אמרי הצבי ד עב

ע"ב) בד"ה כעין שגנב וז"ל לקמן אותבינן לרב מהא דאמר תשלומי כפל דו"ה כשעת העמדה בדין ולרבה דאמר תברא או שתי' משלם ד' כדהשתא ליכא לאותובי דיכול לשנויי דהך מתניתא כפל דו"ה דוקא נקיט אבל קרן היכא דאשכח כי השתא משלם עכ"ל רש"י ז"ל

אמנם השמ"ק כתב בהדיא דמכירה לא הוי כמו תברא דהא כתב דלא יקשה על רבה כמו דפריך הש"ס לרב והיינו דלרבה נוכל לומר דהא דלענין שלומי כ"ע כדמעיקרא משלם דקתני משלם תשלומי כפל ודו"ה כעין שגנב היינו במכרה אבל בטבחה צריך לשלם בודאי הקרן כשעת טביחה והיינו כשעת העמדה בדין. והקושיא לרב הוא בפשיטות דרב מחלק בין הקרן לבין תשלומי כפל ודו"ה ואילו בכאן מבואר דהכל הוא רק כעין שגנב וא"כ לא שייך לתרץ אליבא דרב ולחלק בין טביחה לבין מכירה דמ"מ יקשה טל רב דמחלק בין הקרן לבין הכפל ודו"ה וא"כ לכאורה שפיר הקשה כבודו נ"י דאמאי לא קאמר הש"ס (בדף ס"ה ע"א) דרב לא פליג אדרבה דרב קאמר לדינו על מכירה דוקא אבל לא על טביחה ובטביחה סובר רב ג"כ דגם קרן משלם כשעת העמדה בדין

ובאמת המעיין בסוגיא בזה כדמקשי הש"ס על רב מברייתא דשמינה והכחישה משלם כפל ודו"ה כשעת העמדה בדין משני הש"ס משום דאמרינן מ"ל קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא הרי דמפרש הש"ס דדינא דרב הוא גם בטביחה. ואף דמסקנת הש"ס הוא כי קאמר רב ביוקרא וזולא מ"מ אזלינן בסוגיין דדינא דרב הוא גם על טביחה. והטעם י"ל בפשיטות דהא טעמא דרב דסובר קרן כעין שגנב קאמר הש"ס אמר קרא גניבה וחיים אמאי קאמר רחמנא חיים בגניבה אחיי' לקרן כעין שגנב והרי בקרא כתיב וטבחו או מכרו ועלה קאי קרא דגניבה וחיים דדריש מינה רב אחיי' לקרן כעין שגנב אלא במכירה ולא בטביחה וא"כ לא נוכל לומר דרב מיירי במכירה ומש"ה קרן כעין שגנב אבל בתברא או שתיא סובר רב ג"כ דקרן כשעת העמדה בדין משום דדינא דרב הוא משום דיליף מקרא דקאי בין על טביחה ובין על מכירה אבל בהא (דדף ס"ו) דפריך הש"ס לרב שפיר כתב השמ"ק דלרבה לא יקשה דנוכל לומר דמיירי במכירה וז"פ לע"ד

[זיי"ן] דף ס"ה ע"א אוי"ז הבאתי דברי הטיב גיטין על מסכת גיטין (בדף נ"ג) והחת"ס חחו"מ (סימן קל"ב) ולא הבנתי דבריהם הקדושים ז"ל כמבואר בפנים. והגיעני מכתב מכבוד אאמו"ר הה"ג מו"ה יוסף ז"ל ואעתיק בזה כעת דבריו היקרים וז"ל

אכתוב לך חידוש אחד מה שהבאת בספרך בפרק מרובה [אוי"ז] הבאת דברי הגאונים זצללה"ה הטיב גיטין בסוגיא דהמטמא והמדמע (גיטין דף נ"ג) בתוס' ד"ה מנסך קלב"מ ע"ש והחת"ס חחו"מ (סי' קל"ב) ע"ש וכוונתי לברר ולפרש דברי הגאונים המחברים ט"ג וחת"ס בע"א

הנה הד"ק של ט"ג בסוגיא דהמטמא והמדמע גיטין (דף נ"ג) בתוס' ד"ה מנסך בתי' ג' ועוד י"ל דשמואל סבר דאין לחייבו על הגבהה עייש"ה ודחקו תוס' לרב עיי"ש והקשה אדומ"ו גאון הגאונים בטיב גיטין הלא לרב לשיטתו בסנהדרין (דף ע"ב). בבא במחתרת קנאו משום דקלב"מ וא"כ ע"כ כשמנסך אח"כ א"י לומר הש"ל כיון דקנאו בדמים א"י לומר הש"ל כמו לאחר יאוש ושינוי דקנאו וא"י לומר אח"כ הש"ל רק חייב לו דמים וא"כ גם בנ"ד דקנאו בסוף בשעת ניסוך דפטור מחמת קלב"מ ממילא ע"כ צריך לשלם מעות בעין ולהכי מחייב רב מנסך וא"צ לדחוק כמ"ש בתוס' והוא צ"ע. [ולכאורה יש לדקדק קצת טל ד"ק של הט"ג במ"ש לאחר יאוש א"א לומר הש"ל הא בגמרא מפורשת בב"ק דף ס"ו ע"ב) זה מייאש וזה אינו רוצה לקנות אלמא דל"א דצריך לשלם דמים רק אומר לו הש"ל. אמנם כוונת הגאון ראייתו משינוי וגם מיאוש היכי דקנה לא יוכל אח"כ לומר הש"ל ובנ"ד התורה פטרתו בע"כ וא"כ א"י לומר הש"ל] וע"ז תי' הגאון הנ"ל דהו דאמרינן דה דהיכא דקלבד"מ פטור מן התשלומין לא משום דקלבד"מ פוטר רק הקלב"מ גורם שאין הב"ד יכולין לחייבו ב' רשעות והן מחייבין אותו מיתה ממילא אין ב"ד יכולין לחייבו עוד רשעת ממון שלא כדברי, הסוברין דהקלב"מ פוטר חייב ממון ומפו' בדמים קנינהו ר"ל כיון דחייב מיחה קנה החפץ רק דאין ב"ד יכולין לחייבו וקלב"מ גורם שאין יכולין לחייבו ורב ורבא פליגי בנטל רבא סבר דווקא שובר, הוא דפטור כיון דב"ד צריכין לחייבו ממון והוא רשעה א' א"כ אינם יכולין לחייבו דהוה כב' רשעות וא"כ כשנטל והוא בעין דאין הב"ד מחייבו כלום כי דינו מפורש בתורה והשיב הגזילה א"כ אין הב"ד מחייבו כלום באמת מחויב להחזיר החפץ כמות שהוא להכי נקיט שיבר אבל נטל צריך להחזיר ורב סבר אפילו נטל נמי פטור כיון דהגזלן קנה החפץ בהגבהה דמדחייב באונסין ע"כ קנה בהגבהה וא"כ האיך חייבו התורה להשיב הגזילה בעין ס"ל דזה הוי נמי כמו שהב"ד מחייבין אותו משום רשעה א' חוץ חיוב מיתה והוי כב' רשעות ולהכי פטור. והחילוק בין רבא לרב הוא דרבא סבר מה שהב"ד מחייבו בחפץ בעין הוא דהתורה מחייבו ורב סבר דג"ז הוי כב"ד מחייבו כיון דקנה למה צריך להשיב רק דהב"ד מחייבו והוי כב' רשעות וזה דוקא בקלב"מ אבל בעלמא, קיי"ל דצריך להשיב ולא מהני מה שקנה וזה כוונת הגאון במ"ש אלא דבעלמא ל"מ לי' מנז"ה ועיקר קנין הוי מצד הגזילה הראשונה והגז"ה והשיב דהו"ל כמו תשלומין. והפלוגתא בין לרב לרבא בקצרה דלרבא הרי התורה חייבו להשיב א"כ הוי כפקדון וממילא הוי ברשות הנגזל ורב סבר אף דמוכח דקנה מ"מ התורה חייבו להשיב א"כ כשהב"ד פוסקים להשיב הוא עפ"י הגז"ה. וא"כ בעיקר הקנין הוא שעת הגזילה בהגבהה א"כ אינו חל אח"כ קנין בשעת ניסוך כי כיון דהקנין התחיל משעת הגבהה שוב לא יחול עליו עוד איזהו קנין רק בשינוי כיון דגם עד השתא אינו ברשות הנגזל א"כ איך יחול עלה קנין אח"כ. ולפ"ז שפיר כתבו תוס' דלרב צריך טעם אחר במ"ש משום דשפיר מצי אומר הש"ל אף דנסכו אח"כ כיון דעיקר הקנין הי' בשעת הגזל ל"ש אח"כ לומר בדמים קנינהו דאין קנין שני חל כמ"ש הקצה"ח והקנין הראשון אינו מועיל מחמת הגז"ה ואז עדיין לא נתחייב מיתה ובשעת ניסוך אף אם עושה כן בשעת הגבהה מ"מ הרי עתה מוסיף קנין על קנין הא' כמ"ש הקצה"ח והקנין מיתה אינו פוטרו כיון דממילא הדרא למרה והמיתה אינו פוטר קנין דגזילה דלא הוי בב"א זת"ד הגאון בשינוי לשון כדי להקל על המעיין ומה שחסר כאן ועיין בט"ג ויבין הדבר היטב. ומעתה נפלו כל ההשגות שהשיג עליו מכמה מקומות כיון דהתורה חייבה להשיב כמ"ש הוא בעצמו א"כ האיך יכול לקדש בדשאינו שלו ולהכי חייבו דו"ה מקודם יאוש כיון דצריך להחזיר ואם יעיין היטב בט"ג יבין לנכון יהי' בפיו כצפיחית בדבש

והנה מה שכתבת על החת"ס ג"כ כדברים האלה אינו נכון כלל וכמדומה אני שלא עיינת כל התשובה שהרי הוא בעצמו כתב בד"ה וניחזי אנן דקונה החפץ בהגבהה אבל דמים חייב כמו בשינוי אבל לתקן הלאו אינו מתקן רק בהשבח הגזילה גופא ורק בנשתנה הקילה התורה עליו לתקן בדמים אבל כ"ז שהוא בעין צריך להשיב גוף הגזילה ול"מ מה שקנה בתחילה ותו לא מידי ודו"ק היטב. אהובי בני עשיתי כפיקודך ועיינתי היטב עשה גם אתה רצוני ועיין היטב בדברי ובדברי המחברים כי שניתי מלשונם ומסדרם והארכתי במאוד כדי להקל על המעיין לכן עיין היטב ואם יהי' לך מה להשיב כו' תוכן כוונתי במכתבי זה להוציאך מטעות שטעית בדברי הגאונים שסוברים שהגזלן קונה קנין גמור להיות כשלו וע"ז סובב והולך כל השגתך עליהם ובאמת הוא טעות גמור לדברי הט"ג כבר כתב דל"מ הקנין רק להתחייב באונסין אבל מ"מ מחויב להשיב מכח גזה"כ והחת"ס כתב עוד יותר דאין לו קנין כלל כ"ז שהחפץ בהוייתו כיון דצריך להשיב הגזילה בעין כדי לתקן הלאו רק אם נשתנה אז די בממון אבל לקנות גוף החפץ זה בודאי אין לו שום קנין וא"כ בטלו כל השגותיך ודבריהם נכונים וקיימים ונא הודה על האמת עכ"ל מכתב אאמו"ר הרה"ג בזה. ועיינתי בזה יום עש"ק ר"ח סיון תרנ"ב וזה שכתבתי בזה

הנה אאמו"ר הרה"ג שיחי' כתב לתרץ דברי רבו הגאון בעל ט"ג ז"ל ואם כי גם עלי חובה למשכוני נפשין אדמר דהוא רבי' דרבי ושמו בקרבי אבל מה אעשה. כי לאחר העיון היטב גם לפי המטעמים שהטעים אאמו"ר הרה"ג שיחי' דברי הט"ג סוף סוף