אמרי הצבי ד מב

יכול ישראל לשאול על תרומת חבירו הלא הוא לא תרם ואיך ישאל על נדר חבירו וז"ב וא"צ שום ראי' ע"ז וע"כ קושית הגמ' על סומכוס לא הוי אלא היכא דיכול לשאול על התרומה היינו שהתרומה עדיין ביד ישראל ולא בא עדיין ליד כהן דיכול לשאול על התרומה שלו ולמה לא יועיל וע"ז הקשו התוס' על קושית הגמ' מאי מקשה הגמ' דילמא מיירי סומכוס שהיתה התרומה ביד כהן וקנה הישראל ממנו התרומה או שנתן הכהן לישראל התורם במתנה או בבן בתו כדפרישית ואז אינו יכול תו לשאול על התרומה אף שהיתה שלו מתחילה וגם לבסוף הוא ברשות ישראל אעפ"כ א"י לשאול על התרומה כיון שהיתה פעם ביד כהן עיי"ש בתוס' דכן הוא כוונת התוס' וא"כ קשה מתוס' ע"ד כיון דהשתא הוא ביד ישראל מה לי להסכמת הכהן וגם סתמא שמסר הכהן התרומה לישראל הוי כנתן לו רשות ומה מקשו התוס' על קושית הגמ' הלא עדיין יכול לשאול אף שהי' פ"א ביד כהן לפ"ד אע"כ מוכח מקושית התוס' דאם הי' ביד כהן פ"א א"י לשאול על התרומה ול"מ הסכמת כהן וזו ראי' שאין עלי' תשובה וק"ו ומה כשישנן ביד ישראל התורם לבסוף א"י לשאול עליו מכ"ש כשעדיין ברשות כהן אף שיסכים הכהן לשאול א"י לשאול ואפשר לומר הטעם כמו שבועה אין יכול לשאול אתר שאכלה ה"ה כאן בתרומה כיון דאינו בידו ואף למ"ד התם דיכול לשאול דנ"מ לענין מלקות אבל בכאן מה נ"מ הלא הכהן לא ירצה להחזיר לו התרומה דגם שיש לחלק מ"מ יהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ מתוס' נראה בפירוש כן כאשר כתבתי ודו"ק היטב בכל מה שכתבתי כי דברי ברורים הם עכ"ל אאמו"ר הה"ג זצ"ל: והגה מה שסיים אאמו"ר ז"ל דדמי לאכלה כולה ואף למ"ד התם דנשאלין משום דנ"מ לענין מלקות כדאיתא במס' שבועות (דף כ"ח ע"א) אבל הכא אין נשאלין דאין נ"מ דהכהן לא ירצה להחזיר כו' יש לעיין דהלא אכתי היכא דהכהן מתרצה על השאלה ורוצה להחזיר לישראל התרומה א"כ שוב יש נ"מ בהשאלה וי"ל בזה. וגם בגוף הדמיון לאכלה כולה יש לעיין וכמו שסיים אאמו"ר הרב זצ"ל בעצמו דיש לחלק ולקמן אי"ה יבואר דברי המהר"ם חאגיז ז"ל שכתב להיפוך הסברא דלמ"ד התם אכלה כולה נשאלין וכן קיי"ל הכא בודאי נשאלין יעויין לקמן בזה. אולם מה שהוכיח אאמו"ר הרב זצ"ל מתוס' הוא לאחר העיון היטב בזה ראי' מוכרחת דהתוס' שהקשו כן לא ס"ל האי סברא שכתבתי אלא דכל שבא התרומה ליד כהן לא מהני תו שאלה עלה גם אם הכהן מסכים או שמכר הכהן התרומה להישראל התורם ג"כ לא מהני תו שאלה

אולם נולד לי ספק אם גזל פת ועירב בה אם מהני דהואיל דדעתו של אדם אצל פתו וא"כ יש סברא לומר דנם בגזל כל שרוצה לאוכלו ג"כ דעתו אצל פת זה ומהני. והנה בעירובי חצירות לא מיבעי' לי דבעינן שיזכה לו ע"י אתר ויש לומר דלא מהני דאף דהי' אחר יאוש מ"מ י"ל דלא מהני מטעם דהזוכה בשביל בני החצר עושה איסור אם יודע שהפת הוא גזול ויש לומר בזה אשלד"ע ורק אם שנים גזלו פת ומונח בחצרם אם יוצאים בו ידי שיתוף דאם בעה"ב שותף לשכניו ביין מועיל כדאיתא במסכת עירובין (דף ע"א ע"א) ובש"ע או"ח (סי' שפ"ו ס"נ) ויש להאריך בזה, ובעירובי תחומין שמניח המערב בעצמו שיהי' מונח שם ביה"ש יש להסתפק אם מהני בפת גזולה ולא מצאתי מפורש דין זה. ואם נימא דמהני בכה"ג שפיר הי' מקום לומר דאין ראי' דהתוס' לא ס"ל סברא זו שכתבתי די"ל דהא דמערבין לישראל בתרומה היינו שהישראל מערב בהתרומה לעצמו ואף דנימא שכבר באה התרומה ליד כהן כמו שכתבו התוס' דלוקמה בהכי מיירי שלקחה הישראל מרשות כהן שלא מדעת כהן או שהכהן חזר והפקידה ביד ישראל התורם והישראל עירב בו וי"ל עוד בזה. מיהא לא מצאתי דין זה מפורש

והנה לכאורה י"ל עוד בדברי הב"י באו"ח (סי' קצ"ו) על הא שהביא הטור דברי הרשב"ם שלשה שאכלו כאחד אחד נזהר מפת עכו"ם כו' וכ' הב"י מהא דריש מס' ערכין הכל חייבין בזימון כהנים ולוים וישראלים פשיטא לא צריכא דכהנים אכלי תרומה וקדשים וזר אכיל חולין כו' וכ' הב"י וטעמא דלא מהני מה שיכולים לשאול על נדרם נ"ל משום דא"כ כי כהנים אכלי תרומה אמאי מהדר אטעמא דכהנים מצי אכלי חולין תיפוק לי' דזר נמי מצי אכיל תרומה אי מתשיל עלה אלמא דכיון דמחוסר שאלה לא הוי ראוי לאכילה והילכך אי לאו דכהני מצי אכלי חולין לא הוי מצטרף עכ"ל הב"י והמעדני יו"ט על הרא"ש ברכות ר"פ שלשה שאכלו (אות ב') הביא דברי הב"י הנ"ל והקשה דדילמא מש"ה לא קאמר התם בגמ' טעמא דמצי, מתשיל דא"כ ודאי דבקדשים שאחר שכפרו בהם הבעלים אין סברא לומר דמצי מתשיל עלייהו ולא הי' יכול הישראל לאכול עם הכהן ולא היו מזמנין ימד והגמ' ס"ל דיכולין לזמן הואיל והכהן יכול לאכול עם הישראל אעפ"י שאין הישראל יכול לאכול עמו ולפיכך צריך לי עיון כל האי פסקא עכ"ל המעדני יו"ט: ולכאורה י"ל דיקשה קושית המעדני יו"ט גם על תרומה דהא מיירי שהכהן אוכל התרומה והרי הוא ביד כהן ולא מהני תו שאלה וא"כ שפיר הוצרך הש"ס לומר הטעם דמצטרפין לזימון משום דכהנים מצי אכלי חולין דכל שהתרומה ביד כהן לא מצי תו למישאל עלה והב"י נקיט עיקר, ראייתו מתרומה ולא הזכיר כלל קדשים. הן אמת דבש"ס איתא תרומה וקדשים אבל הב"י נקיט רק תרומה והי' קשה על תרומה ג"כ כקושית המעדני יו"ט על קדשים. ואם נימא כסברתי דאף דהתרומה ביד כהן יכול עדיין לשאול עלה אם הוא בהסכמת הכהן שנותן רשות להישראל לישאל עלי' הי' א"ש דשפיר מדייק הב"י משום דיכול לאתשולי עלה אם הכהן יתן רשות להישראל לשאול עלי' ולכאורה יש להשיב ע"ז דהא הואיל דהכהן אוכל התרומה ומיירי שכבר התחיל לאכול מן התרומה ואם ישאל הישראל עלה אשתכח דקאכיל הכהן טבל

מיהא י"ל דהואיל דקודם שאכל הכהן התרומה אם יהי' מועיל אז שאלה שישאל הישראל עלה אף שהוא ביד הכהן אז הי' הישראל יכול לאכול שפיר הי' מועיל הצירוף לזימון. אולם באמת בתוס' ערכין (דף ד' ע"א) ד"ה והך כו' בסוה"ד וז"ל ומיהו נראה דג' ב"א המודרין אין ראי' ברורה דשאני תרומה שאין לה היתר לזר אפילו בשאלה מה שאין במודר הנאה כו' עכ"ל הרי שהתוס' בעצמם דחו דאין ראי' מתרומה דאי אפשר בשאלה וע"כ כוונת התוס' משום דאתי ליד כהן וכ"כ הפרמ"ג באו"ח (סי' קצ"ו במשב"ז סק"ב) בכוונתם ז"ל עייש"ה מה שהביא מא"ר ופ"מ. ועיין מחצית השקל שם. וא"כ אדרבא משמע מתוס' דלא מהני שאלה אף בהסכמת הכהן באתי ליד כהן וי"ל בזה

והנה ההוכחה מהא דמס' עירובין שהוכיח מר אאמו"ר הרה"ג הוא הוכחה טובה דנם ברצון הכהן לא מהני תו שאלה כל שבא ליד הכהן. ויש להוסיף עוד ראי' מתוס' במס' זבחים (דף ע"ג ע"א) בתוד"ה ר' יהודה באה"ד שכתבו וז"ל וא"ת וטבל במינו במשהו היכי משכחת לה הא א"א למיבטל דהיינו החולין שיעשו טבל וי"ל כו' א"נ נפל לתוך חולין מתוקנין ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר לאתשולי' עלה והשתא דאתינן להכי איכא לאוקומי ההיא דשני כוסות בחולין מתוקנין וכגון דתרומה ביד בעלים וההיא דפסחים בתרומה ביד כהן עכ"ל. ומבואר דכל שהוא ביד כהן אין עוד שום אופן שיתבטל השם תרומה מן התרומה שיהי' החולין חוזרין להיות טבל ושמעינן מזה דגם בהסכמת הכהן לא יוכלו הבעלים לשאול על התרומה כל שבא התרומה ליד כהן ודו"ק

אחז"ר מצאתי בספר הלכות קטנות להגאון הספרדי מוהר"י חאגיז ז"ל שנדפס מחדש (ח"א סי' קמ"ד) וז"ל שאלה חלה שבאה לידי כהן אי מצי לשיולי עלה תשובה לא ירצה הכהן אבל אם ירצה מתירין לו לכהן דממונו הוא ואם דבר הנדור שנאכל יש לו לו התרה כ"ש זה עיין בהרא"ש (דף נ"ט ע"א) פ' הנודר מן הירק [והמדפיס הוסיף בגליון עיין נוב"י מהדו"ת יו"ד סי' קנ"ד] עכ"ל. והנה לשונו אינו מובן כלל במ"ש מתירין לו לכהן דממונו הוא כו' אטו ההתרה תליא בהכהן והא הוא לא הפריש והתרה לא שייך אלא בבעלים שהפרישו. וגם מה זה שהוסיף דממונו הוא כו' אטו משום דממונו הוא יהי' יכול לישאל עלי' הא איהו לא נדר וכ"כ להדי' הרא"ש שם בנדרים (דף נ"ט ע"א) בד"ה בתרומה ביד כהן כו' דהכהן בודאי אינו יכול לישאל משום דהוא לא קרא עלה שם תרומה עייש"ה. וע"כ צריך לומר דקצת טעות הדפוס יש דתיבת לכהן יתירא הוא וכצ"ל תשובה לא ירצה הכהן אבל אם ירצה הכהן מתירין לו דממונו הוא כו' פירוש הדברים דהואיל דעתה הוא ממונו של הכהן תליא ברצונו של הכהן וכתב ראי' לזה דאם דבר הנדור שנאכל יש לו התרה כ"ש זה כו' ופי' הדברים דהואיל דפסקינן אפילו