אמרי הצבי ד קי

חקירה אחת א"י עדותן בטילה משום דהוה עדות שאאי"ל והא החם ג"כ אין המניעה כלל מצד הנידון ואפ"ה מיקרי עדות שאאי"ל ומכח קושי' זו כתב דכוונת התורי"ד הוא בתירוץ השני שבתוס' ריש מס' מכות בד"ה מעידין באה"ד שכתבו ועוי"ל דגבי עדות דב"ג וב"ח לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה דמהיכא נפקא לן דבעינן עדות שאי"ל מכאשר זמם והא מוכח בגמ' דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדות דב"ג ולא קאי עלי' בשום צד שבעולם אבל התם גבי נערה המאורסה ודאי באשר זמם קאי נמי עליהן דהא אם התרו בה מיקטלי אינהו בשהוזמו ואלו איהי בלא הוזמו לכך בעינן אתה יבול להזימה עכ"ל התוס' ומפרש התורי"ד ג"כ כן והוא דבעידי שהעידו בטריפה שהנידון הוא הגורם היינו שרק מצד סיבה פרטיית יבוא ביטול ההזמה משום שהוא טריפה ואם הי' שלם הי' באפשרי להתקיים בי' כאשר זמם וא"כ הקרא דכאשר זמם קאי על רציחה וממילא בטריפה דלא אפשר לקיים בי' כאשר זמם בטלה העדות משא"כ בב"ג וב"ח דאין המניעה מצד שהוא גרם שיהי' בזה סיבה פרטיית אלא דלעולם לא משכחת לקיים בעדות ב"ג וב"ח דין הזמה וע"כ דקרא כאשר זמם לא קאי על ב"ג וב"ח ומש"ה העדות קיימת. ומדוקדק היטב לשון התורי"ד ז"ל שכתב בצד השני אבל כשמעידין שהוא ב"ג אין זה שמעידין עליו גורם שלא תוכל להזימה אלא מפני שא"א לעשותן בני גרושה ומש"ה עדותן קיימת עכ"ל התורי"ד ולמה לי' להאריך כולי האי היל"ל בקצרה דבב"ג המניעה מצד העדים ולא מצד הנידון אלא ע"כ דכוונת התורי"ד במה שדקדק לומר דאין זה שמעידין עליו גורם ר"ל דאין זה סיבה פרטיית רק בלתי אפשריות לקיים בהם דין הזמה וע"ב דכאשר זמם לאו עלייהו קיימא ולא בעינן בי' שיהי' יכול להזימה ומש"ה עדותן קיימת וממילא לא קשה ג"כ הקושי' מהא דסנהדרין (דף מ"א) [באק"ז] זן משום דבנערה המאורסה ע"כ קרא דכאשר זמם קאי על עידי נערה המאורסה וכמבואר בתוס' ריש מס' מכות הנ"ל ורק כעת יש סיבה פרטיית שא"א לעשות בהם דין הזמה וכן נמי בעידי טריפה דמשכחת דין הזמה בשום פעם בעדים שלימים שפיר בעינן יכול להזימם ואם לא עדותן בטילה ומיושב נמי הקושי' מהא דפסחים (דף י"ב) דגם התם כיון דהתורה אמרה כאשר זמם ע"כ דמשכחת עכ"פ בשום פעם שיתקיים בהם דין הזמה כשידעו העדים כל החקירות ממילא באם אחד אומר איני יודע שפיר הוה עדות שאאי"ל ובטלה העדות ומיושב בל הקושיות על התורי"ד הנ"ל לפי פירוש זה עכ"ד ב"א הרב שיחי'

והנה עיינתי היטב בזה ולע"ד אם כי קשה להעמיס בכוונת התורי"ד ז"ל שיהי' כוונתו כסברת התוס' בריש מס' מכות בתירוץ השני כי נצרך להסביר סברות בלשון התורי"ד שיהי' הלשון סובל להעמיס בדבריו שכוון לתירוץ הב' של התוס' הנ"ל אלא אף אם נסבול הדוחק בזה אבל תחילת דברי התורי"ד בתירוצו המעיין היטב בלשונו יראה שא"א לומר כן בכוונתו ז"ל שכתב בתחילת תירוצו על קושי' התוס' הנ"ל וז"ל תשובה הטריפה שהרג הוא הגורם שלא תוכל להזימם מפני שאין חייבין עליו מיחה עכ"ל ואם נפרש כוונת התורי"ד כסברת התוס' בריש מס' מכות הנ"ל בתירוץ הב', א"כ כל דבריו בזה שכתב לתרץ הצד הראשון על שהעידו על טריפה שהרג הם למותר ח"ו ומאי בעי בזה כנראה למעיין היטב בזה

ועיקר הסיבה שנדחקת ב"א הרב שיחי' לפרש בכוונת התורי"ד כפירושך משום קושייתך שהקשית ע"ד התורי"ד כפי פירושי מהא דמס' פסחים (דף י"ב) דבחקירות אם אמר אחד מהם א"י בטלה העדות משום דהוה אי"ל אע"ג דאין המניעה להזמה באה מכח הנידון. ולע"ד אין בזה שום קושי' כלל על התורי"ד ז"ל דבודאי אם המניעה להזמה בא מכח גוף הגדתן עדותן בודאי דזה גורם לבטל כל עדותן ונתבטל כל העדות הואיל דהוי עדות שאאי"ל ועיקר סברת התורי"ד ז"ל בזה הוא לחלק בין אם המניעה להזמה בא מכח הנידון לבין אם המניעה להזמה בא מכח העדים המעידים דמחמתם לא יוכלו לקיים בהם כאשר זמם כגון בעדות ב"ג וב"ח דבכה"ג לא מיחשב עדות שאאי"ל אבל אם המניעה להזמה בא מחמת הנידון זה מיחשב שפיר עדות שאאי"ל ומובן היטב בזה פירושי בדברי התורי"ד ז"ל ודו"ק היטב בזה

ועיינתי כעת בזה ונלע"ד דיש ליישב שפיר בזה הקושי' שהקשיתי [באק"ו] בהא דמס' סנהדרין (דף מ"א) עידי נערה המאורסה שהוזמו כו' דהתם נמי מיחשב המניעה לההזמה מכח הגדת העדות דהיינו שיפרשו כוונת עדותן שלא הי' כדי לדונה במיתה אלא כוונתם הי' לאוסרה על בעלה בכה"ג שפיר מיחשב עדות שאאי"ל ובטלה העדות זה נלע"ד נכון

והנה ב"א חביבי הרב נ"י הנ"ל דן עפ"י פירושי בדברי התורי"ד הנ"ל לתרץ קושי' המפרשים בהא דעדים המעידים על אחד שנתחייב מיתה ותשלומין באופן דאין באין כאחת דלא שייך קלב"מ דחייב שתיהן דהא הוי לגבי העדים באו שני החיובים כאחד ונימא קלב"מ ושוב הוי גם לגבי הנידון עדות שאאי"ל ועיין בים התלמוד על ב"ק (דף ע' ע"ב) ובשעה"מ (בפ"ה מהל' גניבה ה"ו) והבאתים לעיל (על דף ע') [אוע"ד] ובק"א זה שם פ' מרובה אות כ"ט ועפ"י פירושי בתורי"ד הנ"ל יהי' מיושב הקושי' דהתם אין המניעה והגורם בזה מצד הנידון ומש"ה שפיר מתקיימת העדות על הנידון עכ"ד ב"א הרב שיחי' ולכאורה יפה תירץ עפי"ד התורי"ד ופירושי הנ"ל

אולם לאחר העיון דלפמ"ש לעיל דהיכא דהמניעה להזמה בא מכח גוף הגדת עדותן אף דאינו בא המניעה מכח הנידון ג"כ בעינן שיהי' יכול להתקיים דין הזמה בעדותן וא"כ כשהעידו העדים על אחד שחילל שבת והזיק ממון חבירו ובאופן שאין שני החיובין באין כאחד דמחייבין אותו מיתה ותשלומין עפ"י עדותן ומכח עדותן דהיינו בהגדת עדותן מיד הוא המניעה להזמה בזה י"ל דלא יתקיים עדותן כלל משום דהוי עדות שאאי"ל ולא דמי לעדות ב"ג וב"ח דאין העדים מזכירים כלל בעדותן זאת את בניו כדי לפוסלם ורק שמעידים שפלוני הוא ב"ג וב"ח ממילא נוגע העדות לבניו ובכה"ג שפיר כתב התורי"ד דהואיל דאין מניעת ההזמה בא מכח הנידון לא מיחשב עדות שאאי"ל והיינו דהא אינן מזכירין בעדותן כלל לפסול ג"כ בניו אבל במעידין שפלוני חילל שבת והזיק ממון חבירו שמזכירין השני דברים כאחד בעדותן ובכה"ג דלא יוכלו לקיים בהן דין הזמה שפיר יש לומר דנתבטלה עדותן לגמרי משום דהוי עדות שאאי"ל וכסברתי הנ"ל וא"כ אינו מתורץ בזה קושי' המפרשים הנ"ל. מיהא לאחר העיון היטב בזה שכתבתי יש עדיין לצדד לכאן ולכאן ולהחזיק תירוצך על הקושי' המפרשים הנ"ל וי"ל עוד בזה

עוד כתבת אהובי ב"א הרב שיחי' לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל עפ"י פירושי בדברי התורי"ד (דבפ"ד מהל' עכו"ם ה"ו) כתב הרמב"ם ז"ל דבהודחו רוב עיר הנדחת גם הנשים והטף שלא חטאו נהרגין ויעוי"ש במגדל עוז מ"ש בזה ובודאי דבהוזמו עידי עה"נ לא נוכל לעשות בהם דין הזמה ולהרוג נשיהם והטף שלהם דהא כתיב ועשיתם לו לו ולא לזרעו וגם לא לאשתו וכמ"ש התוס' בריש מס' מכות וא"כ שוב נימא דגם האנשים אינן נהרגין דהוי עדות שאאי"ל וכתב שמצא בספר מנ"ח (מצוה תס"ד) שהאריך בזה וסיים בצע"ג ולפ"ד התורי"ד וגם הרמב"ם יסבור כן כמבואר בספר מובן שפיר פסקו של הרמב"ם ז"ל ולא יקשה דהוי עדות שאאי"ל דהא לא הוי מניעת ההזמה מצד הנידונים ודומה ממש להעידו שפלוני הוא ב"ג וב"ח עכ"ד ויפה כוון בזה. והנני להוסיף בזה דגם לפי סברתי שכתבתי לעיל ג"כ מתורץ שפיר דהא בעדותן לא הזכירו כלל את הנשים והטף ורק שהעידו על האנשים שעבדו העכו"ם וממילא הוה הדין לשיטת הרמב"ם ז"ל שגם הנשים והטף נידונין ואין מניעת ההזמה באה מצד הגדת עדותן וגם לא מצד הנידונים ולא בעינן בזה עדות שאי"ל וא"ש ודו"ק

[ב] דף פ"ד ע"ב או"ד אק"ג הקשיתי ע"ד הרמב"ם (בפ"ה מהל' חובל ה"ז) דהמודה בבושת בב"ד זה גופי' הוי בושה שביישו בהודאתו מהא דמס' יומא (דף פ"ו ע"ב) וברמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ה) שכתב ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך וכו' והרי הוא מביישו עתה שנית. וכתב ע"ז ידי"נ המאה"ג מו"ה מאיר דן נ"י הגאבד"ק דוואהרט ליישב דכשנדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל (בהל' תשובה) שם נראה דבכוון כתב דאינו מתוודע ברבים לנוכח רק שאומר לפניהם שכך עשה לפלוני