אמרי הצבי ד מ

ממלאכה וזחה דעתו עליו אבל לפמ"ש התוס' בשם הירושלמי לפי שראה אותם במלבושים נאים אחרים וחשובים בעיניו ניכרים ואינו מכירם ע"ש א"כ לא נאמר האי דינא דמועד לשבתות אינו מועד לימי החול אלא בשגגת אדם אבל לא בשגגת לשור וכ"כ בשמ"ק שם בד"ה הרי הוא מועד לשבתות בשם תלמוד הר' פרץ ואף דרש"י לשיטתו משום דבטל ממלאכה הוי הדין גם לבהמה כן מ"מ נקיט רש"י פי' הפשוט יותר דיהי' א"ש גם לטעמו של הירושלמי וגם אליבא דר' זביד

עוד כתב אאמו"ר הרה"ג באופן אחר עפ"י מה דאמר רב מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל שם בב"ק (דף מ"ה ע"ב) ומשכחת לה דנגח ב"פ בקרן ימין וב"פ בקרן שמאל ועדיין לא נעשה מועד משום דאין מצטרפין ובנגיחה חמישית משכחת לה ג"כ כדלעיל דראה שור ולא נגח ואח"כ נגח עכת"ד. ולע"ד מלבד אשר נצטרך לומר ג"כ דראה שור ולא נגח ונקיט רש"י הפשוט יותר וכמש"ל. הנה יש לי מקום עיון קצת בזה אם לא יהי' שייך בזה ג"כ כפלוגתא דרב זביד ור"פ (בדף ל"ז) אי אינו מועד תנן או ואינו מועד תנן וקצת עיון יש בזה בלשון הרמב"ם (בפ"ז מהל' נ"מ ה"ד) שכתב הלשון ואינו מועד לקרן שמאל אף (שבפ"ו מהל' נ"מ שם ה"ח) פוסק כר"פ דאינו מועד תנן. ואולי י"ל דכאן במועד לקרן ימין גם ר"פ יסבור דבעינן דוקא ואינו מועד לקרן שמאל ויש סברא לחלק בין הנושאים בזה ואם נימא כן תו הי' צרכינן לומר דמיירי שנגח ובקרן ימין וראה שור ולא נגח כלל א"כ נקיט רש"י בפשיטות שנגח ראה שור ולא נגח כו'. אולם לא ראיתי בשום מקום שנימא דגם במועד לקרן ימין יהי' הפי' ואינו מועד לקרן שמאל ולכן אין רצוני להאריך בזה. אולם בגוף הדבר הרבה ראשונים ז"ל מפרשים דהא דאמר רב מועד לקרן ימין הוא רק לענין אי סגי לי' בשמירה פחותה או דבעי שמירה מעולה ולא לענין תשלומי נזק וח"נ ועיין בשמ"ק שם בזה. והרמב"ם (בפ"ז מהל' נ"מ ה"ב) יש לו שיטה אחרת בזה יעו"ש ורק לשיטת רש"י ותוס' דמפרשים לענין נזק שלם וח"נ. וי"ל בזה

[ב] שם או"א אק"ב על מה שחקרתי דלר"ע דסובר דשותפי נינהו א"כ הרי יש להניזק חלק בהשור המזיק ואף קודם גמ"ד כו' והרי פסקינן כמ"ד דרשות משנה אפילו אם הוא מועד גמור מכ"ש אם הוא עדיין תם ומכרו לאחר דבודאי דאמרינן רשות משנה ולא נחשב תו הנגיחה הראשונה וא"כ היכא משכחת לה מועד כלל כו'. וע"ז כתב אאמו"ר הרה"ג דמשכחת לה שנגח שור של הפקר או של הקדש דליכא תשלומין. ולע"ד מלבד שדוחק לומר כן דדיקא בכה"ג הוא דמשכחת לה מועד. אולם יש עוד סברא לומר דכל דליכא תשלומין לא נעשה מועד כלל וברמב"ם לא ראיתי מפורש זה ורק התוס' מסתפקים בזה במס' ב"ק (דף כ"ד ע"ב) בסוד"ה במכירין וז"ל ואור"י דשמא אין העדאה מועלת אלא בפני חיוב [לע"ד אולי הכוונה במקום שמחויב לשלם] ולכך לא מצי למימר שאין מכירים השור המנוגח דאי אין מכירים שמא הוי דעכו"ם או דהפקר עכ"ל והרי מבואר בהדי' כן. ויעויין בשמ"ק שם בסוד"ה ואין מכירין מ"ש בשם הרא"ש ז"ל

ומה שפקפק אאמו"ר הרה"ג על דברי והוא די"ל דאף דרשות משנה מ"מ זה דוקא אם כבר הוא מועד אבל לא אם עדיין הוא תם לענין שיצטרך לנ' נגיחות מחדש וגם דר"פ סובר שם דכל מקום שהולך שם בעליו עליו עכ"ד. והנה באמת כתבתי בפירוש דגם כשהוא תם נימא כן דמה לי אם כבר נתייעד מהיכא דעדיין לא נתייעד ואדרבה י"ל דכ"ש הוא היכא דלא נתייעד עדיין והי' זה סברא פשוטה אצלי והא דאר"פ כ"מ שהולך שם בעליו עליו התם דוקא שעדיין השור הוא של המשאיל לגמרי ורק שהשאילו להשואל אבל היכא דמכרו, לאחר בזה לא שייך לומר שם בעליו עליו ואין חילוק בין אם הוא כבר מועד לבין אם עדיין הוא תם והי"ל לומר דרשות משנה

ומה שתמה אאמו"ר הרה"ג על הא שכתבתי בענין אם המזיק משלם כו' דלמה לו שישלם ויהי' נעשה השור אח"כ מועד מוטב שיגבוהו בנזקו ואח"כ יקחנו ממנו כו'. הנה אם כבר כתבתי שאם יקחוהו ממנו בחזרה חוזר לקדמותו כו' אלא שמלבד כל זה י"ל שהמזיק רוצה בשור שלו שרגיל עמו ולא יחשב שיעשה אח"כ מועד דאל"כ ימכרנו לחלוטין לאחרים

ומה שפקפק אאמו"ר הרה"ג על מה שכתבתי דמיירי בשור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ומיירי דוקא בכה"ג. הנה בזה הרי ר"מ סובר כן דזה שור האמור בתורה וגם ר' יהודה לא פליג בזה עליו בב"ק (דף ל"ד ע"א)

[ג] שם ע"ב או"ד אקי"ג הקשיתי בדברי הנתה"מ (סי' פ"ז סק"א) שהעלה דמודה במקצת שחייב שבועה הוא דוקא במלוה או פקדון דאיכא עליו חיוב הגוף כו' והקשיתי מהא שכתבו התוס' בר"פ שור שנגח (דף מ"ו ע"א) בד"ה דאפילו דבניזק אומר ברי שהקשו דהא הוה מחויב שבועה ואיל"מ והא התם מיירי בתם דליכא שעבוד הגוף דאינו משתלם אלא מגופו ואפ"ה כתבו התוס' דיהי' מודה במקצת ומחויב שבועה ואיל"מ וכתב ע"ז נ"ג הרב הגדול מו"ה יצחק זעליג ישכר נ"י וכעת אבד"ק סקולסק. ליישב דברי הנתה"מ הנ"ל דלא יקשה קושייתי עליו דבתם שהזיק ניהא דאינו משתלם אלא מגופו וליכא שעבוד הגוף לגבות משאר נכסיו אבל מ"מ השור תם הזה הי' של המזיק והרי הם מחולקין בטענותיהם בדבר שהי' מקודם להמזיק והמזיק הוא עתה מודה במקצת בכה"ג שפיר הוי מודה במקצת כיון דהניזק תובע דבר שהי' של המזיק ורוצה הניזק להחזיק בו והמזיק מודה לו במקצת כו' והנתה"מ לא כתב לסברתו אלא היכא דהטענה וההודאה הוא על דבר שלא היינו יודעין כלל שהי' הנתבע מוחזק בדבר הזה והתובע אומר דשלו הוא ורק שמונח ברה"ר שני כלים וראובן אומר ששני הכלים שלו הם ושמעון אומר שכלי אחד של ראובן וכלי השני שלו דאין ראובן תובע משמעון דבר שהי' מעיקרא בחזקת שמעון בכה"ג הוא שכתב הנתה"מ דלא מיחשב שמעון מודה במקצת עכ"ד והנה לאחר העיון יפה אמר לתרץ דברי הנתה"מ ז"ל אף שאין לשון הנתה"מ מורה כן אבל עכ"פ הסברא ליישב דברי הנתה"מ נכונה

אמנם בהיותי מעיין כעת עוד בנתה"מ י"ל בדבריו הרבה במ"ש להקשות מר"פ הבית והעלי' ע"ד הש"כ דבהודה במקצת הפקדון הו"ל הילך כו' ותמה עליו מהא דאם הי' מכיר מקצת אבניו קאמר התם דהוה מודה במקצת ואם אמר על מקצת א"י הוי משואיל"מ ולדעת הש"כ הו"ל הילך וכתב הנתה"מ דהיכא דהוא דרך גזילה לא הוי הילך ובהא דר"פ הבית והעלי' דמיירי דפנינהו דרך גזילה ותו לא הוי הילך ואי מעצמו נפל לרשותא דחד מנייהו נראה דלא הוי מודה במקצת כלל אפילו למ"ד הילך חייב הואיל דלא הוי עליו חיוב הגוף כו' עייש"ה בנתה"מ בזה. ולע"ד לאחר העיון היטב בסוגי' שם יראה דלא מיירי כלל בדפנינהו דרך גזילה ורק שנפלו האבנים מעצמן לרשות אחד מהם דהא הש"ס דפריך שם בב"מ אם הי' אחד מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון פריך הש"ס והלה מה טוען כו' אלא דא"ל איני יודע לימא תיהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר א"י ר"ה ור"י אמרי חייב ר"נ ור"י אמרי פטור כדאר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן ה"ד עסק שבועה כדרבא, כו' ובתוד"ה לימא וז"ל ואע"ג דטעמא דר"נ משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' והכא אוקימנא דקיים ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם שאין האחד מוחזק יותר מחבירו מ"מ בהכי חשיב מוחזק שאנו יודעין שהחצי שלו לכך פריך שפיר כו' עכ"ל והנה מבואר דקושי' הש"ס לימא תיהוי תיובתא דר"נ אזלא לפי סוגית הש"ס מקודם לזה דפנינהו בני רה"ר ואזלו לעלמא ומיירי דייתבן בחצר דתרווייהו א"נ ברה"ר ולא, מיירי כלל דלקמן אחד מהם בתורת גזילה וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דאמאי לא הוי הילך ולפטור משבועה לשיטת הש"כ דבהודה במקצת הפקדון הו"ל הילך וכקושי' הנתה"מ הנ"ל. ומה דמפרש הנתה"מ דמיירי דפנינהו דרך גזילה קשה לפרש כן דפשטא דהש"ס מיירי דפנינהו בני רה"ר ואזלו לעלמא וכמש"ל

וזה זמן כביר כתבתי בר"פ הבית והעלי' [ונשארו לי ברח"ש מן השריפה צום גדלי' שנת תרמ"א] ליישב קושי' זו דלא מיפטר משבועה מטעם דהוי הילך די"ל דהא דקאמר הש"ס כגון שיש עסק שבועה ביניהם וכדרבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים כו' לא הוה הפירוש דה"נ מיירי בכה"ג ממש אלא דאיכא