אמרי הצבי ד סב

על פרוטה הכי נימא דהנאה זו שוה ג"כ פרוטה וגם במקדש אשה בהנאת מחילת מלוה דמקודשת הכי נימא דאם כל המלוה הוא רק פרוטה יהי' ג"כ הנאה שו"פ מה שהיתה צריכה ליתן לאדם אחר שיבקש מן המלוה שימחול לה הפרוטה והבאתי שם (בדף נ"ו ע"ב) אות וי"ו אק"א סברת אאמו"ר הה"ג זצ"ל דהואיל דמשתרשי לי' פרוטה שפיר הוה ההנאה זו שוה פרוטה יעו"ש דיש לצדד בזה הסברא לכאן ולכאן וה"נ אם נימא כן מיקרי שפיר הנאה זו שוה פרוטה דמשתרשי לה פרוטה שהיתה צריכה ליתן לאדם אחד שיבקש מהאדם חשוב שיקבל ממנה הנאה מועטת כזו אשר עצם ההנאה שמקבל האדם חשוב ממנה אינה שו"פ וי"ל בזה. [ואף לפ"ד הירושלמי הנ"ל דגם לגי' הק"ע עכ"פ אין נותנין שו"פ על חצי פרוטה מ"מ אינו דומה להכא דהא יוכל להיות ששוה לה הרבה מה שהאדם חשוב מקבל ממנה דבר מועט שאינו שוה פרוטה. ואם הי' אדם אחר מבקש מהאדם חשוב שיקבל ממנה הת"פ ג"כ היתה צריכה לשלם להמבקש פרוטה בשכר שמשתדל בזה ודו"ק]

והנה הרציתי ספיקו של כבודו נ"י בשמו לידידינו ב"נ הרה"ג מו"ה אפרים שרגא הלוי נ"י אבד"ק אוניאווע ואמר דיש לפשוט זה מדברי הר"ן בקידושין והובא ג"כ בקצה"ח (סימן ק"צ סק"ד) וז"ל ולרב לא קשה דאמר לך רב דכי אמרינן דאדם חשוב דכי מקבל מתנה מיקרי הנאה הנ"מ כשמקבל מתנה גמורה אבל כשאינו מקבל אלא ע"מ להחזיר אין הנותן מתחשב בשביל כך ומשום דסתם חליפי סודר ע"מ להחזיר הוא ומש"ה דוקא בכליו של קונה אבל לא בכליו של מקנה והקצה"ח הביא דברי הב"ח שהוליד מזה דאם נתן עמ"ל אפילו באדם חשוב לא מהני ומשום דמעמ"ל אע"ג דשמי' מתנה אין הנותן מתחשב בשביל כך והקצה"ח מפלפל בזה דכיון דמעמ"ל שמי' מתנה ורק דהוא כעין תנאי שהתנה שיחזיר לו שפיר מתחשב הנותן בזה שמקבל האדם חשוב ממנו יעוש"ה אבל כ"ז הוא אם מקבל ממנו האדם תשוב מידי דשו"פ אבל אם אינו מקבל ממנו שו"פ בודאי די"ל דאין הנותן מתחשב בזה כלל עכ"ד. ולכאורה נראה הסברא נכונה אף שיש לבע"ד לפקפק ולחלק בזה אעפ"כ נראה הסברא נכונה בזה

[ב] דף נ"ז ע"א או"ח אק"א בד"ה אולם י"ל דהא הי' יכול להשתמש בהמעות כו' הבאתי דברי המח"א בהל' שומרים (סימן כ') שכתב לפמ"ש התוס' בפ' המפקיד דאסור ללוקח להשתמש במעות כו'. הנה כן הוא הלשון במח"א אך טעות הדפוס יש בזה וצריך להיות דאסור להמוכר להשתמש בהמעות ועוד שני פעמים כתוב במח"א שם תיבת הלוקח והם ט"ס וצ"ל להמוכר כנראה להמעיין בזה

והנה מצאתי מכתב אאמו"ר הרה"ג כקש"ת מו"ה יוסף זצ"ל שפקפק על איזהו דברים שכתבתי בענין זה אשר בשעת סידורי לדפוס לא הי' לפני המכתב הזה לכן אעתיקו כאן ונכתב מאוד בקיצור ואבאר קצת

והנה מה שנסתפקתי בשומר אבידה שבא בעל האבידה ואמר הסימנים אלא שעדיין לא לקחו לביתו ועדיין הוא ביד המוצא והמוצא כבר אמר לו שיוכל ליקחו אם עדיין הוא ש"ש או ש"ח או דגם ש"ת לא הוי תו עלה. וכן היכא שבעל האבידה אמר הסימנים והמוצא לא א"ל טול את שלך ג"כ כל הספיקות הנ"ל כמבואר בפנים והבאתי דברי התוס' והמח"א הנ"ל כמבואר בפנים. וע"ז כתב אאמו"ר הרה"ג ז"ל בזה"ל לפענ"ד אין כאן ספק כלל ודין זה מפורש בח"מ (סי' ע"ד ס"נ) ברמ"א בשם מ"כ ועוד חו"מ (סי' ק"כ ס"ב) וע"ש בסמ"ע ובש"כ שהאריכו שם בסתירת הש"ע וק"ו בנ"ד בשומר אבידה כי בשם עדיין במחלוקת ויש לחלק כמו שחילקו מפו' הש"ע זה בכה וזה בכה היינו באומן יש לחלק ולומר דתפיס לי' אאגרי' ובש"ש שקיבל שכר יש נם כן לחלק כסברת הרמב"ם (פ"ז ממכירה ה"ג) ע"ש אבל בשומר אבידה אין שום סברא לומר שעדיין חייב ונראה שאין שום חיוב כלל. וצ"ע קצת בלח"מ על הנ"ל שהשיג על המ"מ שם מתוס' ב"מ ולפ"ד דברי המ"מ אמתיים כי המ"מ ציין על חייב באחריותו ע"ש היטב ודו"ק קצרתי מאוד כי לחכם כמותו די ברמז רמיזא יתן לחכם ויוסיף עוד להביא ראיות לדברי עכ"ל אאמו"ר הה"ג זצ"ל. הנה במ"ש בסוף דבריו דברי הה"מ והלח"מ ז"ל לא אוכל כעת להעמיק עיון בזה להבין הכונה ואולי אזכה אי"ה בזמ"א לעיין עוד בזה ואינו נוגע לעניננו. רק בעיקר הענין מ"ש מהא דחו"מ (סי' ע"ד ס"ג) דמבואר שם בפקדון דכשהנפקד א"ל טול פקדונך פטור וכתב הש"כ (ס"ק ט"ו) דגם מפשיעה פטור וכתב כן בשם המהרש"ל ביש"ש פ"י דב"ק (סי' נ"ג) עיי"ש ומזה השיג אאמו"ר ז"ל עלי דכן צריך להיות הדין בשומר אבידה שבעל האבידה אמר הסימנים והמוצא א"ל טול אבידתך ג"כ לא יהי' אפילו ש"ת ג"כ ובאמת יפה כתב אאמו"ר ז"ל

אמנם לא על דברי בלבד קשה דהא יקשה גם בפשיטות על הרמ"א דפטור בפקדון שא"ל עול פקדונך ומפרש הש"כ דפטור גם מפשיעה ואמאי והא כבר כתבו התוס' בב"מ (דף מ"ע ע"א) ד"ה אלא שהבאתי בפנים דהיכא דהי' מקודם ש"ש אף לאחר שא"ל טול מעותיך נשאר עדיין ש"ח וא"כ אמאי בפקדון פקע מיני' שם ש"ח נ"כ. וחפשתי בספרים ומצאתי באו"ת ז"ל שם (בסימן ע"ד סק"ח) הקשה באמת כן ע"ד הרמ"א מדברי התוס' הנ"ל והאריך בפלפול ותורף דברי קדשו ז"ל דבאמת חילוק זה שכתבו התוס' בין אם הי' מקודם ש"ש נשאר עדיין ש"ח הוא פלוגתא בין הראשונים ז"ל ובמרדכי פ' הנזקין משמע כשא"ל שקול זוזך אפי' ש"ח לא הוי ובשמ"ק ב"מ (דף מ"ט) שם כתב דהא דקיי"ל באומנים כשא"ל טול את שלך והבא מעות דהוי ש"ח דאומנים שאני דמ"מ תפסן אזוזי [ועיין ג"כ בש"כ חו"מ (סי' ש"ו סק"ב) יעו"ש היטב] עיי"ש וא"כ היכא דלא שייך דתפסן אזוזי וכגון בפקדון אפי' ש"ח לא הוי. אולם שיטת התוס' בפ' הזהב (דף מ"ט) הנ"ל דעיקר תליא אם הי' מקודם ש"ש כי א"ל טול פקדונך נשאר עכ"פ ש"ח אבל אם לא הי' מקודם רק ש"ח כי א"ל טול פקדונך אפילו ש"ח תו לא הוי והביא התומים ז"ל שמ"ש הב"י (בסימן קצ"ח) בשם הגאונים ז"ל ג"כ הוא כשיטת התוס' בזה והאריך בפלפול שגם שיטת הרמב"ם (בפ"ז מהל' מכירה ה"ג) [שציין גם אאמו"ר ז"ל לעיל] ג"כ עולין כהתוס' ומסיק האו"ת ז"ל דהמחבר והרמ"א ז"ל ס"ל להלכה כשיטת התוס' והרמב"ם בזה ומש"ה באמת בפקדון מ"ש הרמ"א ז"ל דכשא"ל טול פקדונך פטור הוא דוקא מגניבה ואבידה אבל בפשיעה חייב יעוש"ה שכן עולה מדברי האו"ת וכ"כ באורים (סקט"ז) להלכה

ומעתה עולין שפיר הדברים שכתבתי בפנים הספר דה"ה בשומר אבידה שאמר בעל האבידה הסימנים והמוצא א"ל טול את שלך לשיטת התוס' הנ"ל הוא עדיין ש"ת לר"י דס"ל דמקודם הוה ש"ש. ובאמת שזה תלוי ג"כ בפלוגתת הראשונים ז"ל הנ"ל דלהמרדכי והשמ"ק עולה גם בשומר אבידה אפי' ש"ח לא הוי בכה"ג שא"ל טול אבידתך. מיהו לשיטת התוס' הנ"ל א"ש כמו שכתבתי. ולהלכה לדידן לפ"מ שפסק התומים כהתוס' וחייב בפקדון בפשיעה יש לומר כדברי דגם בשומר אבידה הוי ש"ת. אולם לשיטת הש"כ הנ"ל דכוונת הרמ"א דגם מפשיעה פטור וכ"כ הש"כ (בסי' ק"כ סק"ד) ע"ש א"כ צדקו דברי אאמו"ר ז"ל דלפ"ז גם בשומר אבידה היכא שהמוצא א"ל עול אבידתך ג"כ פטור מפשיעה ודו"ק

והנה ראיתי בספר דברי משפט על חו"מ (בסי' ע"ד ס"ג אוק"א) שכתב ליישב קושית התומים מהא דפסקינן בש"ע חו"מ (סי' קצ"ח) בשם הרמב"ם אם הלוקח חוזר ממקח והמוכר א"ל טול מעותיך אף דאין המוכר חייב תו בגניבה ואבידה מ"מ חייב בפשיעה ואמאי הכא בפקדון שא"ל טול מעותיך פטור גם מפשיעה וכתב הדברי משפט ז"ל ליישב עפמ"ש הבעה"ת (שער נו"ן) ליישב קושית התוס' ב"מ (דף מ"ט) הנ"ל דשאני אומן כיון דאין אומן חייב להחזיר החפץ לבעה"ב עד דנותן לו השכירות ומש"ה אם אמר אומן טול את שלך לא גלי אדעתי' דאין רצונו להיות ש"ח דהא י"ל מש"ה אמר טול את שלך דאין דעתו לעכב החפץ בידו עד שיתן לו הבעה"ב שכר מלאכתו אבל מ"מ דעתו להיות עדיין ש"ח על החפץ אבל התם בב"מ דהמוכר חזר מהמקח ל"ל למוכר למימר טול את שלך פשיטא דאין מוכר יכול לעכב המעות עד אחר קבלת מי שפרע דהא קבלת מש"פ לטובת הלוקח הוא כיון דמוכר חוזר א"ו גלי דעתי' דאין רצונו להיות ש"ת יעו"ש בבעה"ת [ועיין במח"א הל' שומרים (סימן כ') שכוון בזה לדברי הבעה"ת ז"ל] ולפ"ז