אמרי הצבי ד טז

דאבא שאול דסובר דגדולים קנו עצמן בני חורין וקטנים כל המחזיק בהם זכה בהם שפיר י"ל סברתי הנ"ל דכל שאין העבד יודע שיכול לזכות בעצמו לא שייך לומר בזה שיזכה העבד בעצמו שלא מדעתו כנלע"ד לחזק דברי ולתרץ קושי' מחו' הרה"ג שיחי'

ודוגמא לסברא זו כתב הקצה"ח (בסי' ר') לענין אם ראובן כתב שטר מתנה לשמעון על חצירו והניח השטר מתנה בהחצר אם אמרינן חצירו ומתנתו באין כאחד שכתב דלא אמרינן בזה חצירו ומתנתו באין כאחד ע"ש מ"ש בזה

והנה לפי האמור יהי' עולה דגר שמת ולא נודע להעבדים שלו שמת הגר יהי' יכול אדם אחר לזכות בו אפילו בעבד גדול משום דאז כל זמן שלא נודע להעבד שיכול לזכות בעצמו עוד לא זכה העבד בעצמו ויכול כל אדם לזכות בו והוא ספק חדש בזה

חפשתי בספרים וב"ה מצאתי רב תנא דמסייע לי בזה שהרי הרב המקנה ז"ל אומר כן במס' קידושין (דף כ"ג) שם בד"ה שלף לי' מסאני וז"ל לכאורה האי דאמטינהו לביתא הוא מיותר וא"ל שחשש שלא ימות באותה שעה כשישלף מסאני ויהי' זה חזקה מה שישמש אותו להוליך המסאני דהא קיי"ל בחו"מ (סי' קצ"ב וער"ה) דאכילת פירות לא הוי חזקה בנכסי הגר אלא בהתיר לו מנעלו וכיוצא בו הטעם משום דהוה תשמיש לגופו וגופו נהנה ממנו א"כ מה שהוליך המנעול לביתו לא הוי אלא אכילת פירות דלא הוי חזקה ונראה דהיתה כוונתו כשיבא לביתו יקנה אותו מדין חצירו המשתמרת וקונה אותו אעפ"י שאינו עומד בצד ביתו [אך צ"ע מתוס' ב"ק (דף י"ב) בד"ה ל"ל וכו' דמשמע דאין עבד נקנה מטעם חצר) אלא דלפי"ז צ"ל ללישנא קמא דגדול הי' דהא דלא חשש שיקנה א"ע בדרך הילוכו קודם שיבא לביתו משום דקיי"ל בכל זכי' דאם לא ידע אינו זוכה א"כ כיון שהעבד בדרך לא ידע שמת הגר לא זכה בעצמו עד שיבא לביתו ויקנהו מר זוטרא מדין חצירו. ולפי"ז לפמ"ש התוס' בד"ה א"ד בשם הר"י דלרבנן דאבא שאול, א"צ לזכות בעצמו דהוי מיתת הגר כמו גט א"כ ע"כ צ"ל דאתיא כאבא שאול ואפילו אי נימא דאפילו לרבנן מהני כשזה פירש לחיים וזה פירש למיתה מ"מ הא דאמר אמטינהו לביתו ע"כ צ"ל דהא דלא יצא העבד מקודם לחירות משום דס"ל כאבא שאול וכיון דלא ידע לא זכה בעצמו כו' ע"ש מ"ש עוד בזה והרי מבואר לסברתי הנ"ל דהיכא דלא ידע העבד שיש לו הכח לזכות בעצמו כגון דלא ידע שמת הגר יכול אדם אחר לזכות בו ואפילו לרבנן דקטנים זכו בעצמן הוא דוקא משום דמיתת האדון שאין לו יורשים מפקיעו לחירות כמו גבי גט אבל ביאוש שנתייאש האדון מן העבד ולא נודע עוד להעבד מהיאוש והאדון חוזר בו מהיאוש וכגון שהי' יאוש בטעות נתבטל היאוש וחוזר להיות ברשות האדון כדמעיקרא ואז אפילו נודע אח"כ להעבד מהיאוש דמעיקרא לא יוכל העבד לזכות בעצמו והרי הוא עבד כמו שהי' קודם היאוש

ויש להוסיף עוד בביאור קצת דהנה המקנה כתב לסברא הנ"ל דמש"ה לא זכה העבד בעצמו אם אינו יודע שיכול לזכות בעצמו משום דקיי"ל בכל זכי' דאם לא ידע אינו זוכה לכאורה זה ניחא לדברי המח"א בהל' קנין משיכה (סי' ד') בד"ה וראיתי בירושלמי (פ"ד) דמס' שביעית דקאמר מאימתי אדם זוכה בפירות שביעית ר' ירמי' סבר משיתנם לתוך כליו ר' יוסי סבר אפילו נתנם לתוך כליו לא זכה בהם דהוא סבר דאינהו דידי' ולאו אינהו דידי' ע"כ ונראה דבהא פליגי דר' ירמי' סבר שהלוקט פירותיו בשביעית ניהו דאין ידו זוכה לו משום דאינו מכווין לזכות שסבור שהם שלו מ"מ כל שנתנם לתוך כליו זכה דכליו של אדם זוכין לו מדין חצר כדמוכח פ"ק דמציעא וקיי"ל חצירו של אדם זוכה לו שלא מדעתו ולא דמי לידו דאינו קונה לו שלא מדעתו דחצר מדין שליחות אתי וקיי"ל זכין לאדם שלא מדעתו ור' יוסי סבר חצירו מדין יד קאתי וכשם שאם אחזם בידו וסבור שהוא שלו לא קנה כך חצירו כו' עכ"ל המח"א ז"ל ומבואר דגם בקנין יד בעינן דוקא כוונה לקנות וא"כ הכא בנידון דידן שאין העבד יודע שיכול לזכות בעצמו א"כ אינו מתכווין כלל לקנות ולזכות בעצמו וגבי יאוש והפקר דלא הוי דעת אחרת מקנה בעי כוונה לקנות ועיין בש"ע ח"מ (סי' ער"ה סכ"ה ובקצה"ח שם סק"ד ועוד בקצה"ח סי' קמ"ב סק"א) דהיכא דהוא בתורת יאוש בעי כוונה לזכות ועיין פתחי שערים לחותני הגאון מו"ה ישכר ז"ל על מס' ב"מ (דף קי"ח) בד"ה ודע אם יאוש אינו קונה עד דאתי לרשות זוכה הוי דא"מ אותו ול"מ כן לעיל (דף י"ב) בסוגי' כו' עייש"ה בפ"ש. אמנם דעת המוהרי"ט מובא בקצה"ח (סי' רס"ח סק"ב) וז"ל כתב המוהרי"ט (ח"א סי' ק"צ) ז"ל מיהו י"ל דידו עדיף מעודר בנכסי הגר דאשכחן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו וכיון דחצירו קונה לו שלא מדעתו כ"ש ידו ועודר שאני דמדין חזקה היא ולא מדין זכי' עכ"ל והקצה"ח האריך שם בזה וא"כ לשיטת המוהרי"ט ז"ל היל"ל דעבד זוכה בעצמו גם שלא מדעתו כמו דידו של אדם קונה לו שלא מדעתו והעבד יש לו יד לזכות בעצמו. אמנם לפי שביארתי בעזה"י הסברא דהטעם הוא הואיל דאנו דנין על עיקר התחלת הזכות של העבד אם יש לו כלל זכות לזכות בעצמו אם אינו יודע שיוכל לזכות בעצמו ממילא אנו דנין אם יש לו יד כלל בזה שפיר אמרינן דכל שאינו יודע שיוכל לזכות בעצמו ממילא אינו מתכוון כלל לזכות בעצמו לשם חירות אמרינן שפיר דאינו זוכה כלל בעצמו וממילא קם שפיר תירוצי הנ"ל כמבואר לעיל ודו"ק

עוד שם בספרי בד"ה אחז"ר באה"ד בזה"ל סברת הט"ז (בסי' רס"ד). טעות הדפוס וצ"ל (בסי' רס"ז)

[יג] שם אוי"ד אקי"ב הבאתי דברי הנתה"מ (סי' נ"ה סק"ב) שכתב דעדים שחתמו שקר על השטר חייבין משום דהוי גרמי דכשחותמין מיד יצא הקול שנשתעבדו נכסיו ואינו יכול למכור שדותיו הוי גרמי כיון דההיזק נעשה מיד אבל בשליש שהחזיר שטר פרוע אין יוצא קול ולא נעשה ההיזק מיד רק בשעה שגובה וגם לא ברי הזיקא הוי רק כגרמא בנזיקין ופטור ע"ש והקשיתי ע"ז דהלא אף שיצא הקול שנשתעבדו נכסיו וגרמו לו היזק שזילי נכסי' מ"מ הא לא הוה ההיזק כמו כל החוב וא"כ תינח שישלמו זה ההיזק שזילי נכסי' עי"ז אבל אמאי ישלמו כל החוב כו'. וכתב בזה אהובי ב"ג הרה"ג מו"ה אפרים שרגא הלוי שיחי' אבד"ק אוניאווע יצ"ו לפמ"ש התוס' ב"ק (דף צ"ח ע"א) ד"ה מחוב דכיון דעשה חסרון בידים באותו הקלקול חייב על כל הקלקול אע"ג דלא הוי עליו רק גרמא עיי"ש וכה"ג כתבו נמי התוס' בכתובות (דף למ"ד ע"ב) ד"ה לא כו' גבי זה נהנה וזה לא חסר דאם יש חסרון פתות מפרוטה מחויב על כל מה שנהנה ע"ש וה"נ לענין **(גרמי)** דחייבים היכא דהפסידו לו מיד בחתמם דזילי נכסי' דחייבים על כל מה שכתוב בשטר שאף שהשאר שהוא ביותר וכתוב בהשטר אינם רק גרמא דלא ברור עוד ההפסד מ"מ מחויבין על זה ג"כ עכ"ד ב"ג הרב שיחי'. ולכאורה נכון כן. אמנם בגוף הדבר יש לחלק דע"כ לא כתבו התוס' דהיכא דמחויב במקצת נתחייב על הכל אע"ג דהשאר אינו רק גרמא זה דוקא היכא דמה שנתחייב במקצת הוא מחמת שעשה נזק גמור בידים וכגון התם דטיפתא דדמא נפלה לי' באזני' הוא דכתבו התוס' דחייב תו גם על השאר. אבל היכא דמה דנתחייב במקצת ג"כ לא עשה מעשה נזק גמור בידים רק גרמי להסוברים דגרמי חייב וגרמא פטור י"ל דאינו חייב רק על אותו מקצת שהוא גרמי אבל אינו גורר לחייבו על השאר שאינו רק גרמא כיון דגם על אותו מקצת שחייב ג"כ לא עשה נזק גמור ורק גרמי. וכן מ"ש התוס' גבי זה נהנה וזה לא חסר דאם יש חסרון אפילו פחות מפרוטה משלם הכל התם ג"כ חייב על המקצת משום נזק גמור. ועוד דגם מהשאר הוא נהנה ורק דזה לא חסר וכיון שחסר מקצת תו חייב על הכל דנהנה מן הכל וז"פ. אבל היכא דעל המקצת הוא גרמי וחייב י"ל דאינו גורר לחייב על השאר שאינו רק גרמא וי"ל בסברא זו. ואם נכונה סברא זו אכתי אינו מובן דברי הנתה"מ ז"ל

והנה לקמן על (דף נ"ג ע"א) [אול"ג אק"ג] כתבתי לבאר הא דסובר ר' נתן דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי משום דעל חצי נזק נחשב מזיק ועל אידך חצי הנזק הוא חייב מדד"ג דאם לא הי' הוא מסייע לא הי' יכול השני להזיק והוצאתי כן מלשון הרמב"ן ז"ל. והעירותי עוד לפי"ד הנימוק"י דבבהמה לכ"ע פטור על גרמי א"כ היכא דשור ובור הזיקו אמאי משלם בעל השור כולו והא אין חייבין על גרמי בבהמה ופלפלתי בזה וכתבתי ליישב דבאמת השור הזיק כולו ורק הואיל דאינו יכול להזיק בלחודי' אם לא בהצטרף המזיק השני וא"כ אמרינן דעל חצי' הוא מזיק גמור