אמרי הצבי ד נט

חייב ובעל הבור פטור ור"נ מחייב גם בעל הבור וע"ז כתבו התוס' דטעמא דת"ק דבעל הבור פטור משום דגזה"כ ונפל ולא שיפילוהו אחרים ע"ש וא"כ י"ל דאף ר' נתן דמחייב גם בעל הבור וא"כ לא דריש בזה ולא שיפילוהו אחרים י"ל דדוקא היכא ששור דחפו הוא דלר' נתן לא מיקרי הפילוהו אחרים כיון שלא הפילו בן דעת וכן אפילו היכא שדחפו אדם שלא בכוונה ג"כ מחייבו ר' נתן משום דלא דחפו בכוונה אבל היכא שדחפו אדם בכוונה בכה"ג גם ר' נתן דריש ולא שיפילוהו אחרים וא"כ התוס' (בדף נ"ג ע"ב) ד"ה שור ואדם דבסוגיין דקאי אליבא דר' נתן וכמ"ש רש"י שם ד"ה לענין נזקין עיי"ש שפיר חילקו בין בכוונה לשלא בכוונה דבכוונה פטור בעל הבור משום דרשא ולא שיפילוהו אחרים כן נראה כוונת אאמו"ר ז"ל. אולם יש לעיין קצת בזה ממ"ש התוס' הטעם דבכוונה פטור בעל הבור משום דאטו אם ישים אדם טליתו של חבירו באש של חבירו וכי יתחייב בעל האש עיי"ש א"כ משמע דמה דפטור בעל הבור היכא שדחפו אדם בכוונה הוא מצד הסברא וכמו אם ישים אדם טליתו של חבירו באש של חבירו ואם כן נראה דאין הטעם שבעל הבור פטור משום ונפל ולא שהפילוהו אחרים וי"ל עוד בזה

ג) עוד כתב אאמו"ר ז"ל ע"ד השמ"ק בשם הריב"א שהבאתי בפנים בד"ה והנה ראיתי כו' וז"ל השמ"ק בד"ה שור ואדם כו' וה"ר ישעי' ז"ל כתב וז"ל שור ואדם שדחפו לבור נראה דאיירי בדחפו אדם שלא בכוונה דאי בכוונה למה יתחייב בעל השור הלא כל חוזק הדחיפה באה מן האדם שהוא מתכוון והוא בן דעת כו' וריב"א פי' דמיירי בכוונה ואומרים שישלם אדם יותר מן השור לפי מה שהוא דוחקו בחוזק ובכוונה עכ"ל השמ"ק. ולכאורה אינו מובן פי' דברי קדשו ז"ל וכמ"ש בפנים. וכתב בזה אאמו"ר ז"ל בזה"ל ובעיני נראה כי הקו' הי' איך נוכל לחייב השור ואדם בשוה הלא אם אדם א' יזיק בכוונה וא' יסייע שלא בכוונה וכי נחייב שניהם בשוה ושור בכוונה הוי כמו שלא בכוונה ואיך נחייב שניהם בשוה [הגם שבקושיא נקט השמ"ק איך נחייב השור כוונתו כמו שכתבתי ר"ל איך נחייב שניהם בשוה] וע"ז מתרץ הריב"א דבאמת אינו חייב בעל השור רק כפי השומא במה שעשה היזק לפ"ע שליש או רביע כנלע"ד בכוונת דברי השמ"ק וכמדומה שגם התוס' יודו לזה בד"ה שור ואדם עכ"ל אאמו"ר ז"ל. והנה בעת שהצעתי דברי לפני אאמו"ר ז"ל כתבתי לו בסתם כי איני מבין דברי הריב"א ולא העתקתי לו מה שכתבתי לפרש דבריו ז"ל כמבואר בפנים ג"כ בפירוש כעין דברי אאמו"ר ז"ל רק הוא באופן אחר קצת כאשר יראה המעיין

[ח] דף נ"ג ע"ב אול"ו אק"א הבאתי קושית המהרש"א ע"ד רש"י ז"ל בד"ה אדם ובור פטורין כו' דאדם פטור בכופר משום דבר קטלא הוא וא"נ לא אתרו בו פטור מתנא דבי חזקי' כו' ותמה המהרש"א דמה"ט לא פטרינן אדם מכופר אלא מדכתיב עליו עליו ולא על האדם כדאיתא בפ' כיצד הרגל (דף כ"ו ע"א) עכ"ד וכתבתי ליישב הקושיא. והנה מצאתי מכתב קודש מאאמו"ר הה"ג כקש"ת מו"ה יוסף זצ"ל מה שפלפל עמי בזה הענין אשר בעת הסידור לדפוס לא הי' לפני ואביא בזה דבריו ז"ל כעת. וז"ל הטהור. ומה שתמה מהרש"א ע"ד רש"י יש ליישב לפי המבואר ברשב"א ב"ק (דף כ"ו ע"א) וכן הובאו דבריו ז"ל בשמ"ק שם בד"ה ויהא אדם חייב בכופר מק"ו וז"ל יש מי שפי' שיהא חייב מיתה ותשלומין כשור ויש מי שפי' אם המית שלא בכוונה כו' ואיכא למידק לימא מדחזקי' נפקא דאמר, מה מכה בהמה לא חלקת בה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין מתכוין לחייבו ממון ונ"ל דאי דחי לי' הכי אכתי הוה מקשה לי' הניחא לחזקי' אלא לר' ולרבנן דלא ס"ל כחזקי' כדאיתא בסנהדרין בפ' ואלו הן הנשרפין (דף ע"ט ע"ב) מאי איכא למימר כו' עייש"ה ואם כן י"ל שגם רש"י ז"ל שפי' שם בד"ה ויהא אדם חייב בכופר כגון במזיד ולא אתרו בו דליתי' בר קטלא ולא בר גלות עכ"ל ג"כ כוונתו ז"ל כהרשב"א ז"ל דהסוגיא קאי לתנאי דפליגי אתנא דב"ח וא"כ לתד"ח שפיר ילפינן דאדם פטור מכופר בלי יתור קרא דעליו ולא על האדם ומה שרצה רש"י בכאן דוקא למעט מכת קלבד"מ או מתד"ח ומיאן בדרשא דעליו משום דעליו ממעט דוקא כשהרג אדם לבדו את האדם אבל כשאדם ושור הרגו את האדם הו"א דנחייב האדם בחצי כופר והשור בחצי כופר להכי כתב רש"י בזה נמי לא משום דקלב"מ או מתד"ח עכ"ד אאמו"ר ז"ל. והנה בסוף דברי אאמו"ר ז"ל דלולא הטעם דקלב"מ או מתד"ח הי' הסברא לחייבו בכופר משום דמעליו לא היינו ממעטין היכא דהאדם ושור הרגו כו' יש לעיין ונוכל להסביר דבריו עפ"י מה שכתבתי בפנים [באק"ב] אך לקמן בק"א על אק"ב פקפק אאמו"ר זצ"ל בעצמו על דברי שם יעוש"ה ודו"ק בזה

[ט] שם אול"ו אק"ב כתבתי לתרץ קושית המהרש"א ותמכתי יסודי על דברי הסמ"ע (בסימן ת"י סקנ"ז) בפי' הראשון וכמבואר בפנים. גם בזה פלפל אאמו"ר הרה"ג זצ"ל במכתב הנ"ל ואביא דבריו ז"ל כסדר והנלע"ד בזה

א) במ"ש לתרץ קושית הסמ"ע דלפי' הראשון היכא שבעצמו א"י להזיק אינו חייב לשלם עבור השני א"כ קשה בדחף כלים לבור ונשברו אמאי צריך האדם לשלם כל נזקי הכלים הא בלא הבור לא היו הכלים נשברים בדחיפה. וכתבתי ליישב דשאני גבי דחיפת כלים לבור הואיל דהתורה פטרה לבעל הבור מנזקי כלים א"כ הוה כמו שאין להבור בעלים דבכה"ג אם הוא בור של הפקר אם אחד דחף לתוכה כלים בודאי חייב האדם הדוחף לשלם כל הנזק דמיחשב כל המזיק וה"ה היכא דיש להבור בעלים ג"כ הדין כן כיון דהתורה פטרתו בפירוש לבעל הבור על נזקי כלים. וע"ז פקפק אאמו"ר ז"ל דא"כ אם הזיק אדם ושור הפקר ואדם לבדו לא הי' יכול לעשות כל הנזק כ"א חצי' או רביע נזק יגלגל עליו כל הנזק יען שהשור הפקר אינו מחויב כלל וקשה א"כ ליחשב נמי בכלל הכשרתי במקצת נזק כאלו הכשרתי כל הנזק עיין ב"ק (דף ט' ע"ב) וכל הסוגיא שם עכתו"ד בזה. וכן יקשה גם כן מאדם שדחף כלים לבור דלולא הבור לא היו נשברים ומ"מ חייב האדם ואמאי לא קאמר הש"ס בב"ק (דף יו"ד) שם דהכשרת במקצת נזקו כהכשר כל נזקו הוא גם בכה"ג

והנה לכאורה יש לעיין טובא בזה כי לכאורה יקשה גם בפשיטות מלבד סברתי הנ"ל דעכ"פ כשיכול בעצמו להזיק כל הנזק חייב לשלם כל הנזק דקיי"ל להלכה כר' נתן א"כ ללשון שני בש"ס בסוגיין לעיל (דף נ"ג ע"א) דהאי פלגא הזיקא עביד והאי פלגא הזיקא עביד ומ"מ משלם עבור השני דמה דלית לאשתלומי מהשני משלם הוא א"כ מתחייב הוא על חצי ההיזק שעשה לשלם כל ההיזק והוי כל שהכשרתי מקצת נזקו כו'. מיהו יש לומר כיון שהי' יכול לעשות בעצמו כל הנזק לא מיקרי הכשרתי במקצת נזקו כו' דבעצמו ג"כ הי' יכול לעשות כל הנזק. אולם לפי' השני שכתב הסמ"ע ז"ל הוא גם כשאינו יכול בעצמו לעשות כל הנזק ג"כ חייב לשלם עבור השני לשיטת הרמ"ה ז"ל שם ואם כן למה לא קאמר הש"ס דמשכחת הכשרתי במקצת נזקו כו' בכה"ג. ואי דהרמ"ה קאי היכא שברח דאיכא חיובא על השני לשלם אלא שאין לו ומש"ה משלם הוא והש"ס אפשר מיירי היכא שחבירו אינו מחויב כלל רק הוא בלבד מחויב משום שהכשיר מקצת הנזק וכן לא רצה הש"ס למינקט בשור תם שדחף חבירו לבור דלר' נתן וכן קיי"ל להלכה משלם בעל הבור ג' חלקים דמשלם יותר ממה שהזיק משום דלא שייך למימר חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו דהא אינו משלם כל נזקו רק ג' חלקים אבל מ"מ אכתי יש להקשות מאדם שדחף כלים לבור דלולא הבור לא היו הכלים נשברים ובעל הבור פטור דהתורה פטרתו מנזקי כלים והאדם משלם בכל הנזק ומכאן הוציא הסמ"ע להוכיח כפי' השני. וא"כ קשה דבכה"ג הוא הכשרתי במקצת נזקו כו' ואמאי לא מוקי הש"ס הכשרתי במקצת נזקו כו' באופן הזה שדחף כלים לבור דחייב לשלם כל הנזק אף דנעשה הנזק בסיוע הבור. ובשלמא אם אמרינן כלשון הראשון שבש"ס בסוגיין לעיל (דף נ"ג ע"א) דר' נתן סובר האי כולה הזיקא עביד והאי כולה הזיקא עביד א"כ י"ל דזה לא מיקרי הכשרתי מקצת נזקו רק הכשרתי כל נזקו אבל ללשון שני בש"ס שם דהאי פלגא הזיקא עביד והאי פלגא הזיקא עביד א"כ האדם שדחף הכלים לבור פלגא הזיקא עביד והכשרתי מקצת