אמרי הצבי ד מט

דבד"ז אם השור, נהרג בעדות מיוחדת יהי' פלוגתא בין הראשונים ז"ל דלרש"י והי"א נהרג. ולהבעה"ת אין השור נהרג בעדות מיוחדת כמבואר בדבריו להדי' ועיין שם בתוד"ה מודה כו' ח"ל ונראה דהו"מ למיפרך אע"א דאין סברא לומר שלא יחשוב מרשיע עצמו כשמודה ואין רוצה לישבע ואע"ג דע"י העד בא עליו חיוב זה אלא הפשוט יותר נקט עכ"ל וראיתי בהגהות הש"ס דפוס ווילנא בהגהות חשק שלמה שכתב ע"ד התוס' וז"ל ועיין בבעה"ת שער ל"ח דפי' דמיירי בעדות מיוחדת דלענין כופר מיקרי עדות גמור אבל לענין מיתת השור פטור דכמיתת בעלים כך מיתת השור והילכך דכמו דעדות מיוחדת פסול לדיני נפשות ה"נ למיחת השור ע"ש וא"כ משמע מדבריו ז"ל דעדות מיוחדת מה"ת כשר לדיני ממונות וזה דלא כדעת האו"ת (בסי' ל') ע"ש כו' עכ"ל החשק שלמה. ונראה שרמז ליישב קושי' התוס' דעפ"י פי' הבעה"ת ל"ק קושי' התוס' דבעדות מיוחדת א צרכינן כלל להודאתו. ומדחזינן דהתוס' נמי לא פירשו כהבעה"ת ועיין מ"ש בעזה"י בפנים (בדף מ"א ע"ב) [אול"ז] והבאתי דברי הרשב"א ועוד ראשונים בשמ"ק ז"ל מה שכתבו בזה וכולם לא פירשו כהבעה"ת דמיירי בעדות מיוחדת א"כ אולי י"ל כמש"ל דהם סברו ג"כ דבעדות מיוחדת חייב השור מיתה ואכתי י"ל בזה

והנה לשיטת הבעה"ת דבעדות מיוחדת אין הורגין השור קשה הקושיא שהקשיתי בפנים דמאי פריך הש"ס בסוגיין וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד האיך משכחת לה והא משכחת לה בכה"ג דב' נגיחות הראשונות הי' בעדות מיוחדת דלא נהרג. ומ"מ פשיטא דנעשה מועד בעדות מיוחדת וכמ"ש בפנים. ונ"ג הנ"ל העיר בעיקר הקושי' לומר דאף דאמרי' כמיתת הבעלים כך מיתת השור ואין הורגין השור בעדות מיוחדת מ"מ לא עדיף השור מהבעלים בעצמם והרי אמרינן בסנהדרין (דף פ"א ע"ב) דההורג נפש בעדות מיוחדת מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו והדר מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת וא"כ גם בשור עכ"פ לא יהי' עדיף מהבעלים וא"כ בהרג בעדות מיוחדת ג"כ מכניסין אותו לכיפה ומצינו בסנהדרין (דף ע"ט ע"ב) דגם בבהמה שייך מכניסין אותו לכיפה וא"כ אף דאיכא רק עדות מיוחדת ג"כ מכניסין השור לכיפה ושפיר פריך הש"ס מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכח"ל דאף בעדות מיוחדת מחויב בכיפה ומת שם השור. וא"כ לא יתכן הקושי' רק כגון דערק השור מהב"ד דאל"כ אכתי היכי משכח"ל מועד וזה מתרץ הש"ס אף בעדות גמורה לא עדות מיוחדת וערק מב"ד לאחר שהעידו בו עכ"ד. ואף דאכתי לא מתורץ הקושי' כ"כ דהש"ס דמיירי בעדות גמורה לא בעדות מיוחדת שפיר פריך וכי מאחר דמתם קטלינן לי' היינו שתיכף בהורגו מביאין אותו לב"ד וגומרין דינו והורגין אותו מיד א"כ אין זמן בינתיים שיעשה מועד וע"ז משני הש"ס כגון דקטיל ועריך לאגמא וכפירש"י ז"ל אחר שהעידו בו. אבל בעדות מיוחדת דאין הורגין אותו בידים מיד רק מכניסין אותו לכיפה ושם מת מעצמו וא"כ אישתהי זמן מה מן ההכנסה לכיפה ער שימות השור וא"כ אכתי משכחת שנפרצה דלת הכיפה ויצא והרג עוד הפעם. מ"מ יפה כתבת לתרץ שלא יקשה על הבעה"ת

אלא שבגוף הדבר אנכי מסופק בזה אם שייך האי דינא דבעדות מיוחדת כונסין אותו לכיפה גבי בהמה דהא דסובר ר' יהודה בסנהדרין (דף פ' ע"א) בשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים מעלין כונסין אותן לכיפה הוא משום ריש ביניהן שור שנגמר דינו שחייב סקילה והרי ת"ק ס"ל דסוקלין אותן ופירש"י ז"ל משום דע"כ כולהו אסירי בהנאה ואין הפסד לבעלים בסקילה הילכך סוקלין אותם כדי שתתקיים מצות סקילה עיי"ש ור' יהודה דס"ל כונסין אותן לכיפה הוי נמי מש"ה כיון דכולם אסורין בהנאה משום שנתערב בהן שור שנגמ"ד שחייב סקילה ואסור בהנאה ועיין רש"י ז"ל דלר"י אין סוקלין היינו שא"צ לסוקלן שלא להטריח ב"ד עי"ש אבל כונסין לכיפה עכ"פ וכן לפום מה דס"ד דהש"ס בשור שלא נגמ"ד שנתערב בשוורים אחרים שנגמ"ד דלת"ק כולן פטורין ולר' יהודה כונסין אותן לכיפה הוא ג"כ רק משום שיש ביניהן שור שמחויב סקילה וגם אין הפסד דכולן אסורין בהנאה. ועיין בחידושי הר"ן שם מ"ש. וכן מה דמצינו במס' בכורות (דף ט"ו ע"ב) דס"ל לרב הונא בולד פסוהמ"ק שנולדו לאחר פדיונן כונסין לכיפה והן מתין. התם הוי הטעם כמו דקאמר הש"ס שם גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים אבל אין בהן חיוב מדאורייתא לכונסן לכיפה רק חכז"ל גזרו לכונסן לכיפה ומצינו עוד דין כיפה במס' קידושין (דף נ"ה ע"ב) אלא אמר אביי כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאלי' ופירש"י ז"ל כחטאת כו' כגון חמש חטאות כו' לכיפה לאו דוקא או שמא כיפה היתה מתוקנת לכך עכ"ל. אבל הכא בעדות מיוחדת דפטור השור מסקילה משום כמיתת הבעלים כך מיתת השור ומותר בהנאה כיון שלא נוכל לגמור דינו דפטור מסקילה אינו אסור בהנאה מנ"ל דמכניסין אותו לכיפה ולהפסיד הבעלים כיון דהשור פטור מסקילה וניהו דכמיתת הבעלים כך מיתת השור היינו לענין סקילה דרשינן היכא דהבעלים פטורין השור נמי פטור אבל לענין כיפה דבאדם חייב מדאורייתא הוא מהלל"מ כדפירש"י בסנהדרין (דף פ"א ע"ב) ד"ה והיכא רמיזא עיי"ש מנ"ל דדרשינן גם לענין זה כמיתת הבעלים כך מיתת השור לענין כיפה לחיוב וי"ל דדוקא לענין חיוב סקילה דרשינן כמיתת הבעלים כך מיתת השור דהא נפקא לן בסנהדרין (דף ב') במתני' מהשור יסקל וגם בעליו יומת כו' וזה דוקא לענין סקילת השור:

וראיתי בערל"נ ז"ל סנהדרין (דף ע"ט ע"ב) על תוס' ד"ה בשור כו' וז"ל והא דעבדינן הכנסת כיפה ולא חיישינן דאתי לאיחלופי באדם לעשות גם בו הכנסת כיפה י"ל דבודאי בבהמה אין חילוק בין הכנסת כיפה למיתה בקופיץ דכיון דאין כאן דין סקילה דעלי' אמרה תורה דכמיתת הבעלים כך מיתת השור ולא ממיתין לשור רק משום ובערת הרע כמ"כ מותר להורגו בקופיץ כמו בכיפה וא"כ מה שהורגין בכיפה הוא היכר כו' עייש"ה. ומשמע קצת ג"כ מדבריו ז"ל דמה דאמרה תורה כמיתת הבעלים כך מיתת השור הוא רק לענין סקילה ולא לענין דין כיפה וא"כ ה"ה הכא בעדות מיוחדת י"ל דאין מכניסין כלל השור לכיפה. ומסנהדרין (דף ע"ט ודף פ') אין ראי' כמש"ל וגם התם רק אליבא דר"י מצינו כיפה ולרבנן לא מצינו כלל בזה כיפה בבהמה וכ"פ הרמב"ם ז"ל (פי"א מהל' נזקי ממון ה"י) וגם התם פירש"י ז"ל (בדף פ') בד"ה כונסין אותן לכיפה דכונסין אותן בחדר והם מתין ברעב ע"ש ומשמע דאין עושין שום פעולה ע"י לחם צר ומים לחץ ושעורים רק מתים ברעב ואילו (בדף פ"א) לענין כיפה בעדות מיוחדת ואינך קאמר הש"ס דמאכילין אותו לחם צר ומים לחץ ושעורים עד שכריסו מתבקעת ובמתני' בסנהדרין שם (דף ע"ט ע"ב) בד"ה כונסין אותו לכיפה פירש"י שם מאכילין אותו שעורים עד שתבקע כריסו עכ"ל התם אולי קאי רש"י לפי אוקימתא לר' אבהו אמר שמואל דמתני' מיירי ברוצח שלא נגמ"ד שנתערב ברוצחים אחרים שנגמ"ד דסובר ר"י בזה דכונסין אותו לכיפה פירש"י ז"ל בזה דמאכילין אותו שעורים כו' שעושין פעולה להמיתה אבל (בדף פ') דקאי בשור שנגמ"ד שנתערב בשוורין אחרים מעלין וסובר ר"י מכניסין אותן לכיפה פירש"י דכונסין אותן בחדר והם מתין ברעב שלא להטריח לב"ד עיי"ש א"כ חזינן דאיכא שינוי בין כיפה (דדף פ' ע"א) לכיפה דעדות מיוחדת וא"כ יש לספק דבשור שהרג בעדות מיוחדת אם שייך כלל כיפה גבי' וגם דאדם דהוא בעונש גדול ההורג נפש וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מהל' רוצח ה"ט) דזה הוא הטעם דהורג בעדות מיוחדת וכו' מכניסין לכיפה משום דגדול עונו עיי"ש משא"כ בבהמה וי"ל דאין מכניסין השור כלל לכיפה ואין מפסידין הבעלים ורק חובה בודאי על הבעלים לשוחטו כדין שאר מזיק כמו ראי' במס' ב"ק (דף ט"ו ע"ב)

ולכאורה יש להעיר אם נימא דבבהמה איכא ג"כ הכנסה לכיפה א"כ תיקשי מגופי' דהבעה"ת פי' דהא דאמר ר"א אין דיני אלא בשור שהמית ע"פ ע"א כו' דהוא בעדות מיוחדת והרי עכ"פ מכניסין אותו לכיפה וימות שם ואכתי קשה הביאהו לב"ד וישלם לך. אבל נראה דל"ק זה דאף אם נימא דמכניסין השור לכיפה עפ"י עדות מיוחדת מ"מ נראה דאינו נאסר בהנאה ודוקא היכא דהשור נסקל או רק נגמר דינו ליסקל הוא דאסור בהנאה אבל היכא דאין דינו בסקילה רק מכניסין אותו לכיפה נראה דאינו נאסר בהנאה והרי בקרא כתיב סקל יסקל השור ולא יאכל את בשרו א"כ לא נשמע רק היכא דנסקל אבל מנ"ל היכא שאינו נסקל ורק מכניסין לכיפה וא"כ כיון דמותר בהנאה שוב לא קשה פירכת ר"ע הביאהו לב"ד וישלם לך דניהו דימות בכיפה מ"מ הו"א דימכרו