אמרי הצבי ד קט

ע"י שבנה בית בירושלים דהבית מיחשב כקרקע והוא שלו וע"ז העיר ידידי הרה"ג מוה"ר מאיר דן נ"י הגאבד"ק דוואהרט אם מועיל זה לחייבו בראי' דיקשה דא"כ לא משכחת לה כלל לדינא דרב אמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראי' הלא יש לו חלק בירושלים דלא נתחלקה לשבטים ויש לכ"א מישראל חלק בה אע"כ דבעינן שיהי' לו קרקע חוץ לירושלים כדכתיב ולא יחמוד בעלותך לראות עכ"ד. ולעד"נ דגוף החלק קרקע שבירושלים בודאי לא מועיל לחייב בראי' הואיל דכתיב ארצך נדרוש ג"כ המיוחד לך ובמס' חולין (דף קל"ו ע"א) בכורים אע"ג דכתיב ארצך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא בכורי כל אשר בארצם אלא ארצך ל"ל למעוטי ח"ל והיינו דתרי קראי כתיבי בפ' קרת כתיב בארצם ובפ' תבא כתיב מארצך והואיל דלשון ארצם משמע שותפות ג"כ אמרינן דלשון מארצך אתא למעוטי ת"ל וכן נמי התם גבי ציצית דכתיב כסותך וכתיב בגדיהם אמרינן דשותפות חייבת בציצית ורק שאולה פטור. וכן נמי גבי מזוזה במס' יומא (דף י"א ע"ב). אבל לשון ארצך משמע רק דידך ואפילו אם נימא אם יש לו בשותפות ג"כ מחויב בראי' זה דוקא בשותפות דאפשר בחלוקה ואפילו אם לא יהי' בהשדה דין חלוקה היינו שאין אחד יכול לכוף לחבירו לחלוק אבל בשניהם רוצים שפיר אפשר בחלוקה משא"כ בירושלים דלא נתחלקה לשבטים ואי אפשר בשום אופן בחלוקה שפיר מימעט מלשון ארצך וז"פ לע"ד

מיהא מ"ש מעלתו נ"י דבעינן דוקא שיהי' לו הקרקע חוץ לירושלים דכתיב בעלותך לראית היא סברא נכונה

אולם לאחר העיון היטב י"ל דגם ביש לו קרקע בירושלים ג"כ מחויב לראות בעזרה כי הלשון בעלותך לראות לא קאי על ירושלים אלא על בהמ"ק שהר הבית הי' גבוה מירושלים וקאי ולא יחמוד איש את ארצך שכשיהיו בבהמ"ק לא יתראו שיבואו האויבים ויכבשו ירושלים וא"כ באם הי' באפשרי שיהי' ליחיד קרקע בירושלים הי' חייב בראי' מכח קרקע זו ורק הואיל דלא נתחלקה לשבטים לא מיקרי ארצך ולוה שפיר נוכל לומר דבבנה בית בירושלים דהבית הוא שלו מיקרי יש לו קרקע וכמ"ש בפנים

ומ"ש עוד למה לא ישבתי בפשיטות דמשכחת לה שיש לו קרקע בקנה בית בעיר חומה יאמין לי כבודו כי זה רבות בשנים תירצתי בן ובספרי כתבתי רק לתרץ באופן הזה בשביל הדבר שנתחדש לענין אם הבית שבנה בירושלים הוא שלו ואגב זה תירצתי גם קושי' זו ולא העתקתי כאן בזה התירוצים שתירצתי מכבר

וכבוד ידידי נ"י הביא מטעמים דברי הגאון בעל ברוך טעם בגליון הט"א שתי' דמש"ל בבית בעיר חומה ופקפק בעצמו אי קרקע שתחת הבית חשיב קרקע לענין זה או דבעינן שדה דוקא וכבודו נ"י כתב דגם באם נימא דבעינן דוקא שדה ג"כ מש"ל דנפל או נשרף הבית אתר שנחלט לו דתו הוי שדה דבודאי הוא של הלוקח והביא בשם המנ"ח (מצוה שמ"א) שכ"כ עכ"ד ולע"ד לא אדע סברת הגאון בעל ברוך טעם ז"ל בזה אטו כתיב שדה דוקא ולא יחמוד איש שדך ארצך כתיב ובודאי דגם קרקע הבית בכלל ארצך הוא. וקצת ראי' לדבר גבי נגעים כתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם הרי דקרקע הבית מיקרי ארץ ומצד הסברא אטו לא שייך חימוד על הבית גופי' יותר מעל הקרקע גופי'

פרק

החובל

[א] דף פ"ד ע"א או"ג אק"ד כתבתי בדברי התורי"ד דהא דבעינן עדות שאי"ל הוא דוקא שלא יהי' הגורם שלא יוכל להזימם מכח הנידון והארכתי בזה [באקב"ג] והעיר ב"א המאה"ג מו"ה דוד נ"י אבד"ק גראבאווי כי דברי [שבאק"ג] סותרי' למ"ש [באק"ב] דאם כסברתי [באק"ב] דגם אליבא דרב אשי בעידי טריפה שהוזמו דלא עבדינן בהו דין הזמה ונהרג הנידון עפ"י עדותן של העידי טריפה משום דמה שאין העידי טריפה יכולין להיות ניזומין לא הוי מכח הנידון ומובן שפיר לשון הש"ס דנקיט על העדים דאין העדים הניזומין נהרגין אם הם עידי טריפה ולא נקיט על הנידון משום דהנידון שפיר נהרג עפ"י עדותן של העידי טריפה ואיך כתבתי [באק"ג] דלאחר הזמה שהוזמו העידי טריפה דיהי' נפטר הנידון מטעם דעכ"פ הכחשה הוה דהא כמו שכתבתי [באק"ב] להוכיח דלא נתבטל הדין מלשון הגמ' דנקיט רב אשי דוקא בעדים שאינן נהרגין אם הוזמו העידי טריפה ולא נקיט על הנידון אותה הוכחה עצמה יש נמי להוכיח דהנידון חייב ולא מיקרי הכחשה כלל דאל"כ אכתי יקשה דלמה נקיט רב אשי הפטור רק על העדים ולא נקיט נמי הפטור על הנידון עכ"ד ב"א הרב שיחי'

והנה לפום ריהטא כתב כן כי במעט עיון יש לתרץ דברי בעזה"י כי בודאי יש הפרש גדול בין אם לא הוזמו העידי טריפה במה שהעידו על השלם שהרג דיש סברא לומר דלא נפטר הנידון אף דיודעין אנחנו שלא יוכלו העידי טריפה לבא לידי הזמה משום דהעדים המזימים הוה עדות שאאי"ל והטעם בזה כסברת התורי"ד ז"ל הואיל דאין מניעת ההזמה בא מכח הנידון וכ"ז הוא אם לא הוזמו העידי טריפה עדיין אבל אם הוזמו העידי טריפה ניהא דלא עבדינן דין הזמה בעידי טריפה משום דעדות המזימין הוה עדות שאאי"ל אבל מ"מ הכחשה מיהא הוי שיתבטל הגמ"ד של הנידון ויפטור הנידון וזה הוא סברא פשוטה לומר כן ואין בזה חזרה מדברי שכתבתי [באק"ב] כמובן בפשטות. ולא יקשה בזה דלמה לא נקיט רב אשי הפטור על הנידון בכה"ג היכא דהוזמו העידי טריפה דעיקר אשמעינן רב אשי דגם בעדים זוממין בעינן שיהי' עשאי"ל ושפיר הוכחתי מדלא נקיט רב אשי הרבותא דבעוד טריפה אין הנידון מתחייב מיתה ע"כ דלענין להרוג הנידון שפיר מועיל עדותן של עדי טריפה אף דלא נוכל לעשות בהעידי טריפה דין הזמה ומשום דאין מניעת ההזמה בא מכח הנידון. ופלוגתא דרבא ורב אשי הוא רק בלא הי' הזמה כלל ורק שדנין עתה מכח דבעינן עדות שאי"ל אבל באם הוזמו העידי טריפה שלא ידונו מיתה להנידון לא איצטריך רב אשי כלל לאשמעינן דפשיטא דפטור הנידון מטעם דניהא דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי ועיקר ההוכחה הי' מהא דרב אשי דאם נימא דגם בלא הוזמו העידי טריפה ג"כ לא מתחייב הנידון וכסברת הכ"מ בדברי הרמב"ם שהבאתי [באק"א] זה הי' רבותא גדולה אם נימא דלא מתחייב הנידון על עדותן של עידי טריפה שלא הוזמו והי"ל לרב אשי לאשמעינן זה ומוכח שפיר מזה דבכה"ג דלא הוזמו העידי טריפה שפיר חייב הנידון עפ"י עדותן של העידי טריפה אבל בהוזמו העידי טריפה דפטור הנידון אע"ג דהעדות של המזימין הוי עדות שאאי"ל ומשום דהכחשה מיהא הוי זה הוא מילתא דפשיטא ולא שייך כ"כ לכאן לא הוצרך רב אשי לאשמעינן זה

ומה שדקדקתי [באק"ב] בהא דנקיט רבא על העדים שהעידו בטריפה והוזמו אינן נהרגין למה לא נקיט על הנידון גופי' דאינו נהרג אם הי' טריפה והעידו עליו דמיירי בלא הוזמו והוי זה שפיר רבותא זה יש לדקדק לכאורה אליבא דרבא. ובאמת לאחר העיון אינו דקדוק עצום כ"כ דבזה י"ל דלא הוצרך רבא לאשמעינן זה דבזה ידעינן דפטור הנדון משום דמניעת ההזמה שלא נהי' נוכל לדון בהעדים דין הזמה הוא מכח הנידון וכסברת התורי"ד הנ"ל ודו"ק בזה

והנה ב"א הרב שיחי' הנ"ל תמה על פירושי בתורי"ד הנ"ל דדוקא היכא דהמניעה לעשות בהעדים כאשר זמם הוא מכח הנידון ובסיבתו הוא דלא מיחשב עדותן עדות משום דהוה עדות שאאי"ל כו' דהא עיקר המקור בש"ס דבעינן עדות שאי"ל מבואר במס' פסחים (דף י"ב ע"א) ובסנהדרין (דף מ"א ע"ב) מהא דאמרה תורה לחקור בשבע חקירות ואם אמר אחד מהן על