אמרי הצבי ד עג

עולין הדברים בטעמי' דרב דהגזילה עושה קנין ורק דהב"ד מחייבין אותו להחזיר הגזילה ומיקרי זה רשעה אחת בפני עצמה והרי גם חיוב מיתה הוא רשעה בפ"ע ואין הב"ד מחייבין אותו משום שתי רשעיות אבל עכ"פ גם לפ"ד אאמו"ר הרה"ג שיחי' ההכרח לומר דלרב קנאו בגזילה ורק דהב"ד מחייבין אותו להחזירו ע"כ צ"ל דכ"ז שלא החזירו הרי הוא של הגנב דאל"כ רק הגנב קנאו ומיד נעשה תו של הנגזל מכח מה שעתידין הב"ד לכופו שיחזירו להנגזל א"כ איך שייך לומר כלל הלשון דהגנב קנאו הלא מעולם לא הי' שלו כי ברגע שגזלו באותו רגע ממש נעשה תו של הבעלים וע"כ דיש איזהו זמן קצר אשר הוא של הגנב ואח"כ מוזר להיות של הנגנב והרי במתנה עמ"ל איכא דעות דס"ל דצריך לעשות קנין מחדש וה"נ דכוותי' דמה לי מעמ"ל דהתנה כן לבין מה שנימא דהתורה אמרה כן שהגנב קנאה ואח"כ פקע רשות הגנב ונעשה של הנגנב. ואם נימא דהוא של הגנב עד שיחייבוהו הב"ד להחזיר א"כ פשיטא דהיל"ל דצריך הנגנב לעשות קנין מחדש ושיבא לרשותו כי במה נעשה שלו. ועיינתי ג"כ בח"ס עוד הפעם ולא יכולתי להבין הפי' בזה כי לע"ד קשה מה שהקשיתי בזה

ועוד י"ל אם נימא דלרב קונה הגזלן קנין גמור להגזילה ורק שמחויב אח"כ להחזיר לקיים העשה דוהשיב אם כן בגזל עכו"ם דכתב הנתה"מ (סימן שמ"ח סק"א) דליכא לגבי' העשה דוהשיב וא"כ נימא דקנה הגזלן להגזילה קנין גמור והמג"א (בסימן תרל"ז סק"ג) כתב בשם הספר יראים דאף למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ לא מיקרי לכם. ולפי האמור אמאי לא מיקרי לכם הא גזלן קונה ועשה דוהשיב ליכא בי' ומוכח מזה דאין הגזלן קונה הגזילה

אמנם יש סברא לומר דאליבא דרב יהי' באמת מיקרי לכם ג"כ והיראים כתב לסברתו אליבא דידן דפסקינן כרבא. ועיין תוס' מסכת עירובין (דף ס"ב) בד"ה ב"נ באה"ד וז"ל דכל הגזלנין דמחייבי על הגזילה אע"ג דלא קני לי' כו' עכ"ל ועיין מסכת ע"א (דף ע"א ע"ב) בתוד"ה ואס"ד ועוד שם (דף ע"ב ע"א) בתוד"ה ומאי לא ניתן להשבון דכתבו ג"כ דגזלן לא קני הגזילה להיות שלו ואפ"ה קניא להתחייב באונסין כו' עיי"ש ונימא ג"כ דהתוס' כתבו הלשון כן אליבא דידן דפסקינן כרבא אבל אליבא דרב נימא דס"ל דקני הגזלן להגזילה ורק דהיכא דאיכא עשה דוהשיב מחויב אח"כ להשיבו אבל היכא דליכא עשה דוהשיב יהי' לגמרי קנוי להגזלן וי"ל בזה

ואם נימא כן נוכל להבין דברי רש"י ז"ל במסכת סוכה (דף למ"ד ע"א) אמר להו ר"ה להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מכותים לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו מ"ט סתם כותים גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הלכך לגזזו אינהו כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות בידייכו ופרש"י ז"ל בד"ה מ"ט סתם כותים גזלי ארעתא מישראל נינהו ושמא אותה קרקע מישראל הוה עכ"ל ותמהו המפרשים ז"ל למה נקיט רש"י ז"ל דגזלי ארעתא מישראל נינהו אפילו גזלי מעכו"ם הא גזל עכו"ם אסור ואף למ"ד מותר מ"מ הא כתב היראים דלא מיקרי לכם ועיין כפ"ת שם ועוד במפרשים. אבל אם נימא דלרב קנה הגזלן להגזילה מיד כשגזלו ורק דהתורה חייבו בהשבה וא"כ אם ליכא עשה דוהשיב שפיר קנה לה הגזלן להגזילה כמבואר לעיל א"כ אליבא דרב דוקא אם נימא דגזלי ארעתא מישראל נינהו הוא דאיכא למיחוש לזה אבל אם ליכא האי חששא דגזלי מישראל רק דגזלי מעכו"ם גם אם הישראל, יגזוז להושענא דליכא עשה דוהשיב שפיר קנה לה הישראל הגוזזה בזה שגזלה עתה בקציצתה מן המחובר ורב הונא תלמידי' דרב הוא נוכל לומר דסבר לה כרב במסכת סנהדרין שם והרי קנה הגזלן להגזילה וליכא עשה דוהשיב ומש"ה פירש"י ז"ל דסתם כותים גזלי ארעתא מישראל נינהו

מיהא לאחר העיון נראה דר"ה לית לי' בזה כרב דסובר דבדמים קנינהו דאם יסבור כרב בזה למה הוצרך ר"ה לומר דאם יגזזו אינהו יהי' יאוש בעלים בידייהו ושינוי רשות ביד הישראל הא אם נימא בדמים קנינהו א"כ הרי קנהו העכו"ם הגוזז ול"ל הטעם דיהי' יאוש וש"ר ובילדותי העירותי בזה

ואולי י"ל דר"ה דנקיט הטעם משום דיהי' יאוש בעלים וגם שינוי רשות דיהי' עולה ג"כ גם לשיטת רבא החולק בסנהדרין שם וסובר מסתברא מילתי' דרב בששיבר כו' וסובר דלא אמרינן בדמים קנינהו יהי' מועיל כי ליגזזו אינהו מטעם יאוש וש"ר אבל אליבא דרב דסובר בדמים קנינהו לא צרכינן לבא עלה מטעם יאוש וש"ר אלא דיועיל מטעם דהעכו"ם הגוזז בדמים קנינהו ועיין בפנים הספר לקמן (על דף קי"ד) [אוי"ט אק"ה] מ"ש עוד בענין זה ובדברי הט"ג והח"ס הנ"ל

[ח] דף ס"ו ע"א אוכ"ג במ"ש בשיטת הרמב"ם ז"ל די"ל דסובר דנתן לה פרה מעוברת הולד אסור מטעם אתנן ורק בנתן לה ואע"כ עיברה מותר מטעם זוז"ג ומש"ה לא הוצרך להביאו משום דכבר פסק (בפ"ג מהל' איסורי מזבח הי"ב) וכולן ולדותיהן מותרים למזבח חוץ מולד הנרבעת כו' בד"א כשנעבדה בה עבירה או שהמיתה כשהיתה מעוברת כו' אבל אם נתעברה אחר שנעבדה בה כו' כשר למזבח כו' ועיין בכ"מ דהוא מטעם זוז"ג דמותר. וע"ז השיב אהובי ב"ג הרה"ג מו"ה שמואל יהודה נ"י אבד"ק קוואהל דהאיך אפשר לומר כן בשיטת הרמב"ם ז"ל דהא הרמב"ם שם (בפ"ג מהל' איסורי מזבח בהי"א) חישב כל האסורין לגבי מזבח הרי הן י"ד וחישב אתנן בהדייהו (ובהי"ב) כתב כל האסורין לגבי מזבח כו' וכולן ולדותיהן מותרין למזבח חוץ מולד נרבעת ונעבדה כו' שולדן אסורין למזבח כמותן (ובהי"ג) כתב וז"ל בד"א כשנעבדה בה עבירה או שהמיתה כשהיתה מעוברת כו' אבל אם נתעברה אחר שנעבדה בה עבירה כו' הרי ולדה כשר למזבח כו' ובכ"מ ז"ל. וא"כ מבואר ומפורש מרמב"ם ז"ל מדכתב כל האסורין לגבי מזבח מותרין חוץ מנעבד כו' ובנעבד אינו אסור רק בנעבדה בשהיתה כבר מעוברת א"כ ש"מ דכל האסורין כו' שכתב (בהי"ב) מותרין גם בהיתה מעוברת קודם לכן. והרי כל האסורין כו' קאי על כל האסורין שחישב מקודם (בהי"א) והוי אתנן בכלל כל האסורין דמותר **(גם)** בעיברה ואח"כ נתן לה עכ"ד ובאמת יפה השיב ב"ג הרב שיחי'

אך ראיתי בספר קשות מיושב להגאון מוהרי"פ ז"ל במס' ב"ק (דף ס"ו) בסוגיין [שהבאתי בקצרה בספרי בפנים [אוכ"ב]] שכתב בשיטת הרמב"ם ז"ל דפוסק דבאתנן אסורין הוולדות דדרשינן גם לרבות הוולדות יעוש"ה וג"כ קשה דהא מהרמב"ם הנ"ל מבואר שם דמותרין הוולדות גם באתנן

אולם הגאון ז"ל שם בא ליישב זה והקדים לומר דהרי חזינן דבמשנה בתמורה (דף למ"ד ע"ב) קתני כל האיסורין כו' (ובדף למ"ד ע"א) קתני במתני' אתנן כו' ולדותיהן מותרין כו' ומדהמשנה פלגינהו בתרתי בבי נראה דאף אם כל האסורין כו' ולדותיהן מותרין מצד הסברא מ"מ גבי אתנן ומחיר הו"א דולדות אסור ומשום דכתיב בהו תועבה כו' ומש"ה קתני עוד בבא באתנן ומחיר ג"כ מותרין הוולדות. ומש"ה תמה הכ"מ על הרמב"ם למה השמיט הבבא דבאתנן מותרין הוולדות ואי דכבר הביא הבבא דכל האסורין כו' בזה עדיין לא מוכח על אתנן דאין אתנן בכלל כל האסורין וע"ז מתרץ הגאון ז"ל דבאמת הרמב"ם לא ס"ל להלכה כמשנה זו ורק דבאתנן אסורין הוולדות ומרבינן להו מגם יעוש"ה באורך. הרי דרומז הגאון ז"ל דאין אתנן בכלל כל האסורין בו' שכתב הרמב"ם וא"ש דבריו. הגם דקצת ל"ע דבריו ז"ל דהא (בהי"א) חישב אתנן בכלל י"ד איסורי מזבח וע"ז כתב אח"כ (בהי"ב) כל האסורין כו' ולדותיהן מותרין דמשמע דקאי על כל האסורין שחישב למעלה והוי אתנן בכלל מ"מ חזינן שהגאון מוהרי"פ זצ"ל כתב כן דאין אתנן בכלל כל האסורין. ועפי"ד הגאון ז"ל יש ליישב קצת גם מה שכתבתי וקצרתי

[ט] דף ס"ו ע"א אוכ"ו אק"א כתבתי בפי' דברי התוס' ד"ה עד שצבעו דהחילוק בין הפרשת תרומה להפרשת ראשית הגז דבהפרשת תרומה כל זמן שלא הפריש הכל הוא טבל אבל בהפרשת ראשית הגז אינו טבל גם מקודם ההפרשה בו' וע"ז שאלני בני מו"ה ישכר שיחי' כיון דסוף סוף צ"ל כחילוקו של המלמ"ל שהבאתי [באק"ב] דשאני ראשית הגז דלא הוי דבר מיוחד לכן מחויב באחריות אף אחר ההפרשה שלא יקשה מזרוע ולחיים א"כ גם בתרומה א"צ לומר