אמרי הצבי ד יט

דעניים מאן אתא תבע לי' לדינא אי תבע לי' עני א"ל לעני אחר יהבנא לי' עכ"ל וגם עולין שפיר לפמ"ש שם השמ"ק בשם הרא"ה ז"ל דכיון שאין לו חובעין פי' כיון דליכא בעלים שיתבעהו אפשר דב"ד לא זהירי עכ"ל וגם כי דברים אלו שכתבתי דחיתים בעצמי ג"כ הואיל דאנו דנין על דינא דאורייתא

[יט] שם אוי"ז אק"א הבאתי דברי הרב המאירי ז"ל בהא דכהנים שפגלו כו' והקשיתי דלר"י דסובר לשאב"מ לוקין עליו יקשה עדיין דהא אינו לוקה ומשלם כו'. והעיר ע"ז ב"ג הרה"ג מו"ה שמואל יהודא נ"י אבד"ק קוואהל דגם לדידן יקשה עפ"י מה דקאמר הש"ס בריש מס' תמורה (דף ג' ע"ב) דא"ל ר"י לתנא לא תתנו מומר דבדיבורא קעביד מעשה ופירש"י דע"י דיבורו נעשה מחולין הקדש וא"כ היכא דפוסל הקרבן במחשבתו מיקרי ג"כ מעשה והא דבמס' זבחים (דף כ"ט ע"ב) דמחשב בקדשים לוקה דקאמר הש"ס דהוי לשאב"מ ואין לוקין עליו היינו דוקא היכא דאין הקרבן נפסל כו' עכת"ד. ולע"ד ניהא דמימר מיקרי מעשה הואיל דאיתעביד מחולין קדשים אבל לא היכא דנעשה הקרבן פסול כיון דסוף סוף שם קדשים עליו והש"ס בזבחים (דף כ"ט) קאמר סתמא המחשב בקדשים לוקה דכולל בין אם היא מחשבה הפוסלת בין אם היא מחשבה שאינה פוסלת וקאמר דוקא למ"ד לשאב"מ לוקין עליו אבל למ"ד אין לוקין עליו גם מחשב בקדשים אינו לוקה אף אם מחשב מחשבה הפוסלת ג"כ הדין כן

ומה שכתב ב"ג הרב שיחי' כי קושית הגאון מו"ה בעריש ז"ל כתובה בשמ"ק בשם הרשב"א במס' כתובות (דף ל"ו ע"ב) הראני כ"א הרב הגדול מו"ה דוד נ"י אבד"ק גראבאווי כי כבר קדם בזה בשו"ת שואל ומשיב מהדו' רביעאה (ח"ג סי' י"ח) ושם האריך הרבה בהאי ענינא ותאמין לי כי בעת שכתבתי בהאי ענינא לא הי' נדפס עדיין הספר הנחמד הנ"ל

והנה מה שהעיר עוד ב"ג הרב שיחי' בזה עפי"ד הפ"י בר"פ איזהו נשך בהא דסובר ר"י דר"ק אינה יוצאה בדיינין דקאמר הש"ס מ"ט כו' והקשה הפ"י נימא דהטעם הוא דקלב"מ. וכתב הפ"י לתרץ דלא שייך בזה קלב"מ הואיל דהוה לאו הניתן לתשלומין כו' עיי"ש וא"כ לא שייך לומר בזה דליפטר מטעם קלב"מ והארכת בזה

אהובי ב"ג הרב הגדול שיחי' לע"ד לא צדקת בזה כי לא זה הדרך שדרך בה הפ"י ז"ל כי הלא כל הש"ס מלא מזה גבי קרע שיראין של חבירו דפטור אע"ג דמזיק לחבירו ממון אפ"ה אמרינן קלב"מ ופטור מלשלם וכן עוד בכמ"ד. אולם לימוד ערוך הוא בפי דכוונת הפ"י הוא היכא דזה לקח ממנו ממון בעין כגון גזל או רבית בכה"ג הוא דכתב הפ"י לסברתו דוכי בשביל מלקות של זה נפקיע ממונו של זה שהרי לקח ממנו ממון בעין ומחויב להחזיר לו אבל לא היכא דהזיקו ובשעת הזיקו עבר על חיוב מלקות ומכ"ש עבר אז על חיוב מיתת ב"ד בודאי דאמרינן קלב"מ ומבואר בהדי' בש"ס בירק חץ וקרע שיראין בהליכתו כו' וז"פ בכוונת דברי הפ"י הנ"ל. ועיין מ"ש בהס' (על דף ע' ע"ב) [אוע"ה אק"ב] הבאתי דברי הפ"י הנ"ל וכתבתי שם לענין חיוב אתנן דהוה שכר פעולה ונהנה לא שייך לומר בזה להפקיע ממון המגיע לה משום דקלב"מ עייש"ה בזה

[כף] שם אוי"ז אק"ב במה שכתבתי שם אליבא דר' יהודה דסובר אין מפגלין בחצי מתיר הוא טעות בלישנא דהא מבואר ברש"י מס' זבחים (דף למ"ד ע"א) בד"ה ישנו ובד"ה דאמר דר' יהודה סובר מפגלין בחצי מתיר. עיי"ש. אך הדברים שכתבתי שם נכונים הם עפי"ד התוס' שם במס' זבחים בד"ה סימן שכתבו דדוקא סימן אחד דהוי דבר מסויים הוא דמפגלין בחצי מתיר אבל אם אמר במשהו הראשון חוץ לזמנו לא הוי פיגול אף דסובר מפגלין בחצי מתיר עיי"ש והלאו דלא יחשב עובר מיד בתחילת השחיטה אף שלא שחט עוד כל הסימן וא"כ צדקו דברי שכתבתי בזה. ורק הלשון אינו מיושב במה שכתבתי דר' יהודה סובר. אין מפגלין בחצי מתיר על סימן אחד ולזה העירני החריף המופלג מו"ה מנחם מענדל מק"ק קאליש ואח"ז כתב אלי בארוכה הרב מו"ה זאב אביגדור נ"י פינק העיר ג"כ בזה

והנה המופלג מוהר"מ הנ"ל העיר על תירוצי הנ"ל מדברי המלמ"ל (בפ"ז מהל' חובל ה"ד) שכתב דהכהנים שפגלו מזידין חייבין לאו דוקא פגלו אלא אפילו שחטו שלא לשמן דהקרבן כשר אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ג"כ חייבין לשלם ויקשה תו הא אין לוקה ומשלם עכ"ד והמעיין היטב בזה יראה כי צדקו דברי בעזה"י כי לפי דברי דהלאו עבר בתחילת השחיטה ואם אין מפגלין בחצי מתיר עדיין לא נפסל הקרבן אז ואם יחזור ממחשבתו וישחטנו כדין יהי' הקרבן כשר וא"כ גם בשלא לשמה **(דעובר)** בתחילת השחיטה על הלאו מ"מ אם יגמור השחיטה בהכשר ויהי' יעלה ג"כ לשם הבעלים וז"פ וא"צ לפנים

[כא] שם אוי"ז אק"ג בד"ה הן אמת אגיד כו' נתקשיתי להבין דברי הירושלמי שהביא ראי' לר' יוחנן דאטו משום חציו מהדליק את הגדיש בשבת דפטור ולר"ל היל"ל דרק על השיבולת הראשונה יפטור ועל כל הגדיש יתחייב והקשיתי דהא הירושלמי שם קאמר דהא דלר"ל חייב גם בחול מיירי במסכסכת כל הבירה וכן מסיק הש"ס דילן (בדף כ"ב ע"א) אמר לך ר"ל הב"ע במסכסכת כל הבירה וא"כ גם בהדליק הגדיש בשבת מיירי ג"כ במסכסכת כל הבירה ואיכא חיוב מיתה על כל שבולת ושבולת וניחא גם לר"ל. והשיבני ע"ז ידידי הרה"ג מו"ה מאיר דן נ"י אבד"ק דוואהרט דע"כ לא אמרינן אליבא דר"ל דמיירי במסכסכת כל הבירה אלא דוקא בכלב שנטל חררה וכן בגמל טעון פשתן דהאש לאו ממונו דבעל הכלב ובעל הגמל הוא ולאו ממונו הוא מש"ה צרכינן לאוקמי אליבא דר"ל במסכסכת כל הבירה אבל אם אדם מדליק גדיש של חברו באשו דממונו הוא שפיר חייב אליבא דר"ל גם אם אינו מסכסכת כל הבירה ושפיר מביא הירושלמי ראי' מזה שהדליק את הגדיש בשבת דפטור לר' יוחנן דאליבא דר"ל ליחייב משום ממונו על כל הגדיש ורק על השיבולת הראשונה יפטור משום דאז איכא עליו חיוב מיתה ועל כל הגדיש לתחייב משום ממונו עכ"ד הרב נ"י ולכאורה שפיר אמר בזה

אלא דאכתי יש לעיין דדילמא מיירי מתני' דהוא שהדליק את הגדיש בשבת באשו של אחרים דלא הוי ממונו ונצטרך לאוקמי במסכסך כל הגדיש ואיכא חיוב מיתה על כל הגדיש ומש"ה פטור וא"כ גם לר"ל לא יקשה ממשנה זו

ואולי פשטא דמתני' משמע סתמא שהדליק גם באשו ואז לא יצטרך לאוקמי במסכסך כל הגדיש ואפ"ה פטור מטעם קלב"מ והוי ראי' לר"י דאשו משום חציו ומש"ה פטור על כל הגדיש דאם נימא משום ממונו א"כ יקשה דעל שיבולת הראשונה יפטור מטעם קלב"מ ועל כל הגדיש ישלם ומש"ה נקיט הירושלמי רק דאיכא ראי' לר"י אבל לא הוי קושיא לר"ל ממתני' דנוכל לאוקמי למתני' דהוא שהדליק את הגדיש בשבת דפטור דמיירי בהדליק באשו שאינו שלו ומיירי במסכסך כל הגדיש כולו

אולם לכאורה י"ל בזה דניהא דבכלב שנטל חררה והדליק הגדיש דלא הוי האש של בעל הכלב מיהא אדם שנטל אשו של חבירו והדליק הגדיש בשבת דנעשה שפיר אשו וא"כ לא בעינן תו שיסכסך כל הגדיש כולו גם לר"ל. ובאמת איפלגי בזה רש"י ותוס' בסוגיין בתוד"ה אשו משום ממונו כלומר חיוב ממונו יש בו ולא שיהי' האש שלו דאפילו הדליק באש של אחר חייב ועוד דאין לך אדם שיתחייב בדליקה שיפקיר הגחלים וידליק גדיש של חבירו ולא כפ"ה דאיכא בינייהו דאדליק בגחלת שאינו שלו עכ"ל התוס' והרי לשיטת התוס' נוכל לומר לסברא הנ"ל באדם המדליק באש שאינו שלו הוי שפיר אשו כסברתי הנ"ל ולא דמי אדם המדליק באש שאינו שלו להא דהכלב שנטל חררה וכמש"ל אבל לשיטת רש"י ז"ל בעינן דוקא שידליק באש שלו וי"ל עוד בזה

והנה בהיותי עתה בזה ראיתי כי י"ל עוד לכאורה בזה לפמ"ש הפ"י ע"ד תוד"ה אשו משום ממונו הנ"ל ותורף דברי הפ"י הוא דלפירש"י לא פליגי ר"י ור"ל באשו משום מאי מחייב אלא דוקא במי שהדליק בתוך שלו ברשות אלא שלא שימר גחלתו ויצאת הגחלת מעצמה והזיקה ובכה"ג דוקא פליגי ר"י ור"ל לפרש משום מאי מחייב ר"י אומר שיש לחייבו משום חציו ור"ל סובר דזה לא דמי לחציו כיון דלאו מכחו קא אזלא אלא משום ממונו יש לחייבו אבל במי שנתכוין להדליק בשל חבירו לא שייכא כלל פלוגתא דר"י ור"ל