אמרי הצבי ד לד

דף כ"ג ע"ב אוי"ז אק"א עיין לקמן [בק"א] זה (על דף ל"ח ע"ב) [אוב"א]

[ה] דף כ"ד ע"א אוי"ט אק"ג כתבתי לפרש הא דקאמר הש"ס אא"א ליעודי גברא לימרי הנך קתאי אנן מי הוה ידעינן דבתר ג' יומי אתי הני ומייעדי לי' כו' דיהי' הפירוש דהואיל דקמאי יכולין לפטור את עצמן אם כן ממילא גם בתראי יהיו פטורין והטעם הואיל דכל הג' כתות הם עדות אחת להזמה ואין העדים נעשין זוממים עד שיזומו כולן כו' כמבואר בפנים: כם

אחז"ר למדתי במס' ב"ב ראיתי בספר יד רמ"ה על ב"ב בפ' חזקת הבתים (בדף נ"ו אות זיי"ן) בד"ה שנים וז"ל ודוקא היכא דאתבריר דכי אסהידא כל כת מינייהו הוה ידעה בחברתה כו' דתרמזא רמוזי כו' עד כדאיתא בפ' כיצד דאלא"ה פטורין תצד הערה [צ"ל דתצי] אמרו אנן לחיובי תורא פ"נ קאתינן ה"נ היכא דאיכא למימר דלא ידעו חדא מינייהו בחברתה אין משלמין דאמרי אנן לחיובי' למחזיק לשלומי פירי שאכל הוא דאתינן לאסהודי ואפילו כת בתרייתא פטורה כדקתני לקמן והן עדות אחת להזמה דקיי"ל אין משלמין עד שיזומו כולן עכ"ל הרמ"ה ז"ל. וא"כ גם בשור המועד הדין כן דאם השני כתות הראשונים פטורין אז גם הכח שלישית פטורה והוא ממש כמ"ש. ונתתי שמחה בלבי כי כוונתי לדברי רבינו רמ"ה ז"ל וא"כ שפיר נוכל לומר כן גם בדברי הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי

פרק שלישי

[א] דף כ"ט ע"ב או"ו אוק"ד בד"ה ועוד נלע"ד כו' והנה לכאורה שמעינן מהראשונים הנ"ל דס"ל לחלק בין אם הגבהה הוא ג"ט דהוה קנין מעליא אז קונה אפילו בלא נתכוין לקנות והיכא דהגביהו פחות מג"ט לא קנה כי לא נתכוין לקנות כו'. והראני ע"ז מחו' ידידי הרה"מ מו"ה רפאל זאב נ"י בן מחו' ידי"נ הרה"ג המנות מוה"ר מרדכי דוב הלוי ז"ל הגאבד"ק פייזר דברי התו"י במס' יבמות (דף נ"ב ע"ב) [הנדפס מחדש בש"ס ווילנא] בד"ה וכסבור שלו הן דלא קני וקשה דמשמע הכא דלקניי' בעינן כוונה ובב"ק (דף כ"ט ע"ב) אמרינן לוקמה למעלה משלשה ובשלא מתכוין וי"ל דהתם בקנין מטלטלין א"צ כוונה דלא אלים חזקת הבעלים עליהם דהם נכסים שאין להם אחריות ונקנים בקל אבל בקרקע אלים חזקת הבעלים וצריך כוונה לקנותה קודם שתצא מרשות הבעלים עכ"ל התו"י ומבואר דהיכא שעשה קנין המועיל קנה אפילו היכא שיש להדבר בעלים ומכ"ש בגללין של הפקר בודאי קנה עכ"ד בקצרה בזה. והנה אין פירכא לדברי כלל בזה דהוא באמת פלוגתא בראשונים וכל הראשונים לא ס"ל חילוק של התו"י ושיטת התו"י מובא ברמב"ן על מס' יבמות (דף נ"ב) שם בד"ה הא בסה"ד וז"ל אבל דבר פשוט הוא שאין קנין שלא לדעת ל"ש במטלטלין ול"ש בקרקעות ואותה שאמרו בפרק המניח (דף כ"ט) לוקמה למעלה משלשה ואפילו לא נתכוין לזכות בה משום מפקיר נזקיו נגעו בה וכך פר"ש ואין לי להאריך כאן ובתוס' משתבשין בה עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ותמצית החילוק בזה כי התו"י סוברים דבעינן דוקא שיהי' קונה ממש להחפץ ואז הוא דחייב בנזקיו ומש"ה הוכרחו לומר החילוק הזה דבמטלטלין הוי קנין גמור אבל כל הראשונים דלא ס"ל כן ורק דגם במטלטלין לא קנה אם לא נתכוין לקנות והוכרחו לפרש הא דקאמר הש"ס בב"ק בסוגיין לוקמה למעלה מג' ואע"ג דלא נתכוין לזכות בה חייב כו' דמשום מפקיר נזקיו אתינן עלה ואע"ג דלא קנה אפ"ה חייב בניזקין ומשום דמפקיר נזקיו חייב וכמבואר בשמ"ק הבאתיו [באק"ג] וז"פ

ולפמ"ש בביאור דברי הראשונים הנ"ל דיש חילוק בין הגבהה ג"ט לפחות מג"ט כנ"ל דבהגבהה ג"ט קונה גם בלא כוונה א"כ יש לפרש ג"כ הא דקאמר הש"ס לוקמה למעלה מג' ואע"ג דלא נתכוין לזכות כו' היינו משום דלמעלה מג' קונה בלא כוונה ולא צרכינן תו לפרש מטעם מפקיר נזקיו. אבל עכ"פ כמעט כל הראשונים אינם מחלקין בין קרקע למטלטלין וכ"נ מטוש"ע (סי' ער"ה)

[ב] דף ל' ע"ב או"ז אק"א כתבתי דלכאורה י"ל בעדים הניזומין דנימא דהוה כשנים שעשאוהו דגלי קרא בעשותה כו' דפטורין וה"נ נימא דהגדת שני העדים נחשב למעשה אחת וכתבתי דזה הוה כזה א"י וזה א"י דחייבין כדאיתא במס' שבת (דף צ"ג) דר"מ ור' יהודה סוברים כן. וכתבתי עוד בזה"ל דסברא זו לא ניתן להיאמר גבי עדים דהא מה דשנים שעשאוהו חייבין הוא דוקא לענין קרבן אבל בודאי דלא מיחייבי שניהם מיתה אפילו בזא"י וזא"י ואפילו לענין קרבן ג"כ אין שניהם חייבין שני קרבנות ועיין בספר פ"י על מס' שבת (דף ג') האריך בביאור הענין כו' ע"כ

וע"ז העיר האברך החריף ובקי מו"ה צבי יהודא נ"י מק"ק קאליש בזה"ל לא ידעתי מאין זאת למעכ"ת הרי כבר כתב הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהל' שבת ה"ב) כל מקום שנאמר בהל' שבת שהעושה דבר זה חייב ה"ז חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה ואם הי' שוגג חייב חטאת ושם (בהט"ו) כתב הרמב"ם ז"ל כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אותה שנים בשותפות כין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת בין שעשו אותה שניהם כאחד מתחילה ועד סוף כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות הרי אלו פטורין (ובהט"ז) ואם אין אחד מהן יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו כגון שנים שאחזו קורה והוציאוהו לרה"ר הואיל ואין כח באחד מהן לעשותה לבדו ועשו אותה בשותפות מתחילה ועד סוף שניהן חייבין ושיעור אחד לשניהן כו' עכ"ל ומדכתב סתם כדמפורש דמי דחייבין מיתה ומדחייבין מיתה ע"כ דלכל אחד יש חיוב מיתה וממילא גם קרבן כל אחד חייב קרבן וכ"כ בהדי' התוס' בב"ק (דף מ"ם ע"א) בד"ה כופר אחד וז"ל ואע"ג דגבי חטאת אמרי' בפרק המצניע (דף צ"ב) גבי המוציא ככר לרה"ר הוציאו שנים חייבין ומסתמא כל חד וחד חייב חטאת התם כיון דכל חד מחייב על זדונו כרת מחייב נמי אשגגתו חטאת עכ"ל הרי הדבר פשוט להתוס' להיפוך דודאי כל אחד חייב כרת ואם הי' התראה סקילה ואפילו קרבן נמי שניהן חייבין כל חד קרבן בפ"ע עכ"ל החריף הנ"ל

והנה באמת לא נצרכתי לסברא זו לגוף הדבר שתירצתי קושי' התוס' ורק כתבתיו אגב גררא בדרך פלפול אשר בילדותי כתבתי פלפול בסוגי' דשנים שעשאוהו וכתבתי דהתוס' במס' שבח (דף צ"ב ע"ב) בד"ה זה א"י ובמס' ב"ק (דף מ"ם ע"א) בד"ה כופר אחד נראה דס"ל דשנים שעשאוהו בזה א"י וזה א"י חייבין כל אחד מהם חטאת וכ"כ בשמ"ק על ב"ק שם וכתבתי כי לולא דברי התוס' הנ"ל הי' נלע"ד דיש סברא לומר דהואיל דשנים עשו כאחד ומיירי בשיעור אחד והיכא שייך לחייב שנים על שיעור אחד וכתבתי דבשנים שעשאוהו כאחד לא נוכל לומר דכל אחד מהם עשה בצמצום חצי המלאכה ויש לומר דא"א לצמצם ואחד מהם עשה יותר בהמלאכה מהשני וכסברא זו כתובה בהשגות הראב"ד ז"ל (בפ"ט מהל' משכב ומושב ה"ד) עייש"ה. וא"כ י"ל דזה שעושה יותר בהמלאכה מהשני הוא מיחשב עיקר העושה והשני הוא רק מסייע וא"כ איכא רק אחד המחויב חטאת זה שעושה עיקר המלאכה ורק שאין אנו יודעין מי הוא ויביאו שניהם חטאת אחת בשותפות ויתנו ביניהם שמי שעשה עיקר המלאכה יהי' החטאת שלו וא"כ בודאי לא יתחייבו שניהם מיחה או מלקות בזה א"י וזה א"י ורק דדנין לענין חיוב חטאת אחת בשוגג והבאתי קצת ראי' לדברי בזה מדברי הפ"י בריש מס' שבת (על דף ג') שכתב דאי לאו קרא דבעשותה לפטור הו"א דבזה עוקר וזה מניח או בזה יכול וזה יכול ועשאו שניהם כאחד דאיכא רק חיוב חטאת אחת ויתנו ביניהם