אמרי הצבי ד כא

עוד הפעם באותה עבודה עצמה שלא לשמה דלא עבר על לא יחשב משום דהתם לא הוסיף במחשבה השני' כלום שהרי עדיין הקרבן כשר ואי דלא עלו לבעלים לשם חובה הלא זה הי' עוד ממחשבה הראשונה. אבל הכא כשפיגל בסימן השני הרי נעשה פיגול ופעל במחשבתו זו דהא במחשבתו הראשונה בסימן הראשון לא נעשה פיגול כיון דאין מפגלין בחצי המתיר ועדיין י"ל בזה

[כו] שם אוי"ז אקחו"ט כתבתי עוד בענין שכתבתי בזה [באק"ב] אם מחשב מחשבה שאינה נכונה ובאופן שהקרבן כשר אם עבר על הלאו דלא יחשב. כתבתי דלשיטת הרשב"א במס' מנחות גם בכה"ג עובר על הלאו דלא יחשב ולרש"י ז"ל י"ל דס"ל דהיכא דהקרבן כשר לא עבר על הלאו דלא יחשב. ועיינתי עוד בזה כי מלשון הרמב"ם ז"ל נראה קצת דלא עבר על הלאו דלא יחשב אלא דוקא היכי דנפסל הקרבן שכתב ז"ל כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים הרי זה עובר בל"ת שהרי הוא אומר לא יחשב מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים ואעפ"כ אינו לוקה שאין המחשבה מעשה עיי"ש (בפי"ח מהל' פסוהמ"ק האו"ב) ולשון דומה למטיל מום בקדשים משמע קצת דפוסל הקדשים במחשבה זו כמו מטיל מום בקדשים דפוסל הקדשים. אולם אין ראי' כ"כ מלשון הרמב"ם ז"ל ויש לצדד לכאן ולכאן בדברי הרמב"ם ז"ל

והנה הראה ידידי המאה"ג מו"ה מאיר דן נ"י הגאבד"ק דוואהרט דברי החת"ס בת"ד בהשמטות תשובה ר"ד כי נחלקו בזה גאונים אחרונים ז"ל הגאון השואל בעהמ"ח ספר אהל דוד ז"ל דעתו דגם אם הקרבן כשר ג"כ עבר על הלאו דלא יחשב ומיישב קושית התוס' במס' זבחים (דף זיין ע"ב) והגאון החת"ס דעתו דוקא אם הקרבן נפסל ע"י מחשבתו אז הוא דעובר על הלאו דלא יחשב אבל בשוחט שלא לשמה דהקרבן כשר לא עבר על הלאו דלא יחשב ומדייק לה מלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב ה"ז דומה למטיל מום בקדשים עייש"ה

והנה הרב הנ"ל נ"י הביא ראי' כדברי הגאון השואל ז"ל מהא דקאמר הש"ס במסכת זבחים (דף ב' ע"ב) ונדבה מי שרי לשנויי בה ופירש"י כיון דרחמנא קרי' נדבה מי שרי לשנויי בה האמרינן בפ"ב אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב כו' עיי"ש אלמא דגם היכא דהקרבן כשר נ"כ עובר על לאו דלא יחשב עכ"ד. והנה גם אנכי כתבתי זה לדבר פשוט והבאתי דברי הש"ס במנחות (דף ב') דשם איתא ג"כ כסוגיא דזבחים והבאתי בפנים דברי הרשב"א מנחות שם בביאור קצת אלא שהרב הנ"ל הוסיף להביא ראי' לדברי החת"ס מהא דמס' זבחים (דף י"ב ע"א) מגדף בה ר' אבהו א"כ פסח כשר לבן בתירא היכי משכחת לה אי דאפרשי' האידנא דיחוי מעיקרו היא ואי דאפרשינהו מאתמול נראה ונדחה היא כו' ופירש"י בד"ה ואי דאפרשי' בשלמא לרבנן פסח אינו נדחה כלל או מלשמו או משלא לשמו דער זמן שחיטתו חזי לשלמים ובזמנו חזי לפסח אלא לבן בתירא דיחוי הוא עכ"ל ודקדק הרב הנ"ל מדכתב רש"י ז"ל הלשון דעד זמן שחיטתו חזי לשלמים משמע דמותר לו לשחטו לשלמים ואם נימא דגם כשהקרבן כשר ג"כ עובר על לא יחשב א"כ האיך נימא בזה דחזי לשלמים. והוא מותיב לה והוא מפרק לה דהואיל דעתה קודם חצות אינו ראוי לקרבן פסח אלא לשלמים הוא דחזי ליכא בזה משום הלאו דלא יחשב עכ"ד הרב הנ"ל

ולפי שצדדתי [באק"ט] בשיטת רש"י ז"ל דסובר כן כסברת החת"ס הנ"ל דאם הקרבן כשר לא עבר על לאו דלא יחשב א"ש דרש"י לשיטתו כתב כן. ועוד י"ל בזה דבודאי אף אם נימא דלא עבר על לא יחשב היכא דהקרבן כשר אבל בודאי דאסור לו מה"ת לחשב שלא לשמו אף דלא נפסל הקרבן דדוחק לומר דיהי' מותר מה"ת לשנויי בה דהא בהדי' קאמר הש"ס ונדבה מי שרי לשנויי בה וא"כ יקשה אכתי האיך חזי לשלמים. וצ"ל כמ"ש התוס' במסכת סוכה (דף ל"ב ע"א) בסוד"ה באשרה כו' דהא דאמרינן כל שבידו לא הוי דיחוי הוא אפילו היכא דיעשה איסור וא"כ שפיר לא מיקרי דיחוי דהא חזי לשלמים אף שיעשה איסור מ"מ מיקרי בידו וכל שבידו לא הוי דיחוי

וי"ל עוד דאפילו אם נימא דלא מיקרי בידו היכא דיצטרך לעשות איסור ג"כ י"ל דאין מוכח מכאן כשיטת החת"ס הנ"ל והוא די"ל בזה דלאו דלא יחשב הוא דוקא בקרבן כשר אבל בקרבן פסול ניהא דאסור לו להקריבו אבל הלאו דלא יחשב לא שייך גבי' וא"כ הכא אם נימא דלא חזי לשלמים קודם חצות א"כ לא משכחת לה כלל קרבן פסח כשר ויהי' נפסל הקרבן וא"כ תו ליכא כלל הלאו דלא יחשב ויש להוסיף עוד ולומר דאם לא יהי' משכחת לה כלל קרבן פסח כשר א"כ בטילה תו מעיקרא ההקדש לשם פסח ויהיו כמו מקדיש לשם קרבן שלא צוותה התורה כלל וא"כ סברא זו דהואיל דחזי לשלמים לא מיקרי דיחוי היא סברא חזקה משום דלא נוכל לומר דיהי' עובר על לאו דלא יחשב אם יקריבנו לשלמים משום דאם תאמר דאסור לו להקריבו לשלמים יופסל לגמרי הקרבן פסח מהקרבה וג"כ לא יהי' שייך גבי' הלאו דלא יחשב ובכה"ג גם כי יקריבנו לשלמים לא יעבור ג"כ על הלאו דלא יחשב ודו"ק

ובני מו"ה ישכר שיחי' הוסיף לבאר הדבר דהואיל דפסח בשאר ימות השנה קרב שלמים ולשלמים קאי לא מיקרי שינוי כלל הואיל דהוא קרבן כשר דבשלמא כי מפגל הרי פסיל לה וכן בשוחט שלא לשמה הרי שינה בדבר שלא הי' הקרבן עומד לכך להקריבו אלא לשמו ועתה שינה ושחטו שלא לשמו ואף לאחר ששינה וחשב שלא לשמו אכתי הקרבן נשאר בקדושתו הראשונה וכגון אם הי' עולה וחישב לשם שלמים מ"מ הקרבן נשאר בעצם עולה כדמעיקרא ומחשבתו לא פעלה לשנות גוף קדושת הקרבן רק שלא עלה לבעלים לשם חובה וזה מבואר וכ"כ להדי' הרע"ב ז"ל בזבחים (פ"א מ"א), ואין להשיב ממ"ש התוס' מנחות (דף מ"ז ע"א) ד"ה עד דבשלא לשמו עוקר הקרבן ועושהו קרבן אחר יעו"ש די"ל בכוונת התוס' דאף דמ"מ נשאר הקרבן כמו בראשונה אם הי' עולה עולה ואם הי' שלמים נשאר שלמים מ"מ כוונת התוס' ז"ל שם בדבריהם דשאני שלא לשמו מחוץ לזמנו דבשלא לשמו הזורק במחשבתו מחשב לעקור השם קרבן שהוא באמת ולעשות ממנו קרבן אחר ואע"ג דבאמת לא הועילה מחשבתו לענין שיתהווה ממנו קרבן אחר ואם הי' עולה נשאר עולה כבראשונה מ"מ הוא במחשבתו מחשב לעוקרו לקרבן אחר ומחשבתו הועילה דאינו עולה לבעלים דחישב שלא לשמו משא"כ בפיגול דאף לפי מחשבתו לא רצה להוציאו מאותו קרבן שהוא באמת רק שיאכלוהו חוץ לזמנו יעו"ש היטב בדברי התוס'. אבל באמת בשלא לשמו נשאר הקרבן בקדושתו הראשונה כמו שהי' וכנ"ל ומה"ט אסור בשאר עבודות לשנוי בה כדקאמר הש"ס במנחות (דף ב') שם וא"כ כיון דהקרבן נשאר בקדושתו כמו שהי' והוא חישב לדבר אחר אזי הוא בכלל לא יחשב דהא אע"ג שחישב שלא לשמו אכתי נשאר הקרבן קדוש לשמו ונמצא שמחשבתו הוא מחשבה שאינה נכונה שלא לשמו. [ומכ"ש בפיגול דפוסל להקרבן במחשבתו וכן בחטאת שלא לשמו דפסול א"כ מחשבתו פסלה להקרבן והוי מחשבה שאינה נכונה] משא"כ הכא בפסח שלא בזמנו דאין עתה זמן הקרבת הפסח דהקרבן הוא באמת שלמים והיינו דכיון ששוחטו אז שלא לשמו נעשה באמת שלמים וכדאיתא במס' זבחים (דף ת' ע"ב) ועיין תוס' זבחים (דף ב' ע"א) ד"ה הפסח ע"ש וא"כ כיון דע"י מחשבתו נעשה באמת הקרבן שלמים לא שייך לומר שמחשב מחשבה אחרת בזה שאינה נכונה דאדרבא הא מחשבתו הוא מחשבת הקרבן דהא נתהווה בזה שלמים והוא מחשב לשלמים בכה"ג שפיר י"ל דלא הוי לא יחשב כיון דהקרבן נעשה עי"ז בעצם שלמים כמו שחישב והוא כשר עכ"ד ושפיר קאמר: וכבר הדפיס ידידי הגאבד"ק דוואהרט הנ"ל בספרו היקר חמדת ישראל בקונ' נר מצוה אות צ' פלפול בענין זה יעו"ש בדבריו הנחמדים

[כז] דף ו' ע"ב או"ב אק"א במ"ש רש"י ז"ל בד"ה שור רעהו ל"א להכי נקיט שור הקדש ולא מוקי לה באכילת בהמתו שדה הקדש משום דלא משכחת לה דאי שדה חרם לכהנים הוי וכשדה הדיוט דמי וליכא למימר ק"ו להקדש כו' ונתקשתי דנם בשדה חרם כ"ז שלא בא ליד כהן אית בי' מעילה ואפילו אם נימא דלית בי' מעילה מ"מ בודאי דכ"ז שהם אצל הבעלים הרי הם כהקדש לכל דבריהם ומשכחת לה שפיר גבי חרמי כהנים שלא באו עדיין ליד כהן כמבואר בפנים

וכתב ע"ז ידידי הרב המאה"ג מו"ה מאיר דן נ"י אבדק"ק דוואהרט הנ"ל ליישב קושייתי הנ"ל עפי"ד הטורי אבן