אמרי הצבי ד ל

וא"כ לא הוי אלא קדושת דמים ואפ"ה פטור כו' כמבואר בפנים. והשיב ע"ז נ"ג האברך החריף ובקי מו"ה שלמה רפאל זאב נ"י בן הגאבד"ק אוניאווע שיחי' דהא איתא במסכת חמורה (דף כ"ח ע"ב) הרובע והנרבע וכו' [ובגליון הש"ס גירסת הצ"ק הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והכלאים והטריפה כו' וכ"ה בילקוט פ' ויקרא ע"כ הגליון] הם כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר כי משחתם בהם מום בם כו' ומשמע דאם הקדישן קדוש קדושת הגוף וכן מפורש ברמב"ם (פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"י) וז"ל אבל המקדיש רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר ה"ז כמקדיש בע"מ עובר וירעו עד שיפול בהן מום קבוע ויפדו עליו כו' עייש"ה וא"כ ה"ה נוגח ג"כ כן וא"כ אין קושי' על הח"ס ז"ל דשפיר מיירי בהקדישו לקרבן דהוא קדושת הגוף דהא חל קדושת הגוף עליו עכ"ד נ"ג הנ"ל ויפה העיר בזה. והנה לקמן (בדף מ"ד ע"ב) [אוג"ב] פלפלתי גם כן עד"ז דעל שור נוגח לא חל רק קדושת דמים ולא קדושת הגוף ולא מלבי הוצאתי דבר זה אלא ששם [באוג"ד] הבאתי שכן מפורש יוצא מדברי השמ"ק שם בשם המאירי ז"ל וז"ל הקדישו מוקדש כו' שהרי לא ירדה עליו קדושת מזבח שהנוגח שהמית פסול כמו שבארנו כו' עכ"ל השמ"ק ומבואר להדיא דלא חל על נוגח קדושת הנוף וא"כ יקשה הקושי' ממסכת תמורה הנ"ל על הרב המאירי ז"ל, וע"כ צרכינן לומר דהרב המאירי ז"ל ס"ל דיש חילוק בזה דבנוגח לא חל עליו קדושת הגוף וא"צ מום אחר לפדות עליו אבל ברובע ונרבע ושאר כל הפסולין נחשבין רק כמום עובר וצריכין מום אחר לפדות על ידו וגרע נוגח משאר כל הפסולין ובמס' תמורה שם לא נזכר כלל נוגח לענין שיהי' צריך מום אחר לפדות על ידו ודוקא על רובע ונרבע ואינך פסולין מוקצה ונעבד ומחיר וכלאים וטריפה נחשבין כמום עובר וצריכין מום אחר אבל נוגח חמור מכל הני פסולין והמדקדק בר ברמב"ם ז"ל בסידור הדברים יראה דסובר ג"כ דפסול נוגח חמור משאר פסולין למזבח כי בהל' איסורי מזבח (פ"ג ה"ו) כתב ז"ל וכן הרובע והנרבע והמוקצה לע"ז והנעבד אע"פ שהן מותרין באכילה הרי הן פסולין לגבי המזבח שנאמר כי משחתם בהם כל שיש בו השחתה פסול כו' וכן בהמה ועוף שהרגו את האדם הרי הן כרובע או נרבע ופסולין עכ"ל והשוה נוגח לרובע ונרבע לענין שפסולין להקרבה. ושם (בה"י) כתב ז"ל אבל המקדיש רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר ה"ז כמקדיש בע"מ עובר וירעו עד שיפול בהן מום ויפדו עליו כו' עכ"ל ולא תשיב נוגח כאן בהנך פסולין מוכח מזה דנוגח לא חלה עליו קדושת הגוף כלל וא"צ מום אחר לפדות עליו וכשיטת המאירי הנ"ל ואף דאם בהמת הקדש נגחה לאדם והמיתה יש לומר דלא פקע מינה קדושת הגוף ונימא דצריך מום אחר לפדות על ידו שתפקע ממנה קדושת הגוף כמו באינך פסולין למזבח מ"מ בזה יש חילוק בין נוגח לאינך פסולין היכא דהקדישן לאחר שנפסלו דברובע ונרבע ואינך פסולין מלבד נוגח צריכין מום אחר לפדות על ידו ומשום דנחתו להו קדושת הגו אבל אם נגח אדם ואח"כ הקדישוהו בעלים לא חל עליו כלל קדושת הגוף וא"צ מום אחר לפדותו על ידו אשר כן מבואר בשמ"ק בשם המאירי ז"ל דעל נוגח לא חל כלל קדושת הגוף וכ"נ ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל וניהא דטעמא לא ידענא מדוע ישתנה נוגח משאר כל הפסולין דחל קדושת הגוף על רובע ונרבע וכו' לענין דהפסול הוא רק כחום עובר וצריכין מום אחר קבוע לפדותן עליו אבל כן מבואר בשמ"ק בשם המאירי ז"ל שהבאתי לעיל. ולפי זה נשאר לכאורה קושייתי ע"ד החת"ס ז"ל כמ"ש בפנים

ועוד יש לומר בזה דהא חזינן דגם אינך פסולין מלבד נוגח ג"כ אין כולן שוין לענין שיהיו צריכין מום אחר לפדותן על ידו בהקדיש לאחר שנפסלו למזבח כמבואר ברמב"ם ז"ל שם (בה"י) כשחשב רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר שהקדישן לאתר שנפסלו דצריכין מום אחר לפדותן על ידו כתב אחר כך דהמקדיש טריפה וכלאים לא חל עליהן קדושת הגוף והרי חזינן דאין כל הפסולין שוין לענין זה וא"כ נוגח שוה לענין זה לכלאים וטריפה. ויש לעיין לכאורה על גירסת הצ"ק דגרס והכלאים והטריפה בהדי כל הפסולין בשוה ועיין בכ"מ מ"ש ע"ד הרמב"ם שכתב דהמקדיש כלאים וטריפה לא חל עליהן קדושת הגוף כתב הכ"מ דהמקור הוא מהא דמסכת תמורה (דף י"ז ע"א) עייש"ה וא"כ י"ל בגירסת הצ"ק דגרס במסכת תמורה (דף כ"ח) כלאים וטריפה בהדי' כל הפסולין בשוה וי"ל בזה

[מד] דף ט"ו ע"א בגמ' וצריכא דאי אשמעינן תם משום דאכתי לא אייעד כו'. הנה אכתוב כאן פלפול למען חיבת הקודש אשר אם כי אינו נוגע לספרי אבל יען כי הוא במס' ב"ק וגם חביבות אה"ק אכתוב בזה מה שכתב הרב הגאון מו"ה דוד נ"י שיפמאן מעה"ק טבריא תובב"א בזה בין עוד דברים יקרים שכתב כבודו נ"י בזה"ל. לכאורה כל הצריכותא הוא למ"ד פ"נ קנסא וא"כ קשה הרי הא דקאמר אבל תם אימא לא דהא למ"ד פ"נ קנסא אם כן בתם לוקח הניזק הח"נ בחנם וא"כ ודאי הסברא שיטפל הניזק בהנבילה עכ"פ וצ"ל דהצריכותא לשני המ"ד וה"פ וצריכא חדא בתם וחדא במועד שהבעלים מטפלין בהנבילה דאי אשמעינן תם [זה למ"ד פ"נ קנסא] ולא אשמעינן במשנה גם במועד הו"א משום דאכתי לא אייעד ולוקח הניזק הח"נ בחנם היינו הקנס מש"ה יטפל הניזק בהנבילה אבל במועד שהתשלומין אינם קנס אימא שאין הניזק צריך לטפל בהנבילה קמ"ל ואי אשמעינן במועד [זה למ"ד פ"נ ממונא] ולא אשמעינן במשנה גם בתם הו"א דמש"ה הניזק מטפל בנבילה משום דמשלם לו כל ההיזק אבל בחם שלוקח ניזק רק חצי ומפסיד חצי [כי למ"ד פ"נ ממונא מן הדין הי' שישלם לו המזיק כל הנזק] הו"א דעכ"פ לא יטפל הניזק בהנבילה צריכא עכ"ד הרב הנ"ל נ"י

ולע"ד א"א כלל לפרש. כן דהצריכותא השני' יהי' רק אליבא דמ"ד פ"נ ממונא ולא למ"ד פ"נ קנסא דאם כן יקשה למ"ד פ"נ קנסא לאשמעינן במועד דהבעלים מטפלין בנבילה אע"ג דמגיע לו התשלומין כולה מן הדין אפ"ה הניזק צריך לטפל בנבילה מכ"ש בתם דאינו מגיע לו מן הדין רק מכח קנסא פשיטא דהבעלים מטפלין בנבילה. וכן יקשה להיפוך למ"ד פ"נ ממונא לאשמעינן בתם בלחודא ואנא אמינא השתא בתם דלא שקיל ניזק כל היזקו אלא פ"נ אמרינן בעלים מטפלין בנבילה מכ"ש במועד דשקיל כולה ולא הפסיד מידי בודאי דהל"ל דהבעלים מטפלין בנבילה אם נימא כפירושו של מעכ"ת דהצריכותא השני' הוא למ"ד פ"נ ממונא

ולע"ד הפי' הפשוט דשני הצריכתות אזלו רק אליבא דמ"ד פ"נ קנסא דלמ"ד פ"נ ממונא מתפרש כפשטא הא דקתני במתני' הניזק והמזיק בתשלומין דהא באמת שניהם הם בתשלומין דכל אחד מהם מפסיד פלגא והניזק שיש לו ג"כ פסידא פלגא מה שהי' ראוי לו מצד הסברא שגילתה התוה"ק דנוטל רק פלגא נזקא ומשום דסובר דהוא ממונא ולא קנסא וא"כ לא אשמעינן בזה כלל התנא דבעלים מטפלין בנבילה ורק התנא אשמעינן בר ברישא בלבד בהא דקתני תשלומי נזק דמלמד לן שהבעלים מטפלין בנבילה וליכא כלל שני מקומות דאשמעינן זה דהבעלים מטפלין וליכא כלל צריכותא בזה

ומה שדקדק כבודו נ"י בהא דקאמר הש"ס אבל חם אימא לא יטפל הניזק בהנבילה והלא כל מה דשקיל בחנם קא שקיל רק מטעם קנסא וראוי שעכ"פ יטפל הניזק בהנבילה. יש לומר דסברת הש"ס בהצריכותא הוא דהואיל דלא שקיל רק פלגא נזקא מהראוי לומר מצד הסברא דדוקא מועד דלא מפסיד מידי דהא שקיל כולי' נזק יהי' עליו החיוב עכ"פ שיטפל בנבילה. אבל תם ניהא דגם הפלגא דשקיל הוא ג"כ בחנם מ"מ כיון דלא שקיל רק פלגא ופלגא השני' ההפסד שלו הו"א די לו בהפסד פלגא ולא נרמי עליו עוד שיטפל בנבילה קמ"ל: