אמרי הצבי ב צח

העובר לבד משום דלא שייכא ביה קנין משיכה וכתב שם וז"ל ה"נ כשמקנה לו העובר הואיל ועובר לאו בר משיכה הוא ואין לו מה למשוך מעות קונות ואע"ג דאפשר לקנותו בחליפין דמטלטלי מקני בחליפין שכירות מרחץ נמי נקנית בחליפין ואעפ"כ מעות קונות כו' עכ"ל וגם בתשובות הא"ז הגדול שם (סי' ו') כתוב ג"כ לשון זה ממש יעוש"ה הרי מבואר שבאמת דן שם בא"ז הגדול שבמכירת העובר אפשר להקנותו בחליפין להעכו"ם והרי מבואר בהדיא דמהני קנין חליפין בעכו"ם וכדברי התה"ד בתשובה הנ"ל. אולם באמת י"ל מדוע לא תיקנו באמת להקנות את העובר לעכו"ם בקנין חליפין וכקושית הש"כ והרי חזינן שבא"ז הגדול דן מכח קנין חליפין לעכו"ם דמהני ואפ"ה חפשו צדדים להתיר ע"י קנין כסף ולא כתבו העצה להקנות העובר ע"י קנין חליפין כאשר באמת התה"ד כתב לעצה זו

(ב) ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בזה ויהיה מיושב כל הקושיא שהקשה הש"ך וגם יהיה מיושב מה שלא כתב בא"ז הגדול להתיר ע"י קנין חליפין ויהיה מיושב ג"כ קושית המהרשד"ם בתשובה בחלק חו"מ (סי' נ"ט) וכן ראיתי בספר פ"י על מסכת קידושין (דף ג') שכוון ג"כ לקושיא זו דהא בקרא כתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה כו' שלף איש נעלו אשר עיקר דין חליפין למידין מקרא זה והרי כתוב בה בפירוש וזאת לפנים בישראל אשר מבואר דקנין זה מהני דוקא בישראל והמוהרשד"ם הוסיף בהקושיא וז"ל לפי שהעכו"ם מקנה וישראל קונה וקי"ל בכליו של קונה ועכו"ם לא סמכה דעתיה להקנות בחליפין כי היכי דאמרינן גבי אשה שאינה מקנה עצמה בחליפין וכ"ש שנלע"ד סברת הר"ת דעת יחיד כו' יעוש"ה והוא דנלע"ד בזה דהנה דעת הר"ת דאף דקי"ל דפירי לא עבדי חליפין מ"מ שוה בשוה מהני ועי' ברמב"ם (בפ"ה מה' מכירה ה"ד) שכתב הה"מ ששיטת הרמב"ם ג"כ כהר"ת דשוה בשוה עבדי פירי חליפין ועיין בב"מ (דף מ"ו ע"ב) כל הסוגיא ובתוס' שם ואע"ג דבקרא כתיב נעל דבעינן דוקא כלי וצ"ל דקרא מיירי באם לא הוי שוה בשוה אז בעינן כלי דוקא

ולכאורה י"ל מה נשתנה קנין חליפין בשוה בשוה דמהני גם בפירי ואם לא הוי שוה בשוה לא מהני בפירי ובעינן דוקא כלי דומיא דנעל. ונוכל לומר בזה דהנה בהא דאיפלגו אי מעות קונה או משיכה כבר העיר המקנה במס' קידושין (בדף כ"ב) בד"ה בגמ' אמר שמואל ועוד שם (בדף כ"ז) בד"ה בגמ' מנ"ל דאף לר"י דס"ל מעות קונות מ"מ במאי דזכה המוכר בהכסף וע"כ דהוא מדין משיכה וא"כ ש"מ דבמקום דלא שייך קנין כסף משיכה קונה ועיקר פלוגתיהו דר"י ור"ל היינו כיון דודאי דבמכירה כשזה מושך החפץ חייב בדמים או להיפוך במשיכה להמעות נתחייב ליתן החפץ דאדעתא דהכי נתן המוכר החפץ או הלוקח המעות ובחיוב הזה פליגי אם הוא בא ע"י משיכת הפירות או ע"י משיכת המעות וכן בכל הני דחשיב בר"פ הזהב דחד חשיב פירי וחד חשיב טיבעא היינו באיזה דבר שיהא המשיכה משא"כ במציאה ובמתנה ובנכסי הגר שאין שום חיוב כנגדו בודאי מועיל המשיכה כו' יעוש"ה והנה לפי"ז בחליפין בפירות שוה ששוה דיוכל לחול שם משיכה על כל אחד מהפירות של כל אחד מהם ומש"ה מהני שפיר חליפי פירות שוה בשוה ומהני מכח קנין משיכה ג"כ ואית ביה כח קנין מעות ג"כ ומש"ה מהני שוה בשוה

ומעתה לפי האמור נלע"ד דיש בקנין חליפין שני אופנים אחד הוא היכא דהוא שוה בשוה ובודאי דאפילו אם נותן לו חפץ השוה דינר בעד חפץ ששוה אלף דינרין כל שלא יתן לו עוד מעות רק שמחליף עמו החפץ בעד החפץ זה מיקרי שוה בשוה ויש עוד קנין חליפין אשר ראובן קנה חפץ משמעון בעד אלף דינרין ונותן ראובן לשמעון סודר שיקנה בו החפץ והמעות דמי תשלומי החפץ יהיה עליו חוב וישלם לו אח"כ ורק שלא עשה משיכה ועדיין לא קנה ראובן להחפץ ונתן לו הסודר שיקנה בזה החפץ בקנין חליפין וזה הוא עיקר קנין חליפין כי הסודר אינו בתורת תשלומין רק שיעשה הקנין ויקיים הקנין

והנה י"ל דאף שכתב הר"ת דמועיל קנין חליפין בעכו"ם י"ל דדוקא קנין חליפין שוה בשוה דהיינו שלא יתחייב ליתן לו כלל דמי החפץ רק שהעכו"ם נותן הסודר להישראל המקנה בעד החפץ דזה מיקרי ג"כ שוה בשוה וכמש"ל בכה"ג שפיר מהני גם בעכו"ם שהרי יש בו קנין כסף וקנין משיכה ג"כ ומהני שפיר וכמו חליפין שוה בשוה דמהני גם בפירות אע"ג דפירי לא עבדי חליפין מ"מ בכה"ג מהני וה"ה בעכו"ם ג"כ מהני חליפי שוה בשוה אבל אם הקנין חליפין הוא רק לקיים הקנין והתשלומי החפץ יהיה חוב על העכו"ם ורק שבקנין סודר שנותן העכו"ם לישראל יקנה העכו"ם החפץ של הישראל בכה"ג הוא עיקר קנין חליפין וזה לא מהני בעכו"ם וכמו שיתבאר לקמן בעזה"י

(ג) ומעתה יבואר היטב דברי התוס' בריש מס' קידושין ומ"ש בשם הר"ת ובהקדם יבואר סוגי' הש"ס שם (בדף ח' ע"א) וגם יתורץ בעזה"י קושית הלח"מ על הרמב"ם (בפ"ב מהל' עבדים ה"ח) ויבואר דברי הרמב"ם ז"ל שם. דהנה שם (דף ח') דפליגי רבה ור"י אי שיראי צריכי שומא כו' אר"י מנא אמינא לה דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים האי תבואה וכלים ה"ד אילימא דלא מקני בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף ואי דלית בהו ש"פ מאי אריא תבואה וכלים אפילו כסף נמי אלא לאו דאית בהו ש"פ וכיון דלא קייצו לא ואידך ה"ק בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מא"ל אלא לעולם דלית בהו ש"פ ודקאמרת מאי איריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי לא מיבעיא קאמר ל"מ כסף דאי אית ביה ש"פ אין אי לא לא אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשי' קמ"ל. ולכאורה י"ל לפי שיטת הר"ת בב"מ הנ"ל דחליפין שוה בשוה לכ"ע גם פירי עבדי חליפין א"כ גם לר"נ נוכל לאוקמיה להאי ברייתא דת"כ דקתני בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים דהיינו בתורת חליפין שוה בשוה דבכל דוכתי מהני וגבי עבד הנמכר לעכו"ם לא מהני ואח"כ מצאתי בספר פ"י שם שהקשה קושיא זו בשם ספר עצמות יוסף ואין הספר ע"י בידי לעיין מה שתי' בזה. והפ"י כתב לתרץ שם לפי דרכו שהעלה שיטה חדשה בדברי הר"ת הנ"ל יעוש"ה

ועיין ברמב"ם (בפ"ב מהלכות עבדים ה"ח) וז"ל וכן הנמכר לעכו"ם מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל כו' וגורע הדמים ומשיב השאר כסף ולא תבואה ולא כלים שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא נגאל מיד העכו"ם ואינו נגאל בש"כ עכ"ל ובכ"מ כתב ובירושלמי (פ"ק דקידושין) והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים בכל אתר את עביד שוה כסף ככסף והכא לית את עביד ש"כ ככסף א"ר אבא מהי שניא היא ששנה עליו הכתוב כסף ככסף עכ"ל והלח"מ שם תמה בזה דהא בש"ס דילן מסיק רבא אליבא דר"נ בדלית בהו ש"פ ואשמעינן דאפילו תבואה וכלים דמקרבא הנאתייהו ג"כ לא מהני בפחות מש"פ ומשמע דאליבא דכולהו פשיטא להו דנפדה בש"כ אפי' בעבד עברי הנמכר לעכו"ם דבהא כתיב קרא דמכסף מקנתו בעבד עברי הנמכר לעכו"ם וא"כ איך כתב רבינו ז"ל דבנמכר לעכו"ם אינו נפדה בש"כ רק בכסף דוקא והניח בצ"ע ועיין בהגמי"י שם (אות ב') הביא דברי הש"ס בקידושין מסקנת רבא ונראה שכוונתו ג"כ להקשות על רבינו ז"ל כקושית הלח"מ

וראיתי בתו"כ עם פי' מוהר"ש משאנץ ז"ל נדפסו שמה הגהות מהרב מורי"ד ז"ל ראיתי שם (בפ' בהר פ"ח משנה ד') הביא דברי ספר דרך תמים שכתב ע"ד הרמב"ם הנ"ל ליישבו והוא דהאי אוקימתא דהש"ס בקידושין (דף ח') דאוקים תבואה וכלים בפחות מש"פ לא שייכא הכא כלל גבי גואל עצמו מיד עכו"ם דגזה"כ הוא דאינו קונה עצמו מידו אלא בכסף דוקא ולא בתבואה וכלים דהיינו ש"כ ואעפ"י שהם שוה פרוטה כו' יעי"ש בביאור הדברים וחידוש בעיני שלא הביא דברי התוס' בריש קידושין דדייקו מסוגיא זו דקידושין (דף ח') דחליפין שייכא בעכו"ם מדגלי קרא מכסף מקנתו ודרשינן למעט תבואה וכלים בתורת חליפין משמע דבשאר דברים מלבד עבד עברי שייכי חליפין בעכו"ם ומבואר בהדיא בדבריהם דמפרשי לסוגית הש"ס דקידושין הנ"ל דקאי על עבד עברי הנמכר לעכו"ם וצ"ע לכאורה

וליישב דברי הרמב"ם ז"ל היה נלע"ד דנוכל לומר דהא כבר הבאתי לעיל דברי הרמב"ם (בפ"ד מהלכות מכירה) שכתב ה"ה בשיטת הרמב"ם דסובר כר"ת דחליפין שוה בשוה מהני