אמרי הצבי ד ס

נזקו. ועיין מ"ש ב"ה בפרקין בסוגיין [אול"ג אק"ב] ולעיל (על דף יו"ד ע"א) [אול"ה אק"ד]

אמנם בעיקר הדבר י"ל דהש"ס מוקי להא דהכשרתי מקצת נזקו כו' דוקא היכא שחבירו ג"כ בר חיוב במעשה הזה שנשתתף עמו במעשה ההיזק וכגון החופר בור תשעה יש לו חלק במעשה הכרייה של הבור הזה ומ"מ אינו חייב רק האחרון שהשלימה לעשרה טפחים ומיקרי זה האחרון שהכשיר מקצת הנזק דהא תשעה טפחים הראשונים כרה חבירו ואילו הי' הראשון כרה גם הטפח העשירי הי' הראשון מחויב ורק משום שהשני השלים הכרייה השני חייב והיינו הכשרתי במקצת נזקו כו' אבל באדם שדחף כלים לבור הלא אם ידחוף לבור של הפקר או לבור שנברא כך מששת ימי בראשית הכי שייך לומר דזה יהי' מיקרי שהכשיר מקצת הנזק בודאי זה אינו הלא הדוחף בעצמו עושה כל הנזק ומה לי אם זרק הכלים לבור או שעלה לראש הגג וזרקן למטה הכל מיקרי שהדוחף בעצמו עשה כל הנזק ורק אם יש להבור בעלים גילתה התורה שכל שנפל לתוכה והוזק דחייב בעל הבור הואיל דהוא גרם הנזק והוי כאילו מיד בשעת כריית הבור עשה את הנזק והתורה חייבה על זה ובאמת גם היכא שיש להבור בעלים ודחף אדם שור לתוכו בכוונה ג"כ בעל הבור פטור וכמ"ש התוס' בסוגיין בד"ה שור ואדם כו' ומשום דאטו אם ישים אדם טליתו של חבירו באש של חבירו וכי יתחייב בעל האש עייש"ה רק כשדחף האדם את השור שלא בכוונה הוא דהוי בעל הבור שותף בתשלומי הנזק ומשום דהתורה חייבה לבעל הבור משום שכרה את הבור וזה דוקא בנפל לבור שיש לו בעלים הוא דמיקרי בעל הבור שותף במעשה הנזק משום דהנזק נעשה ע"י שכרה הוא אח הבור אבל בבור של הפקר מיקרי האדם הדוחף שעשה כל ההיזק ומכ"ש בבור שהוא ממילא שלא נעשה כלל ע"י אדם. ולענין נזקי כלים מיחשב ג"כ כבור שאין לו בעלים כלל כיון דהתורה פטרתו מנזקי כלים דהא באמת בור ברה"ר אינו ברשותו של אדם ורק דעשאה הכתוב כאילו היא ברשותו כדי לחייבו וכדאיתא במסכת ב"ק (דף כ"ט ע"ב) וזה הוא בדבר שחייבה עליו התורה אבל לענין נזקי כלים דלא חייבה אותו התורה תו הוי כבור של הפקר דאין לה בעלים ומש"ה עולה שפיר סברתי שכתבתי בישוב קושית הסמ"ע לפי' הראשון דבא"י להזיק בעצמו אינו חייב לשלם עבור מה שהזיק השני דאמאי חייב האדם, לשלם אם דחף כלים לבור אע"ג דבלתי הבור לא היי נשברים הוא משום דמיחשב כמי שאין להבור בעלים והרי הדוחף עושה כל ההיזק ולא מיקרי זה שעשה מקצת הנזק רק כל הנזק ומש"ה לא הוי זה בכלל הכשרתי מקצת נזקו כו'. וגם לפי' השני שבסמ"ע דגם כשא"י להזיק בעצמו חייב לשלם עבור חבירו ג"כ לא קשה, מדחף כלים לבור דיהי' מיחשב הכשרתי במקצת נזקו כו' עפ"י האמור דלענין נזקי כלים מיקרי שאין להבור בעלים כלל ומיקרי שהוא עשה כל הנזק. והאמת אגיד כי בשעת לימודי אז לא אדע אם נתכוונתי לסברא זו אך הי' הסברא פשוטה אצלי כיון שבעל הבור פטור על נזקי כלים יש לחייב להאדם על כל הנזק אע"ג שלא הי' יכול לעשות בעצמו וא"כ יפה הקשה אאמו"ר הרה"ג זצ"ל על סברתי אף כי באמת על הסמ"ע לפי' הראשון יקשה ג"כ וכמש"ל. אך כעת כשעיינתי הרבה בזה נלע"ד שיש להסביר סברתי כאשר כתבתי בזה ולא יקשה עוד על חילוקי קושי' אאמו"ר ז"ל

אמנם כ"ז הוא לפי סברתי הנ"ל שכתבתי ליישב קושית הסמ"ע לפי פי' הראשון אבל הסמ"ע ז"ל דלא ס"ל סברא זו מדהקשה לפי' הראשון מהא דאדם שדחף כלים לבור וס"ל דמיקרי הבור שותף במעשה הנזק אף שהוא פטור על נזקי כלים ומכח זה דייק כפי' השני דאף שא"י להזיק בעצמו חייב לשלם גם עבור השני ומש"ה משלם האדם הדוחף כלים לבור על מה שנצטרף הבור לההיזק א"כ הדרא לדוכתא הקושיא דנימא דזה הוי הכשרתי במקצת נזקו כו' וי"ל עוד בזה: ס

ומה שהעיר אאמו"ר הרה"ג ז"ל דלוקי הש"ס באדם ושור של הפקר שהזיקו דשור של הפקר אינו בר חיוב ועיין ב"ק (דף י"ג ע"ב) וברמב"ם (פ"ח מהל' נזקי ממון) וז"ל וכן שור הפקר שהזיק פטור שנאמר שור רעהו עד שיהיו הנכסים מיוחדים לבעלים כיצד שור הפקר שנגח וקודם שיתפוס אותו הניזק בא אתר וזכה בו ה"ז פטור כו' עכ"ל הרי דשור הפקר אינו בר חיוב כלל דאיתמעט מרעהו. וא"כ לסברתי בישוב קושית הסמ"ע לפי' הראשון כיון שבעל הבור פטור מנזקי כלים חייב האדם אע"ג שא"י בעצמו להזיק א"כ ה"ה בשור הפקר ואדם שהזיקו אע"ג שהאדם לא הי' יכול להזיק בעצמו ג"כ חייב לשלם כל הנזק כיון שהשור הפקר פטור א"כ לוקים הש"ס הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי כל נזקו בכה"ג שאדם ושור הפקר הזיקו והאדם בעצמו לא הי' יכול להזיק ומשלם כל הנזק. הנה לפי שהסברתי לעיל דברי בישוב קושית הסמ"ע לפי' הראשון דבא"י בעצמו להזיק אינו חייב לשלם עבור השני ובדחף כלים לבור חייב משום דכיון דפטרה התורה לבעל הבור מנזקי כלים מיחשב כאילו הבור הפקר והוי כמו שעשה האדם בעצמו כל ההיזק שדחף הכלים לבור ואף שדחף שלא בכוונה מ"מ מיקרי שהוא בעצמו עשה הכל דלענין נזקי כלים אין לבור שום בעלים והוי כמו שדחף לבור שנברא מששת ימי בראשית וכמש"ל בזה. וא"כ זה דוקא בדחף כלים לבור מיחשב שהוא עשה הכל אבל באדם ושור הפקר שהזיקו ניהו דהשור הפקר אינו בר חיוב מ"מ הלא סייע השור הפקר להאדם בהנזק ושניהם הזיקו בידים ולא מיחשב שהאדם בלבד הזיק שפיר י"ל דלפי' הראשון שבסמ"ע כיון שהאדם בעצמו לא הי' יכול להזיק אינו חייב לשלם עבור מה שהזיק השור הפקר. והא דקאמר הש"ס בסוגיין דשור ושור פסוהמ"ק שנגחו משלם השור הדיוט גם עבור מה שהזיק השור פסוהמ"ק לר' נתן. וא"כ ה"נ נימא כן באדם ושור הפקר שהזיקו או באדם ושור פסוהמ"ק שהזיקו שישלם האדם גם עבור מה שהזיק השור הפקר או השור פסוהמ"ק. י"ל בזה דלפי' הראשון שבסמ"ע מיירי הש"ס דוקא כשהשור הדיוט יכול להזיק בעצמו כל הנזק שהזיקו ומש"ה חייב לשלם כל הנזק אבל באמת כשא"י להזיק בעצמו כל הנזק אינו משלם בעד מה שהזיק השור פסוהמ"ק וה"נ כשהאדם א"י להזיק בעצמו אינו משלם עבור מה שהזיק השור הפקר. וממילא לא יקשה על סברתי הנ"ל קושי' אאמו"ר ז"ל דלא שייך לומר הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי כל נזקו דהא באמת אינו מחויב. ואילו בשיכול האדם להזיק בעצמו ג"כ לא רצה הש"ס לאוקמי דלא מיקרי הכשרתי במקצת נזקו דאף אם האי פלגא הזיקא עביד והאי פלגא הזיקא עביד מ"מ כיון שיכול האדם בעצמו להזיק כל הנזק מיקרי הכשרתי כל נזקו. וגם מלבד סברתי בישוב קושי' הסמ"ע ג"כ צרכינן לומר כן דאל"כ יקשה בפשיטות גם לפי' הראשון של הסמ"ע דלוקי הש"ס בהכי הכשרתי מקצת נזקו כשהאדם ושור הפקר הזיקו או שהאדם ושור פסוהמ"ק הזיקו והאדם בעצמו יכול להזיק כל הנזק דחייב האדם לשלם הכל. ועכצ"ל דזה מיקרי הכשרתי כל נזקו וכבר כתבתי בזה לעיל

אמנם זה הוא לפ"מ שכתבתי עתה להסביר הדבר משום דאדם הדוחף כלים לבור מיחשב שעשה כל הנזק כיון שפטרה התורה בור מנזקי כלים הוי כבור העשוי ממילא וכמש"ל שפיר י"ל דבאדם ושור הפקר שהזיקו אם האדם לא הי' יכול להזיק בעצמו כל הנזק אינו חייב לשלם עבור מה שהזיק השור הפקר. אבל לפ"מ שכתבתי בפנים הספר בפשיטות משום דכיון דבעל הבור פטור מדינא יש לחייב להאדם אע"ג שלא הי' יכול להזיק בעצמו לפ"ז הי' צריך לומר באמת דאדם ושור הפקר שהזיקו יהי' האדם חייב אע"ג שלא הי' יכול להזיק בעצמו וע"ז יפה העיר אאמו"ר ז"ל. אולם לפ"מ שהסברתי כעת החילוק באמת י"ל דבאדם ושור הפקר שהזיקו פטור האדם לשלם מה שהזיק השור בכה"ג

אולם לפי' השני שבסמ"ע ז"ל דגם כשא"י להזיק בעצמו מחויב לשלם בעד השני אם ליכא לאשתלומי מהשני א"כ באדם ושור הפקר שהזיקו אע"ג דהאדם בעצמו לא הי' יכול להזיק מ"מ חייב לשלם כל הנזק א"כ קשה למה לא מוקי הש"ס הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתשלומי כל נזקו באופן זה. וכן תיקשי למה לא מוקי הש"ס באדם ושור פסוהמ"ק שהזיקו וכנ"ל. וכן בשור הדיוט ושור פסוה"ק דמבואר בסוגיין דשור הדיוט חייב לשלם הכל. ועיין בתורת חיים ז"ל ב"ק (דף יו"ד ע"א) והובא בפ"י שם על תוד"ה ותו ליכא כו' דהש"ס פריך התם ותו ליכא כו' היינו כדי למצוא הדין בכל הד' אבות נזיקין יעוש"ה וא"כ באופן הזה הו"מ לאשכוחי באדם עם שור הפקר או שור פסוהמ"ק