אמרי הצבי ד קיד

הזכות בקרבן זה שיעשה שליח לכהן אחר אבל שיהי' פסול משום זה הכא אינו פוסל כיון דבעינן עבודה שייך שליחות מכהן לכהן וא"כ הכא בחרש ניהו דאין לו הזכות לעשות שליח מ"מ שייך שליחות וכשעובד הוי העוע"ג שליח שלו. ועיין מ"ש בעזה"י שם בפ' הגוזל [אוקפ"ד] בענין דהיכא דהמשלח שייך במעשה זו לא שייך כ"מ דאיהו ל"מ עביד כו' יעו"ש וה"נ בחרש ושוטה כיון דאינן פוסלין העבודה מצי משוי שליח להעוע"ג שיכוון בשבילם

ובהיותי מעיין בזה ראיתי כי בתשו' הרשב"א המובא בב"י יש שיטי ממ"ש בחידושי הרשב"א חולין הנ"ל בשם רבינו יונה ז"ל וז"ל בתשובה ומורי ה"ר יונה כתב דכל שאפשר ע"י שלית כגט ושחיטה כוונת העוע"ג ככוונת העושה מעשה דהו"ל כשליח ולפיכך בגט כשר אפילו שוטה וה"ה בשחיטה אילו הי' גדול עוע"ג אבל חליצה דא"א ע"י שליח אף כוונת העוע"ג לא מהני בין בשוטה בין בחרש וקטן ולפ"ד רבינו מצה שלשה חש"ו כשאחרים עומדים ע"ג יוצאין בה כו' עכ"ל ולפ"ז סובר הרבינו יונה ז"ל דגם בשחיטה מיקרי אפשר לקיים ע"י שליח ומהני כוונת העוע"ג וצריך לומר דאף דאחר ששוחט אינו בתורת שלוחו של הבעלים רק שיכול לשחוט מחמת עצמו וכמ"ש הרשב"א בחולין שם מ"מ כיון דהבעלים יכולין לעשות שליח לשחוט וא"צ לשחוט בעצמן מיקרי אפשר לקיים ע"י שליח ומועיל כוונת העוע"ג מדין שליחות וא"כ צ"ל דהרבינו יונה אינו מתרץ קושי' התוס' חולין (דף י"א) שם משחיטה דקאמר הש"ס לרבנן דבעי כוונה לא מהני אע"ג דאחרים רואין אותן, ויתרץ כתי' התוס' דיש חילוק בין עוע"ג ומזהירו לבין אחרים רואין אותן ועיין בתשובות הרשב"א שם (בסי' כ"ו) באורך שהביא קושית התוס' ותירוצם ואח"כ הביא דברי רבינו יונה ז"ל כמו שהובא בב"י דגם בשחיטה מיקרי אפשר לקיים ע"י שליח ומהני עע"ג וצריך לומר דהרבינו יונה אינו מיישב קושית התוס' בסברתו זאת. ואילו ברשב"א חולין הנ"ל הביא להיפוך בשם רבינו יונה ז"ל דבשחיטה לא מהני עוע"ג דאינו בסוג שליחות וכמש"ל. אח"ז ראיתי בספר אומץ יוסף להגאון מוהרי"ל זצ"ל ראבד"ק ברעסלא על או"ח (סי' י"א במג"א סק"ב) שהעיר ג"כ בשינוי שבין דברי הר"י שהביא הרשב"א בחי' לבין דברי הרשב"א בתשו' בשם הר"י הנ"ל וצ"ע בזה

והנה לפי הנוסחא ברשב"א בתשובה א"ש בפשיטות דהכא בעבודה מיקרי אפשר ע"י שליח דלא גרע משחיטת חולין דמהני עע"ג וכן לישת מצה דמהני עוע"ג דמיקרי בזה אפשר ע"י שליח. ולשיטת הרשב"א ז"ל עצמו בתשובה שם דמחלק דהיכא דאיכא הוכחה גמורה שעושה לשמה כגון גט מהני עוע"ג בין בחרש וקטן ובין בשוטה והיכא דאיכא הוכתה קצת כגון בחליצה מהני סברת עוע"ג בחרש וקטן ולא בשוטה והיכא דליכא הוכחה כלל כגון בשחיטה ולישת מצה לא מהני עוע"ג בין בחרש וקטן ובין בשוטה יעוש"ה ובמחצה"ש (סי' י"א) הנ"ל. א"כ הכא בעבודה דסתמא לשמה י"ל דהוי הוכחה גמורה ומהני עוע"ג בין בחרש ובין בשוטה

אמנם ברמב"ם (פ"א מפסוהמ"ק ה"ו) כתב וז"ל הקטן אינו שוחט קדשים אע"פ שהגדול עומד ע"ג שהקדשים צריכין מחשבה וקטן אין לו מחשבה אפילו היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינה מחשבה כו' ומבואר להדי' דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבקדשים לא מהני עע"ג. ועיין בלח"מ ז"ל שכתב דהרמב"ם הוציא כן מהך דחולין (דף י"א) דעל מתני' שם דכשאחר עומד ע"ג כשר קאמר הש"ס מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה וכו' משמע דבמוקדשין דבעינן כוונה לא סגי שיהא אחר עוע"ג עיי"ש ובאמת זהו קושי' התוס' והרשב"א ז"ל ולהתוס' והרבינו יונה כפי המובא בתשו' הרשב"א מהני עוע"ג בשחיטת חולין אף לרבנן דבעי כוונה וה"ה בקדשים וכמש"ל. וח"מ הרמב"ם ז"ל כתב להדי' דלא מהני עוע"ג והרבה י"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל בענין עוע"ג. ולהרמב"ם נשאר הקושי' למה חרש ושוטה אינן פוסלין העבודה והא לאו בני דעה נינהו ועוע"ג לא מהני להרמב"ם וי"ל עוד בזה

אח"ז מצאתי בספר דברי שאול ויוסף דעת למורי הגאון מוהרי"ש זצ"ל על ש"ע יו"ד (סי' ג' ס"א) הביא שנשאל בזה בהא דאמרו בבכורות (דף מ"ה ע"ב) דחרש ושוטה פסולים באדם וכשרים בבהמה והטעם דלא מחלי עבודתם דפסולייהו משום דאינם שוה בזרעו של אהרן כדאמרו (בדף מ"ג) וע"ז הקשה דהא חרש ושוטה אינם בני דעה ובקדשים ודאי פסול אף דלא בעי כוונה לשחיטה מ"מ מתעסק פסול וה"ה כאן לעבודה מה"ת להכשיר ולכאורה השבתי דנ"מ לאם גדול עוע"ג דכשר בחרש אבל ז"א דבשוטה פסול גם בזה ועיין תוס' חולין (דף י"ב ע"ב) ובחידושי רשב"א שם ומ"ש בתשובה (סי' כ"ג) ולפי חילוקו של הרשב"א יש מקום ליישב קצח אך אני השבתי דאף אם נימא דחרש ושוטה פסול משום שאינם בני דעה מ"מ זה בתחלת עבודה אבל באמצע עבודה ודאי דכשר דהא כבר חשב הכהן הראשון לשמה ונמשכת כל העבודה שאחריו ע"ד כוונה הראשונה וכעין מ"ש הרא"ש לענין עיבוד דאם בתחלת העיבוד נעשה לשמה ל"צ יותר דכל העיבוד נמשך אחר מה שחשב בתחלת העיבוד וא"כ בכה"ג אצטריך למפסל משום שאינו שוה בזרעו של אהרן עכ"ד הגאון זצ"ל. והנה כבר העיר בכל הנ"ל בקצרה ולפמש"ל א"ש גם בשוטה. וכבר הארכתי לעיל עפי"ד הרשב"א ז"ל בחידושים ובתשובה הנ"ל: אח"כ ראיתי בספר בית מאיר אהע"ז (סי' קכ"א ס"ו) פלפול במ"ש הנוב"י בחשובת אור הישר בענין אם מהני בשוטה עוע"ג לענין גט וקידושין והב"מ מסיק דלא מהני יעוש"ה וי"ל בזה

ומה שהקשה ידידי הרב הנ"ל שיחי' וכן הקשה בשד"ח דלמה לא יופסלו חרש ושוטה כמו קטן דאיתמעט מאיש וכנ"ל עיין בשד"ח שם שרימז לעיין במ"ש בעצמו במערכת הכללים מערכת (האל"ף אות שנ"ב) וראיתי שם שהביא כל היכא דאיתמעט קטן מאיש אם גם חרש ושוטה וכתב בשם ספר מלבושי יו"ט דמיבמות (דף ק"ד) שם דחרש פסול משום שנאמר ואמר ואמרה ות"ל מהיכא דממעטינן קטן מאיש נמעט חו"ש. ולפי מ"ש שם דהכלל הוא דוקא כי ממעטינן קטן משום שאינו בן דעת הה"נ חרש אבל היכא דאין המיעוט משום שאינו בן דעת רק מגזה"כ לא נתמעט רק קטן ולא חרש עיי"ש א"כ א"ש נמי הכא בעבודה לפי האמור דהא דחרש ושוטה אינן מחללין העבודה הוא דוקא בגדול עע"ג וכן הא דצרכינן למעט קטן מאיש הוא דוקא ג"כ בגדול עע"ג א"כ אין הפסול מחמת שאינו בן דעה דהא בגדול עע"ג מהני כמו בן דעת ורק דקטן נתמעט מאיש מגזה"כ א"כ אין חרש ושוטה בכלל ושפיר היכא דגדול עע"ג חרש ושוטה לא נתמעטו רק משום שאינן שוין בזרעו של אהרן ולא מחללו העבודה וכן הרמב"ם והחינוך שחשבו חרש ושוטה במומין דאדם והיינו משום דאינו שוה בזרעו של אהרן ואין מחללין העבודה הוא ג"כ דוקא בגדול עומר ע"ג אבל באין גדול עע"ג באמת פסולה העבודה ומזה לא מיירי הרמב"ם והחינוך דזה אינו מטעם מום רק משום שאינן בני דעה ומיירי רק מדיני מום באדם דהיכא דגדול עע"ג דלא שייך הפסול דלאו בני דעה מ"מ החרש ושוטה הם מכלל מומין דאדם כנלע"ד בזה בפשיטות. אלא דבשיטת הרמב"ם כבר כתבתי לעיל דצ"ע דהא (בפ"א מפסוהמ"ק ה"ו) מבואר דלא מהני עוע"ג וא"כ נשאר הקושי' וכמש"ל והרבה י"ל בזה. אבל בשיטת החינוך י"ל כן

ואציין עוד בזה שמה שכתבתי בפנים עוד שם בד"ה ודברי הרמב"ם כו' על מה דחשיב הרמב"ם (בפ"ח מהל' ביאת מקדש הט"ז) החרש והשוטה כו' בחשבון התשעים מומים שבאדם והקשיתי לכאורה דקחשיב חרש ושוטה למומין והרי לפי המבואר עיקר פסולייהו הוא משום שאינם שוים בזרעו של אהרן אבל מום גמור לא מיחשבי לענין דיהיו מחללי עבודה ע"כ. עיינתי עוד הפעם בזה וראיתי שזה טעות דהא כל התשעים מומין שבאדם בלבד אינם מחלים עבודה ומ"מ שם מומין עלייהו ולא איתמעטו אלא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן וכדקאמר הש"ס בכורות (דף מ"ג) וברמב"ם (פ"ו מהל' ביאת מקדש ה"ו) ושפיר חישב (בפ"ח הט"ז) החרש והשוטה כו' שהם מכלל מנין התשעים דכולן מומין שבאדם ופסולייהו משום דאינן שוין בזרעו של אהרן ולא מחלו עבודה

[ד] דף פ"ז ע"א אוט"ו פלפלתי בדברי המקצעות שהובא בהג"א בסוגיין בענין חובל ביו"ט וביוה"כ כו'. והנה מצאתי בין כתביי מכתב כי"ק של אאמו"ר הגה"צ מו"ה יוסף זצ"ל אשר כתב אלי בשנת תרנ"ג ע"ד המקצועות הנ"ל ואז עיינתי בזה והי' לי איזהו הערות בד"ק וכעת עיינתי שנית בהם כדי להעתיקם בכאן וראיתי כי נכתב מאוד מאוד בקיצור נמרץ עד