התערובות

ונראה שזה הוא כוונת הגאון הרב מלאדי ז"ל בש"ע שלו באו"ח (סי' ש"כ ס"ד) שהביא הך דין דגיגית וכתב עלה וז"ל ועבי"ד (סי' קכ"ג) אימתי חל עליו שם יין עכ"ל ונראה שכוונתי ז"ל כעין זה ודו"ק. ולפ"ז בשחט לתוך דם הפטור מכיסוי הדם המקלח בשעת השחיטה מן העוף דהוא ניכר קודם שנתערב עם הדם הפטור לא מיחשב נולד בתערובות כיון דבשעת הקילוח הוא ניכר בפ"ע ולא קשה מה שהקשה ב"ג הרב שיחי' על דברי ודו"ק

עוד העיר ב"ג הרב שיחי' על סברתי הנ"ל דבנולד האיסור בתוך התערובות גם לר"י מב"מ בטיל בהקדם מה שהעיר במס' חולין (דף ק"ת ע"א) במתני' טפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור כו' ובגמ' אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה חענ"נ ואוסרות כל החתיכות כולן מפני שהן מינה פר