אמרי הצבי ד קח

ולאחר העיון היטב בזה נלע"ד דנוכל לתרץ סברתי אליבא דשמאי הזקן בזה והוא דהנה יש חילוק בין מעילה לבין טביחה ומכירה דבמעילה אם השליח עשה זה מעצמו בלא ציווי המשלח ג"כ הי' חייב קרבן מעילה מצד עצמו שהוציא מעות הקדש לחולין. אבל בטביחה ומכירה אילו שחט השליח בהמה זו שגנבה המשלח מדעת עצמו לא הי' עליו שום חיוב דו"ה והנוב"י מהדו"ק בחאהע"ז (סי' ע"ה) בסוף החשובה הקשה אליבא דרבינא דס"ל במס' ב"מ קן יו"ד) דבאין השליח בר חיובא חייב המשלח א"כ קשה ל"ל קרא כלל בטביחה ומכירה דאם אמר לשליחו צא וטבח דחייב המשלח ויש שלד"ע הא השליח לא הוי בר חיובא דהא אם שחט בלי צוואת המשלח אין כאן חיוב דו"ה כלל דהא הוא לא גנב וכתב ליישב דזה מיקרי בר חיובא אף דהשתא לא מחייב כיון דשייך גבי' חיובא אם הי' הוא הגנב ולא צריך להיות השתא בהאי מילחא דוקא בר חיובא עיי"ש והשעה"מ (בפ"ג מהל' גניבה) מפלפל בדבריו ז"ל ובפנים הספר (על דף ע"א ע"א) [אוע"ט אק"א] הבאתי דבריהם ז"ל וכתבתי ליישב קצח עיקר הקושי' של הנוב"י הנ"ל דהשליח ששוחט הגניבה דנהי דלאו שם גנב עליו מ"מ הוא עושה איסור שמזיק בהמת חבירו דאף שהשליח שוגג הא אדם מועד לעולם לענין מזיק ושפיר מיקרי השליח בר חיובא וציינתי לעיין בדברי הנוב"י שם (סי' ע"ח אות י"ג ובסי' פ' אות י"ז) ת"ש לענין זה דאדם מועד לעולם ופלפלתי עוד שם בזה. אבל מ"מ יש חילוק בין איסור מעילה דשייך גבי' השליח ממש אותו החיוב באותו דבר עצמו אם הי' עושה מדעת עצמו בלי ציווי המשלח לבין טביחה ומכירה אשר אין שייכות כלל להשליח עתה במעשה הזאת שהוא עושה עתה שיהי' עליו חיוב דו"ה כיון דהשליח לאו גנב הוא וכ"כ בנתה"מ (סי' שמ"ח סק"ד) דטביחה ומכירה אין השליח בסוג חיוב כלל אילו עשאו מעצמו דהטובח ומוכר אחר הגנב אינו משלם דו"ה עייש"ה

וי"ל עוד יותר בזה דגם אם הגנב בעצמו טבח או מכר בשוגג דהי' סבור דבהמה זו שלו דבודאי מצד הסברא י"ל דליכא עליו חיוב דו"ה ורק כפל נתחייב על הגנבה שגנבה במזיד דגניבה בשוגג לא שייך כלל דלאו שם גנב עליו. וא"כ לא קשיא על סברתי הנ"ל מטביחה ומכירה משום דאין **(על)** השליח עצמו שם חיוב כלל אם הי' שחט מדעת עצמו להגניבה שגנב המשלח בלא ציווי המשלח. ורק יקשה על סברתי מהא דמעילה דשייך מעילה אם השליח עשה דבר זה מעצמו בשוגג ואפ"ה אמרינן ישלד"ע וחייב המשלח קרבן מעילה ולא השליח

אמנם י"ל בזה דבמעילה עיקר חיוב קרבן מעילה הוא רק בנעשה המעשה בשוגג ושייך החיוב נם על השליח בעשייתו מעשה זו וגבי טביחה ומכירה לא שייך כלל החיוב דו"ה על השליח אם עשה מעשה זו מעצמו כמש"ל ולשמאי הזקן דיליף מהני שני כתובים ישלד"ע אם הי' עיקר הלימוד ממעילה היינו אומרים דגם אם הוא בדבר שהשליח חייב בשוגג אם הי' עושה דבר זה מעצמו בלי ציווי המשלח דהא במעילה הוא כן אפ"ה אמרינן דהשליח פטור והמשלח חייב וגבי טביחה ומכירה הוא רק באופן זה דלא שייך חיוב גבי השליח אם הי' עושה דבר זה מדעת עצמו בלי ציווי המשלח וא"כ י"ל ניהא דבמעילה אמרינן ישלד"ע לחייב המשלח אף דהוא רק בשוגג ושייך החיוב גבי השליח אם הי' עושה מעצמו דבר זה בלי ציווי המשלח אפ"ה גילה התורה הגז"ש דחטא חטא מתרומה לחייב את המשלח ולא השליח ובטביחה ומכירה דגזילה התורה דישלד"ע הוא רק באופן דאין חיוב דו"ה על השליח בזה אם הי' עושה דבר זה מעצמו בלא ציווי המשלח ואם לא הי' גלי קרא בטביחה ומכירה דישלד"ע ג"כ היינו יודעים דישלד"ע והגנב המשלח חייב בדו"ה מק"ו דמעילה דהא גבי מעילה אמרינן ישלד"ע לחייב המשלח אפילו דשייך החיוב גבי השליח אם הי' עושה דבר זה מדעת עצמו מכ"ש גבי טביחה ומכירה דלא שייך החיוב דו"ה גבי השליח אם הי' שוחט מדעת עצמו בהמה זו שגנבה משלחו דבודאי חייב המשלח משום דישלד"ע והא דהוצרכה התורה לגלות בטביחה ומכירה דישלד"ע הוא משום דממעילה לא היינו יכולין למילוף כ"כ משום דהיינו אומרין דשאני החם במעילה דגלי קרא הגז"ש דחטא חטא מתרומה והיינו אומרין דגזה"כ הוא בזה דישלד"ע דהא אפילו דשייך חיוב זה עצמו גבי השליח אם הי' עושה דבר, זה מדעתו בלא ציווי המשלח כלל דהא נזכר המשלח ולא השליח חייב השליח ואפ"ה חייבה התורה רק להמשלח ולא להשליח כלל אף דלא שייך החיוב דמעילה רק בשוגג ואיכא סברא לומר דיתחייב השליח כמו שכתבתי הסברא ואפ"ה אמרינן דליכא על השליח שום חיוב רק על המשלח וא"כ עיקר הלימוד דישלד"ע הוא רק מטביחה ומכירה דהא בטביחה ומכירה גלי קרא דישלד"ע והנה מצינו למילוף טביחה ומכירה ממעילה דישלד"ע לענין מזיד לחייבו להמשלח ניהא דבמעילה ליכא חיובא רק בשוגג מ"מ הוה מצינן למילוף טביחה ומכירה לענין לחייב להמשלח במזיד דוקא ולענין שוגג לא שייך כלל למילוף טביחה ומכירה ממעילה דהא לא שייך כלל בטביחה ומכירה חיובא בשוגג להשליח דהא לאו שם גנב עלה דהשליח כלל שיתחייב בדו"ה ובכה"ג דחדא נוכל למילוף מאידך אף דלא נוכל למילוף השני מהראשון ג"כ מיחשב שני כתובים הבאים כאחד ועיין מס' פסחים (דף מ"ב ע"א) וברש"י בד"ה ור"ע וכבר האריכו בזה וא"כ שפיר קאמר הש"ס שם דמעילה וטביחה הוי שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין ושמאי הזקן סובר דשני כתובים הבאין כאחד מלמדין. [והא דבאמת איצטריך הכתוב השני למ"ד שני כתובים מלמדין. כבר כתבו התוס' ביומא (דף ס' ע"א) ד"ה תרי וכו' דהוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית עייש"ה]. וא"כ עולה לפי האמור דעיקר הלימוד דישלד"ע הוא מטביחה ומכירה ואמרינן דוקא דומיא דטביחה ומכירה דלא משכחת חיובא רק במזיד אבל לא בשוגג וא"כ שפיר נוכל לומר כסברתי הנ"ל אליבא דשמאי הזקן דהיכא דשייך החיוב לגבי השליח ג"כ אף אם הוא שוגג שפיר מתחייב השליח דדל הציווי של המשלח וכמבואר בספר בפנים

אמנם מלשון ר רש"י ז"ל בקידושין שם אליבא דשמאי ד"ה קסבר שני כתובים הכ"א מלמדין וז"ל, ויליף ממעילה וטביחה דישלד"ע כו' עכ"ל משמע דמפרש רש"י דהלימוד הוא גם ממעילה וי"ל עוד בזה. אולם אף דלפי"מ דמשמע מפירש"י נדחה סברתי מ"ש אליבא דשמאי הזקן. מ"ת מ"ש אליבא דידן דאשלד"ע לשיטות הראשונים דבשוגג ישלד"ע שפיר י"ל כמו שכתבתי בפנים דזה דוקא על דבר שאינו חיובו רק במזיד אבל בדבר שחייבין עליו גם בשוגג אמרינן אשלד"ע וכמו שהסברתי בפנים. דאף אם נימא כנ"ל דלשמאי הזקן נדחה סברתי מ"מ היינו דוקא אליבא דשמאי הזקן דיליף מקראי ממעילה וטביחה א"כ נשמע ממעילה דגם בדבר שחיובו בשוגג גזה"כ דישלד"ע אבל לדידן דלא ילפינן ממעילה וטביחה ואמרינן בכה"ח אשלד"ע רק דבשוגג כ' הראשונים דישלד"ע מצד הסברא דבשוגג לא שייך דברי הרב ודה"ת דברי מ"ש. תו אמרינן להאי סברא שכתבתי דזה דוקא בדבר שחיובו במזיד אבל בדבר שחיובו בשוגג הסברא הוא להיפוך דאמרי' בי' אשלד"ע וכמו שהסברתי הטעם בפנים ועולה שפיר כל הפלפול שכתבתי בישוב דברי רש"י אהדדי וקושי' התוס' ודו"ק בזה

שם בדפי הספר פ"ו ע"ג שורה ט' דלא הוי מעילה. טעות הדפוס וצ"ל דלא הוי מעלה

דף פ' ע"ב אוקנ"ג אק"ח בסופו צריך להוסיף. אח"ז ראיתי בהרב המאירי פ"ק דמס' מגילה בענין מקרא מגילה דא"ד שבת בד"ה ויש מתרצין וז"ל ועוד שהרי מה"ח אף מכשירי מילה הי' דוחין אח השבח אלא שחכמים אסרו בכך עכ"ל

שם אק"י הבאתי דברי הרבה"ז עה"ח פ' שמיני הביא דברי הגהמי"י בשם מוהר"ם דדוקא מידי דבלאו הוא דאיכא איסור למיספי לקטן אבל מידי דבעשה לא עכ"ד. וכתבתי שלא מצאתי מקומו. כעת הראה במכתב ידידי הרה"ג מו"ה חיים דוב נ"י אבד"ק פעטריווא במדינת הגר שההגמי"י הוא (בפכ"ט משבח ה"ח) מובא בב"י או"ח (סי' רס"ט) ובמג"א שם (סק"א). ובפנים הבאתי דברי התה"ד (סי' קכ"ה) שהביא דברי המוהר"ם הנ"ל וברבה"ז שם ציין ג"כ לאו"ח (סי' רס"ט) ומג"א שם

[נו"ן] דף פ"ב ע"ב אוקס"ב אק"ז במ"ש ליישב קו' הט"א חגיגה (דף ג') והצל"ח פסחים (דף ח' ע"ב) דל"ל קרא למעוטי עבדים מראי' הא אין לו קרקע ומי שאין לו קרקע פטור מראי'. דמשכחת לה