אמרי הצבי ב צג

לא רצה להחזירו להמוכר וגם לא נתפשר עמו ותבעו המוכר לדין ונתחייב הלוקח הראשון להחזיר החפץ להמוכר אם חל המכירה שמכר ללוקח השני למפרע ואולי יכול המוכר לחזור בו וכן הלוקח שני יכול לחזור בו ג"כ וצ"ע בזה. אבל אם הלוקח הראשון לא ידע מאונאה בכה"ג י"ל דחל שפיר הקנין המכירה שמכרו להלוקח השני וי"ל עוד בזה לדינא

ועוד הי' נלע"ד לפרש דברי הגאון ז"ל לולא דמסתפינא הי' נ"ל דהנה אם היה האונאה יותר משתות אם המאנה יכול ג"כ לחזור בו איכא בזה ב' דיעות עיין בטוח"מ (רכ"ז) ובש"ע שם (ס"ב) ועיין סמ"ע (סק"ח) שכתב דבנתרצה המתאנה פ"א דמיד נגמר המקח ותו אין המאנה יכול לחזור בו לכ"ע ומשום דבנתרצה לבסוף נגמר המקח מעיקרו למפרע ועיין בנתה"מ שם (סק"א) מ"ש בזה

והנה לכאורה י"ל לשיטת הט"ז ביו"ד (קס"א) ובח"מ (סי' ט') דבריבית קצוצה דחייב להחזיר בעינן דוקא תבעו להחזיר לו ע"ש וחולקים עליו בזה ולכאורה לשיטת הט"ז גם באונ"ה הי"ל לומר כן ולכאורה אין סברא לחלק בין ריבית לאונאה דבשניהם מדעתן וגם דהא הש"ס פריך דל"ל קרא בריבית ואונאה כו' וקאמר חדא מחדא ל"א תיתי חדא מתרתי ע"ש ב"מ (ס"א) אלמא דשוים הם בכל דיניהם מיהו לא ראיתי לשום ספר שיאמר כן אבל עכ"פ חזינן דאם נתרצה המתאנה לבסוף נגמר המקח מעיקרא וא"כ יש לומר דבעינן שיאמר להמאנה שרוצה לחזור בו מהמקח וכ"ז שלא אמר ליה בפירוש כן לא נתבטל המקח עדיין ונ"מ יהי' לדינא לכמ"ד לענין אתרוג וקידושי אשה דאם נתרצה אח"כ חל למפרע ועיין נתה"מ הבאתיו לעיל וא"כ נוכל לומר דכוונת רב האי גאון הוא הואיל דהמוכר לא אמר להלוקח המאנה בפירוש שרוצה לחזור בו ולבטל המקח א"כ כי נתרצה אח"כ נתקיים המקח למפרע אף שמכרו ללוקח אחר בינתים אולם הוא דבר חדש לא מצאתי בשום פוסק ויראתי לחדש כזה

[נו] (א) שם בגמ' א"ד אמרי נהרדעי כו'. כבר הבאתי לעיל קושית הראשונים ז"ל שהוקשו דלא"ד דנהרדעי משמע דלא ס"ל הא דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם כו' והרי"ף ז"ל פסק כר"י ופסק כל"ב דנהרדעי והרא"ש ז"ל הניח בקושיא וכבר תירצו הראשונים ז"ל והרמב"ן ז"ל במלחמות מתרץ לדברי הרי"ף ז"ל ותורף דבריו ז"ל הוא דבהרשאה יש בו שני ענינים יש בו כח של הקנאה ויש בו כח של שליחות וז"ל בקצרה והיינו דנהרדעי בל"ב סברי דהאי אורכתא אית ביה שליחות ובעי נמי לשון מתנה הילכך ממנ"פ מפיק מיניה דהא שליח הוא ואם הלה רוצה ליתן לו ידו כיד הבעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לכופו שיתן לו מחמת לשון מתנה דבע"ד דידיה הוא דהא לנפשיה אפיק ואתא אמימר ואמר הואיל והכי אי תפס לא מפקינן מיניה אעפ"י שלא קנה מעיקרא ויכול היה לחזור בו במתנתו מ"מ כיון שלא חזר בו קנה מאחר שהחזיק כאומר לחבירו שדי נתון לך שיכול לחזור בו ואם משהחזיק חזר לא כל הימנו ואם לא תפס לא מורינן ליה הכי דשלוחא הוא ורב אשי פליג ואמר הואיל וכתב לי' דמתעיני מן דינא עלי הדר שהוא לשון שליחות שליחא שוי' לגמרי ולא כתב לנפשיך אלא כאומר לשליח הוצא לי המעות מיד פלוני ותשמש בהם לנפשך ותחזירם לי בכאן והוא כקובע לו שכר בשליחותו והילכך בע"ד דידיה הוא ומגו דמשתעי דינא אהאי אגרא משתעי דינא אקרנא כו' או שהוא כמתנה ע"מ להחזיר כו' ע"כ תו"ד היקרים והקצה"ח (בסי' קכ"ג סק"א) תלי בה כיפי והביא ראיה מהרמב"ן ז"ל לדברי התה"ד שכתב בכמ"ד דכ"מ שאין נתפס הקנין כגון במלוה ובדשלב"ל דאי תפס המקבל לא מפקינן מיניה אע"ג דלא ידע המוכר והרמ"א (בסי' ס"ו סי"ז ובסי' קכ"ו סכ"ב) והש"ך (בסי' ס"ו ס"ק ס"ו) חולק בזה והעלה דלא מהני תפיסת המקבל אלא כשידע המוכר בשעת התפיסה ושתק ומטעם מחילה והרי מדברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל ראיה ברורה לדברי התה"ד דמהני התפיסה ואפילו לא ידע המוכר דהא אי נימא מחמת שתיקת הנותן כשידע מתפיסתו מחל לו א"כ היכי הי"ל עכשיו בע"ד במה שעדיין לא חזרו בו הבעלים והוא עתה לא אפיק לנפשיה כלל אלא אח"כ כשידעו הבעלים וימחלו לו אח"כ וא"כ אין זה מחמת הקנאת הבעלים אלא מחמת שיתנו לו אח"כ והוא מתנה מחודשת וכן מורה הלשון שכתב כאומר לחבירו שדמי נתון לך משהחזיק בו א"י לחזור אע"כ כדברי התה"ד דכיון דלא חזר בו זוכה המקבל ע"י תפיסתו כיון שעפ"י הנותן זוכה בו ואעפ"י דצווי הנותן היה בדשלב"ל כו' והאריך עוד בזה ועיין עוד בקצה"ח (סי' קכ"ו ס"ק ט"ו) שהאריך שם בזה

והנה לע"ד מצאתי עוד רב קדמון ז"ל שכתב בפשיטות כדברי הרמב"ן ז"ל וראי' מפורשת לדברי התה"ד הנ"ל כי בשמ"ק במס' ב"ק על (דף ל"ג ע"א) בד"ה מתני' מני בסה"ד וז"ל וכן בגזל גמור נמי אם הקדישו הנגזל ואח"כ העמיד הגזלן בדין והוציאו מידו בב"ד ה"נ דקדיש והא דאר"י דאינו קדוש הוא היכא שלא הוציאו בב"ד הרא"ש ז"ל זה מצאתי בפי' רבינו מאיר הלוי ז"ל עכ"ל השמ"ק והרי מבואר דההקדש שהקדישו כשלא היה ברשותו חל ממילא אח"כ כשבא לרשותו והנה אם יכול לחזור בו קודם שבא לרשותו לכאורה נראה בפשיטות דיכול לחזור בו ורק אם לא חזר בו ובא לרשותו אח"כ חל ההקדש הראשון ואולי חל עוד למפרע וי"ל עוד בזה. אבל עכ"פ מבואר בהדיא כן. ועיין לעיל על (דף הנ"ל) [אי"א] מ"ש בזה

(ב) והנה עפי"ד הקדמונים ז"ל הנ"ל יש להבין במה שחקרו הראשונים ז"ל במכירת הבכורה שמכר עשו ליאע"ה האיך היה חל והא הו"ל דשלב"ל ובשו"ת הריב"ש (סי' שכ"ח) כתב השואל בשם הטור שכתב בשם הרא"ש דהואיל דנשבע חל גם על דשלב"ל והריב"ש כתב דקודם מ"ת היה הקנין חל בדשלב"ל ג"כ ועיין ברמ"א בחו"מ (סי' ר"ט) ועיין בקצה"ח (סי' רע"ח ס"ק י"ג) כתב מדין סילוק שאמר למה זה לי בכורה ע"ש וכבר האריכו בזה. ולפי האמור דדשלב"ל כשתפס אח"כ משבא לעולם חל אפילו שלא ידע המוכר א"כ נוכל ליישב זה דהא עיקר מכירת הבכורה היה שהעבודה היה בבכורים ויעקב אע"ה ראה שאין אותו הרשע ראוי לעבוד העבודה לפיכך רצה לקנותו ממנו והנה כשעבד יעקב אע"ה העבודה אז כבר החזיק בה ותו לא היה עשו יכול לחזור בו ורק קודם שעבד העבודה היה יכול לחזור בו והנה יעקב אע"ה לא הי' יכול להקריב קרבן הראשון אולי עדיין לא היה נביא וגם לא אמר לו נביא להקריב קרבן ומעצמו לא היה רשאי ורק בשעת הברכות שאמרה לו אמו רבקה ע"ה קח לי משם שני גדיי עזים א' לפסח וא' לחגיגה וכדאיתא במדרש הובא ברש"י א"כ אז כבר החזיק בבכורה ותו לא היה יכול עשו לחזור בו כיון שכבר החזיק וא"כ אף דהמכירה היה בדשלב"ל מ"מ אח"כ כשהקריב הקרבנות כבר החזיק והיה מהני תו המכירה דכשבא לעולם והחזיק חל המכירה הראשונה אם לא חזר בו המוכר. ובזה יש לפרש הפסוק כשמוע עשו כו' ויצעק צעקה כו' את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי אשר לכאורה י"ל מה זה היה לאותו רשע כי יצעק עכשיו על מכירת הבכורה שהיה כמו מ"ה שנים מן זמן המכירה עד שעת קבלת הברכות ומה יעורר עתה בזה ויספר עכשיו לאביו מה שלא סיפר עד אז

אולם לפי האמור א"ש דבשעת מכירת הבכורה כתיב ויבז עשו את הבכורה וא"כ לא חזר בו כלל וכשמוע אח"כ כי יעקב לקח הברכות והיינו ע"י הקרבנות שהקריב וא"כ כבר החזיק בהבכורה ותו לא יוכל לחזור בו וצעק צעקה גדולה כו' ואמר ויעקבני זה פעמים הכוונה כי עד אז לא היה נחשב אצלו לכלום ואדרבה הוא עקב את יעקב במה שמכר לו הבכורה כי לא חל הואיל דהוא דשלב"ל אבל כשכבר החזיק אמר עתה ויעקבני זה פעמים כי את בכורתי לקח ובמה כי והנה עתה לקח ברכתי והי' ע"י הקרבת הקרבנות וכבר החזיק ותו לא יכול הוא לחזור בו והבן בזה

[נז] שם ע"א א"ד לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפרי' כו' כל הסוגיא כבר הבאתי לעיל בסמוך קושית הראשונים ז"ל בזה דהא לישנא בתרא דנהרדעי לא אתיא כר"י ואנן פסקינן כלישנא בתרא ופסקינן כר"י וראיתי בספר פ"י כתב דרך חדש לפרש הסוגיא ולא יהיה קשה כלל והוא דמפרש דל"ק מוסיף אל"ב והוא דל"ב סובר דכתבינן אמטלטלי דלא כפרי' היינו דוקא במטלטלי דפקדון ובעינן דוקא לא כפרי' אבל כפרי' לא כתבינן משום דמחזי כשיקרא ול"ק סובר דאמטלטלי