אמרי הצבי ד קטו

כי כמעט אינם מובנים ולאמר העיון היטב הרבה פעמים ראיתי כי כדי להבין הדברים צריכין להוסיף ביאור קצת והוספת דברים ובשינוי הלשון והסדר וכפי שאעתיק כאן ואקוה כי יהי' לנ"ר לנשמתו הק' תנבצה"ח ויהי' לרצון אף אם אולי טעיתי בכוונתו

במתני' ב"ק (דף פ"ז ע"א) החובל בחבירו ביוה"כ חייב בכולן כו' וחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נידון בנפשו עייש"ה. והנה הגהות אשר"י מביא בשם ס' המקצעות וז"ל החובל בחבירו ביו"ט חייב בה' דברים בשבת וביוה"כ פטור מן התשלומין כו' עייש"ה וקשה דפסק דלא כסתם משנה והאיך יחלוק על מתני' וכבר תמה בזה היש"ש פ' החובל (סי' כ"ג) וז"ל ואלמלא לא כתב ביוה"כ פטור הייתי אומר דבריו דברי קבלה הן אבל עכשיו שכתב החובל ביוה"כ פטור ופסק כרנבה"ק דאמר יוה"כ כשבת לתשלומין כל זמן שבשבת אינו משלם ג"כ ביוה"כ אינו משלם כדאיתא בפ' אלו נערות וזהו לאו כהלכתא דסתמא דמתני' פסק להדי' ביוה"כ חייב בתשלומין כו' עכ"ל היש"ש ז"ל

ולפענד"נ לתרץ ונקדים מה שיש לדקדק לכאורה במתני' דב"ק הנ"ל דלכאורה פשוט דמתני' דחובל ביוה"כ חייב בתשלומין הוא דלא כרנבה"ק ואמאי לא מפרש כן הש"ס דמתני' אתיא דלא כרנבה"ק וכמו דקאמר הש"ס כתובות (דף למ"ד ע"א) על מתני' דאלו נערות דאתיא דלא כרנבה"ק וכן קאמר הש"ס במס' שבועות (דף ל"ג ע"א) על מתני' דהתם ואמאי לא קאמר נמי הש"ס הכא כן דמתני' ע"כ דלא כרנבה"ק בזה

ועוד יש מקום לעיין קצת ממתני' דמגילה (דף זיי"ן ע"ב) אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו ביד"א וזה זדונו בכרת וקאמר הש"ס הא לענין תשלומין זה וזה שוין מני מתני' רנבה"ק הוא דתניא רנבה"ק הי' עושה את יוה"כ כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין כו' וא"כ יש מקום לעיין דהנה הטעם דחובל בחבירו משלם והלא חייב מלקות על לאו דלא יוסיף כו' וקיי"ל דאין לוקה ומשלם ולמה חייבה התורה בכאן תשלומין קאמר הש"ס בכתובות (דף ל"ב ע"ב) דבפירוש ריבתה התורה חובל בחבירו לתשלומין וכתבו התוס' שם (ע"א) בד"ה ואם ממונא כו' הטעם דחס רחמנא על ממונא דנחבל עיי"ש וא"כ אף אם איכא בחבלתו עוד לאו אחר ג"כ יהי' הדין כן דממונא משלם ולא לקי על שני הלאוין דהא התורה גילתה דבממונא דנחבל לא אמרינן לוקה ואינו משלם אלא משלם ואינו לוקה ומה לי אם איכא חד לאו או תרי לאווי וראי' לזה מחובל ביו"ט דכתב המקצעות דחייב בתשלומין אע"ג דבעלמא לוקה ואינו משלם וע"כ כיון דבחובל גלי התוה"ק דאין מלקות פוטר מתשלומין הה"נ אע"ג דאיכא נוסף עוד מלקות דיו"ט ג"כ מ"מ אמרינן דמשלם ואינו לוקה דחה לי חד מלקות או תרי מלקיות וכן מורין דברי הרמב"ם ז"ל בפיה"מ כאן שכתב וז"ל כבר בארנו כי מן העקרים שבדינינו אין אדם לוקה ומשלם אלא כשיעשה אדם דבר שחייב עליו מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם זולתי חובל בחבירו ביוה"כ בלבד שזה משלם ואינו לוקה לפי שהמקרא מפורש בחובל שישלם על כל פנים והוא שנאמר יד ביד ובא הפירוש בזה הדבר הניתן מיד ליד ומה ניהו ממון כי אחר שאמר כו' וזה ענין מה שאמרו בפירוש ריבתה התורה חובל בחבירו חייב בתשלומין עכ"ל ועיין בפי' הרע"ב ז"ל ג"כ כן. משמע להדי' דאע"ג דאיכא עוד מלקות גם משום יוה"כ מלבד הלאו דלא יוסיף ג"כ חייב בתשלומין. והא דהחובל בשבת פטור דאמרינן קלב"מ ואינו משלם ע"כ צרכינן לומר משום דאיכא חיוב מיתת ב"ד וניהו דגילתה התורה דמלקות אינו פוטר מתשלומי ממונא דנחבל אבל מיתת ב"ד דחמיר טפי לא מצינו דפטרה התורה ממיתה וישלם דמי החבלה ולחייב שניהם אי אפשר משום דכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת כו' [ויעוי' היטב סוגי' דכתובות שם] ומש"ה אמרינן בחובל בשבת דחייב במיתת ב"ד ופטור מתשלומין. וכן היכא דאיכא בחבלתו כרת וכגון בחובל ביוה"כ יש ג"כ לומר כן דפטור מתשלומין לרנבה"ק דסובר כרת פוטר מתשלומין דבמקום כרת לא מצינו דגילתה התירה שחייב בתשלומי דמי החבלה ודוקא במקום חלקות לבד חייב בתשלומי דמי החבלה אבל במקום כרת לא חייבה התורה בתשלומי דמי החבלה. אמנם זהו דוקא אליבא דר' יצחק במס' מגילה (דף זיי"ן ע"ב) דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא אבל לר' חנני' בן גמליאל דאמר כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתותן א"כ יש סברא לומר בחובל ביוה"כ אף דיוה"כ הוא בכרת מ"מ כיון דמשלקו נפטרו מידי כריתותן א"כ ליכא עליו רק חיוב מלקות דהא כשילקוהו שוב לא יהי' עליו חיוב כרת א"כ לא מיקרי רק חיוב מלקות כיון דיוכל להפטר מכרת אף דבאמת אינו לוקה משום דמשלם וממונא משלם מילקא לא לקי מ"מ כיון דיוכל לפוטרו מכרת אין כאן שם חיוב כרת כיון דע"י המלקות יוכל לפוטרו מכרת ולא הוי רק כמו חיוב מלקות בלבד [וכוונת אאמו"ר ז"ל דאף דאם נימא דמשלם ולא לקי דהא שניהם א"א לחייבו וע"כ אם ישלם לא ילקה וא"כ שוב כיון שלא לקי א"כ חייב כרת וכ"מ מרדב"ז פ"ו (מהל' מרומות ה"ו) הנדפס מחדש ברמב"ם דבכה"ג דממונא משלם מילקא לא לקי אמרינן כיון דמ"מ לא נלקה שוב לא נפטר מהכרת ואף דדברי הרדב"ז ז"ל שם סתומין ואינם מובנים ואכ"מ להאריך מ"מ זה מוכח מדבריו ז"ל וז"פ

וא"כ שוב איכא הכא חיוב כרת ובכרת גם בחבלה פטור מתשלומין ע"ז רימז אאמו"ר ז"ל לבאר דכיון דמ"מ אם ילקוהו יפטור מכרת דאע"ג דמשלם מ"מ אכתי אם ילקה ג"כ יפטור מכרת וא"כ איכא תקנתא שלא יהי' חייב כרת מש"ה תו יש סברא לומר בזה דלענין דהכא לא הוי רק כמו חיוב מלקות בלבד כיון דאפשר להפטר מהכרת ע"י המלקות מש"ה בחבלה תו ממונא משלם דבכה"ג אינו מתיר יותר ממלקות בלבד. ויש לעשות סמוכין לזה מהא דקאמר הש"ס במס' מכות (דף י"ג ע"ב) רבינא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין מאי אמרת הא לא עביד תשובה לא פסיקא מילתא לכרת ועיין בפירש"י ד"ה כדאמרינן מעיקרא וז"ל טעמי' דר"ע משום שמי רשעיות הוא ודקאמרת חייבי כריתות נמי שתי רשעיות הן דאכתי עונש כרת עליו לא פסיקא מילתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה עכ"ל ועיין ג"כ בתויו"ט (פ"ג דמכות מ"א) ויש לצדד בזה]. ולהכי חייב בתשלומי דמי החבלה וא"כ יש לעורר להקשות על מתני' דמגילה דקתני אין בין יוה"כ לשבת כו' וכדקאמר הש"ס הא לענין תשלומין זה וזה שוין דס"ל לתנא דמתני' דמגילה כרנבה"ק וקשה דהא אכתי איכא בין יוה"כ לשבת לענין תשלומי דמי החבלה בחובל ביוה"כ דגם לרנבה"ק ביוה"כ חייב בתשלומין לפי האמור דהא רק כמו חיוב מלקות דח"כ שלקו נפטרו מכריתותן ובחובל בשבת פטור

אלא שיש לומר דל"ק ממתני' דמגילה דמתני' אתא לאשמועינן לענין תשלומין שוין והיינו דהמתני' דאין בין רצה לאשמועינן כרנבה"ק וכדקאמר הש"ס דלענין תשלומין זו"ז שוין ואף דיש למצוא אופן שיהי' חילוק בין שבת ליוה"כ וכגון בחובל ביוה"כ ואתרו בו וכנ"ל מ"מ עיקר כוונת התנא לאשמועינן דלכל מילי שבת ויוה"כ שוין וה"ה דלענין תשלומין שוין ולסתום כרנבה"ק וא"כ אין קפידא אף אם יש למצוא נ"מ באופן רחוק כיון דבעיקרא דמילתא שוין לענין תשלומין וכוונת התנא למינקט הרבותא לענין מה דשוה וזה חשיב דשוין זה וזה כיון דבעיקר הדין שוין. ויש להוסיף עוד ולומר דהא עיקר קושי' הנ"ל היא לרב אשי דמוקי מתני' כרבנן דיש מלקות במ"כ וכר' חנני' ב"ג דח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ הרי רב אשי דקאמר אפילו תימא רבנן זה עיקר זדונו ביד"א וזה עיקר זדונו בהכרת פירש"י ז"ל דה"ק מתני' שבת עיקר חומר זדונו ביד"א וזה עיקר חומר זדונו בהכרת ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר עכ"ל והיינו דה"ק מתנ' שבת עיקר העונש שענשה התוה"ק הוא מיתת ב"ד והיינו בהתראה משא"כ עיקר העונש שענשה התוה"ק ביוה"כ הוא כרת והיינו ע"כ בלא התראה דאילו בהתראה אם ילקה יפטר מהכרת. וא"כ י"ל דהא דאיתא בחתני' וזה זדונו בכרת היינו שלא בהתראה ממילא שפיר לענין תשלומין זו"ז שוין דהא המתני' מיירי ביוה"כ שלא בהתראה דמבואר לכאורה למעיין ברש"י מגילה שם דבלא אתרו בי' דאינו חייב מלקות אינו מיפטר מכרת אף אם ילקה ועיין במלמ"ל (פי"ז מהל' סנהדרין ה"ז) מ"ש בזה להרלב"ח ח ז"ל עייש"ה. וא"כ א"ש דבגוונא דמיירי מתני' ביוה"כ שלא בהתראה א"כ אין המלקות פוטר מכרת א"כ גם בחובל ביוה"כ פטור מתשלומין משום דהוי בכרת ואין המלקות פוטרו. וכעין זה כתב הט"א במגילה שם ליישב שלא תיקשי דאכתי איכא נ"מ בין שבת ליוה"כ לענין חילוק מלאכות יעוש"ה שתי' דמתני' מיירי במזיד כדקתני שזה זדונו