אמרי הצבי ד סו

פרק

מרובה

[א] דף ס"ב ע"ב או"א אק"ג במ"ש ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאפילו אם קנה שלמים במעות מע"ש ג"כ לא חל קדושת מעשר כלל ורק קדושת שלמים לבד הוא דאיתא על הבהמה כו' וע"ז העירני ידידי הרה"ג כו' מו"ה מאיר דן נ"י אבד"ק דוואהרט במכתבו אלי למה לא הבאתי דברי הרמב"ם במקומו (בפ"ז מהל' מע"ש הי"ח) לקח בהמה לשלמים ונפל בה מום פקעה ממנה קדושת מעשר ופודה אותה ואין הדמים מעשר ואעפ"כ אם לעצמו מוסיף חומש עכ"ל ומבואר בהדי' כן. הנה באמת גם בעיני יפלא איך שכחתי תוכ"ד דברי הרמב"ם הללו בעידנא דעסיקנא בי' שהרי הבאתי דברי הרמב"ם שם (בהי"ט) ות"ת לכת"ה שי' בזה. והנה מה שהקשה עוד הרב נ"י בזה דלר"מ דסובר המקדש במע"ש אינה מקודשת הא יש לו זכות לקנות עבורו שלמים ולריה"ג דקק"ל ממון בעלים הרי תו יש לו זכות בו אף בהיותו מעשר וכתב לתרץ עפי"ד ספר תפארת מנחם דכיון דבאמת בקידושין בעינן כסף רק דגם ש"כ ככסף והוא מטעם דיכול למכרו בעד כסף ומע"ש אינו, רשאי למוכרו תו לא אמרינן בי' ש"כ ככסף ולא מצי לקדש בו והאריך קצת בזה. הנה אין לי הספר הנ"ל לעיין בו ובגוף קושייתו הנ"ל י"ל הואיל דאסור לו להפקיע ממנו קדושת מעשר ורק דרשאי לקנות שלמים להקריבם ואז נפקע ממנו ממילא קדושת מע"ש אבל כ"ז שלא קנה השלמים אין לו בהם שום זכות למ"ד מע"ש ממון גבוה הוא

ובהיותי בזה נלע"ד כי נוכל להבין דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל במה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל א"א מאי אע"פ אטו שלמים דעלמא שהוממו ופדאן מי לא מוסיף חומש בשביל הקדשים עכ"ל ועיין בכ"מ מ"ש בזה

ולעד"נ דנוכל לומר בכוונת הרמב"ם ז"ל דהי' סברא לומר דהא באמת הי' מע"ש והי' ממון גבוה ולא הי' להבעלים שום זכות בו וניהא דחל עלה שם שלמים עפ"י דיבורו מ"מ הוי סברא לומר דלאו שם בעלים עלה כלל וא"כ לא ליצטריך להוסיף חומש כלל וקמ"ל הרמב"ם ז"ל דניהא דפקע שם מע"ש מינה מ"מ חייב להוסיף חומש על השלמים דשם בעלים עלה דכמו כשהי' מע"ש דממון גבוה הוא אפ"ה מוסיף חומש על פדיונו הה"נ כשפקע שם מעשר מינה ונעשה שלמים ג"כ שם בעלים עלה ומוסיף חומש

ואציין שיש בפנים הספר טעות הדפוס בדפי הספר א' ע"ג שורה ד' קדושת שמעינן. צ"ל קדושת מע"ש. ובשורה ה' עכ"פ מע"ש. צ"ל עכ"פ שמעינן

[ב] שם ע"ב או"ד אק"א במ"ש לתרץ קושית התוס' ל"ל תרי קראי למיפטר הקדש דצרכינן חד קרא למיפטר גם כי שאלו הבעלים אח"כ על ההקדש. והעיר ע"ז ידידי הגאבד"ק דוואהרט הנ"ל בחכמה עפ"י מ"ש לתרץ קושי' חותני הגאון המנות ז"ל בספרו פתחי שערים ח"ב במהדו"ב (על דף צ"ט) בד"ה כך תיקנו משיכה בשומרים ז"ל ק"ל על הא דאיתא בר"פ מרובה ממעיט הקדשות מכפל ומשומרים בהזהב (דף נ"ו) דכתיב רעהו ולא של הקדש וקשה לפמ"ש התוס' בעירובין (דף פ"א ע"ב) דבהקדש ל"ש משיכה דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ומה"ט י"ל ברש"י ב"ק (דף ס"ו) ד"ה דגזל קרבן דחברי' וקרבן אינה נגזלת משום דל"ש בי' הוצאה מרשות לרשות דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וא"כ ל"ל מיעוט מרעהו כו' ע"ש וכתב הרב הנ"ל ליישב הקושי' משום דמעל הגנב בלקיחתו ויצא לחולין וע"כ דוקא בשוגג אבל במזיד באמת לא משכחת כלל גונב הקדש ופירש בזה כוונת הראב"ד (בפ"ב מהל' גניבה ה"א) עמ"ש הרמב"ם דגונב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד כ' הראב"ד דגונב נכסי הקדש משלם קרן וחומש ואשם שהרי מעל עכ"ל ודילמא מיירי הרמב"ם בגונב במזיד שידע שהם הקדש וכתב דבמזיד לא הוי גנב כלל דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וע"כ מיירי רק בשוגג שלא ידע שהוא הקדש ושפיר כתב הראב"ד דחייב קרן וחומש ואשם שהרי מעל ועפי"ז דחה תירוצי הנ"ל דכשמעל הגנב יצא לחולין תו לא משכחת בי' שאלה כלל עכ"ד הרב הנ"ל ודבר חכמה אמר בזה

אולם באמת גם דבר זה אם לא יועיל שאלה אחר שמעל בו אחר עדיין אינו ברור כ"כ וי"ל דתליא בפלוגתא שבין הרשב"א והר"ן במס' נדרים (דף פ"ה) אם יכול לשאול על הקונם אחר שזכה בו אחר מההפקר יעו"ש

ואולי י"ל גם לשיטת הר"ן ז"ל שם דוקא היכא דזכה בה אחר לא יוכל הלה בשאלתו להפקיע קנין ממונו של הזוכה אבל גבי מעילה בהקדש שפיר י"ל דמועיל שאלה ויפטור באמת מקרבן מעילה ומינח ניחא לי' להמועל בזה ולא מצאתי עוד מפורש דין זה שלא יועיל שאלה אחר שמעל בה

וגם בעיקר הדבר אם הגנב מעל במה שגנב לפי הנראה מדברי הרמב"ם והראב"ד (בפ"ו מהל' מעילה ה"ח) איפלגי בזה הרמב"ם והראב"ד דהראב"ד הוא דסובר כן אבל שיטת הרמב"ם נראה דלא מעל בזה אא"כ נהנה או הוציאו לחולין ודבר זה צריך ביאור רחב בשיטת הרמב"ם ואכ"מ והנני סומך בזה על ספר ערוך לנר במס' כריתות (דף י"ג ע"ב) על תוד"ה ארבע חטאות בדיבור האחרון שם שכתב שביאר כבר כן. וא"כ דברי הרב נ"י עולים יפה הראב"ד לשיטתו אבל לא לשיטת הרמב"ם

ובר מן דין לסברא זו דהגנב מעל בה יקשה כקושי' התוס' ביתר שאת דגם חד קרא לא צרכינן למעט גונב הקדש מכפל כיון דמעל בה הגנב ויצא לחולין ונעשה שלו וא"כ נראה דגם לולא דמיעטו קרא היינו יודעין מצד הסברא דפטור מכפל כיון דפקע בזה שם הבעלים הראשונים ואי נימא לענין מזיד שהגנב ידע שהוא הקדש יקשה תו קושית חותני הגאון ז"ל דהיכא משכחת לה כלל גונב הקדש דכל היכא דאיתא כו'

ובעיקר קושי' חותני הגאון ז"ל בפ"ש הנ"ל תה"ל שגם אנכי הקשיתי כן לקמן בב"ק (על דף ע"ת ע"ב) [אוקל"ב] ותירצתי בקצרה בפשיטות ואבאר כעת יותר והוא דאטו גנב דעלמא יש לו איזהו קנין במשיכתו ורק דהתורה חייבה כפל על מעשה המשיכה ועיין רש"י ב"מ (דף מ"א ע"א) ד"ה הא לא משכה בשליחות יד כדי לקנותה ומטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה לא במקח ולא לענין גזל אלא לענין שליחות יד כו' ובתוד"ה הא לא משכה כו' אלמא דבעינן דוקא שיעשה משיכה אעפ"י שאינו קונה במשיכה זו וכן נמי חזינן לענין חיוב דו"ה אף דלא אהני מעשיו ולא קני הלוקח כגון שהוא לפני יאוש ג"כ סובר ר"נ בב"ק (דף ס"ח) דחייב דו"ה ואף לרב ששת דסובר לענין חיוב דו"ה דבעינן דוקא אהני מעשיו מ"מ לענין חיוב כפל דבודאי לא אהני מעשיו ואפ"ה חייב כפל והה"נ גבי הקדש היינו אומרים כן אי לאו דגלי קרא לפטור גונב הקדש וז"פ לע"ד וא"צ לפנים

ומעתה א"ש תירוצי הנ"ל דהא לפ"ז שייך שפיר גניבה בהקדש אף במזיד דלא יצא לחולין ומשום דאף דבי גזא דרחמנא איתי' מ"מ לולא הקרא הי' מיחשב גניבה ע"י משיכתו וכנ"ל וא"כ תו איצטריך קרא הב' על היכא דשאל אח"כ על הקדשו והיינו כשהגניבה הי' במזיד דלא יצא לחולין ועדיין יכולין הבעלים למיתשל

והנה לפי האמור יש ליישב קושי' התוס' הנ"ל באופן אחר והוא דאי לא הוה כתוב רק חד מיעוטא למעט הקדש מכפל הו"א דוקא באופן שמעל הגנב כגון שהי' שוגג בהקדש דהואיל דמעל ויצא לחולין אז הוא דפטור מכפל ומשום דתרי חיובי על חד ממונא לא אמרינן וכעין מה דאיתא במס' ב"ק (דף ק"ח ע"א) תרי גווני ממונא קאמר רחמנא דלא לישתלמו אחד ממונא כו' אבל היכא דהוא במזיד דליכא מעילה הו"א דמשלם כפל ומדכתיב עוד מיעוט אחר לאשמועינן דלעולם ליכא תשלומי כפל בהקדש בין איחייב קרבן מעילה בין באופן דליכא מעילה ודו"ק

הנה כתבתי הפלפול הזה לאאמו"ר הרה"ג והשיבני בפלפול על הנ"ל ואעתיק כאן דברי אאמו"ר הרה"ג ומה שנלע"ד לפלפל גם על דבריו היקרים אלי. וזה"ל של אאמו"ר זצ"ל

בענין הספק אם יוכל לשאול על ההקדש לאחר שמעל בה אחר ועיקר הספק הוא משום דכיון דמעל יצא לחולין משמע אבל אם לא מעל בודאי דיוכל לשאול על הקדשו. ולדידי אפילו אם לא מעל בה כגון במזיד שגזל או גנב הקדש מחבירו ג"כ אינו יכול לשאול