אמרי הצבי ב צ

וראיתי בקצה"ח (סי' קכ"ג סק"א) וכ' עלה וז"ל ולא ידענא הראיה שהביא מקידושין ושוין במכר ואי מלוה להוצאה ניתנה במה קנאו הא התם המלוה ודאי יכול ליתנו דמחילה א"צ קנין אלא דאינו עושה קנין וקידושין עכ"ל ודבריו לית להו פיתרי כלל והפי' בדברי הרשב"א ז"ל הוא כמו שפירשתי ודוק

(ו) אלא מה שי"ל בדברי הרשב"א ז"ל במ"ש דנ"מ בין ל"ק דנהרדעי לל"ב דנהרדעי הוא במטלטלי דגזילה ולא כפרי' או במלוה בשטר דלל"ק לא כתבינן ולל"ב כתבינן וכ' ששיטת הרמב"ם ז"ל דפסקינן כל"ב דנהרדעי ולכאורה י"ל בלשון הרמב"ם (בפ"ג מהל' שלוחין ה"א) שכתב וז"ל מי שהיה לו קרקע תחת יד אחד או היו לו מטלטלין פקדון ורצה לעשות שליח לדין עם זה ולהוציא הקרקע או הפקדון מתחת ידו ה"ז כותב לו הרשאה כו' עיי"ש וכ' רבינו ז"ל מטלטלין פקדון משמע הא מטלטלי דגזילה לא כתבינן אפי' לא כפר בו מיהו י"ל דכוונת הרמב"ם ז"ל במ"ש פקדון הוא למעוטי הלואה אבל במטלטלי דגזילה שפיר כתבינן ועיין בכ"מ ובלח"מ (שם) האריך בזה בלשון הטור ועיין בש"ע (קכ"ג ס"א) וכבר האריכו בזה

אלא במ"ש הרשב"א דלל"ב דנהרדעי כתבינן הרשאה במלוה בשטר ושכן דעת הרמב"ם ז"ל בזה י"ל שהרי הרמב"ם כתב בפירוש (שם בה"ז) שאין כותבין הרשאה על מלוה בשטר וז"ל היתה לו מלוה ביד אחר א"י לכתוב הרשאה עלי' ואפי' היה החוב בשטר מפני שמלוה להוצאה ניתנה כו' ורק מחמת תקנה כותבין על מלוה בשטר כמבואר שם ברמב"ם ועיין בטוש"ע (סי' קכ"ג ס"א ובטו"ז שם) ועיין בראב"ד ז"ל שכתב היה לו הלואה ביד אחר כו' א"א אם לא מסר לו שט"ח עכ"ל. ובכ"מ שם כ' שגם דעת הרמב"ם כן אבל מפורש בדברי הרמב"ם שמצד הדין דגמ' לא כתבינן הרשאה במלוה בשטר ולכאורה י"ל בזה טובא

מיהו לפמ"ש הרשב"א בב"ק שני הסברות דלסברא הראשונה ס"ל לל"ב דנהרדעי דכותבין הרשאה על מלוה בשטר אפי' בלא כתיבה ומסירה ולסברא שניה דוקא בכתיבה ומסירה הוא דס"ל לל"ב דנהרדעי דכותבין הרשאה וא"כ נוכל ליישב זה דכוונת הרמב"ם דאין כותבין הרשאה על מלוה בשטר הוא דוקא בלא כתיבה ומסירה וס"ל ג"כ כהראב"ד דבכתיבה ומסירה מהני וכמ"ש הכ"מ וכאשר ביארתי לעיל דברי הרשב"א ז"ל בזה

ועוד י"ל ממ"ש הרשב"א בתשובה (סי' אלף כ"ד) מובא בב"י (סי' קכ"ג) ובש"ך (שם סק"א) כתב עוד דכלישנא בתרא קי"ל דהיכא דלא כפרי' כתבינן הרשאה אמטלטלי בין דהלואה בין דגזל ואע"ג דלא מצי להקדישו ולא למיהבינהו במתנה וכדקיי"ל שליחא שויא וכ"ד הרי"ף ז"ל בתשובתו עכ"ל. הרי שבתשובה נטה לגמרי ממ"ש כאן בחידושיו וי"ל בזה

אחז"ר ראיתי בשטמ"ק ב"ק (דף ק"ד ע"ב) הביא תשו' הרשב"א כת"י שלא בא בדפוס וז"ל שאלת הא דאמרינן בפרק הגוזל אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואמרינן התם בדליכא תקנתא אלא בהקנאה אג"ק ואילו בהרשאה לא חיישינן דילמא שכיב המרשה וכתבינן הרשאה ולא צריכא למיקני אג"ק וא"כ למה הוצרך ר"פ למיקנינהו אסיפא דביתי' לכתוב ליה הרשאה. תשובה כיון שכתוב בה זיל דון ואפיק לנפשך הקנאה היא וזו וזו חדא היא ואפשר דר"פ אקנינהו אגב ארעא ה"ה דה"מ לאוריכו עליי' וכן רב יוסף בר חמא דא"ל לר"ס ניקנינהו ניהלך אגב ארעא חדא מן תקנתא נקיט ה"ה להרשאה ואפשר נמי דבהנך תרי עובדי דר"פ ור"י לית בהו תקנתא אלא בהקנאה אג"ק משום דזוזי דפקדון הוי ובע"פ וכל היכא דליכא שטר א"א להקנותם אלא או במעמ"ש או באגב הא בשטר לא ואילו הוי פקדון או מלוה בשטר ה"מ לאקנינהו ניהליי' בכתיבה ומסירה אבל כל שהוא בע"פ אין לו הקנאה אלא באגב ומעמ"ש והרשאה כעין הקנאה הוא דכתיב לי' זיל דון ואפיק לנפשיך וא"א להרשות במלוה ע"פ ולא על פקדון בע"פ וכן דעת הרמב"ם ז"ל ואפשר כדבריו ואעפ"י שיש עליו קושיא מדאר"פ משמיה דרבא בכור שנטל כפשוט ויתר באותה שדה כו' עד אלמא לכ"ע כותבין הרשאה ואפי' למ"ד שאין לבכור קודם חלוקה ואם מכר קודם חלוקה לא עשה ולא כלום והילכך כותבין במלוה ע"פ אעפ"י שאין מקנין אותה קנין גמור וכן נמי משמע קצת בפ' שבועות העדות גמ' משביע אני עליכם שתבאו ותעידוני שאיש פלוני כהן ושאנס איש פלוני את בתו והדברים עתיקין וצריכין כמה תבלין וכמה מתוקין כו' עכ"ל הרשב"א ז"ל שם והרי סובר הרשב"א ז"ל בתשובה זו כמ"ש בחידושיו ולא ככתוב בתשובה הנדפסת (סי' א' כ"ד) המובא בב"י (קכ"ג). ועיין עוד שם בשטמ"ק (ב"ק ק"ד) וז"ל גירסת הספרים ר' אבא הוה מסיק זוזי בי ריב"ח ובדר"פ נמי גרסינן מסיק ואיני יכול להלום שמועה זו לפי גי' זו דאם מעות הלואה הם האיך יכול להקנותם באגב דאי מע"פ אין לו תקנה אלא במעמ"ש ואי בשטר אין לו תקנה אלא בכתיבה ומסירה א"נ בכתיבה ואג"ק כלומר שיקנה השטר באגב שהיא כמסירה השטר אבל גוף הלואה אין עסק לאגב ואם נפרש ההוא דאמר ניקנינהו ניהלך בהרשאה כמו שפי' הראב"ד אינו יודע מה עסק אגב בהרשאה אלא שראיתי לו ז"ל שכ' אגב תופס הרשאה שכ' הוא ונראה דל"ג מסיק אלא הי"ל זוזי וכן הוא בפרק הספינה בההיא דר"פ הרשב"א ז"ל עכ"ל. והנה שם מסקנתו ז"ל דמהני הרשאה במלוה והרבה י"ל עוד בכל זה ליישב הדברים שלא יסתרו אהדדי דברי הרשב"א ז"ל וי"ל הרבה בזה

(ז) והנה במ"ש הרשב"א ז"ל בחידושים הבאתיו לעיל דלל"ק דנהרדעי לא כתבינן הרשאה אמלוה בשטר משום דאינו יכול להקדיש ואפי' למ"ד מכירת שטרות דאורייתא מ"מ לא כתבינן הרשאה עלי' משום דהרשאה קנין גרוע הוא שאם המרשה רוצה להוציא הממון מן המורשה מהני ולא יוכל קנין גרוע לחול על דבר שא"ש ממש שהרי אם ירצה להקדיש לא מהני ההקדש ולל"ב דנהרדעי סברי דאע"ג דא"י להקדיש מלוה בשטר אפ"ה כותבין הרשאה. ולכאורה י"ל דאמאי לא מהני הקדש במלוה בשטר והלא בש"ע יו"ד (סי' רנ"ח ס"ז) בהג"ה המקדיש שט"ח צריך כתיבה ומסירה כמו בהדיוט אבל בכתיבה ומסירה מהני ודין זה הוא מדברי הרשב"א בתשובה המובא בב"י (סי' רנ"ט) וראיתי בקצה"ח (בסי' קכ"ג) שעמד בזה וז"ל גם בזה לא ידעתי למה א"י להקדישו כיון דיכול למכרו מדאורייתא למ"ד מכירת שטרות דאורייתא ולמה הקדש קיל מקנין וכ' לתרץ ואפשר כיון דבעינן כתיבה ומסירה א"כ אין הקדישו במקום כתיבה דנהי דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אפשר דהיינו דוקא במקום מסירה משום דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' אבל לא במקום כתיבה ואע"ג דאם כותב להקדש קני לך היה מהני ולא גרע מהדיוט מ"מ אינו בתורת הקדש דהקדש היינו שהוקדש רק ע"י אמירת פיו ושטר כיון דצריך כתיבה כיון דהקדש ל"מ במקום כתיבה א"כ ל"מ מתורת הקדש רק מתורת קנין הדיוט מש"ה ס"ל לל"ק דאין כותבין הרשאה עליו וצ"ע עכ"ל הקצה"ח ולכאורה היא סברא נכונה מאד. אלא שלכאורה י"ל דהא לפי סברת הרשב"א ז"ל בב"ק שכתב דלל"ב דנהרדעי דמהני הרשאה על מלוה בשטר הוא דוקא בכתיבה ומסירה וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל כאשר ביארתי לעיל וא"כ אכתי גם בהקדש מהני בכה"ג וא"כ מאי חילוק יש בין הקדש להדיוט בזה ונהי דבהקדש כי איכא כתיבה ג"כ לא הוי מכח הקדישו מ"מ סוף סוף מהני בהקדש ג"כ בכה"ג וא"כ מאי חילוק יש בין הקדש להדיוט הגם כי הקצה"ח נראה שרומז לתרץ זה הואיל דלאו מכח ההקדש הוא רק מעשה הדיוט ג"כ איכא ולא מכח ההקדש לחודיה מ"מ מהני ההקדש במקום המסירה והרבה י"ל בזה

ולענד"נ לפרש דברי הרשב"א ז"ל דכוונתו הוא דבשלמא בהקדש דעלמא שמקדיש החפץ שהוא ברשותו דבדיבורו חל ההקדש לגמרי ואינו יכול לבטלו כלל ואף דמהני שאלה הוא משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו והוה כאילו לא הקדישו כלל אבל בלא שאלה חל ההקדש לגמרי והוי כמסירה ממש ליד ההקדש משא"כ בשט"ח שהקדישו המלוה הלא אם ימחול החוב להלוה מהני מחילתו וכ"כ הש"ך ביו"ד (סי' רנ"ח ס"ק י"ד) וא"כ הרי פקע הקדישו מכאן ולהבא וזה הוא כוונת הרשב"א ז"ל שכתב דבמלוה בשטר לא יכול להקדישו והיינו שיהיה חל ההקדש לגמרי כמו שמקדיש דבר שישנו ברשותו שחל תיכף לגמרי ההקדש משא"כ במקדיש דבר שא"ב כגון מלוה אפילו בשטר הוא מ"מ לא חל ההקדש לגמרי דהא יכול לבטולי כשימחול המלוה החוב וזה הוא דקרי ליה הרשב"א דלא יוכל להקדיש מלוה בשטר וסברי ל"ק דנהרדעי דהואיל דלא יוכל להקדישו לגמרי ונהי דלמוכרו יכול מ"מ תו לא יכול לחול בקנין גרוע כמו