אמרי הצבי ב ק

בישראל על קנין סודר שהוא רק להקנות ולקיים המקח והמעות יתן לו אח"כ ואולם יש מקום לטעות דוזאת לפנים בישראל קאי על כל השלשה עניני קנין המוזכרים כאן בפסוק ומפרש הכתוב בעצמו וזאת התעודה בישראל והכונה כי זה הקנין האחרון המוזכר דהיינו שהוא רק לקיים הדבר ודבעינן כלי דוקא וזאת התעודה הוא רק בישראל. ול"ק שוב קושית המהרשד"ם והפ"י מקרא דוזאת לפנים בישראל דלפי מה שכתבתי קאי רק על קנין חליפין שהוא רק לקיים הקנין וזה לא מהני רק בישראל אבל חליפין שוה בשוה מהני גם בעכו"ם וכמו שביארתי לעיל הסברא בזה

ומעתה יתפרש ג"כ דברי התוס' בריש קידושין שם שכתבו עוד וז"ל וכן היה רגיל ר"ת לשלוח הרשאה ביד עכו"ם והיה מקנה בחליפין ומיהו בזה צריך ליזהר שלא לכתוב וקנינא מיניה דאין שליחות וזכיה בעכו"ם כדאמרינן בב"מ (דף ע"א) אלא וקנה העכו"ם כתבינן עכ"ל והכונה בזה דהנה התוס' כתבו דחליפין שוה בשוה מהני בעכו"ם וא"כ גם גבי הרשאה מהני בכה"ג שהרי הרמב"ן ז"ל במלחמות כ' דבהרשאה איכא שני ענינים ענין שליחות וענין הקנאה ג"כ וכבר הבאתי דבריו לעיל [אנ"ו] בביאור הענין וא"כ הוה זה ג"כ כמו חליפין שוה בשוה שהרי העכו"ם קנה עתה לכל החוב ע"י הקנין סודר וקנה לה קנין לזמן וא"צ ליתן כלל דמים ואף כשיגבנו יהי' צריך ליתן המעות להמרשה מ"מ הוה זה כמו מתנה ע"מ להחזיר או שבקנין זה קנה המורשה המעות הזה לגמרי ויכול להוציאו ג"כ ומיקרי קנין גמור וכמו שביאר הרמב"ן ז"ל בארוכה וא"כ הוה זה רק חליפין שוה בשוה דמהני גם בעכו"ם

(ה) ובזה נוכל להבין מ"ש התוס' ומיהו בזה צריך ליזהר שלא לכתוב כו' דמה זה הלשון שצריך ליזהר דמשמע דהוא רק לכתחילה והלא אם יכתבו וקנינא א"כ יהיה ההרשאה פסולה דהא לא חל הקנין דאין שליחות לעכו"ם ונוכל לומר בזה עפ"י מ"ש בספר מח"א הל' שליחות ושותפין (סי' ט"ו) שדן ע"ד הר"ת ז"ל הנ"ל דנוכל לומר דמהני מדין עבד כנעני וא"כ בקבלת הסודר מקנה אותו להעכו"ם א"כ אין צריך ליזהר בזה יעו"ש וגם בקצה"ח (סי' קכ"ג סק"ה) שכ' ג"כ כן דמהני מדין עבד כנעני וא"כ ה"נ מהני אפילו בעכו"ם כיון דא"צ שליחות וממילא קנה ע"י סודר של אחרים וקבלת מקנה גורם ולזה העיקר שלא לכתוב בלשון המורה שליחות אלא שיכתבו וקנה העכו"ם והוא קונה ע"י סודר של העדים והביא דברי התו"י פ"ק דקידושין דמשמע משם דאין הקפידה רק על כתיבה שלא לכתוב בלשון שליחות עכ"ד. והמקנה במס' קידושין (כ"ו ע"ב) על התוס' ד"ה אלא לדמי שכ' שם דבחליפין לא שייך לומר דמהני מדין עבד כנעני והטעם משום דכתיב ביה שלף איש נעלו ונתן לרעהו ובעינן סודר שלו ממש אבל ע"י אחרים ל"מ אם לא מטעם זכיה שמזכה הסודר להקונה ע"י המקנה והמקנה נוטלו לעצמו בחליפי הדבר שהוא מקנה להקונה כו' יעו"ש שמפלפל בזה וא"כ הכא גבי עכו"ם בודאי ל"מ שהעדים יתנו הסודר שלהם בשביל שיזכה העכו"ם בהחפץ דהא אין זכיה לעכו"ם וא"כ לא זכה המקנה בהסודר של העדים בשביל העכו"ם הקונה ומדין עבד כנעני לא מהני הואיל דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו. ועיין במקנה על (דף ג') על התוס' ד"ה ואשה באה"ד וכך משמע יעו"ש שדן כן ע"ד הר"ת הנ"ל דלא נוכל לומר כן מדין עבד כנעני. ולע"ד יש לדון בזה ולומר דסברת המקנה הנ"ל שייכא דוקא בחליפין שהוא רק לקיים הדבר וישלם לו אח"כ הדמים דבזה הוא דכתיב שלף נעלו ונתן לרעהו אבל בחליפין שוה בשוה שפיר יש לומר דמהני שפיר מדין עבד כנעני הואיל דבחליפין שוה בשוה לא כתיב שלף נעלו ונתן לרעהו וי"ל בזה

ומעתה בהרשאה דכתבתי לעיל דהוא חליפי שוה בשוה וא"כ מהני גם אם העדים יתנו חפץ שלהם ומדין עבד כנעני וזה הוא כוונת התוס' שיהיו נזהרין שלא לכתוב וקנינא רק וקנה העכו"ם כו' והכוונה בזה דלעולם דלדינא אין קפידא בלישנא ורק דאם יהי' כתוב וקנינא א"כ יטעון הנתבע שהמרשה שהקנה לו בחליפין לא היה שוה בשוה רק שהחליפין היה רק לקיים הדבר ולא מהני כלל הקנין הזה דבעכו"ם לא מהני קנין חליפין אם אינם שוה בשוה ויצטרכו העדים לברר תחלה שהיה החליפין שוה בשוה דבכה"ג מהני מדין עבד כנעני אבל אין הרשאה פסולה ויכולין הב"ד לדון עפ"י הרשאה זו אם לא יטעון הנתבע כנגדה אבל אם יכתבו וקנה העכו"ם אז בודאי היה החליפין שוה בשוה ומהני שפיר ומדוקדק היטב הלשון ויש ליזהר. ודוק היטב כי קצרתי מעט וצריך לבאר יותר קצת

ועפ"י כל האמור מובן היטב דברי הא"ז הגדול שהבאתיו לעיל דמדוע לא דן באמת להקנות העובר בקנין חליפין ולפי האמור א"ש כי חליפין בעכו"ם מהני דוקא היכא דהוא שוה בשוה דהיינו שלא יצטרך העכו"ם ליתן דמים ג"כ וכמש"ל וגבי בכור לא היה העכו"ם נותן להישראל שיהיה שוה החפץ כל דמי שיווי של העובר ורק שהיה נותן לו הסודר לקיים המקח והדמים דמי שווי' של העובר יהיה חוב עליו ובכה"ג ל"מ בעכו"ם וכמש"ל אלא שהא"ז הי' דן דהיכא שייך לומר בעובר הואיל דלא שייכא משיכה מהני קנין כסף הלא משכחת ביה קנין חליפין שוה בשוה וא"כ הי"ל לומר דלא מהני בעכו"ם קנין כסף לשיטת הר"ת דפוסק כר"י וע"ז שפיר דן דבכה"ג אע"ג דמשכחת ביה קנין חליפין כל דלא שייך ביה קנין משיכה תו מהני קנין כסף והביא הראיה שפיר משכירת מרחץ ודוק היטב

ועפ"י האמור ממילא מובן של"ק כל הקושיא שהקשה הש"ך על הר"ת מהא דמס' ע"ז (דף ע"א) דאמר רב להנהו סבייתא וכי לית להו זוזי אוזפינהו ואמאי לא קאמר להו תקנתא בחליפין ולפי האמור א"ש דהי' צריך שהעכו"ם יתן החפץ שיהיה שוה כל דמי היין וכי יש לו לעכו"ם חפץ כזה אצלו בשעת הקנין שיתן לו החפץ ושיתן לו סודר בעלמא שיעשה הקנין לבד ולקיים המקח והמעות ישלם לו אח"כ וזה בודאי דל"מ חליפין בעכו"ם וגם הכי ירצה העכו"ם ליתן לו חפץ ששוה כל דמי שווי' של היין ומש"ה אמר להו תקנתא אלימתא דלוזפינהו זוזי. וא"ש ג"כ הא דהקשה ממכירת חמץ וממכירת בכור דהא החמץ שוה הרבה וכן הבכור ובאמת אם היה נותן לו דמי שוויו של החמץ והבכור בודאי היה מהני ורק הואיל דנותן לו רק סודר בעלמא רק לקיים המקח והמעות יהיה חוב עליו וקנין חליפין כזה בודאי לא מהני בעכו"ם וז"ב לע"ד בשיטת הר"ת ז"ל ומש"ה לא הביא המחבר בש"ע שיטת הר"ת דמהני חליפין בעכו"ם רק גבי הרשאה והוא משום ה"ט שכתבתי דבהרשאה שפיר הוי חליפין שוה בשוה בודאי מהני וכמו שביארתי לעיל

ואולי נוכל לומר דגם בתה"ד (סי' ע"ר) שדן למכור העובר בקנין חליפין כשאין הפרה לפנינו היה ג"כ עיקר העצה בכה"ג שיקנה לו העובר בעד החפץ בלבד ולא קצץ כלל עם העכו"ם שיתן לו מעות ג"כ רק בעד החפץ בלבד דכה"ג הוה חליפין שוה בשוה דמהני וכמש"ל

(ו) והנה הייתי נוהג עד עכשיו לכתוב בהשטר מכירה שלי מחמץ כל הקנינים השייכים וכתבתי ג"כ בפירוש שבכל אחד מהקנינים ג"כ יחול השכירות והמכירה וכתבתי בפירוש גם כן קנין חליפין והייתי נוהג ליקח סודר מן הקונה וכשיטת הר"ת ז"ל וכאשר האו"ת החזיק בכל עוז שיטתו ואף כי הש"ך חולק להלכה מ"מ הואיל שכתבתי בהשטר מכירה שבכל אחד מהקנינים ג"כ יחול השכירות והמכירה א"כ בודאי דאינו מזיק מה שאני עושה ג"כ בקנין חליפין בלקיחת הסודר. ודנתי עוד דאפילו מי שאינו עושה קנין חליפין ממש דהיינו שאינו לוקח הסודר מ"מ הלא כבר כתבתי כל הקנינים וכתבתי בו קנין אודייתא ג"כ א"כ מהני קנין חליפין מכח קנין אודייתא דהיינו שהמוכר מודה באודייתא שמכרו בקנין חליפין וכמו דאודייתא מהני אם מודה שהחפץ הוא של חבירו להסוברים דאודייתא הוא קנין ה"ה דפשיטא דמהני אם הודה שעשה קנין חליפין דמהני מטעם אודייתא

אולם לפי מה שביארתי לעיל דהא דסובר הר"ת דקנין חליפין מהני בעכו"ם הוא דוקא שוה בשוה וא"כ במכירת חמץ שזוקפין דמי המכירה במלוה ולא הוה שוה בשוה ורק דהקנין חליפין הוא לקיים הדבר שיעשה הקנין וזה לא מהני בעכו"ם א"כ ל"מ כלל קנין חליפין במכירת חמץ היכא דלא הוה שוה בשוה ולכאורה נ"ל להלכה כן דלא לכתוב כלל קנין חליפין בכה"ג כי לא מהני כלל. וגם מטעם אודייתא ג"כ ל"מ הקנין חליפין כיון דלא שייכא כלל חליפין בכה"ג בעכו"ם. אחז"ר ראיתי בפרמ"ג או"ח (תמ"ג) באשל אברהם (סק"ה) וז"ל ומיהו המפקיד אף אם נאמר משיכה בעינן יוכל למכור כחליפין וכדומה עכ"ל. והנה כתב בפשיטות דקנין