אמרי הצבי ד עט

ומיישב קושי' התוס' שם מגיטין והעולה מדבריו ז"ל דגבי יאוש ל"ה עד, דאתא לרשות זוכה ומש"ה למ"ד יאוש בגניבה וגזילה ל"ק דבאיסורא אתא לידי' ולא קנה הגנב או הגזלן ממילא לא יצא מרשות הבעלים ע"ש בנתה"מ וא"כ י"ל דכן ס"ל להר"מ ז"ל וממילא אם יאוש ל"ק לא הוי הפקר כלל. ויעוין מ"ש ב"ה בקו' זה אות י"ג בפרקין לעיל (על דף ס"ו ע"א) [אוכ"ח אק"ב] ע"ד הנתה"מ ז"ל בזה מרמב"ן בליקוטי פסחים עיי"ש

אמנם מה שי"ל ע"ד אאמו"ר מהא דפריך הש"ס (בדף ס"ז ע"א) על ר"ל דיאוש לא קני מהא דהגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר כו' וכן הוא במס' ב"ק (דף קי"ד ע"א) ויקשה דמה פריך הש"ס מתרומה ומעשר נימא דלעולם יאוש לא קני ומ"מ יכול הגזלן לתרום הואיל דהוא של הפקר ואין לו בעלים דכמו דנימא דמצי לחלל כן נימא דמצי לתרום. הן אמת שבדבר זה אם יכול לתרום מדבר של הפקר כבר הבאתי בעזה"י בפנים הספר (על דף ס"ח ע"ב) [אומ"ג אק"ב] דברי האומץ יוסף ז"ל על או"ח (סי' תנ"ז) שנסתפק בזה והבאתי דברי הירושלמי פסחים (פ"ג ה"ג) דמבואר דא"י לתרום בשל הפקר. ולפ"מ שצידדתי שם לומר דאע"ג דא"י לתרום משל הפקר מ"מ מצי לחלל א"ש דברי אאמו"ר הרב זצ"ל

אולם מה שי"ל דמה פריך הש"ס מהא דהגנב והגזלן הקדישן הקדש נימא דאע"ג דיאוש לא קני מ"מ מצי להקדיש כיון דהוא של הפקר וכמ"ש התוס' נדרים (דף ל"ד ע"ב) וברא"ש בשם הרא"מ ז"ל דמצי להקדיש דבר של הפקר. ולפמ"ש הקצה"ח (סי' רי"ב) דהיינו דוקא כי זכה בה אח"כ חל ההקדש מעיקרא עיי"ש וא"כ שפיר פריך הש"ס דקתני הגנב והגזלן הקדישן הקדש אע"ג דעוד לא זכה בהן הגנב או הגזלן וי"ל עוד בזה. אבל לפמ"ש הקצה"ח (סי' ר"ד סק"ג) ונראה מדבריו ז"ל שם דההקדש חל מיד בשעה שהקדישה והארכתי בעזה"י בזה בפנים הספר (על דף ל"ג ע"א) או"י אק"ב אק"ג בקו' זה לעיל שם [אות ד'] באריכות בענין זה אם ההקדש חל תיכף בשעה שמקדישה עייש"ה וא"כ י"ל מה פריך הש"ס מהא דהגנב והגזלן הקדישן הקדש נימא דיאוש לא קני רק דמ"מ הוי הפקר ויכול הגזלן להקדישו כמו שיכולין להקדיש דבר של הפקר. אולם באמת א"ש בפשיטות דהא כל הטעם דמצי להקדיש דבר של הפקר הוא כמ"ש התוס' והרא"ש נדרים שם בשם הרא"מ ז"ל משום דבידו לזכות בהדבר של הפקר יעוש"ה וא"כ תינח בהפקר דבידו לזכות אבל הכא ניהו דלאחר יאוש הוא הפקר מ"מ הא הגזלן אינו יכול לזכות בו דהא למ"ד יאוש לא קני אין הגזלן קונה אותו משום דבאיסורא אחא לידי' וא"כ לא מצי לזכות בו דהגזלן אינו קונה כיון דבאיסורא אתא לידי' ממילא אינו יכול להקדישו. ובזה יש להוסיף עוד דכל העולם ג"כ אינן יכולין להקדישו היינו אף אם אדם מקדיש דשא"ב וא"כ הי' סברא לומר לפי האמור שיהיו יכולין להקדישו אף שהוא ביד הגנב או הגזלן מ"מ י"ל לפמ"ש התוס' ב"ק (דף ס"ט ע"א) ד"ה כל שלקטו דכל אדם אסור לזכות בהגזילה מפני שהיא צריכה להגזלן יעוש"ה וא"כ כיון דאסור לזכות י"ל דלא מיקרי תו בידו לזכות לענין זה שיהיו יכולין להקדיש וכסברא זו כתבתי בפנים הספר (על דף ל"ג ע"א) [או"י אק"ג] שם וגם דהכא הגזילה הוא ביד הגזלן ולא יניח לאחר לזכות בה וי"ל בזה. ושפיר פריך הש"ס מהא דהקדישן הקדש

ולפ"ז יש לפקפק גם בדברי אאמו"ר הרה"ג ז"ל הנ"ל דאף אם נימא דיכול לחלל דבר של הפקר י"ל דהוי ג"כ הטעם משום דבידו לזכות הרי הוא כשלו וא"כ בגזילה דאין הגזלן יכול לזכות משום דבאיסורא אתא לידי' ל"מ זכי' דידי' תו לא יכול לחלל וממילא שפיר תירץ הר"מ ז"ל בתוס' קידושין דכ"מ דאיהו ל"מ עביד שליח ל"מ משוי וי"ל עוד בזה ודו"ק

[יז] שם או"מ אק"ב ע"מ שכתבתי ע"ד הקצה"ח (סי' שנ"ד סק"ה) ותמצית סברתי דאם ראובן יש לו מע"ש שלו והניח מעות ואמר כשיזכה שמעון במע"ש זה וירצה לאכלו בלא חילול יהי' המעות הללו מחוללין עליו דחל החילול הואיל דבשעת אמירה מצי לחול החילול חל תו ג"כ אח"כ כשזוכה בו שמעון אפילו אם לא אמר ראובן אח"כ בפירוש שיהי' מחולל על מעותיו. ועפ"ז כתבתי דגם כשהצנועין אמרו כל הנלקט היינו משעה שיהי' נלקט יהי' מחולל אז אם הלוקטים קנו מצד יאוש שפיר מהני החילול של הצנועין שיחול החילול לאחר שלקטו מדין זכי' יעוין בפנים באורך מזה. והנה אאמו"ר הרה"ג ז"ל פקפק בזה ואעתיק בזה דבריו ז"ל וזה לשונו. ומה שר"ל שגם הבעה"ב אינו מחלל רק בעת לקיטה ואז המעות מונחים וגם הגנב יוכל אז לפדות תמי' לי איך ידמה הבעה"ב לגנב בשלמא הבעה"ב שפיר באמירה בבוקר יחול עכ"פ החילול בעת לקיטה אבל בלי אמירה אין כאן חילול כלל וגנב בעת אמירת הבעה"ב בבוקר אין בידו לפדות כלל דאז אינו שלו רק בעת לקיטה והא אז אין כאן אמירה ובלתי אמירה אין כאן חילול כלל. וליתר תוקף אביא דוגמא למקדש לאחר ל' יום אף דבשעת אמירה אינו מקדשה כלל מקודשת לאחר ל' מכח אמירה ראשונה ולולא אמירה הראשונה אין כאן קידושין כלל הא נמי לולא אמירה דבבוקר אין כאן חילול ובשעת אמירה לא יוכל הגנב לחלל כמ"ש הקצה"ח. ויש לעיין בעכו"ם שנתן כסף קידושין לישראלית לאתר ל' יום ובתוך ל' יום נתגייר מי הוי קידושין כלל ל"מ לדידן ודאי אין כאן קידושין אף דלאחר ל' ראוי לקדש אלא אפי' לר"מ דאמר לאחר שאתגייר דהוי קידושין מ"מ י"ל דדוקא דקאמר לאחר שאתגייר אבל בכאן דאמר לאחר ל' רק דנתגייר תוך ל' י"ל דמודה ר"מ דאין כאן קידושין כיון דהוי בלי אמירה. וה"נ דחילול צריך אמירה דבבוקר וגנב לא יוכל לחלל בבוקר א"כ גם הבעה"ב לא יוכל לחלל עבורו וצדקו דברי הקצה"ח ודו"ק היטב ואף אם יש לפקפק על הדוגמא שהבאתי מכח ערבא ערבא צריך מ"מ הדין עם הקצה"ח וכנ"ל עכ"ד אאמו"ר ז"ל בזה

הנה ע"מ שצידדתי בפנים בתחילה לומר דאם הניח מעות ואמר כשיקנה פלוני פירות ויאכלם בלא חילול יהיו המעות הללו מחוללין על פירותיו של פלוני דחל החילול כו' ע"ז שפיר כתב אאמו"ר הרב ז"ל לפקפק אבל לפ"מ שסיימתי סברתי משום דבבוקר בשעת האמירה הי' ביד הצנועין לחלל שעדיין לא נלקטו ואח"כ כשנלקטו ג"כ יכולין מטעם זכי' דאז הוא של הגנב שקנה ביאוש אם נימא דיאוש קונה בכה"ג יש קצת סברא לומר כמו שכתבתי דמהני החילול של הבעלים בבוקר שיחול משעה שילקטו ואיני אומר קבלו דעתי בזה

[יח] שם או"מ אק"ג כתבתי לחזק תי' קו' הספיקות על הרמב"ם ז"ל די"ל דהש"ס בגיטין (דף נ"ה ע"ב) חולק אסוגיין דב"ק וס"ל דצנועין מיירי דוקא בשנת השמטה דאל"כ למה לא מתרץ הש"ס בגיטין אליבא דעולא דמתני' דגנב והקדיש כו' מיירי שהקדישוהו בעלים ביד גנב וכצנועין וכמו דמשני הש"ס בב"ק בסוגיין כן לר"ל ועיין תוס' גיטין שם ד"ה מ"ט כו' כמבואר בפנים

וע"ז העיר נ"ג האברך החריף המופלג מו"ה שלמה רפאל זאב נ"י מק"ק קוואהל דהריטב"א בגיטין (דף נ"ה) שם כתב דעולא סובר כר"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו ואם כן בעלים א"י להקדישו ביד גנב ועולא תלמיד ר' יוחנן יע"ש וכן מבואר ברשב"א גיטין שם דעולא סובר כר' יוחנן וא"כ לא מצי לתרץ כלל שהקדישו בעלים ביד גנב אבל אליבא דר"ל שפיר מתרץ הש"ס בב"ק שהקדישוהו בעלים ביד גנב וכמו דקאמר הש"ס בב"ק אליבא דר"ל הוא דאמר כצנועין כו' ופירש"י ד"ה הוא דאמר ר"ל דתרצה כשהקדישוהו בעלים עיי"ש עכ"ד. אבל באמת לא נדחו דברי בזה דהא התוס' בגיטין שם ד"ה מ"ט שהבאתי הקשו כן קושייתם וז"ל ועוד קשה דמשמע דאי יאוש קני א"ש והא במרובה (דף ס"ח) פריך איפכא ר"י לר"ל כו' ואי יאוש קני מאי אירי' הקדיש כי לא הקדיש נמי פטור מדו"ה דשלו הוא טובת ושלו הוא מוכר וליכא לשנויי כדמשני התם לר"ל כגון שהקדישוהו בעלים בבית גנב דא"כ מאי קפריך לעולא כרת מאי עבידתי' הא מתחייב כרת שפיר דהא ראוי לפתח אוהל מועד כיון שהקדישו בעלים עכ"ל התוס' והרשב"א כתב בזה בד"ה ואי אמרת כו' וז"ל וא"ת ולרב יהודה דאמר דיאוש כדי לא קני מ"ש כי אקדיש דאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אפילו כי לא אקדיש נמי דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר וי"ל דרב יהודה מוקי לה בשהקדישו בעלים בבית גנב כדמוקי לה ר"ל בפרק מרובה וס"ל כצנועים כו' דאע"פ שאינו ברשותו יכול הוא להקדישה והא דלא מוקמינן לה נמי בהכי אליבא