אמרי הצבי ד י

אמרי הצבי

ב"ק פרק ראשון

קונטרס פלפול חברים

עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ

[א] דף ג' ע"ב אות זיין אק"ב בספר אמרי הצבי. כתבתי לבאר קצת במ"ש הרמב"ם ז"ל דלא שייך לומר דבהלמ"מ יהי' פלוגתא וכתבתי בסוף ד"ה מיהא מהא דקאמר כו' אם לא שנאמר דשניהם מודים דעל זה לא הי' כלל ההלמ"מ אם לשלם מגופו או מן העלי' רק דהלכה הי' דנזק דצרורות דמשלם ח"נ וי"ל בכ"ז. וע"ז העיר הרה"ח ובקי מו"ה אברהם הלוי נ"י מק"ק רוסשיטץ דהא אכתי איכא פלוגתא דתנאי סומכוס ורבנן לקמן בר"פ כיצד (דף י"ז ע"ב) דסומכוס סובר דצרורות משלם נ"ש וחכ"א ח"נ וקאמר הש"ס שם וח"נ צרורות הלכתא גמירי לה ופירש"י סומכוס לית לי' הלכתא דח"נ צרורות אלא נ"ש ס"ל עכ"ד ויפה השיב בזה והגיע לידי ספר שו"ת חוות יאיר עיינתי שם בסי' קצ"ב קונטרס גדול בענין זה כתב שם אות כ"ז וז"ל ח"נ צרורות בגמ' פ"ג [צ"ל פ"ב] דב"ק הלכתא גמירי לה והרמב"ם הל' נזקי' רפ"ב הלכה מפי הקבלה ולשון ש"ע חו"מ סי' ש"צ הל"מ עכ"ל החו"י ז"ל. ובעיקר כלל זה כבר הארכתי ג"כ במ"ש בר"פ איזהו נשך בענין זה

[ב] שם באו"ז אק"ג בהא דהבאתי הא דמס' פסחים (דף פ' ע"ב) דקמבעי' לרמב"ח כהן המרצה בקרבנותיהן אי הותרה טומאת התהום כתבתי מיהו י"ל דהא דקא בעי למילף מקראי היינו אף דהי' ידוע מהלמ"מ אפ"ה בעי למילף מקראי ג"כ וכמדומה כי מצינו כ"פ כן דומיא דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. השיבני ע"ז הרה"ח ובקי מו"ה אברהם העניך מק"ק פיעטרקוב דלא כן מפורש ברמב"ם בהקדמה לסדר זרעים והובא ג"כ במגילת אסתר שורש א' אות א' שכתב ז"ל ועל כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברא עליו לבדו נאמר הלמ"מ עכ"ד. הנני מודה בזה כי אגב שיטפאי כתבתי כן ואולי אז בשעת כתיבתי הי' כוונתי על הא דקאמר שם הש"ס במס' פסחים (דף פ"א ע"ב) דמסיק הש"ס אלא טומאת התהום הילכתא גמירי לה וקרא אסמכתא בעלמא והי' הכוונה דהש"ס רצה להוציא מקרא האסמכתא וכבר האריכו בזה הגאונים בעלי הכללים בספר יד מלאכי ח"א בכללי הה"א סי' רכ"ז ובספר עין זוכר להגאון חיד"א ז"ל מערכת ה"ה סי' כ"ב האריכו בזה. אולם לשוני בהספר אינו מורה כן והוא טעות אבל נוכל לומר קצת כמו שכתבתי עתה בזה לתקן דהי' רצונם לידע מקראי האסמכתא

ועיין מס' זבחים (דף ה' ע"ב) בתוד"ה הגה"ה ניתק אין כו' בסה"ד וז"ל דאין לחוש אי קאי קרא אהילכתא דכה"ג אשכחן בפרק הלוקח עובר פרתו (דף ט"ז) דאיצטריך קרא ואיצטריך הילכתא וכו' עכ"ל ולכאורה הוא דלא כהרמב"ם ז"ל. אלא שמבואר מדבריהם ז"ל דהיכא דאיכא קרא וגם הילכתא צרכינן למיעבד צריכותא וכמו בשני פסוקים דבעי צריכותא. ועיין נ"כ מס' מנחות (דף ד' ע"א) בתוד"ה אשם באה"ד וז"ל ואין לחוש אי קאי קרא אהילכתא דכה"ג אשכחנו בפרק הלוקח עובר פרתו כו' עיי"ש ודו"ק

[ג] דף ד' ע"א באו"י במ"ש לפרש קצת הא דקאמר הש"ס לא הרי הקרן שאין הנאה להזיקו כהרי השן שיש הנאה להזיקו עפי"ד הראב"ד ז"ל דיורש שמחל לעצמו אינו חייב לשלם מדד"ג כיון שאין כוונתו להזיק אלא להנאת עצמו נתכוין וכתבתי דהא דחייבה תורה בשן לשלם כל מה שהזיקה אף יותר ממה שנהנית משום דעושית ההיזק בשל אחרים כו'. והשיב ע"ז ידידי האברך החריף ובקי מו"ה אברהם הלוי נ"י מק"ק רוסשיטץ ממ"ש הראב"ד ז"ל (בפ"ז מהל' חובל ומזיק) על מ"ש הרמב"ם (בה"ד) הכהנים שפגלו את הזבח במזיד חייבין כו' וכן העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת במזיד חייב וכו' וכתב עלה הראב"ד ז"ל שיכוש הוא שאפילו עשה מעשה בגופן למ"ד היזק שא"נ ל"ש היזק פטור מדיני אדם אפילו במזיד וקיי"ל כוותי' וטעמא דמילתא משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתו הוא מתכוין מש"ה לא קנסי בו מזיד עכ"ל ובה"ה ז"ל. הרי שכתב הראב"ד לסברתו נמי התם בעושה מלאכה בפרת חטאת דעושה מעשה ההיזק בשל אחרים ואפ"ה כתב הראב"ד לסברתו משום דלא נתכוין להזיק פטור עכ"ד. והנה בפשיטות ל"ק ע"ד הראב"ד הללו משן דהראב"ד לא כתב לסברתו רק בהיזק שא"נ למ"ד ל"ש היזק ורק חיובא מדרבנן בזה כתב הראב"ד ז"ל דהיכא דלא נתכוין להזיק לא חייבוהו חכז"ל אבל למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק לא כתב הראב"ד ז"ל לסברתו כלל וכן מבואר להדי' בהראב"ד ובכ"מ שם. וא"כ בשן דהוי היזק ניכר וחיובא הוי מה"ת בפשיטות א"ש דחייב לשלם אע"ג דיש הנאה להזיקו ולא נתכוין להזיק וממילא לא קשה על הראב"ד במוחל לעצמו שכתב דפטור הואיל דלא נתכוין להזיק דגם התם איכא טעמים לפטור היכא דעושה להנאת עצמו או משום דהוי השא"נ וכדמשמע מבעה"ת (שער נ"א ח"ו אות ח') או אם דד"ג הוי רק חיוב דרבנן להסוברים דהוי רק חיוב מדרבנן (עיין בש"כ חו"מ סי' שפ"ו). ומש"ה בעושה להנאת עצמו לא חייבוהו חכז"ל וכסברא הנ"ל משא"כ בשן דהוי היזק ניכר והחיוב מה"ת אין חילוק בין אם עושה להנאת עצמו או לא. וסברתי שכתבתי לחלק בין אם עושה מעשה ההיזק בשל חבירו או לא הוא אם נימא דמוחל שט"ח הוי היזק ניכר וכמ"ש הרמב"ן בדד"ג וז"ל אלמא המפסיד ממון מחבירו כגון מוחל חוב ושורף וכל דדמי להו היזק ניכר דהא לא מהדר לי' ולא מידי כו' עכ"ל. או למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק ונימא דהראב"ד ס"ל דגרמי חייב מדאורייתא ואפ"ה סובר הראב"ד דאם אין כוונתו להזיק ג"כ פטור א"כ יקשה משן וע"ז צריכין לומר החילוק שכתבתי דבמוחל שט"ח עושה מעשה ההיזק בשלו אבל בשן עושה בשל חבירו והא דכתב הראב"ד ז"ל (בפ"ז מהל' חובל ומזיק ה"ד) בעושה מלאכה בפרת חטאת דשם הוי ההיזק בשל חבירו ואפ"ה כתב הראב"ד כיון