אמרי הצבי ד פא

א"כ הי' עדיין הפקר אחר שנתלשו ואז ההפקר פוטרן לגמרי וכמו בהפקיר שיבלים ואף אם הפריש ממנו תרומה אינו חל שם תרומה

והנה פשטות דברי הירושלמי והרמב"ם והראב"ד נראה דבהפקיר קמה דבהפריש חל התרו"מ הוא מדאורייתא. ומעתה בשביעית דהוא הפקר בעודו בקמה במחובר אבל כשאדם לקטו זכה בו ונעשה ממונו וכמבואר במסכת קידושין (דף נ"ב ע"א) וכמש"ל וא"כ בפירות שביעית אינן הפקר רק כשהן מחוברין אבל משלקטו אדם זכה בהן ואינן עוד הפקר וא"כ לא הי' כלל הפקר בתלוש דבתלישתן זוכה בהן הלוקט וכיון דלא הי' הפקר רק בהיותן מחובר הוא דומה להפקיר קמה וזכה בהן בהיותו מחובר דאע"ג דאינו חייב להפריש מ"מ אם עבר והפריש חל שם תרומה והה"נ בשביעית דלא הי' הפקר רק במחובר אע"ג דאינו חייב להפריש מ"מ אם הי' עבר והפריש הי' חל עליהן השם תרומה ומש"ה איצטריך קרא בשביעית לפוטרו מן המעשרות לגמרי שגם אם עבר והפריש לא חל עליהן שם תרו"מ. ועיין ת"ש בעזה"י בחידושי (לדף צ"ד ע"א) [או"ז] בענין זה ומ"ש שם [באק"ג] לפרש דברי השמ"ק שם וצידדתי שם דהיכא שזכה בבצירתו מיחשב כמו זכה בתלוש וא"כ י"ל בזה

ולפי האמור אין צורך עוד לומר בזה עפ"י חקירת הגאון בעל אומץ יוסף ז"ל ורק אפילו אם נימא דאינו יכול להפריש תרו"מ מתבואת הפקר מ"מ א"ש דהא כשלקטן כבר זכה בהן והן שלו ומצי להפריש מהם תרו"מ ועולה תירוצי הנ"ל על קושי' הט"א גם בלא דברי האומץ יוסף ז"ל ודו"ק

אמנם זה נכון אם נימא דהא דבהפקיר קמה ועבר והפריש דחל התרומה מדאורייתא אולם יש סברא לומר דהא דאם עבר והפריש תלה התרומה הוא רק מדרבנן וכן צידדתי לקחן (על דף צ"ד) שם א"כ אין עולה תירוצי זה לומר דאיצטריך קרא למעט זה

אמנם בעיוני עתה יש ליישב קושית הט"א ז"ל גם אם נימא דעבר והפריש דחל התרומה רק מדרבנן כתירוצי הנ"ל ובאופן אחר ממה שכתבתי דעולה מדברי דיש חילוק בין הפקר לשביעית דבהפקר חל ההפרשה ורק בשביעית לא חל כלל ההפרשה וכעת נראה לומר דגם בהפקר לא חל ההפרשה כלל ורק אי לאו דאשמעינן קרא בשביעית היינו טועים לומר כן דניהא דהפקר פטור מתרו"מ אבל מ"מ אם מפריש ממנו חלה ההפרשה ואשמעינן קרא דשביעית דפטור ואף דלא צריך לאשמעינן בשביעית דהא הם הפקר אלא לאשמעינן דלא חל כלל ההפרשה ג"כ וגם בהפקר הדין כן ובא זה ולימד על זה. ועיין תוס' נדרים (דף מ"ד ע"ב) בד"ה המפקיר וז"ל דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק כו' ובשביעית נמי דרשינן דפטור מן המעשר דכתב ואכלו אביוני כו' ואיכא למימר תרווייהו צריכי עכ"ל התוס' הרי דרימזו התוס' לקושי' הט"א הנ"ל וכתבו דאיכא למימר דתרווייהו צריכי ולפי האמור י"ל בכוונת התוס' דתרווייהו צריכי כמ"ש. ועיין בספר דברי שאול ויוסף דעת על יו"ד (בסימן של"א סט"ז) הביא שכבר הקשה במוהרי"ט (סי' מ"ג) קושית הט"א הנ"ל עייש"ה בזה ודו"ק

[כף] דף ס"ח ע"ב אומ"ג אק"ג הבאתי דברי הירושלמי פ' הכותב ה"ג מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית ר' ירמי' סבר מימר משיתנם לתוך כליו א"ר יוסי אפילו נתנן לתוך כליו לא זכה בהן דהוה סבר מימר דאינון דידי' ולית אינון דידי' כו' והקשיתי דאמאי לא יזכה לו חצירו לבעה"ב בפירות שביעית דהא מונח בשדהו ונימא דחצירו זכתה לו שלא מדעתו. ובשלמא לר' יוסי י"ל הואיל דהוא אינו יודע שחצירו צריך לקנות לו דהוא סבר דאינון דידי' וכר' יוסי אבל לרב ירמי' דסובר משיתנם לתוך כליו אז זכו לו כליו אע"ג דסבר דאינון דידי' א"כ נימא נמי דחצירו קנחה לו שלא מדעתו ויקנה לו חצירו עוד קודם שיתנם לתוך כליו כו'

והעיר ע"ז נ"ג האברך החריף מו"ה שלמה רפאל זאב נ"י מק"ק קוואהל דהא כתבו התוס' במסכת ב"ב (דף נ"ד ע"א) ד"ה אדעתא כו' דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוון לקנות לא קני ע"ש וא"כ הכא דהוא יודע שהפירות הם בחצירו ולא נתכוון לקנות לא קני לו חצירו עכ"ד

והנה לכאורה נראה דבאמת טעמא דר' יוסי דאפילו נתנן לתוך כליו לא זכה בהן דהוה סבר מימר דאינון דידי' ולית אינון דידי' הוא באמת מה"ט דמודה דחצירו קונה לאדם שלא מדעתו מיהו דוקא היכא שאינו יודע אם הוא בחצירו אבל אם יודע ואינו מתכוון לקנות לא קני וכסברת התוס' ומש"ה בנתנן לחוך כליו לא קניין לי' כליו אע"ג דכליו מתורת חצר עיין במסכת ב"מ (דף ט' ע"ב) ובמח"א (הל' מכירה סי' ד') בד"ה וראיתי בירושלמי כו' מ"מ לא קנה משום דידע שהפירות בתוך כליו שהוא חצירו ולא נתכוון לקנותן וממילא מוכח דר' ירמי' דסבר דקניין לו כליו סובר דגם בכה"ג שידע שהם בחצירו ולא נתכוון לקנות ג"כ קנה לו חצירו ומש"ה קניין לו כליו מתורת חצר ועיין בשירי קרבן שם בהא דקאמר הירושלמי על המתני' הניח פירות החלושים מן הקרקע כל הקודם בהן זכה. רב ורשב"ל כו' אם צברן בביתו זכה לו ביתו ר' יוחנן אמר ואפילו צבורין בתוך ביתו לא זכה לו ביתו דהוה סבר דאינון דידי' ולית אינון דידי' כו' עיין בק"ע שם וכתב בשירי קרבן ז"ל ואפילו צבורין בתוך ביתו כו' וא"ת הא חצר איתרבאי משום יד ולא גרע משליחות וזכין לאדם שלא בפניו ושלא מדעתו וי"ל דהכא גרע כיון שהוא בעצמו הי' שם ולא נתכוון לזכות בו דסבר שהוא שלו הלכך לא זכה בו כו' עיי"ש הרי שפירש כן טעמא דר' יוחנן וממילא נמי כן טעמא דר' יוסי ורב ורשב"ל ור' ירמי' ס"ל דגם בכה"ג קונה לו חצירו וא"כ קשה מה שהקשיתי דלר' ירמי' למה לא קונה לו חצירו עוד קודם שנתנן לתוך כליו ובאמת כתבתי דלר' יוסי לא קשה והקושי' הוא לר' ירמי'. ואף אם נימא כמ"ש המח"א שם בטעם פלוגתת ר' ירמי' ור' יוסי דר' ירמי' סבר שהלוקט פירותיו ניהו דאין ידו זוכה לו משום דאינו מכוון לזכות שסבור שהם שלו מ"מ כל שנתנם לתוך כליו זכה דכליו של אדם זוכה לו מדין חצר כדמוכח פ"ק דמציעא וקיי"ל חצירו של אדם זוכה לו שלא מדעתו ולא דמי לידו דאינו קונה לו שלא מדעתו דחצר מדין שליחות אתי וקיי"ל זכין לאדם שלא מדעתו ור' יוסי סבר חצרו מדין יד קאתי וכשם שאם אחזם בידו וסבור שהוא שלו לא קנה כך חצרו עכ"ד המח"א ז"ל [ועיין בקצה"ח סי' רס"ח סק"ב] ג"כ קשה מה שהקשיתי דהא חזינן דר' ירמי' סובר דזכה בהן משנתנן לתוך כליו מדין חצר וא"כ תיקשי לפ"ד התוס' דהיכא דידע ולא נתכוון לקנות אין חצירו קונה לו וא"כ הכא דידע שהפירות שביעית הם בכליו ולא נתכוון לקנות אמאי קניין לו כליו שלא מדעתו ואמאי פליג ר' ירמי' על ר' יוסי והא ניהו דחצירו ש"א קונה לו שלא מדעתו מ"מ בכה"ג לא קנה. וצריך לומר דהכא דמה שלא נתכוון לזכות הוא משום דסבור דאינון דידי' בכה"ג הו"ל כלא ידע כלל מהפירות דהא התוס' כתבו הטעם דדוקא היכא שלא ידע שהוא בחצירו דאם הי' יודע הי' רוצה לקנוח מש"ה קונה לו חצירו שלא מדעתו אבל אם יודע ואינו מתכוון לקנות הא חזינן דאע"ג דיודע מ"מ אינו מתכוון לזכות. וא"כ הכא דמה שאינו מתכוון לזכות הוא רק משום דסבור דאינון דידי' הא אם הי' יודע שאינן שלו עד שיזכה בהן הי' מתכוון לזכות ושפיר קונה לו חצירו שלא מדעתו דהו"ל כמו שלא ידע שהפירות הם בחצירו ומש"ה קניין לו כליו מתורת חצר. וא"כ קשה מה שהקשיתי לר' ירמי' יקנה לו חצירו אף אם לא נתנן לחוך כליו דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו דהא ע"כ לר' ירמי' בכה"ג קונה לו חצירו שלא מדעתו וז"פ

[כא] דף ס"ט ע"א אומ"ד בסוד"ה עוד י"ל כו' הבאתי דברי האבן עזרא פ' קדושים (י"ט פסוק כ"ד) קדש הלולים להלל השם והכהן יאכלנו עכ"ל ולא הבנתי דהא נ"ר מותר לזרים והוא של הבעלים. והבאתי דברי החינוך (מצוה רמ"ז) שהביא הספרי כן שנ"ר הוא להבעלים. והראני ב"ג הרב מו"ה אפרים שרגא הלוי נ"י הגאבד"ק אוניאווע דברי התרגום יונתן שם שכ' וז"ל ובשתא רביעתא יהי כל אינבי' קודשי תושבחן קדם ד' מתפרק מן כהנא עכ"ל. וגם הוא פלא. ואולי נוכל להשוות דברי האבן עזרא עם הפי' תרגום יונתן. גם צ"ע בכוונת התרגום אם הפי' שהישראל פודהו מן הכהן והממון לכהן וגוף הפירות שנפדו מותר לזרים או דהפי' שהכהן פודהו ומותר