אמרי הצבי ד נו

להלכה דאין האם יורשת בנה רק קושית התה"ד היתה הואיל דאיכא עכ"פ דעת ר"י משום רשב"י דהאם יורשת את בנה תו היל"ל דלא שייך בזה מתנת שכ"מ. וע"ז תי' התה"ד דזה דאיכא תנא דס"ל דהאם יורשת את בנה לא מיחשב לומר בזה דכוונת הנותן במתנת שכ"מ הי' בתורת ירושה כיון דלא פסקינן כן בשום מקום וליכא למימר כלל דהנותן הי' כוונתו בתורת ירושה ועיין היטב בזה ומובן תו דברי התה"ד בקושייתו הנ"ל, ורק דמ"ש התה"ד הלשון ואע"ג דאנן לא קיי"ל הכי כו' נראה קצת דגם בלאו האי סברא הי' קשה קושייתו ובזה יש מקום לעיין כפי שכתבתי בפנים דבכה"ג דאמו ישראלית תיטול משום ירושה הואיל דאזיל בקושייתו דנימא דפסקינן כר"י משום רשב"י אבל באמת עיקר קושי' התה"ד הוא כמ"ש עתה בזה ומ"ש הלשון ואע"ג הוא לפרש קושייתו ביתר ביאור כנלע"ד בכוונת התה"ד וא"ש. אך מלשון ההג"ה בתה"ד שהעתקתי משמע קצת דתחלה אזל בקושייתו אם הלכה כרשב"י. ואולי קאי ההג"ה אדלקמן היינו עמ"ש התה"ד אח"כ ואע"ג דאנן לא ק"ל הכי כו' ע"ז הביא בהג"ה שבפסקי מהרי"ח נסתפק האיך הלכה וא"כ אם הלכה כר"י משום רשב"י באמת אמו יורשת ודו"ק כי קצרתי בזה

[ב] דף מ"ט ע"ב אוט"ז במ"ש בענין אם בע"ח גובה מהפקר כו'. אמ"ז ראיתי בסמ"ע (סי' רמ"ה ס"י סקי"ח) על מ"ש הרמ"א ואם יש לו בע"ח גובה ממנה כתב הסמ"ע דוקא שטר בעדים והטו"ז כתב דה"ה במלוה ע"פ כיון שאין לו במה לשלם רק מזה אין בידו להפקירו ולהזיק בידים לחבירו ויש הוכתה לזה ממה דקיי"ל דאין אדם נאמן לומר על מה שתחת ידו שהוא של אחרים כמ"ש (סי' צ"ט) ואי יכול להפקירו יהי' נאמן במגו דהי' עכשיו מפקירו כו' ועיין בהגהות בט"ז שנדפס בברלין בשנת ואלה המשפטים כתב דמדברי התוס' כתובות (דף י"ט ע"א) בד"ה כגון יש לדמות זה וכוונתו דאם יאמר שהוא של אחר יודע הוא שלא יהי' לו פסידא בזה משא"כ אם יפקירנו יזכה בו אמר עיי"ש ועיין בנתה"מ (סי' קצ"ד סק"ה) מ"ש בזה

[ג] דף נ"א ע"א אוכ"א אק"א במ"ש דגבי פועל אמרינן יש שליחות לעכו"ם אם גם היכא דהוא לד"ע אם אמרינן ג"כ להאי סברא דבפועל יש שלד"ע ובעי טעמא לחלק בין עכו"ם לישראל. וע"ז השיב ב"ג המאה"ג מו"ה שמואל יהודא נ"י אבד"ק קוואהל דנראה פשוט לחלק דגבי פועל עכו"ם אמרינן ידו כיד בעה"ב וכמו בתופס לבע"ח דמועיל בשכר אבל לד"ע דשייך בי' לומר דברי הרב כו' מה מועיל שהוא פועל סוף סוף אין לו לשמוע לד"ע דסוף סוף עביד עבירה והביא שבספר שער המשפט (סי' קפ"ב) כתב בפשיטות כן עכ"ד. ועיינתי בשער המשפט שם והנה סובר השער המשפט דאין חילוק כלל בין פועל עכו"ם לפועל ישראל להיכא דהוא לדבר עבירה דבשניהם לא שייך בהו שלימות וחולק על המח"א בזה, והסברא שכתב לחלק יש לצדד לכאן ולכאן ואדרבה קצת יש לצדד להביא ראי' כסברתי מתופס לבע"מ דמהני בשכר כמ"ש הש"כ חו"מ (סי' ק"ה סק"א) והרי כתב הפ"י ז"ל כתובות (דף פ"ד) הובא בקצוה"ח (סי' ק"ה סק"א) דטעמא דתופס לבע"ח לא מהני משום אשלד"ע ואם כן כיון דבשכר מהני ע"כ דבשכר יש שלד"ע ואף להקרבן נתנאל ז"ל גיטין (פ"א אות י"ב י"ג) דחולק אהש"כ מ"מ מודה בפועל ממש דמהני כיון שהשכיר א"ע לזמן והשכיר נפשו כפועל שם עבד כנעני עליו יעוש"ה ועיין בפתחי תשובה שם (סי' ק"ה סק"ד) וא"כ לטעם הפ"י מוכח דבפועל ישראל יש שלד"ע כיון דמהני בתופס לבע"מ בפועל ישראל וי"ל עוד בזה, ועיין בשעה"מ (פי"ג מהל' שכירות ה"ג) שמשמע מדבריו ז"ל להיפוך דגם בפועל אשלד"ע וכתבתי בעזה"י בזה גם בחידושי למסכת ב"מ (דף צ' ע"א) ויש לצדד לכאן ולכאן

[ד] שם ע"ב אמר רבא הניח אבן עפ"י הבור והשלימה לעשרה באנו למחלוקת רבי ורבנן פשיטא מהו דתימא למטה הוא דהבלא דידי' קא קטיל לי' אבל למעלה דלא הבלא דידי' קא קטיל אימא לא קמ"ל. אכתוב כאן מ"ש פלפול להרב החריף מו"ה חנוך אברהם נ"י מק"ק פיעטרקוב אשר כתב לי בתוך פלפולין על הספר ואף שאין כס זה נוגע להספר אבל יען כי הוא במסכת ב"ק אמרתי להציגו כאן. הקשה הרב הנ"ל דמבואר מכאן דאין ההבלא דלמעלה קטיל רק ההבל דלמטה וקשה לי' מהא דלקמן (דף נ"ג) דרבה אמר במתהפך ונפל אאפי' דמבואר דכל ההבל של הבור ממית גם ההבל שבבור למעלה עכ"ד

ולענ"ד נראה ליישב כי אם הבור עמוק עשרה טפחים ע"י הטפח העשירי הוי גם ההבל שלמעלה מן הטפח העשירי ג"כ ממית הואיל דאיכא בבור ההבל של עשרה טפחים בעומק וז"פ. וביאור הדבר כי אם יש עומק עשרה טפחים אז ההבל הוא חזק יותר מאילו הי' רק ט' טפחים ולאו דוקא ההבל התחתון היינו בהטפח העשירי יש שם הבל חזק המזיק אלא דגם הטפח הראשון למעלה סמוך לפי הבור ג"כ חזק הוא ומזיק יותר משאילו הי' רק העומק ט' טפחים ומועיל ג"כ למיתה הואיל דיש בהבור עומק עשרה טפחים כל ההבל מן הטפח התחתון עד הטפח העליון הוא עלול להמית וכן אם הוא עמוק רק ט' טפחים דהוא רק לנזיקין אם הוא מטעם הבלא גם הטפח העליון סמוך לפי הבור מועיל ג"כ לנזיקין

והנה ההבל שהוא בתוך חלל הבור נעשה ההבל הזה על ידי מעשה דידי' שחפר בור ונעשה הבל בתוך החלל הבור ומקודם שחפר לא הי' כלל הבל בתוך החלל הבור דהא לא הי' עדיין חלל כלל ורק בחפירתו נעשה שם חלל ונעשה הבל. אבל אם יהי' בור עמוק ט' טפחים ויניח בסביבות פי הבור אבנים גבוהים טפח דלא עשה הוא החלל של הטפח העליון וא"כ לא עשה הוא ההבל של הטפח העליון אבל לעולם דבכה"ג גם ההבל של הטפח העליון דהיינו החלל שבין דופני האבנים למעלה מפי הבור של הקרקע ג"כ מצטרף עם החלל של הט' טפחים שהם בעומק הבור בהקרקע שיהי' ההבל למיתה ג"כ וממילא גם הטפח העליון שבחלל העליון למעלה מקרקע הבור ג"כ הוא הבל למיתה וזה כוונת הש"ס כאן (בדף נ"א ע"ב) מהו דתימא למטה דהבלא דידי' קא קטיל לי' פי' שהוא עשה כל ההבל ע"י חפירתו בהקרקע שהרי מעיקרא לא הי' שם הבל רק ע"י חפירתו איתעביד שם הבל בהבור הוא דחייב משום הבלא דהא הבלא דידי' הוא דהוא עשאה בחפירתו. אבל למעלה דלא הבלא דידי' קא קטיל לי' פי' דהא הי' ההבל הזה למעלה מפי הבור ורק דהוא הניח אבנים בהיקף סביבות הבור גובה טפח וצירפו להט' טפחים שהם בעומק הבור ונעשה הכל הבלא למיתה אבל הוא לא עשה את ההבל הזה אימא לא ליחייב עלה והיינו גם על ההבל **(התחתון)** לא ליחייב לענין מיתה דבעינן דוקא שהוא יעשה ההבל למיתה דבחפירת הטפח העשירי שהוא עושה ההבל של הטפח העשירי ע"י חפירתו שמקודם חפירתו לא הי' שם כלל הבל וא"כ לא הי' בהבור כלל הבל למיתה ורק בתפירתו של הטפח העשירי עשה החופר ההבל של הטפח העשירי וע"י זה נעשה כל ההבל שבתוך הבור הבלא לקטלא הוא דחייב הכורה הטפח העשירי אבל הכא שהניח אבנים סביב הבור למעלה גובה טפח והבור הוא עמוק תשעה דלא הי' בי' הבל לקטלא והוא לא עשה ההבל העליון שבין האבנים למעלה עפ"י הבור אימא לא וקמ"ל רבא דגם בכה"ג חייב הואיל דסוף סוף על ידי מעשה דידי' איכא הבלא למיתה אע"ג דאיהו לא עביד ההבל של הטפת העליון שהוא למעלה משפת הבור וא"ש הכל

[ה] דף נ"ב ע"א אוכ"ה אק"ג בסוף הענין קודם ד"ה אחז"ר עיינתי עוד במקנה כו' כתבתי דדעת רש"י ותוס' דלא מהני משיכה בקרקע כו'. וראיתי ג"כ ברש"י ב"מ (דף מ"ז ע"א) בד"ה א"כ הוו להו קרקעות נקנין עם מטלטלין במשיכה בדבר שהוא קנין למטלטלין ואינו קנין לקרקע עכ"ל. מבואר דלעולם לא הוי משיכה קנין לקרקע ורש"י אזיל לשיטתו במסכת גיטין (דף כ"א ע"ב) כמ"ש בפנים

שם אוכ"ו שהקשיתי על הראי' של הגאון רעק"א ז"ל בהגהותיו במג"א (סי' של"ט סק"ו) כמבואר בפנים. אחז"ר ראיתי בשו"ת הגאון מוהרע"א ז"ל (סי' קע"ד) כתב בעצמו לדחות כן ראייתו הנ"ל: