אמרי הצבי ד קה

רש"י לעיל מיני' רק הוא כעין דיבור בפ"ע וחוזר רש"י לפרש כוונת המקשה דס"ל דר"ש לא מחייב אטביחה כיון דהמקשה ס"ל דמיירי בגונב חולין והגנב הקדישן מש"ה אין לחייב אטביחה אע"ג שהקדישן לשם נדר המוטל עליו אחריות מ"מ נפיק מרשות מרייהו ולאו דמרי' קטבח. וז"ש המהרש"ל ואח"כ מסיק רש"י ואפילו אם הפרישו כו' וחוזר על דעת המקשן ואפילו אם הקדישו הגנב באחריות כו' וכוונת המהרש"ל כנ"ל. ומעתה ל"ק מה שהקשיתי על המהרש"ל בפנים כמבואר לעיל דהא אדרבא כל דברי המהרש"ל הכי אזלו דבמסקנא לא מחייב אטביחה אלא בגונב קדשים שהקדישו הבעלים אבל אם הגנב הקדיש פטור אטביחה ודו"ק. הגם שקצת הוא דחוק אבל מ"מ לשון המהרש"ל ז"ל נוכל לפרש כן. והנני ממזיק טיבותא לחברים הללו שהעירו בזה

עוד שם בדפי הספר ע"ז ע"א שורה ל"ג דסובר גל"מ כמ"ד אם הקדישן הבעלי"ם ט"ס וצ"ל אם הקדישן הגנ"ב

ועוד שם עמוד השני ד"ה ואחר העיון שורה כ"ז אבל בגונב מולין והבעלי"ם הקדישן ע"ם וצ"ל והגנ"ב הקדישן

[מה] דף ע"ז ע"א אוקכ"ח כתבתי דרש"י שחזר בו ממ"ש בכמ"ד דאוכל פחות מכביצה תקבל טומאה הוציא כן מתוספתא במסכת חולין (דקכ"ח ע"ב) שהביא רש"י ז"ל שם ד"ה החותך. והנה נדפס ספר שדי תמד כללים מערכת טי"ת כלל למ"ד הביא דברי הנ"ל וכתב דמשמעות לשוני משמע שר"ל שהתוספתא הלזו הזקיקתו לרש"י לחזור מסברתו הראשונה ואיזהו הכרח יש מגוף התוספתא שאין אוכל מקבל טומאה בכ"ש ולולא כתב רש"י מפורש וכגון דאיכא כביצה היינו מפרשים התוספתא אף בדליכא כביצה ואם כוונתו לומר שמדברי רש"י הללו מתבאר שחזר בו מדהוצרך לאוקמי' בדאיכא כביצה מלבד שאין זה במשמעות דבריו ועוד תמיהני שלא ראה שכבר קדמו המהרש"א שם ע"ד רש"י הללו שכתב שמדבריו אילו נראה שהסכים כאן לפרש כפיר"ת שאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה עכ"ד הגאון המחבר שד"ת. והנה באמת לא עיינתי אז במהרש"א וכל מה שכתב בזה הגאון על דברי הצדק עמו ואנכי טעיתי ואפריון נמטי לי' להגאון שדקדק בדברי והעמידני על האמת

דף ע"ח ע"ב אוקל"א אק"א במה שהקשיתי ע"ד הש"ג שכ' דהגונב דבר מחבירו שאותו דבר הי' שאול ביד הנגנב ונתפשר הנגנב עם המשאיל בדבר מועט דאינו חייב הגנב לשלם להנגנב השואל רק כפי מה שנתפשר הוא עם המשאיל ע"ש והקשיתי מהא דפ' המפקיד שילם ולא רצה לישבע דקנה השומר להכפל כו' ואמאי לא נימא דלא יצטרך לשלם לו רק הקרן בלבד כמו ששילם השומר להבעלים. השיב ע"ז ידידי הרב החריף מו"ה קלונימוס קלמן מק"ק וואלי דבאמת לפי מה דאמרינן בסוגיין דגנב מצי פטר נפשי' בכבש ולדברי הש"ג הנ"ל אם יהי' נתפשר השומר עם המפקיד בפחות משווי' יהי' באמת הדין דאין הגנב צריך לשלם להשומר רק כפי שנתפשר השומר עם הבעלים וכן הכפל הוא גם כן רק כערך הזה שמשלם בעד הקרן עכ"ד. הנה מלבד דלע"ד אין הדין כן דהא בשילם ממצה הוי איבעי' דלא איפשטא בב"מ (דף ל"ד ע"ב) אם קנה השומר הכפל וכ"פ הרמב"ם (בפ"ת מהלכות שאלה ה"ה) ורש"י ז"ל פי' שילם מחצה מתחילתו אומר הריני משלם מחצה ולא יותר עכ"ל. והנה י"ל אם הפירוש שאמר שישלם מחצה ועל המחצה השנית ישבע. או שאינו רוצה לשלם רק מחצה בעד כל הפקדון ולא יותר. ולכאורה נראה הכוונה שרצונו לשלם רק מחצה בעד כל הפקדון והמפקיד לא התרצה בזה וא"כ לכאורה פשיטא דלא קני הכפל ומאי קמבעי' להש"ס בזה וע"כ צ"ל דהפי' הוא לענין אם נתרצה המפקיד בזה ואפ"ה הואיל דלא שילם לו כל דמי שווי' ורק שהוכרח להתפשר עמו בחצי' וכדומה לא הקנה לו כלל הקרן והכפל משום דזה לא הוי כשילם לגמרי דאם מרצונו הטוב וויתר נגדו שישלם לו רק מחצה פשיטא דהוי כמו שילם כולו דמתנה הוא דיהיב המפקיד להשומר ולא מיקרי זה שילם מחצה י"ל בזה וא"כ כשהוכרח המפקיד להתפשר עמו שלא יצטרך לדון עמו בפני ב"ד י"ל דלא קני כלל הקרן והכפל. ועיין נתה"מ (סי' רצ"ה סק"ה) ובחידושי רעק"א ב"מ (דף ל"ד) הובא בפ"ת שם, ואפילו אם יש סברא לומר דקני הקרן הוא רק מהשתא. ואולם י"ל דגם הקרן לא קני הואיל דהוי דבר שאינו ברשותו אבל הכפל פשיטא דלא קני דדוקא כי קני להקרן משעת קבלת השמירה או סמוך לגניבה כדאיתא בר"פ המפקיד אז הוא דהוי הכפל של השומר וי"ל בזה. ועיקר סברא זו כבר כתבתי בפנים הספר דכשנתפשר השומר עם הנפקד לא מקני לי' כפילא ויישבתי בזה קושייתי על הש"ג הנ"ל כמבואר בפנים

ובעיקר הדבר המעיין היטב יראה כי קושייתי עדיין במקומה עומדת דעיקר קושייתי הי' לפ"ד הש"ג דאין השואל יכול להרויח בממון של המשאיל כיון דנתפשר עמו בפחות משווי' גם הגנב א"צ לשלם לו רק כפי מה שנתפשר השואל עם המשאיל א"כ האיך ירויח השומר הכפל בממון של המפקיד והוא כדרך כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ואין שום מקום לדחייתו להקושי' הנ"ל. וע"כ תירצתי דדוקא אם משלם לו הכל הוא דמקני לי' כפילא וכדקאמר הש"ס שם דהו"ל כאילו הקנה הפרה להשומר בשעת גניבה אבל היכא דנתפשר עמו וכההיא דהש"ג כיון שלא שילם לו הכל לא הקנה לו למפרע וכמבואר בפנים ודו"ק

ומה שהקשה עוד דהואיל דהגנב מצי פטר נפשי' בכבש כיון דבעלים מצי פטרי נפשייהו בכבש א"כ אין להבעלים בו זכות רק בדמי כבש וא"כ הוי כמו טבחו חצי' דעל השאר שהוא של הקדש הוא פטור מדו"ה ומכח זה נדחק לומר דמיירי ר"ש דמחייב בגונב הקדש בכפל ודו"ה דאמרו הבעלים הרי עלי שור דאז לא מצי פטר נפשי' בכבש עכ"ד. והנה עיקר קושייתו סובבת דיפטר לגמרי גם מדמי כבש דהוי כטבח חצי'. ולכאורה י"ל דז"א דהא בגנב בהמה של שני שותפין והודה לא' מהן אמרינן דחמשה בקר ואפילו ממשה חצאי בקר בב"ק (דף ע"א ע"ב) וכ"פ הרמב"ם (בפ"ג מהל' גניבה) והכא הרי אנו אומרים דמשלם רק דמי כבש דהוא כמו ה' חצאי בקר

אחז"ר שבתי וראיתי כי הכא לא נוכל לבא עלה מטעם חמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר דהא בב"ק (דף ע"ח ע"ב) בהא דקאמר הש"ס דשותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו וטבח אחד מהן שלא לדעת חבירו דפטור מדו"ה משום דוטבחו כולו בעינן פירש"י ז"ל ואע"ג דאמרן לעיל ממשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר הני מילי היכא שגנב בהמת השותפין וטבחו ואחר כך הודה לאחר מהם על חלקו דבשעת טביחה הואי כולי' בחיובא כו' עכ"ל וכן חזינן במתני' (דף ע"ד ע"ב) גנב משל אביו ומת אביו ואח"כ טבח ומכר דמשלם כפל ואינו משלם דו"ה ופירש"י משום דלא הוי טביחה כולה באיסורא ע"ש וכ"ה בש"ם לעיל בב"ק סוף (דף ע"א ע"ב) עייש"ה א"כ מבואר החילוק בין אם בשעת טביחה הי' החיוב לשלם חמשה בקר שלימים ואח"כ פקע חצי החיוב הוא דאמרינן ואפילו ממשה חצאי בקר אבל אם בשעת הטביחה לא הי' יכול להיות החיוב רק על החצי פטור לגמרי מדו"ה משום דבעי וטבחו כולו כו' ומש"ה פטור בשותף ובמת אביו ואמר כך טבח מחמשה חצאי בקר. א"כ הה"נ הכא יפה העיר הרה"ח הנ"ל דהיל"ל דכיון דמצי פטר נפשי' בכבש הוי כמו חצי' של הבעלים ומצי' דהקדש ויפטר לגמרי מדו"ה כיון דבשעת הטביחה הוי רק חצי' דידי' ועל חצי דהקדש ליכא לחיובי' דו"ה וע"כ הנכון לענ"ד כמו שרצה הרה"ח הנ"ל לומר דבאמת יהי' כן דפטור לגמרי מדו"ה משום דלא הוי וטבחו כולו. ובש"ס לא נזכר באמת לענין טביחה רק סתם אי מצי פטר נפשי' בכבש ולכאורה נוכל לפרש דקאי רק על הקרן ולענין אם יתחייב עכ"פ בכפל יהי' תליא במ"ש לעיל בפנים הספר (על דף ע"ב ע"א) [אופ"ח] אם שייך כפל על חצי חפץ עיי"ש. והא דר"ש מחייב בדו"ה בקדשים שחייב באחריותם היינו דוקא באמר הרי עלי שור דלא מצי פטר נפשי' בכבש וכדברי הרב הנ"ל. הגם שיש סברות לחלק דאע"ג דמצי פטר נפשי' בכבש מ"מ כיון דשור זה הוא באחריותו אע"ג שלא יצטרך להביא רק כבש אם יאבד השור מ"מ מיחשב כל השור שלו ומיקרי וטבחו כולו אבל יש לפקפק ונכון יותר לומר כנ"ל דלא מיקרי וטבחו כולו. שוב ראיתי בשמ"ק שהבאתיו בפנים