אמרי הצבי ד מח

לגלות. ומש"ה אולי יש סברא לומר דמש"ה כשהוזמו העדים שייך לחייבן בגלות כאשר זמם דהא לפי עדותן אף שהוא הכחישם מ"מ זממו להכריחו לגלות להנצל מגוה"ד ואיצטריך קרא דפטורים ולוקין. מיהא יש לומר כיון דמה שהוא מוכרח לגלות כדי שלא יהרגהו גוה"ד אינו מהמת העדים בעדותן אלא ע"י הגרמתן שהעידו דהא על גוף מה שהעידו שחייב גלות לא יוכלו הב"ד לחייבו גלות כיון דמתרצינן דיבורי'. אלא שמכת עדותן יהי' הוא מוכרח לגלות כדי להציל א"ע מיד גוה"ד. אולי לא נוכל לחייב העדים בעבור זה משום זוממין ודו"ק

[יב] דף מ"א ע"א או"ל ע"ד התוד"ה וכמאן דקטלה וז"ל וי"ל כמו שפיר"ח שקפץ עלי' השור לרבעה ואלבשה יצרה ונתרצה ואפילו למ"ד בכתובות (דף נ"א) תחלה באונס וסופה ברצון דמותר כו' אבל הכא תחלת ביאה זו ברצון ואסורה לכ"ע וה"ה שנהרגה עכ"ל התוס' וכתבתי לפרש כוונת התוס' כמבואר בפנים וכתב לי ע"ז ידידי המאה"ג מו"ה אברהם נ"י אבד"ק שאדיק די"ל בכוונת התוס' במ"ש ואסורה לכ"ע דהיינו לכ"ע לכל המ"ד בגמ' כתובות אי תחילתה באונס וסופה ברצון מ"מ ביאה זו שתחלתה ברצון אסורה ביאה זו לכ"ע לכל מ"ד ואין הפירוש שאסורה לכל עולם רק דכ"ע מודו דביאה זו אסורה היא ולא קאי אסורה שהאשה אסורה רק שהביאה הזו היא מעשה איסור כו' עכת"ד בזה. ולכאורה יש מקום לפרש כן דברי התוס' אך לאתר העיון נראה שפשוט יותר כמו שכתבתי דהתוס' כתבו בתחילה הלשון ואפילו למ"ד כו' דמותר וזה קאי דהאשה מותרת לבעלה דשם במס' כתובות מיירי הש"ס בהכי ואח"כ כתבו התוס' אבל הכא כו' ואסורה לכ"ע נראה קצת דאסורה הכוונה על האשה שאסורה וי"ל כמ"ש בפנים דקאי על א"א הנבעלת לאדם וכ"ע היינו כל אמוראי דמס' כתובות מודו בהכי כיון שגם תחלתה ברצון וה"ה שנהרגה בין א"א שנבעלה לאדם ובין אשה אפילו פנוי' שנבעלה לבהמה ויש לצדד בזה

[יג] שם אול"ב אק"ה נסתפקתי אם מהני עדות מיוחדת להריגת השור די"ל דלא מהני דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וכי היכי דבמיתת הבעלים פסול עדות מיוחדת ה"ה במיתת השור פסול והבאתי ראי' מתוס' ב"ק (דף מ"א ע"ב) בד"ה עפ"י ע"א כו' דמוכח קצת מדבריהם ז"ל דלא אמרינן לענין זה כמיתת הבעלים כך מיתת השור וצריך לומר הטעם בזה דהא דאמרינן כמיתת הבעלים כך מיתת השור זה דוקא בדבר הנוגע בגוף המשפט אבל בענין העדות לא אמרינן בי' דיהי' שוה להעדות של הבעלים כו' וכמבואר בפנים

וע"ז העיר נ"ג האברך החריף ובקי מו"ה שלמה רפאל זאב נ"י בן ב"ג הרה"ג אבד"ק אוניאווע נ"י מדברי רש"י במס' קידושין (דף נ"ז ע"ב) בד"ה רובע ונרבע בעדים וז"ל דבני סקילה נינהו כו' ולהכי נקט בעדים דאינו נסקל בעד אחד דאמר מר בב"ק (דף מ"ד ע"ב) כמיתת הבעלים כך מיתת השור עכ"ל ומבואר ברש"י ז"ל דגם בענין העדות אמרינן כמיתת הבעלים כך מיתת השור עכ"ד. ולכאורה יפה העיר בזה. אולם י"ל דע"כ לא נשמע מרש"י ז"ל דגבי העדות אמרינן כמיתת הבעלים כך מיתת השור אלא לענין עד אחד דע"א לא הוי עליו שם עדות כלל והוי נמי כמו שהוא בגוף המשפט דמשפט צריך להיות בעדים וע"א אין עליו שם עדות גמור מש"ה שפיר אמרינן דפסול משום כמיתת הבעלים כך מיתת השור אבל בעדות מיוחדת דבאמת מצד הסברא הוא עדות גמיר דמועיל להוציא ממון רק דילפינן מקרא במס' מכות (דף וי"ו ע"ב) דפסול לדיני נפשות. ומש"ה כיון דהוי עדות ורק שהתורה מיעטתו לענין דיני נפשות שפיר י"ל דלא אמרינן בהו כמיתת הבעלים כך מיתת השור שיהי' צריך להיות בעדות השור כל דיני עדות שצריך להיות בהבעלים דהא עדות מיוחדת הוי עלה שם עדות. ובזה יש לומר דאין להוכיח נמי ממ"ש רש"י במס' ב"ק (דף מ"ג ע"א) בד"ה קתני מיהת המית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו מאי לאו כופר ואע"ג דאין השור בסקילה שהרי הודה ואמרו כמיתת בעלים כך מיתת השור ואדם בהודאתו אינו נהרג עכ"ל דלכאורה מוכח מדברי רש"י ז"ל הללו דגם בענין העדות אמרינן כמיתת הבעלים כך מיתת השור והרי התוס' במס' ב"ק (דף מ"א ע"ב) בד"ה עפ"י ע"א כו' שם כתבו דהא דאינו נהרג עפ"י הבעלים היינו אף אם הן שנים כגון שור של שני שותפין עייש"ה ואעפ"כ כתב רש"י ז"ל הטעם דע"פ הבעלים אינו נהרג משום דכמיתת הבעלים כך מיתת השור. אבל לפי האמור י"ל דאין ראי' דהבעלים אינם באמת בגדר עדות כלל ורק דהי' סברא כיון דהשור ממונו הוא והרי יכול להפקירו יהי' נאמן גם לענין שנהרגנו ע"ז אמרינן דבעי כמיתת הבעלים כך מיתת השור שיהי' בגדר עדות ובעלים אינם בגדר עדות כלל ואף למאי שהוכחתי בפנים מהתוס' הנ"ל דס"ל דבענין העדות לא בעי כמיתת הבעלים כך מיתת השור מוכת מדבריהם ז"ל דלענין ע"פ הבעלים נמי לא אמרינן מטעם כמיתת הבעלים כך מיתת השור דלא הזכירו כלל מטעם כמיתת הבעלים כך מיתת השור וכמ"ש בפנים מ"מ בדברי רש"י י"ל כן. אבל בעדות מיוחדת דהוי בגדר עדות גמור י"ל דמודה רש"י ז"ל דלא בעי בשור שיהי' שוה בכל דיני העדות להבעלים וכשר עדות מיוחדת. ובגוף דברי רש"י ז"ל מה שלכאורה אינו מובן דהא רש"י פי' בזבחים (דף ע"א) ובתמורה (דף כ"ת) משום מודה בקנס יש לעיין הרבה ועיין במהר"ם שיף ז"ל במס' ב"ק (דף מ"א) מ"ש בזה

ובגוף הספק אם מהני עדות מיוחדת להריגת השור הראה נ"ג החריף הנ"ל דמבואר בבעה"ת (שער ל"ח חלק ג' אות ד') דעדות מיוחדת פסול משום כמיתת הבעלים כך מיתת השור עכ"ד והנה לא ידעתי מדברי הבעה"ת וכעת עיינתי שם וז"ל הבעה"ת שם גם ה"ר יהודה ברצלוני כתב שאם טען יורש איני יודע אם לוה מורישי אם לאו וע"א מעיד שלוה לא מהני ההיא עדות ואין עליו אלא שבועה שלא פקדנו אבא [ומובא בטוח"מ סי' ע"ה ועיין בש"ע שם סט"ז] ואע"פ שיש אומרים שכיון שאין מכחיש העד הוה לי' מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם אין סומכין עליו ואע"פ שמביאים ראי' מההיא דגרסינן בפרק שור שנגח ד' וה' (דף מ"א ע"ב) דקתני התם דאיצטריך קרא למעוטי בשהמית את האדם ע"פ עד אחד דפטור ומשמע לולי מיעטו הכתוב הי' חייב ובודאי האיך יתחייב על פי עד אחד אלא לאו ש"מ שבעל השור טוען איני יודע אם המית שורו את האדם אם לאו והעד מעיד שהמית מש"ה שאינו מכחישו נאמן העד ומתוך שאינו יכול לישבע משלם אילו לא הי' שמיעטו הפסוק ופטרו אבל בעלמא כך הי' הדין שיתחייב ע"פ העד כיון שטוען איני יודע והאי סברא ליתא כלל דאע"ג דאמרי' כשטוענו תביעת עצמו שמשלם באיני יודע משום דבעי לי' למידק כשנתעסק הוא עצמו עמו כיון שלא דקדק ואינו יכול לישבע משלם אבל בטענת מורישו שלא הי' לו לדקדק לא אמרינן מתוך שאיל"מ גם הפירוש שפירשו בעד אחד אומר שהמית שורו את פלוני והוא אינו יודע לאו הכי פירוש' דבכה"ג מפטר הוא שאין לו לדקדק ולעמוד על שורו ולדעת אם המית אם לאו ופירוש הדבר כך הוא ע"פ ע"א על פי עדות מיוחדת רוצה לומר שהיא כשרה בדיני ממונות ולא בדיני נפשות ולכך מיעטו הכתוב משום דקים לן כמיתת בעלים כך מיתת השור וכשם שאין מקבלין עדות מיוחדת בדיני נפשות כך אין מקבלין בשור ע"כ עכ"ל הבעה"ת ז"ל ועיין בגידולי תרומה ז"ל. הרי מבואר בבעה"ת דע"פ עדות מיוחדת אין הורגין את השור וקמ"ל הקרא בתם דפטור מחצי כופר ולא קשה תו הביאהו לב"ד וישלם לך דפטור מסקילה עיין בב"ק (דף מ"א ע"ב) שם

אולם י"ל דטעם היש אומרים שהביא הבעה"ת שדייקו מהגמ' (דדף מ"א) דאיצטריך קרא על המית ע"פ עד אחד דהאיך יתחייב ע"פ ע"א וע"כ מטעם מתוך שאיל"מ ועיין בשמ"ק (דף מ"א ע"ב) בד"ה מודה כו'. וגם רש"י שם בד"ה מודה בקנס כו' וז"ל וה"ה דהו"מ למיפרך אעד אחד פשיטא דפטור וכ"כ רש"י ז"ל בד"ה מתכוין עיי"ש הרי דהוקשה נמי לרש"י ז"ל קושי' היש אומרים דל"ל קרא בהמית ע"פ ע"א הא פשיטא דאין ע"א מהימן ולמה לא פירשו לה בעדות מיוחדת כמו שפי' הבעה"ת ז"ל אולי י"ל דטעמם של רש"י והי"א דלא פירשו להאי ע"פ ע"א דקאמר הש"ס בעדות מיוחדת משום דס"ל באמת דהשור נהרג ע"פ עדות מיוחדת והטעם משום דלענין זה לא בעי כמיתת הבעלים כך מיתת השור וכמש"ל וכיון דחייב השור מיתה קאי גם בעדות מיוחדת פירכת ר"ע לר"א בברייתא שם הביאהו לב"ד וישלם לך ואמר לו ר"א אין דיני אלא כשהמית את האדם ע"פ ע"א כו' וע"כ היינו עד אחד ממש דאינו נהרג השור דאילו בעדות מיוחדת השור נהרג. ולפ"ז יהי' עולה