אמרי הצבי ב צט

בפירי ג"כ וא"כ קשה מאי פריך הש"ס ולר"נ דאמר פירי לא עבדי חליפין מא"ל נימא דאתא למעט תבואה וכלים בחליפין שוה בשוה וכמו שהקשה בספר עצמות יוסף. ולכן נוכל לומר דמכח קושיא זו יצא לו לרבינו ז"ל לפסוק כהירושלמי הנ"ל והוא דהרמב"ם מפרש דגם סוגית הש"ס דילן בקידושין סובר ג"כ כהירושלמי דבעבד הנמכר לעכו"ם אינו נגאל מן העכו"ם רק בכסף דוקא דגלי קרא והא דקאמר הש"ס כאן בקידושין דסובר רבה דמכסף מקנתו ולא בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין ע"כ לא מיירי רק בחליפין שהם רק לעשות הקנין ולקיימו והמעות יהיה עליו חוב לשלמו לאח"כ להעכו"ם וגלי קרא דלא קנה העבד את עצמו בזה מרשות העכו"ם. דלא נוכל לפרש ולא בתורת תבואה וכלים שיתן לו לעכו"ם תבואה וכלים וממון לא יתן לו כלל זה ודאי א"א לומר כן דהא דרשינן בירושלמי ששנה הכתוב לעכב בכסף דוקא ואפילו שוה כסף בתורת כסף לא מהני מכ"ש בחליפין פשיטא דלא מהני ורק הא דממעטינן חליפין הוא דוקא היכא שיהיה ג"כ כסף ממש לפדיון ויהיה נשאר חוב ואח"כ ישלם דבכה"ג אם נותן לו כסף מעט והשאר יהיה חובה עליו דבודאי מהני דנהי דהקפידה התורה דבעינן דוקא שיתן לו כסף ממש מ"מ לא הקפידה שיתן לו תיכף כל הכסף וא"כ אם נשאר חייב לו ג"כ יצא לחירות בהכסף שנתן לו או אולי היה נוכל לומר דכל שנותן לו מעט כסף אף שהשאר יתן לו שוה כסף ג"כ היה מהני והתורה הקפידה עיקר שיהיה עכ"פ מעט כסף ממש שיוכל העבד לזכות בעצמו וי"ל בזה. וא"כ הא דממעטינן חליפין היינו דאפילו שיתן לו אח"כ כסף ג"כ ורק שרוצה לקנות א"ע בחליפין לקיים הקנין והמעות ישלם לו אח"כ לא מהני אבל שנימא דאתא למעט חליפין באופן שלא יהיה שום כסף אח"כ א"א לומר כן דבכה"ג ממעטינן לה הואיל דשנה הכתוב לעכב בכסף ממש וע"כ דחליפין דקאמר היינו באופן שיהיה ג"כ כסף תשלומין ורק שהקנין יהיה בחליפין. ולפי"ז מיושב שפיר הסוגיא דקאמר ולר"נ דאמר פירי לא עבדי חליפין מא"ל דהא שוה בשוה לא צרכינן למעט הואיל דליכא כסף כלל וע"כ הוה המיעוט על חליפין היכא שיהיה כסף ג"כ וא"כ לא הוה תו שוה בשוה וא"כ קשה לר"נ דסובר פירי לא עבדי חליפין ומשני רבא לעולם דלית בהו ש"פ וסד"א תבואה וכלים דמקרבא הנאתייהו וה"פ דהואיל דמקרבא הנאתייהו ליהני והיינו היכא דיתן לו אח"כ כסף ורק שזה שנותן לו עכשיו יעשה הקנין דבכה"ג הוה ס"ד דמהני לעשות הקנין אע"ג דלית ביה ש"פ הואיל דמקרבא הנאתייהו אבל לעולם פשיטא דידעינן דבעינן שיהיה ג"כ כסף ורק שיתן לו לבסוף והוה אמינא דאע"ג דלית ביה ש"פ ג"כ מהני וקמ"ל דלא מהני אבל אי אית ביה ש"פ מהני שיצא לחירות ובתנאי שיהיה ג"כ אח"כ כסף דזה גומר אח"כ דהתורה הקפידה על כסף דוקא בעבד עברי הנמכר לעכו"ם כנלע"ד לומר בשיטת רבינו הרמב"ם ז"ל ומיושב שפיר קושית העצמות יוסף הנ"ל

(ד) ולפי האמור מובן היטב הא דהביאו התוס' ראיה דחליפין מהני בעכו"ם מדחזינן דקאמר הש"ס לפרש הברייתא מכסף מקנתו למעט תבואה וכלים בתורת חליפין ש"מ דבשאר דברים שייך קנין חליפין בעכו"ם דדוקא בעבד עברי הנמכר לעכו"ם מיעטה קרא אלא דאכתי יש לומר דדילמא מצד הסברא חיצונה היינו אומרים דחליפין מהני בעכו"ם ורק הואיל דגלי קרא בעבד עברי הנמכר לעכו"ם דלא מהני קנין חליפין תו ילפינן מינה גם לשאר דברים דלא מהני קנין חליפין בעכו"ם וכסברת הש"ך (בסי' קכ"ג) שכ' לדחות ראית התוס' יעו"ש. אלא דלפי האמור דהא דממעטינן מקרא דכסף מקנתו למעט חליפין הוא דוקא ע"כ היכא דהחליפין הוא רק לעשות הקנין אבל דמי שיווי החפץ ישלם אח"כ בכסף ומיעטה התורה דל"מ בעבד עברי הנמכר לעכו"ם אבל היכא דהוי שוה בשוה לא מיצטרך למעט מקרא דמכסף מקנתו דכבר ממעטינן לה מקרא דכסף הכסף וכדדרשינן בירושלמי (פ"ק דקידושין) הנ"ל וא"כ י"ל דנהי דגלי קרא בעבד עברי הנמכר לעכו"ם דל"מ ביה קנין חליפין וילפינן מיניה לכל שאר דברים מ"מ באיזה חליפין איירי בהאי קרא הלא הוא רק בקנין חליפין אשר הוא רק לחזק ולקיים הקנין והדמים דמים מעליא ישלם לו ובחליפין כה"ג שפיר ילפינן מע"ע הנמכר לעכו"ם לכל שאר דברים דל"מ קנין חליפין בעכו"ם אבל הוא רק בכה"ג דאין החליפין ממש חפץ זה בעד חפץ זה ורק שמחויב זה לשלם לו אח"כ הדמים דמי החפץ ורק שהסודר יעשה הקנין זה ל"מ בעכו"ם אבל אם הוא חליפין שוה בשוה דזה לא ממעטינן מקרא דמכסף מקנתו דהא זה פשיטא הואיל דהקפידה התורה דוקא בכסף ומזה לא שייך לומר דניליף לכל שאר דברים דבעינן כסף דוקא דדוקא הכא התורה מיעטה לכל הקנינים חוץ כסף ורק הא דילפינן מקרא דמכסף מקנתו למעט חליפין ע"כ היינו דוקא היכא דהוא רק קנין סודר להקנות ולעשות הקנין והדמים ישלם לו בכסף בכה"ג שפיר שייך לומר דילפינן לכל שאר דברים דל"מ קנין חליפין בעכו"ם וכמש"ל אבל חליפין שוה בשוה דהיינו היכא דליכא כלל חיוב נתינת הדמים רק שמחליף סודר בחפץ אחר אפילו אם החפץ שוה אלף דינר דכל שאין עליו חיוב ליתן דמים תו מיקרי שוה בשוה וכמש"ל בכה"ג אוקמינן אסברא חיצונה דמהני קנין חליפין שוה בשוה בעכו"ם ולקמן יבואר עוד דכן מבואר קצת בקרא דחליפין הכתוב במגילת רות

וז"ש התוס' בריש קידושין דילפינן דחליפין מהני בעכו"ם מדחזינן דגלי קרא דמכסף מקנתו והיינו דהתם בע"ע הנמכר לעכו"ם דע"כ דממעטינן חליפין ע"כ הוה הכוונה חליפין שהם לקיים המקח אבל צריך לשלם לו הדמים דהא בע"ע הנגאל מעכו"ם הקפידה התורה כסף דוקא וע"כ דממעטינן חליפין היינו בחליפין קנין סודר והכסף יתן לו אח"כ ומצד הסברא חיצונה היינו אומרים דמהני קנין חליפין בעכו"ם ורק דגלי קרא ואמרינן תו דילפינן מיניה לכל שאר דברים דלא מהני קנין חליפין בעכו"ם וכקושית הש"ך נקטינן באמת כן לפרש כן בכוונת התוס' וכ"ז בחליפין דקנין סודר שהוא רק לעשות הקנין אבל בחליפין שוה בשוה דלא ממעטינן מהאי קרא דע"ע הנמכר לעכו"ם וכמו שביארתי לעיל וא"כ שפיר שמעינן דקנין חליפין מהני בעכו"ם והיינו דוקא חליפין דשוה בשוה וכמו שכתבתי

וראיה לזה נוכל לומר דהא בקרא כתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל והוקשו דהא כתיב בקנין חליפין וזאת לפנים בישראל משמע דדוקא בישראל הוה הדין דחליפין מהני והבאתיו לעיל והאו"ת כתב דהכונה הוא דרק ישראל נהגו כן ומש"ה כתיב וזאת לפנים בישראל ולא כתיב סתם וזאת בישראל יעו"ש באו"ת (סי' קכ"ג) ועיין בספר אגרת שמואל על מגילת רות מ"ש בשם המוהר"ש הלוי לפרש הפסוק וזאת לפנים והוא כפי' האו"ת הנ"ל ועיין בספר רביד הזהב בפ' פנחס על פסוק לחקת משפט מ"ש בשם בה"ג והרי"ו ולעד"נ הכונה בזה דהנה במס' ב"מ (דף מ"ז ע"א) כתנאי וזאת לפנים בישראל כו' גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל תמורה זו חליפין וכן הוא אומר לא יחליפנו לקיים כל דבר שלף איש נעלו מי נתן למי כו' ובתוס' ד"ה גאולה כתבו ומפרש ר"ת דגאולה זו מכירה ולר' יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה דמהני לכ"ע אפילו בפירי לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אפילו במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי עכ"ל הרי שהר"ת מפרש דקרא דוזאת לפנים מיירי בג' עניני קנינים דהיינו מכירה וקנין חליפין יש שני עניני חליפין בקנין סודר ודמי החפץ ישלם לו ויש עוד ענין חליפין שוה בשוה שלא יתן לו כלל כסף רק שמחליף חפץ זה בחפץ אחר וקנין סודר שמקנה לו החפץ רק שישלם לו דמי החפץ זה נקרא לקיים הקנין וזה הוא כוונת הקרא לקיים כל דבר וכן ראיתי בשטמ"ק (ב"מ מ"ו) בשמעתא דכל הנשום שם בד"ה כיצד באה"ד וז"ל ור"ת מפרש שיש ג' עניני קנין ונפקי מקרא דעל הגאולה דדרשינן לקמן גאולה זו מכירה תמורה זו חליפין לקיים כל דבר שלף איש נעלו מי נתן למי וכו' ומטעם זה אור"ת דלר"נ א"ש לישנא דכל הנישום אע"ג דחמור ושור חשיבי פירי וכן המחליף פרה בחמור דהשואל דחליפין שוה בשוה מיירי וכולהו פירכי דשמעתין למאי דס"ד מעיקרא כו' יעוש"ה וא"כ לפי"ד הר"ת הנ"ל יתפרש הכתוב כן וזאת לפנים בישראל היינו שזה הדין בישראל הכוונה זה הדין שיתבאר כי על הגאולה זו מכירה ולר"י כדאית ליה ולר"ל כדאית ליה על התמורה זו חליפין והיינו חליפין שוה בשוה שמחליף ממש חפץ זה בחפץ אחר ולא יהיה כלל נתינת מעות והדר קאמר לקיים כל דבר והיינו היכא שהחליפין הוא רק לקנין ולקיים הדבר היינו במכירה במעות ורק שאינו נותן תיכף המעות ומקנה לו עתה בקנין סודר וזה הוא רק לקיים הדבר וזה בעינן דוקא בכלי שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזה הדין הוא רק בישראל וקאי וזאת לפנים