אמרי הצבי ב פב

לעשותן תרומה ומעשר על מקום אחר ומכח זה פי' דברי הרמב"ם ז"ל כפי הנוסחא הכתוב לפנינו ודלא כהנוסחא שכתב הכ"מ יעוש"ה בדבריו. אולם לפי מה שפירשתי לעיל הפי' בתוספתא לפי שיטת רש"י ז"ל הנ"ל א"ש זה והרבה יש להאריך ולפלפל בדבריו לפי מה שכתבתי לעיל וקצרתי אלא שחידוש גדול על רבינו גדול הדור שלא הביא כלל שיטת רש"י ז"ל בקידושין הנ"ל דסובר דהתרומה חלה למפרע והפי' בדברי הירושלמי לפום גירסת הרב בעל שדה יהושע הנ"ל א"ש ג"כ וגם חידוש שלא הביא כלל שיטת התוס' ביבמות (דף צ"ג ע"א) שהבאתי. ועייש"ה במוהריט"א ז"ל שהאריך בזה בביאור הדבר ומסיק דכשאמר שיהיה תרומה מעכשיו לכשיתלשו דחל התרומה לשיטת התוס' והרשב"א בקידושין דבמקנה דשלב"ל אם אומר מעכשיו דמהני אף שנקרע השטר אבל לשיטת הרמב"ן דלא מהני מעכשיו לדשלב"ל אלא אם השטר קיים ה"נ לא חלה התרומה בכה"ג עייש"ה בדבריו היקרים. ושמחתי כי מצאתי לי חבר רב תנא ירושלמי הגאון זצ"ל בעיקר הסברא היכא דאמר מעכשיו ולע"ד לשיטת רש"י ז"ל אפילו היכא דלא אמר מעכשיו ג"כ הדין כן דחלה התרומה למפרע תיכף משעת האמירה ואפילו אם נגנבו הפירות ונאבדו ג"כ חלה התרומה למפרע אם היה בדעתו של הבעלים כן ומשום דהוה כמו תנאי וכמו שביארתי לעיל

(ז) ומעתה עפ"י החזון הזה נוכל ליישב היטב דברי הרמב"ם ז"ל ויהיה מיושב קושית התוס' הנ"ל ג"כ ויהי' מיושב ג"כ מה שיש לדקדק בהא דמשני הש"ס כאן לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט דהלא במתני' קתני כל הנלקט הגם דהרבה פעמים מצינן בש"ס כן אבל מ"מ כל היכא דמצינן לתירוצי מתרצינן ולפי האמור מיושב הכל דלעולם שאמרו הצנועין כל הנלקט ורק דכשילקטו יהיה החילול חל למפרע וזה כוונת הש"ס לא תימא כל הנלקט שיהיה החילול חל לאחר הלקיטה רק שיתחלל החילול מעכשיו משעת האמירה והיינו שאמרו כל הנלקט יהיה חל החילול מעכשיו ותליא שפיר בברירה וזה כוונת הש"ס לא תימא כל הנלקט אנא כל המתלקט והיינו דהפי' בדבריהם שאמרו כל הנלקט היינו כל המתלקט כלומר שיחול החילול למפרע והוי כמו תנאי שאם ילקטו יהיה זה מחולל על המעות הללו למפרע ואף דאין פודין נטע רבעי במחובר מה"ת מ"מ בכה"ג שפיר חל החילול למפרע מה"ת דהא מה דאין פודין נטע רבעי במחובר הוא משום דילפינן קודש קודש ממע"ש ובמע"ש מנ"ל דאין פודין במחובר הוא משום דלא מצי לחול קדושת מע"ש במחובר דהא בעינן שיתחייב תחילה בתרומה ומעשרות ולא מתחייבי במחובר אלא בתלוש לאחר דמידגן וראה פני הבית. והנה הא דמחובר פטור מתרומה ומעשרות ולא חל ההפרשה כלל הוא דוקא אם הוא מפריש עתה במחובר ועושה אותו תיכף לתרומה ומעשר אבל אם אומר לכשיתלשו שפיר חל למפרע וכמ"ש לעיל בשיטת רש"י ולשיטת התוס' דבעינן דוקא דאמר מעכשיו ואז הוא דחל למפרע ג"כ וכמ"ש לעיל אבל עכ"פ מצינו אופן דחל הפרשת תרומה ומעשר במחובר בכה"ג אם אמר לכשיתלשו ואז כשנתלשו חל ההפרשה למפרע ואפילו בכה"ג שנגנב או שנאבד ג"כ הדין כן וכמ"ש ג"כ המוהרי"ט אלגזי באם אמר מעכשיו וא"כ לשיטת רש"י הנ"ל אפילו אם לא אמר מעכשיו ג"כ הדין כן וא"כ אם אמר ה"ז מע"ש לכשיתלשו בודאי דחל למפרע כשיתלשו אח"כ ולשיטת רש"י אפילו בלא אמר מעכשיו ולשיטת התוס' בדאמר מעכשיו דוקא וא"כ תו משכחת לה חילול במע"ש ג"כ בכה"ג דאמר ה"ז מחולל על המע"ש כשיתלוש דחל ג"כ החילול למפרע וא"כ בנטע רבעי ג"כ אם אמר ה"ז מחולל לכשיתלוש דאז חל ג"כ החילול למפרע ומכ"ש אם אמר מעכשיו לכשיתלוש דבודאי חל החילול למפרע דהא עיקר מה שאין פודין נטע רבעי במחובר הוא משום דילפינן קודש קודש ממע"ש ובמע"ש דלא שייך חילול במחובר הוא משום דנא חל ההפרשה במחובר וזה הוא דוקא בכה"ג היכא שמפריש תיכף דהיינו שההפרשה תחול תיכף ולא אמר לכשיתלשו אבל אם אמר לכשיתלוש חל שפיר ג"כ למפרע וח"כ בכה"ג גם בנטע רבעי ג"כ חל החילול בכה"ג אם אמר לכשיתלשו ואז חל למפרע החילול אם נתלשו אח"כ וז"ב לע"ד

והצנועין שהיו מחללין הנטע רבעי היו ג"כ מחללין לכשיהיו נלקטין ומה דקאמר הש"ס לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט וה"פ שהיו אומרים שכשיהיה נלקט יהיה חל החילול למפרע דהיינו מעכשיו משעת האמירה תחול החילול וזה הוא הפירוש של כל המתלקט דקאמר הש"ס ובכה"ג בודאי חל החילול אפילו אם נגנב או נאבד וכמ"ש המוהרי"ט אלגזי באם אמר מעכשיו והצנועין היו ג"כ מחללין בכה"ג לכשיהיו נלקטין תחול החילול למפרע ואפילו לשיטת התוס' דבעינן דוקא שאמר מעכשיו הכא הרי הוא כאמר מעכשיו דהא מוקי הש"ס דאמר כל המתלקט והיינו בכה"ג וחל שפיר החילול בכה"ג אפילו דהדין הוא דמה"ת אין פודין במחובר מ"מ בכה"ג אם אמר לכשיתלוש שפיר מהני החילול ומיושב שפיר דברי הרמב"ם ז"ל ומיושב ג"כ קושית התוס' הנ"ל

ונוכל לומר דהרמב"ן שהקשה קושית התוס' על שיטת הרמב"ם הוא משום דהרמב"ן אזיל לשיטתו דסובר דלא מהני מעכשיו לדשלב"ל כי אם דוקא לשלא יוכל לחזור בו וא"כ לסברת הרמב"ן ז"ל אפילו באומר לכשיתלשו ומעכשיו ג"כ לא חלה למפרע וא"כ אם נגנבו הפירות בודאי דלח חל ולפי שיטתו שפיר הקשה הקושיא על הרמב"ם ז"ל ודוק היטב בזה כי הוא נכון לע"ד. אח"כ שנים נדפס ספר דברי שאול מהגאון המנוח מוהרי"ש זצ"ל ראיתי שם ביוסף דעת על יו"ד (הל' תרומות סי' של"א סנ"ה) שהעיר על הא דלא חל תרומה במחובר ממנחות (דף ע') שהבאתי לעיל והניח בצ"ע עייש"ה ונהניתי שכוונתי קצת להערת הגאון ז"ל ומיהו לפמש"ל א"ש כמו שכתבתי בביאור הדברים ועוד י"ל טובא בזה ודוק היטב בזה

והנה אור ליום ב' ד' תמוז תרמ"ג למדתי משניות (פ"ב דמע"ש מ"ג) תלתן של מע"ש תאכל צמחונין וכתב הרע"ב תאכל צמחונין כשהן ירקות לחין ולא יניחם עד שיגדלו ולא יהיו ראויות לאכילה אבל בתרומה תאכל בין צמחונין בין יבשין וכתב עלה בתו"ח וז"ל וקשה דהאיך שייך מע"ש קודם שנגמרו ונתלשו ועוד דאם צריך לתלשן בשביל המעשר ח"כ כבר נתחייבו בתרומה מקודם אבל מדברי הרמב"ם והראב"ד נראה צמחונין לחין פירושו לאפוקי יבשים אבל בודאי כבר גדלו כל צרכם עכ"ל ונזכרתי כי לפי הכתוב כאן מובן שפיר דברי הרע"ב ז"ל דהא לפי האמור שפיר שייכא מע"ש ג"כ במחובר אם הביאו שליש ולשיטת רש"י גם בלא אמר מעכשיו ולשיטת התוס' דוקא בדאמר מעכשיו אבל עכ"פ משכחת לה תו תרומה חלה במחובר וכן מע"ש לבד לשיטת הרמב"ן לא משכחת לה וא"כ תו אין קושיא על הרע"ב ז"ל דסובר כשיטת רש"י ותוס' הנ"ל ודוק

[מח] (א) שם בתוס' ד"ה כל שלקטו באה"ד וז"ל וצ"ל דבעה"ב אינו מתייאש כו' ועוד דלמה לא יועיל כל שלקטו לכ"ע דאטו מי גרע מיאוש דהא לא דמי יאוש דהכא גבי גזלן ליאוש דמציאה דאי יאוש קני בכל ענין אפילו אם אין הגזילה ברשות הגזלן בשעת יאוש א"כ יאוש דהכא לא הוי אלא כלפי דידיה והוה כמתנה בעלמא כו' יעויין היטב בתוס'

והנה כבר האריכו בזה המפרשים במה שכתבו התוס' שתי הסברות אי יאוש הוא מטעם מתנה או מטעם הפקר. והנה באמת אם נימא דיאוש מטעם הפקר א"כ לפמ"ש התוס' לקמן (בדף ס"ט ע"ב) בד"ה הוה אמינא וז"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדישו ולחלל ולהפקיר כו' עיי"ש וא"כ האיך מהני יאוש בגזילה וגניבה הלא אינו יכול להפקיר וכבר ראיתי בספר פ"י על מס' גיטין (דף ל"ח ע"א) על רש"י ד"ה בחזקה שהאריך לתמוה בזה דהאיך אפשר לומר כלל דיאוש מטעם הפקר דהא גזל ולא נתייאשו הבעלים אינו יכול להפקיר ועוד הקשה שהרי עבדים וקרקעות דיאוש לא מהני בהו והפקר מהני בהו ומכח כל הקושית שהקשה כתב לחלק דביאוש דמטלטלי נא הוי מטעם הפקר משום דא"י להפקיר ובקרקעות ועבדים שייך לומר יאוש מטעם הפקר יעוש"ה והרבה י"ל בדבריו

וליישב הקושיא הנ"ל נוכל לומר בזה עפ"י מ"ש מכבר ליישב קושית הקצה"ח בשם אחיו הגאון ז"ל (בסי' ל"ז סק"י) בהא דקאמר הש"ס בב"ב (דף מ"ג) השותפין מעידין זל"ז כו' ופריך הש"ס הא נוגעין בעדותן הב"ע דכתב ליה דו"ד אין לי על שדה זו כו' עד הבמ"ע שקנו מידו ופריך הש"ס וכי מסלק נפשיה מי מהני והתניא בני העיר שנגנב ס"ת שלהן אין דנין בדייני אותה העיר ואי איתיה ליסלקי בי תרי מנייהו ולדיינו כו' כל הסוגיא ופירשב"ם ז"ל בד"ה ליסתלקו יכתבו דו"ד אין לי על ס"ת זה ויקנו מידם והקשה הרב ז"ל הא קיי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדישו וה"ה למוכרו ואפילו להפקיר אינו יכול וכמ"ש (בסי' שנ"ד) וא"כ בשלמא גבי שותפין מעידים זה לזה דמיירי מקרקע וקרקע גזולה יכולין הבעלים להקדישו ולמוכרו כדאמרינן בפ"ק דב"מ גבי ההוא מסותא יעו"ש (בדף וי"ו זיי"ן) דבקרקע יכולין להקדישו אבל ס"ח שנגנב