אמרי הצבי ד יג

מ"מ הוי הדין דממשכנין על הכופר כמבואר ברמב"ם (פ"י מהל' נזקי ממון ה"ד) ע"ש וא"כ שפיר כתב רש"י ז"ל דהא דפריך הש"ס ויהא אדם חייב בכופר היינו בלא אתרו בי' דאינו נהרג דאם עבדינן החומרא בודאי דפטור מלשלם כופר אע"ג דכופרא כפרא משום דקלב"מ ובודאי אם יהיה רוצה לשלם דרשאין היורשין לקבל ורק דאין ממשכנין על כופר בכה"ג אם אתרו בי' ומיקטל אף אם הי' הדין דאדם חייב בכופר וז"נ לע"ד

והנה לפ"ז י"ל לכאור' במ"ש התוס' בכתובות (דף ל' ע"ב) בד"ה זר ובפסחים (דף כ"ט ע"א) בד"ה מאן דתשלומי תרומה שהם לכפרה משלם קרן וחומש ולא פטרינן לי' מטעם קלב"מ דהנה י"ל אם הב"ד כופין אותו לשלם קרן וחומש ולכאורה איכא סברא לומר דהואיל דהם לכפרה לא כייפינן לי' כמו גבי חטאת ואשם וב"א חביבי הרב שיחי' הנ"ל הביא ש"ס דמס' חולין (דף קל"א ע"א) ת"ש תשעה נכסי כהן תרומה ותרומת מעשר והקרן והחומש למאי לאו להוציאן בדיינין לא לכדתנן כו' ומשמע דאין מוציאין בדיינין. והראה לי דברי המנ"ח מצוה רפ"א שחקר ג"כ בזה ונוטה דעתו הגדולה שאין כופין אותו ע"ש וא"כ למאי נ"מ הא דאמרינן דתשלומי תרומה שהם לכפרה לא אמרינן דקלב"מ ויהי' פטור דהא אין הב"ד כופין ורק אם רוצה מעצמו לשלם ובודאי לצי"ש חייב לשלם דהא איירי בשוגג ולא עבדינן החומרא ובודאי חייב ולכאו' י"ל בזה. ונראה לכאורה דתוס' ס"ל דהב"ד כופין לשלם הקרן וחומש וא"כ צרכינן להאי סברא הואיל דתשלומי תרומה הם לכפרה לא מיפטר מטעם קלב"מ. ואולי י"ל דכוונת התוס' לענין תשלומי קרן ושאכל תרומה שכבר באה ליד כהן דהוא ממון כהן וצריך לשלם לו כמו שאוכל חולין של חבירו דאי לאו משום האי סברא הואיל דהוא לכפרה כו' היינו אומרים דפטור מטעם קלב"מ אבל על החומש אין כופין אותו הב"ד לשלם וי"ל בזה. והנה שם במס' חולין (דף קל"א) פירש"י קרן וחומש של גזל הגר ולא אדע למה לא מפרש על אכילת תרומה. ואולי משום דנוכל לומר דהוא בכלל תרומה ותרומת מעשר וי"ל בזה

[זיי"ן] עוד שם באוי"ב אק"ד בד"ה עודני חוזר ושב כו' כתבתי בזה"ל ודוחק לומר בכוונתם דבהקדש גלי קרא היינו דבהא דחייב כרת גבי הקדש גלי קרא כו' טעות סופר יש בזה דבהקדש ליכא כרת רק מיתה ביד"ש אליבא דרבי דאיירי התוס' בזה וגם אליבא דאביי דמיתה ביד"ש הוא ככרת לפטור מתשלומין אליבא דרנבה"ק וכצ"ל ודוחק לומר בכוונתם דבהקדש גלי קרא היינו דבהא דחייב מיתה דלרבי דחייב בהקדש מיתה ביד"ש ולאביי דמיתה ביד"ש הוא ככרת דגלי קרא בהקדש דאינו פוטר מתשלומין הא ודאי דדוחק לפרש כן דמאי גריעותא דחיוב מיתה דהקדש משאר חייבי כריתות הואיל דאליבא דאביי מיתה ביד"ש הוא ככרת לפטור מתשלומין אליבא דרנה"ק עוד שם וע"כ צ"ל דהכוונה הוא דבתשלומין דהקדש גלי קרא דלא פטר לי' כרת [צ"ל דלא פטר לי' מיתה ביד"ש מתשלומין] עוד שם וא"כ תקשי אפילו אם איכא עוד חיוב כרת מלבד הכרת דהקדש כו' [צ"ל המיתה ביד"ש דהקדש]

[ח] ד' ע"ב באוי"ד אק"א שהקשיתי עמ"ש התוס' בשם הריב"א דבממון לא שייך כאשר עשה משום דאפשר בחזרה והר"י מפרש משום דבממון עונשין מה"ד כו' דלמה לא יתחייבו העדים לשלם מטעם דד"ג שגרמו היזק להלוה ששילם שלא כדין על פיהם והבאתי מ"ש בח"מ (סימן כ"ט ס"ב) ובטוח"מ (סימן ל"ח) כו'. [ובאק"ב] הבאתי דברי הריטב"א במס' מכות (דף ב') בשם הרמב"ן דבאמת חייב משום דד"ג כו'. והנה כן מבואר נמי ברמ"א (סימן א' ס"ד) וז"ל הג"ה עדים שהעידו עדות שקר והוזמו והוציאו ממון על פיהם ואי אפשר למיהדר דנין אותן ומחייבין אותן לשלם (מרדכי ר"פ החובל) וע"ל סימן כ"ט ס"ב עכ"ל והוא מטעם דד"ג המבואר שם במחבר ובסמ"ע סקט"ו ומפורש דבכה"ג איכא חיוב מטעם דד"ג

והנה ידידי האברך הרה"ח ובקי מו"ה שלמה נח נ"י מק"ק אלכסנדר כתב אלי בזה די"ל דל"ק קושייתי על התו' הנ"ל דבאמת מצינן לומר דגם התוס' סוברים דחייבין משום דד"ג וכמ"ש בריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל וכמו שפסק הרמ"א (בסימן א' ס"ד) ורק דהתוס' קאי על היכא דמצי למהדר דמגבין הב"ד בחזרה להלוה וא"כ אין לו שים היזק על פיהן דהא הדר גבה לי' ואין לחייב העדים מדד"ג דהא לא גרמו שום היזק ורק מה שיש לחייבן הוא רק מטעם באשר זמם ע"ז נתן הריב"א הטעם דאין לפוטרן משום דהוה כאשר עשה כיון דאפשר בחזרה לא הוי כאשר עשה והר"י כתב דבממון עונשין מה"ד ואין לפוטרן משום כאשר עשה עכ"ד. ולכאור' יפה העיר בזה. אולם פשטות קושייתי הוא על לשון התוס' שכתבו דמש"ה חייבין משום דאפשר בחזרה, ומשמע דאי לאו דאפשר בחזרה דלא היינו עושין דין הזמה דהוי כאשר עשה הי' העדים הניזומין פטורין לגמרי וע"ז הקשיתי דאם לא הי' אפשר בחזרה ליתחייבו העדים מטעם דד"ג

והנה האברך החו"ב הנ"ל כתב עוד לפי דבריו הנ"ל דזה הוא כוונת השא"ר על מס' מכות שהבאתי בסוגיין [באק"ב] והוא דהשא"ר כתב דאם נימא דהר"י חולק על הריב"א דאף דאפשר בחזרה הוי כאשר עשה ומש"ה הוצרך לטעמו דבממון עונשין מה"ד לא קשה על הר"י דיתחייבו מטעם גרמי דגם הר"י קאי רק על היכא דאפשר בחזרה וכמו דאמרינן לשיטת הריב"א ואין כאן משום גרמי אבל אם נימא דהר"י מודה לסברת הריב"א דבדאפשר בחזרה לא הוי כאשר עשה ומה שהוצרך הר"י לומר דבממון עונשין מה"ד הוא להיכא דאי אפשר בחזרה וכגון שמת התובע שקיבל המעות והוי כאשר עשה להכי כתב דבממון עונשין מה"ד וא"כ כיון דקאי הר"י על הינא דאי אפשר בחזרה יקשה תו דתיפוק לי' מטעם דד"ג ולא קשה מה שהקשיתי עכ"ד יפה כוון בכוונת השא"ר ז"ל. אלא דלפמ"ש לעיל גם על הריב"א קשה קצת דמשמע דאילו לא הי' אפשר בחזרה היו פטורין משום דהוי כאשר עשה ותיפוק לי' דיתחייבו מטעם דד"ג ומכ"ש דקשה על הר"י ז"ל

עוד כתב החריף הנ"ל דבאמת הקשה הנתה"מ ז"ל (בסי' א' סק"ג) על מ"ש הרמ"א דחייבין מדד"ג והא אין לוקה ומשלם דאף דאמרינן בכתובות (דף ל"ב) דבפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומים זה דוקא בממון שחייבין מכח כאשר זמם אבל ממון שיתחייב מדד"ג המלקות פוטרן ותירץ הנתה"מ דהא הן חייבין ג"כ מכאשר זמם ובמקום מומחין ג"כ ממונא משלם ולא לקי ליכא מלקות כלל ממילא אף דהאידנא ליכא מומחין הרשות בידינו ג"כ לדון מדד"ג ומזה מוכח כדעת התוס' דבממון לא שייך כאשר זמם ולא כאשר עשה עייש"ה וא"כ שפיר הוצרכו התוס' לומר דחייבין מטעם כאשר זמם דלא הוי בממון כאשר עשה דאם הי' פטורין מטעם כאשר זמם תו ליכא לחייבם מטעם דד"ג דשוב הי' המלקות פוטרן עכ"ד החריף הנ"ל. והנה באמת דברי הנת"המ הם תמוהים לכאור' דבריטב"א שהבאתי בפנים מבואר להיפוך דגם היכא דפטור מטעם זוממין חייבין מטעם דד"ג וכבר העיר בחידושי הרי"מ ז"ל ע"ד הנתה"מ מדברי הריטב"א ז"ל הנ"ל עיי"ש (בסימן א' אקל"ו) וגם ביש"ש בב"ק (פ"ח סימן ה') מבואר דגם היכא דפטורין משום כאשר זמם חייבין מדד"ג. ואח"ז הגיעני מכתב בפלפול מנ"ג הרה"ח ובקי מו"ה אליעזר צבי נ"י בן ב"ג הרה"ג מו"ה אפרים שרגא הלוי נ"י אבד"ק אוניאויע והעיר ג"כ כעין הערות הרה"ח הנ"ל וכבר נתבארו הדברים לעיל

ועל מה שכתבתי בכוונת התוס' דהיכא דהניזומים עומדים בדיבורם שהעידו באמת אין להאמין להעדים המזימין לענין שיצטרכו הניזומין לשלם מדד"ג דהגזירת הכתוב שהמזימים נאמנים הוא רק לענין מה שמשלמים משום כאשר זמם ולא מטעם דד"ג והבאתי [באק"ב] שבריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל מבואר להיפוך. והנה גם פשטות דברי הרמ"א (בסי' א' ס"ד) הנ"ל ג"כ מורין דאף שהניזומין אינם מודים להמזימין ג"כ חייבין מדד"ג וכן מבואר בסמ"ע שם (סקט"ז) וז"ל והא דכתב והוזמו ולא כתב והוכחשו משום דבהכחשה דשנים אמרו לוה והוציאו ממון על פיהם ולא"ז באו שנים ואמרו לא לוה בכה"ג אם הוציאו ממון על פיהם אין מחייבין אותם דמה ראית להאמין להאחרונים יותר מלהראשונים משא"כ אם הוזמו כו' עכ"ל הסמ"ע ומבואר להדי' דבהוזמו מאמינים להאחרונים יותר מלהראשונים וחייבין הראשונים מדד"ג אף שאומרים הראשונים שהעידו אמת וכמ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל שהבאתי ונ"נ הרה"ח מו"ה אליעזר צבי הנ"ל הראני שבגוף פלפול זה כבר העיר בהגהות הרש"ש ז"ל בש"ס דפוס ווילנא על מס' ב"ק על דברי התוס' בסוגיין ג"כ כעין שכתבתי יעוש"ה

[ט] שם אוי"ד אק"ג בד"ה אח"ז ראיתי במלמ"ל שהקשה המלמ"ל ע"ד הנ"י בשם הריטב"א דגם בממון