אמרי הצבי ד כח

בשעה שנפסל המטבע ונטמאת התרומה וקידש היום של פסח ולא עשה אח"כ קנין בהם ואף דהוי זה שינוי למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק מ"מ לא קני' לה הגזלן בשינוי אם לא עשה בה הגזלן קנין דהיינו שיהי' בחצירו וכדומה אע"כ דשינוי בעצמה קונה להגזלן

[לז] שם אומ"א אק"ד בד"ה והנה לחזק סברא הנ"ל שכתבתי לפרש דברי הרא"ש בר"פ הגוזל עצים דשינוי לגריעותא לא קני וכתבתי דמוכרת לפרש כפירושי דאל"כ יקשה דמאי פריך הש"ס בב"ק (דף ס"ה) לימא פליגא דרב אדרבה כו'

וע"ז העירני ידידי הרה"ג מו"ה מאיר דן נ"י אבד"ק דוואהרט דאכתי גם לפי פירושי יקשה קושי' הנ"ל דמאי פריך הש"ס מדרב אדרבה הא בדינא דרבה הוי שינוי לגריעותא משא"כ בטביחה הוי שינוי לשבח דהא מתקן הוא בטביחה דראוי לאכילה כמו שכתבתי בעצמי שם [אק"ג] עכ"ד. והנה באמת קצרתי בזה והדבר נכון הוא והוא דשפיר פריך הש"ס מרב אדרבה דכמו לרבה בתברא או שתיא משלם כדהשתא משום דנעשה גזלן מחדש בשעת התבירה כמו כן נימא גם לרב בטבח דבתחילת השחיטה נעשה גזלן מחדש דאז לא מיקרי שינוי המתקן משום דעדיין אינו ראוי לאכילה ועיין תוס' ב"ק (דף ע"א ע"ב) ד"ה איסורי הנאה באה"ד וז"ל וא"ת ומה בכך דלאו דמרה קטבח הא כל טובח נמי לאו דמרי' קטבח דמכי שחט בי' פורתא קניי' בשינוי מעשה וי"ל דלא חשיב שינוי מעשה לקנות בכך עכ"ל והפי' בזה הואיל דלא מיחשב עדיין שחיטה כלל דהא עדיין לא היתר לאכילה ועיין לקמן שם [אופ"ד] מ"ש בזה. ואף דבגמר הטביחה דראוי לאכילה הוא מיקרי שינוי לשבח וקונה למפרע מ"מ נימא דיקנה רק משעת גזילה השני' דהיינו תחילת השחיטה. והא דכתבתי לעיל [באק"ג] ליישב דלא יקשה מהא דלקמן (דף ס"ח ע"א) וכתבתי דחשיב עכ"פ תיקון כל דהוא מה שמכשירו באכילה וחשיב בזה שינוי לשבח התם א"ש דהא התם אנו דנין רק על אחר גמר השחיטה דקני לה אז למיחשב שלו שיהי' הגונב ממנו חייב כפל אבל אין אנו דנין על איזהו זמן מקודם שיחול הקנין אם על שעת הגניבה או על זמן של התחלת השחיטה ורק אנו דנין על הקנין שיחול מכח גמר השחיטה ואז בודאי הוי שלו דהא הוי שינוי לשבח דהוכשר לאכילה וכמ"ש לעיל [באק"ג] וא"ש הכל

ומה שהשיב כבודו דנתרץ לקושייתי הנ"ל דקושית הש"ס הוא על הא דא"ר ומכר משלם קרן כעין שגנב דעדיין הוא בעולם עכ"ד. הנה מלבד שדוחק לפרש כן דפריך הש"ס רק ממכר אלא די"ל גם בזה דאם נימא דשינוי קונה למפרע א"כ גם בשינוי רשות נימא כן עפי"ד ה"ה (פ"ה מהל' אישות ה"ז) דמש"ה בקידשה בגזל לאחר יאוש דמקודשת דהטעם שכשנתייאשו הבעלים הויא מקודשת אעפ"י דקיי"ל יאוש בלבד אינה קונה הכא שהוא ביד האשה הרי כאן יאוש וש"ר כשהוא בידה וכיון דקנאתו היא אף הוא קונה אותה עכ"ל ואסברו לה דהקדישו וקנייתו באין כאחד כמ"ש הרשב"א ז"ל במס' ב"ק (דף ס"ז ע"א) ועיין קצה"ח (סי' שנ"ג) בזה ובא"מ (סי' מ"ח) ועיין מ"ש בעזה"י בזה בפ' מרובה (דף ס"ו) [אוכ"ז אק"ז] וא"כ ה"נ במכר נמי נימא כן דהלוקח קונה וממילא המוכר קונה ג"כ ואם נימא דשינוי מעשה קונה למפרע א"כ גם בשינוי רשות נימא דקונה אותו למפרע וא"כ גם ממכר יקשה קושייתי הנ"ל דמאי פריך הש"ס לימא פליגא דרב אדרבה הא התם בתברא או שתיא איבדה לגמרי מן העולם ולא שייך לומר בזה שינוי קונה למפרע וא"ש דברי שכתבתי בזה

[לח] דף י"א ע"ב אומ"ז אק"ד בד"ה וראיתי הבאתי דברי הנתה"מ (סי' שס"ג סק"א) דבעבד שפיר מועיל יאוש כו' ואנכי חילקתי בין אם העבד ברח דרוצה לזכות בעצמו מהני יאוש אבל לא היכא דאחר גזלו להעבד כו' כמבואר בפנים. אח"כ ראיתי בשטמ"ק על ב"ב (על דף מ"ה ע"א) בד"ה עלה בידינו באה"ד וז"ל ואעפ"י שאמרו שהעבדים כמו קרקעות הן וכמו שאין הקרקע נגזלת כך אין עבדים נגזלים לענין יאוש העבדים כמטלטלים שהרי יכול להבריחם לפיכך גזל עבד ונתייאש הנגזל ומכרו הגזלן קנאו לוקח ביאוש ושינוי רשות עכ"ל ומבואר בדברי השמ"ק כסברת הנתה"מ הנ"ל דלא חילק כלל בין אם ברח העבד לבין שגזלו הגזלן

[לט] דף י"ב ע"א אומ"ח אק"ה שכתבתי ע"ד הקצה"ח (סי' רל"ה) בהא דפ"א דשקלים דקטנים אם שקלו מקבלין מידם והאיך מצי קטנים למסור יפה לציבור הא אין מתנתן מתנה רק מדרבנן ומוכת דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וכתבתי דמדאורייתא נתבטל שקלו של הקטן ברוב ומה דמטבע חשוב ולא בטל הוא מדרבנן כמ"ש המלמ"ל (פ"ז ממעילה) יעו"ש ולגבי דרבנן שפיר סמכינן אהקנאת הקטן שהוא מדרבנן. והנה זכיתי ב"ה לכוון לדברי השעה"מ (פ"א משקלים) שהקשה כקושית הקצה"ח ותי' כתירוצי הנ"ל. ועיין בא"מ (סי' כ"ח ס"ק ל"ג) הביא להשעה"מ הנ"ל ודחה תירוצו ותי' באופן אחר יעו"ש

[מ"ם] שם אוג"א במ"ש בד"ה והנה יש לדייק כו' בסוה"ד בזה"ל גם שמעינן מדברי התוס' כאן דאם הקנה לאחד בקנין אחד והקנין הזה לא מועיל אף שנעשה כאן קנין אחר המועיל הואיל דהמוכר א"ל בפירוש שמקנה לו בקנין זה לא מהני אם עשה בו קנין אחר וכתבתי דפליגי בזה הרמב"ם והראב"ד ז"ל. והנה ב"א הרב הגדול מו"ה דוד נ"י אבדק"ק גראבאווי העיר ע"ז מסוגית הש"ס במס' ב"ב (דף ע"ו ע"ב) בפלוגתא דרבי ורבנן דרבי סובר ספינה נקנית במסירה וחכ"א לא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומו דקאמר הש"ס שם אביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם כו' וקאמר הש"ס שם לימא אביי ורבא דאמור כרבי א"ר אשי אי דא"ל לך חזק וקני ה"נ הב"ע דא"ל לך משוך וקני מ"ס קפידא ומ"ס מראה מקום הוא לו ופירשב"ם ז"ל רבנן סברי קפידא לא גמר להקנותו אלא במשיכה ולא במסירה שאם ירצה מוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכה זה לרשותו ודוקא היכא דא"ל סתמא לך חזק וקני הוא דמהני באיזהו קנין שעשה בו אבל אם מפרש לי' בהדיא שיקנה בקנין פלוני לא מהני אם עשה בו קנין אחר עייש"ה והרי תליא דין זה בפלוגתא דרבי ורבנן עכ"ד ויפה העיר בזה

והנה באמת י"ל בזה כי הרמב"ם (בפ"ג מהל' מכירה ה"ג) פוסק כרבנן דמראה מקום הוא לו וקנה והובא להלכה בש"ע חו"מ (סי' קצ"ח ס"י) וליכא חולק בזה כלל וברמב"ם שם (ה"ט) בקנין אג"ק דסובר הרמב"ם אם הוא ציבורין דלא בעינן שיאמר לו קני אק"ג וקונה מדין חצר ודעת הראב"ד שם דבעינן דוקא שיאמר קני אג"ק והובא שני הדעות הללו בש"ע ח"מ (סי' ר"ב ס"ב) המחבר פוסק כהרמב"ם והרמ"א כהראב"ד

ולפי מ"ש דבסברא זו פליגי הרמב"ם והראב"ד וא"כ יקשה לכאורה על הראב"ד מסוגי' דב"ב הנ"ל דלרבנן דפסקינן כוותיי' אמרינן דקפידא הוא דלא השיג הר אב"ד על הרמב"ם (בה"ג שם) ואמאי פסק (בה"ט) דבעינן דוקא שיאמר קני אג"ק וגם הרמ"א לא הגי' כלל (בסי' קצ"ח) בהאי דגבי ספי נה. וא"כ יקשה לכאורה לשיטת הראב"ד הנ"ל דהא בא"ל סתם לך חזק וקני קני אם עשה איזהו קנין שהוא וא"כ גם בכאן יקנה בתורת חצר. ולשיטת הרמב"ם א"ש הואיל דמיירי דא"ל סתם שיקנה ולא אמר אגב קרקע. ועיין ברמב"ן על ב"ב שם בד"ה ומ"ס מראה מקום ק"ל מהא דגרסינן בפ' גט פשוט כו' ולא מילתא היא אלא הכא בטעמא פליגי מ"ס כיון שאין משיכה קונה ברשות זה לא הזכיר לו שם משיכה אלא לקפידא להטריח עליו שאין אדם מראה מקום בדבר שאינו כלום ומניח עיקר קני' ומ"ס כיון שהספינה בסימטא דאין המשיכה קינה בה ודאי לא אמר לקנותה בדבר שאינו קונה כאן ולשם קני' הזכיר לו להראות לו מקום כלומר שילך ויקנה במה שיוכל והאי טעמא לא שייך בעלמא כו' עכ"ל הרמב"ן ז"ל, וא"כ לפ"ז היכא דשייך כאן שני הקנינים כגון משיכה או מסירה וכדומה וא"ל שנקנה במסירה שפיר קונה במשיכה ג"כ והוא כשיטת הרמב"ם ושאני גבי ספינה דלא שייכא קנין משיכה ברה"ר הוא דאמרינן דקפידא הוא וי"ל בזה

אולם לשיטת הראב"ד ז"ל יקשה לכאורה הקושיא דלעיל הלא א"ל סתם שיקנה ובכה"ג שפיר מועיל באיזהו קנין שרוצה לקנוח בו וא"כ יקנה בקנין חצר וצ"ל לשיטת הראב"ד דמיירי שאין החצר משתמרת וכסברת הר"ן שהבאתי בפנים הספר בד"ה והנה בהאי דינא באה"ד דהי"ל להרמב"ם לפרש דבעינן שהחצר יהי' משתמרת עייש"ה: