אמרי הצבי ד נא

יעוש"ה. אבל עכ"פ כבר העיר הצל"ח ז"ל בכל הנ"ל. עד כאן דברי בני נ"י

[טו] שם ע"א אול"ג אק"ב על מה שתירצתי קושית הצל"ח דל"ל קרא בנבילה להיתר הנאה ת"ל מדכתיב גבי בור ונפל שמה שור כו' והמת יהי' לו. ועוד איכא קרא בשור שנגח שור רעהו וגם את המת יחצון. וכתבתי ליישב כיון דאיכא קרא גם בנבילה הי"ל שני כתובין ואין מלמדין אבל לולא קרא בנבילה הי' הו"א דאדרבה דנילף מינה לכה"ת היכא דכתיב לא תאכל וכו' דמותר בהנאה. ואף למ"ד ב' כתובין מלמדין. הכא איכא ג' כתובין דהא איכא נמי קרא וגם את המת יחצון כו' כמבואר בפנים. כתב ע"ז ב"ג הרה"ג מו"ה שמואל יהודא נ"י אבד"ק קוואהל לדחות זה דב' כתובים מיקרי בב' דברים דהתירה התורה ולא גמרינן חד מחברי' ע"כ שאין ללמוד שאר דברים מזה אבל ב' כתובים להתיר דבר אחד מצינו הרבה פעמים בש"ס דהלא צריך הקרא לכתוב והמת יהי' לו לבעלים מטפלים וכמ"כ ואת המת יחצון ולא מצינו שיהי' נקרא בזה ב' כתובים אם כ' ב' פעמים דנבילה מותרת עכ"ד ב"ג הרב שיחי'

והנה לא הביא המקומות שיהי' מפורש כן. אולם באמת יפה העיר בזה כי לע"ד לאחר העיון בזה תליא זה בב' לשונות ברש"י מסכת מנחות (דף ט' ע"ב) בד"ה ארבע שמאלית וז"ל רש"י ז"ל אלא מדכתיב האי בתרא הו"ל שני כתובין הבאין כא' ואין מלמדין לשון אחר שמאלית תרי לגופייהו חד בעני וחד בעשיר כו' דהו"ל שני כתובין כו' וכתב רש"י ז"ל עלה וז"ל הני לישני לא נהירא דכל ב' כתובין הבאין כא' שבהש"ס אין דומין לאלו דכי אמרינן אין מלמדין הנ"מ כשגילה שני כתובין בשני דברים דאמרינן דאי ניחא למילף מינייהו נכתוב חד ונילף אידך מיני' אבל הכא דבחדא מילתא כתיבי אינן שני דברים הבאין כאחד אלא קראי יתירי נינהו כו' עכ"ל ועיין רשב"א מנחות שם האריך ג"כ בזה ומביא דברי רש"י ז"ל. וגם מבואר ברשב"א שם דסובר דהיכא דאיכא שני כתובים כו' לא אמרינן דהוה כאילו כתוב לימוד להיפוך ורק דאין מלמדין יעוש"ה בד"ה ולא נהירא כו'. והנה מבואר דלב' פירושים הראשונים של רש"י הוה בכה"ג ג"כ ב"כ הבאין כאחד ורק רש"י ז"ל דחה זה וסובר דבכה"ג לא מיקרי ב"כ הבאים כאחד והוא כדבריו

וראיתי בספר יד מלאכי (ח"א כללי השי"ן סי' תרכ"ב) שכתב כלל זה מדברי רש"י הנ"ל וציין דברי הבה"ז על תוס' מנחות (דף י"ט ע"ב) בד"ה דתנא בי' קרא תריסר זימנין שכתבו אין להקשות אדרבה ליהוי שני כתובין הבאין כא' ואין מלמדין דכתב עלה הבה"ז דהיינו משום דהכתובים באו לומר שכל נשיא הביא מלאים סולת ולאו דינא קמ"ל אלא כתובים מיותרים הם וכעין מ"ש רש"י לעיל (דף ט' ע"ב) עכ"ל. והנה רש"י נקיט הלשון דכי אמרינן אין מלמדין הנ"מ כשגילה ב' כתובים בשני דברים כו' אבל הכא דבחדא מילתא כתיבי אינן ב' דברים הבאין כאחד אלא קראי יתירי נינהו כו' ע"ש ובהא דמנחות (דף י"ט) הואיל דלאו קמ"ל קרא ורק שכל נשיא הביא מלאים סולת הוה ג"כ כאילו כתב הכל בדבר אחד ולא מיקרי ב"כ הבאים כאחד וי"ל בזה. וא"כ הכא בנידון דידן דכתיבי הני תרי קראי בשני ענינים דא' כתוב בנזקי שור בשור והב' כתוב בנזקי בור שפיר י"ל דלכ"ע מיקרי שפיר ב' כתובים

אולם אכתי יש לפקפק בזה ואין בכחי לבאר בזה כי לא צהירנא בכללי וגם אין לי ספרים הקדושים המבארים בכללי הש"ס לזאת עיינתי ונלע"ד כי דברי א"ש בפשיטות כי הלא כשדנתי למ"ד דב' כתובים אין מלמדין הרי שפיר יש ב"כ א' קרא דגבי נבילה דכתיב גבי' בפירוש היתר הנאה וקרא הב' הוא מקרא דנזקי קרן דכתיב וגם את המת יחצון או הקרא דנזקי בור דכתיב והמת יהי' לו דנוכל למילף מיני' היתר הנאה ושפיר הוי ב"כ דקרא דגבי נבילה הוא מיותר ובכה"ג דחד קרא מיותר ג"כ מיקרי ב"כ הבאים כאחד וכמ"ש תוס' קידושין (דף נ"ח ע"א) ועיין פסחים (דף מ"ה ע"א) עייש"ה ועל זה לא שייך דמוי' הנ"ל שכ' ב"ג הרב הנ"ל. ורק כשדנתי על שיהיו ג' כתובים הבאים כאחד דבזה כתבתי דאיכא קרא דנזקי קרן וקרא דנזקי בור ועל זה יש לדחות קצת דחוי' הנ"ל. אולם באמת א"ש גם זה דהא לכאורה י"ל מאי חילוק יש בין ב' כתובים הבאים כאחד לבין ג' כתובים הבאים כאחד אשר אם איכא ג' כתובים לכ"ע אין מלמדין וראיתי בספר גינת וורדים (כלל י"ב) בד"ה סוף דבר שכתב בשם התוס' ביומא (דף נ"ט וס') דכמה פעמים מצינו בתורה שנאמרה ונשנינו פ' א' ולפ"ז יש לצדד ולומר דבג' כתובים לא בעינן תרי קראי מיותרים כיון דנאמר דין זה פעמים כו' וכתב עוד טעם ב' בשם הר"ש מקינון דשני כתובים איכא למימר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אבל לא בב' קראי מיותרים דכולי האי לא טרח קרא כו' ע"ש וכתב עוד טעם ג' דר' יהודה לשיטתי' דסובר דכל י"ג מדות לא ניתנו לדרוש מעצמו זולת הק"ו כו' ולפ"ז מש"ה בב"כ למידין בק"ו דמאי אמרת לכתוב חדא ותיתי אידך מיני' במה מצינו הא אין אדם דן מה מצינו מעצמו כו' משא"כ בשלשה כתובים קשיא שפיר אי ס"ד למילף מינייהו למה לי ב' קראי מיותרים כו' עייש"ה. ומעתה א"ש לטעם הראשון הכא דניהא דיש סברא לפקפק על השני כתובים של נזקי קרן ושל נזקי בור דלא הוי דינן כשני כתובים הבאים כאחד מ"מ בהצטרף הקרא דכתיב גבי נבילה שפיר אמרינן דהוי ג' כתובים ואין למידין משום דכבר יש ב' כתובים של נזקי קרן ונזקי בור וכיון דאיכא עוד קרא השלישי דנבילה דמיותר מיחשב כמו ג' כתובים ושפיר אמרינן דאין למידין. וגם לטעם הר"ש מקינון א"ש דכיון דיש ב' קראי אע"ג דאינן מיותרין מ"מ תו ליכא למימר על השלישי טרח וכתב לה קרא ודו"ק

אח"ז כתב בזה נ"ג הרב הגדול מו"ה יצחק זעליג ישכר נ"י אבד"ק סקולסק והעיר ג"כ במ"ש ב"ג הרב שיחי' הנ"ל וכתב עוד במ"ש בפנים הספר בטעמא דר"י דאזיל לשיטתו דס"ל מלמדין שיש לדון לפמ"ש האחרונים בשם ספר הכריתות דטעמא דר"י דס"ל מלמדין משום דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לן קרא דכ"ז שייך בב' ענינים דנילף חד מאידך בק"ו משא"כ בתרי קראי דכתיבי בענין אחד אלא דנאמרה ונשנה הלא בזה כיון דלאו מק"ו בעי למילף אלא דמפורש בגופי' א"כ אידך קרא ל"ל וא"כ לפ"מ שכתבתי דהוי ב"כ שוב בזה גם ר"י מודה דאין מלמדין עכ"ד. ויש סברא לומר כן. וגם לטעם הגוו"ר ז"ל משום דבב"כ לא שייך לומר דניכתוב חד ולילוף אידך משום דר"י ס"ל די"ג מדות מלבד ק"ו לא ניתן לידרש מעצמו כו' א"כ זה דוקא בשני עניני אבל בדבר א', לא צריך למילוף במה מצינו דהא מפורש בגופי' וא"כ מודה דאין מלמדין. ומיהו דברי א"ש לטעם הגו"ו דמש"ה לר"י ב"כ מלמדין משום דעל שני קראי י"ל דנאמרה ונשנה כו' א"כ גם בחד ענינא שייך לומר כן

[טז] שם ע"א אול"ד במ"ש ליישב קושית המקנה והפני ארי' ונתקשה בו האברך החריף ובקי מו"ה אברהם הלוי בר"מ נ"י בתירוצי הנ"ל ואבאר בזה כוונתי. במס' מכות (דף ט"ו) דאר"י כל לאו שקדמו עשה לוקין עליו והש"ס מפלפל שם בזה דא"ל ר"פ לרבא והא לא דמי לאוי' ללאו דחסימה א"ל משום דכתב בי' רחמנא עשה יתירה מגרע גרע כו' והפי' בהא דלאו שקדמו עשה היינו שיכול לקיים העשה קודם עבירת הלאו אין זה ניתק לעשה כן פירש"י בד"ה כל ל"ת שקדמו עשה ע"ש. והנה עוד מצינו אשר יכול לקיים העשה קודם עבירת הלאו כגון בלקט שכחה ופאה דהלאו הוא לא תלקט והעשה הוא לעני ולגר תעזוב אותם ויכול לקיים העשה בלא עבירת הלאו וכן בלאו דנבילה לפום סברת רב ירמי' אליבא דריה"ג דהוי לאו דנבילה ניתק לעשה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי דיכול ג"כ לקיים העשה קודם עבירת הלאו ועוד יותר בזה דאחר עבירת הלאו שאכלה אינו יכול לקיים עוד העשה ואפ"ה לריה"ג הוי לאו הנל"ע ע"ש. וא"כ היל"ל דאליבא דר' יוחנן דסובר לאו שקדמו עשה לוקין עליו היל"ל גם בלקט שכחה ופאה וגם בלאו דנבילה דלא מיחשבו לאו הנל"ע. דהא ר' יוחנן יליף לה מהלאו דוישלחו מן המחנה כמו דקאמר הש"ס שם במס' מכות (דף ט"ו) וכתיבא ותנינא וישלחו מן המתנה

והי' אפשר לומר דרב ירמי' במס' יומא (דף ל"ו) שם אליבא דריה"ג לא ס"ל להא דר' יוחנן אלא דלעולם מיחשב גם בכה"ג ניתק לעשה. אלא דלפ"ז היל"ל לדידן גם בלאו דלקט שכחה ופאה דלא