אמרי הצבי ד סג

באמת היכא דלוקח חוזר ומוכר א"ל טול מעותיך כיון דאין המוכר חייב להחזיר לו המעות עד דלוקח מקבל מש"פ כיון דלוקח חוזר ממקח כמבואר, בה"ה (פ"ז ממכירה ה"ג) א"כ דומה לאומן די"ל דאף דהמוכר א"ל ללוקח טול, את שלך היינו דגלי דעתי' דאין רצונו לעכב המעות עד שיקבל הלוקח מש"פ ומש"ה הוי עדין ש"ח ומש"ה פסקו הרמב"ם והמחבר (בסי' קצ"ח) אם לוקח חוזר ומוכר א"ל טול מעותיך הוי עדיין ש"ח ומיושב מה שהקשה בזה התומים ז"ל. ולפ"ז הכא בפקדון שא"ל הנפקד טול מעותיך כיון דאין הנפקד יכול לעכב הפקדון א"כ כי אמר להמפקיד טול את שלך גלי דעתי' דמסתלק משמירתו ואין רצונו להיות אפילו ש"ת ומש"ה אפילו מפשיעה פטור, עכ"ד הגאון בעל דברי משפע ז"ל. והא דלא הוי ש"ש עדיין צ"ל משום דכבר א"ל טול את שלך תו אינו רוצה בהם כלל ולא ישתמש תו בהמעות ומש"ה לא הוי רק ש"ח וכן באומן ג"כ צ"ל כן כיון שכבר צוהו ליטלו תו ל"ה ש"ש רק ש"ת. ומעתה עפ"ד הדברי תשפט גם בשומר אבידה כיון שאמר הבעל האבידה הסימנים תו לא מצי המוצא לעכבו גם כן י"ל דמה שא"ל עול אבידתך היינו להסתלק משמירה לגמרי שלא יהי' גם ש"ח ואפילו מפשיעה פטור. מיהו זה הוא לפי דברי הבעה"ת הנ"ל אכן לשיטת התוס' דמחלקו רק בין אם הי' מקודם ש"ש אז אע"ג דא"ל טול את שלך נשאר עדיין ש"ח שפיר כתבתי בפנים דגם בשומר אבידה שבעל האבידה אחר הסימנים והמוצא א"ל טול את שלך נשאר עדיין ש"ת כיון דמקודם הי' ש"ש לר"י

אמנם מה שי"ל בזה בהקדם מה שי"ל לכאורה בישוב קושית התומים הנ"ל על הרמ"א דאמאי פטור בפקדון גם מפשיעה והא הי' מקודם ש"ש וא"כ עדיין יהי' עכ"פ ש"ת וכמ"ש התוס' בב"מ שם. ולכאורה הי' אפשר לומר בזה לפמ"ש הש"כ (בסקי"ד) דהרמ"א שם במלוה מיירי לאחר הזמן ע"ש ואם גם בפקדון מיירי הרמ"א שם אחר עבור הזמן והיינו שקיבל שמירה עד זמן פלוני ועבר הזמן וא"ל הנפקד טול מעות פקדונך ועיין בזה בסמ"ע (סק"ח). וא"כ הא מבואר בחו"מ (סי' שמ"ג ס"ב) דשומר שכר לזמן כיון שכלתה זמנו כלתה שמירתו ואפילו הוא עדיין בביתו אינו עלי' אלא ש"ח עכ"ל וא"כ כיון דמיירי התם (בסימן ע"ד ס"ג) שכבר עבר הזמן א"כ גם קודם שאמר טול מעותיך ג"כ פקע מיני' שם ש"ש ולא הוה רק ש"ח כיון דעבר הזמן. ומש"ה כי א"ל אח"כ טול מעותיך תו גם ש"ח לא הוי דהא קודם שא"ל טול מעותיך ג"כ לא הי' רק ש"ח וע"י שא"ל טול מעותיך תו גם ש"ח לא הוי ומש"ה שפיר כתב הש"ך בכוונת הרמ"א דפטור גם מפשיעה. אולם לאחר העיון אכתי יקשה קושית התומים ז"ל כפי סדר קושייתו דהתומים הקשה דהכא בפקדון דמיירי במעות מותרים דהי' מתחלה ש"ש א"כ עדיין ש"ת וחייב בפשיעה עיי"ש בתומים. והנה י"ל דאע"ג דש"ש שכלתה זמנו לא הוי רק ש"ח היינו כשהוא ש"ש על חפצים ומטלטלין דמה שהוא ש"ש הוא בשביל שקיבל שכר וכיון, שלא נשתעבד להיות בזה ש"ש רק עד כלות הזמן תו כיון שכלתה הזמן לא הוי תו ש"ש אבל הכא במעות מותרין אע"ג שכבר הוא אתר הזמן שקיבל עליו מ"מ כיון דהוא מעות מותרין ומותר עדיין גם אחר הזמן להשתמש בהמעות תו הוי ש"ש מכח ההיתר תשמיש דהא גם אחר הזמן מותר להשתמש בהמעות. וא"כ כיון דהוי גם אחר הזמן ש"ש שפיר הקשה התומים ז"ל בזה דכשא"ל טול מעותיך יהי' עכ"פ עדיין ש"ח

ומעתה בשומר אבידה היינו שהאבידה הוא מטלטלין לפמ"ש בפנים הספר בד"ה והנה י"ל עוד כו' דכיון שאמר בעל האבידה הסימנים תו לא הוי רק ש"ת א"כ כשא"ל טול אבידתך תו י"ל דגם ש"מ לא הוי כיון שגם קודם שא"ל טול אבידתך לא הי' רק ש"ח וי"ל עוד בזה

ועפ"י האמור י"ל עמ"ש המח"א בהל' שומרים (סימן כ') [שהבאתיו קצת בפנים] בש"ש שאמר להבעלים טול את שלך דלפ"ד התוס' ב"מ הנ"ל הוי עדיין ש"ח יעו"ש וי"ל באיזהו אופן מיירי המח"א אי בתוך הזמן הא מבואר בש"ע חו"מ (סי' רצ"ג ס"ה) דא"י לחזור השומר בתוך הזמן וכ"ה בסמ"ע (סימן ס"ד סק"ח) והמח"א עצמו בהל' שומרים שם (סי' י"ח) הביא פלוגתת הראשונים ז"ל בזה ולבסוף הביא דברי הריטב"א ז"ל דבין ש"ת ובין ש"ש אינם יכולים לחזור תוך הזמן עיי"ש ואם כן מה מועיל מה שאמר טול את שלך הא אף אם אמר בפירוש שאינו רוצה לשמור ג"כ אינו יכול לחזור בו בתוך הזמן. וע"כ מיירי המח"א ז"ל לאחר הזמן וא"כ הא גם קודם שא"ל עול את שלך ג"כ תו לא הוי ש"ש ורק ש"ח וכמ"ש בחו"מ (סי' שמ"ג ס"ב ובסי' ד"ש ס"ו) עיי"ש והמח"א שם (סי' י"ט) האריך בענין זה וא"כ כיון שגם מקודם שא"ל סול את שלך לא הי' עוד רק ש"ח כשא"ל אח"כ טול את שלך תו גם ש"ת לא יהי'. ואולי אפשר לומר דהמח"א לא מיירי שהוא אחר הזמן דהא המח"א (בסימן י"ט) מפלפל שאחר הזמן גם ש"ת תו לא הוי ומש"ה י"ל דהמח"א (בסי' כ') הנ"ל מיירי בשנתן לו לשחור סתם ולא קבע שום זמן דבכה"ג יכול לחזור שפיר כיון דלא קבע זמן ומש"ה שפיר כתב המח"א דכשא"ל טול את שלך י"ל אם עדיין הוי ש"ח כמ"ש התוס' בב"מ דהא מקודם שא"ל טול את שלך הוא ש"ש וכשא"ל טול את שלך י"ל דנשאר עדיין ש"ח. וי"ל במ"ש הפתחי חשובה חו"מ (סי' שמ"ג סק"א) ובפ"ת (סי' רצ"ג סק"א) ועיין בהג"ה במח"א שם וקצרתי

ועל מה שכתבתי עוד שם בד"ה אולי י"ל עוד כו' דתליא בשתי לשונות אליבא דר"י דללישנא קמא דהוי ש"ש מטעם פרוטה דרב יוסף לאתר שאמר טול את שלך הוי אכתי ש"ח עכ"פ אבל ללישנא בתרא דטעמא דרב יוסף דהוי ש"ש משום דרחמנא שעבדי' בע"כ לאחר שא"ל טול אבידתך תו לא שעבדי' רחמנא כו' כמבואר בפנים. וע"ז כתב אאמו"ר הרה"ג זצ"ל בזה"ל ומה שרצית לחלק בין לשונות דר"י בין לישנא קמא ול"ב אתמה מאוד וכי כל השקלא וטריא בנדרים (דף ל"ג) בסוגיא דמחזיר לו אבדתו אזלא ללישנא קמא וללישנא בתרא רשאי להחזיר לו אבדה כל כה"ג הי"ל לגמ' לפרש, ועוד בכל מקומות שם אמרינן פרוטה דר"י וכי ללישנא בתרא אזלא לה פרוטה דר"י. ועוד הי"ל לגמרא לפרש הנ"מ בין הני תרי לישני איזהו נ"מ שיהי'. אך תוכן הדברים לב' הלשונות יש כאן פרועה דר"י כי זה מוסכם דעוסק במצוה פטור מן המצוה לב' לשונות דר"י רק לל"ק אמרינן דהוה ש"ש משום פרוטה, דר"י כמו כל ש"ש בהנאה כ"ד הוי ש"ש ול"ב סברי אף אם תאמר דלא נימא לי' והוא בעה"ב טרוד בעסקיו אעפ"כ רחמנא שעבדי' בע"כ להיות ש"ש אף דלא ניחא לי' ושכרו יהי' פרוטה דר"י. ורבה אית לי' דפרוטה דר"י לא שכיח כלל רק רחמנא חייבו כחו שחייבו התורה לטרוח באבידה חייבו ג"כ לשמרו מפשיעה כי לולא זה מה טובה יהי' בהטפל באבידת חבירו להביא לביתו אם לא ישמרנה מפשיעה וז"ב ומה שמביא מהרש"ל ביש"ש הנה אינו ת"י וגם המח"א אינו ת"י ואפשר לתרץ דבריהם עכ"ל אאמו"ר זצ"ל בזה

והנה לכאורה הי' אפשר להביא ראי' לדבריו ז"ל מלשון התוס' בסוגיין (דף נ"ו ע"ב) בד"ה בההיא הנאה כו' וז"ל פסק ר"ח וה"ג דהלכה כרב יוסף משום דאמרינן באין בין המודר דכ"ע אית להו פרוטה דר"י כו' עכ"ל והרי הבאתי בפנים [או"ה אק"א] דברי הבה"ג בסוגיין בב"ק כשהביא פלוגתא דרבה ור"י כתב וז"ל ר"י אמר כש"ש ע"כ שעבדי' רחמנא והלכתא כר"י עכ"ל הבה"ג כפי שהבאתי שם. וא"כ ע"כ דללישנא בתרא ג"כ הטעם משום פרוטה דר"י דאל"כ מה קא מייתי התוס' בשם הר"ת והבה"ג ראי' דהלכה כר"י והא אם נימא דללישנא בתרא לא הוי הטעם משום פרוטה דר"י א"כ סוגיא דנדרים אזלא ללישנא קמא והאיך פוסק הבה"ג כלישנא בתרא וע"כ דגם לל"ב הטעם משום פרוטה דר"י וכמ"ש אאמו"ר ז"ל

אמנם אנכי תמכתי יתדותי על המהרש"ל ביש"ש בפרקין (סימן ט') שהבאתיו שם [באו"ה אק"א] רק שם קצרתי קצת בהעתקת לשונו הטהור והנני מוסיף כאן שכ' וז"ל ואיכא דאמרי הכא סבר דאף ר"י לא חש להך פרוטה כו' והך סוגיא דא"ב המודר כו' אזלא אליבא דלישנא קמא וא"כ לפי האמת דהיינו לישנא בתרא דאף ר"י לא חש להך פרוטה בע"כ מוכרחים אנו לחלק כמו שחילק ר"י דהתם הוא דפליג דס"ס הנאה חטי לידי' אבל הכא בשביל מתנה מועטת לכ"ע לא נעשה ש"ש בכך ואף ר"י מודה בזה רק טעמא דילי' משום דשעבדי' רחמנא בע"כ כו'