אמרי הצבי ב פא

ולאחר שלשים כו' ולמסקנא מחדשין דאמירה לגבוה אפילו בלא מעכשיו מהני כמסירה גמורה להדיוט דהיינו במעכשיו ומהא שמעינן דהאומר סלע זו לצדקה לאחר שלשים יום דלא מצי הדר ביה דאמירה לגבוה כמסירה גמורה להדיוט דמי אבל הרשב"א ז"ל כ' דאפשר דכי אמר הכי ה"מ אליבא דבר פדא דס"ל דקדושת דמים לא פקעה בכדי אבל לרבא ואביי דס"ל דקדושת דמים פקעה בכדי מוקמיה ברייתא כפשטי' כו' הילכך לדידהו אפשר דנהי דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ה"מ במסירה גרידא בלא מעכשיו אבל במסירה דמעכשיו לא דאי אפשר שתקנה יותר אמירה ממסירה הילכך לדידהו האומר ה"ז עולה לאחר ל' יום יכול לחזור בו ופלוגתא הוא בירושלמי עכ"ל. והרי לשיטת הרשב"א ז"ל לא חשיב כמסירה מעכשיו ולשיטת התוס' דיבמות שהבאתי דבתרומה ג"כ אמרינן אמירה לגבוה אפ"ה לא חשיב ליה כמעכשיו ואף דהוא כקדושת הגוף ולשיטת הר"ן חשיב כמעכשיו בכה"ג

ואולי מש"ה לא הוה כמעכשיו גבי תרומה לפי שלא חל התרומה עכשיו הואיל דהוא מחובר ולא שייכא ביה תרומה כלל אלא דא"כ אמאי אמרינן דחלה האמירה והוה כאילו כבר מסרה לכהן ומונח ברשותו של כהן והרבה י"ל בזה הענין עוד. ויש להביא ראיה לזה מהא דמס' מנחות (דף ע' ע"א) בעי ר' אבהו שבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עליה שם במחובר מהו כיון דמרחא טבלה לה כי קרא עליה שם קדשה לה או דילמא כיון דשתלה פקע ליה טיבלא מיניה א"ל רבנן לאביי א"כ מצינו תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע א"ל כי תניא ההיא לענין מיתה וחומש דאי תליש ואכיל תלוש הוא ואי גחין ואכיל בטלה דעתיה אצל כל אדם ופירש"י תלושה הוא ואכתי במחובר לא משכחנא לה ע"ש אלמא דאי תלשה חל התרומה אף שלא אמר עוד הפעם שיהיה תרומה ורק מהני האמירה הראשונה ולכאורה שמעינן מינה ג"כ דאפילו לא אמר כשיתלשו ג"כ חל האמירה שיהיה תרומה ועיין ברמב"ם (פי"א מהל' תרומות הכ"ו) ועיין בכ"מ שם כ' המקור מסוגיא דמנחות והמעיין היטב ברמב"ם יראה שמפרש פי' אחר בהסוגיא והכ"מ לא כ' כלל לפרש דברי הרמב"ם ואולי אזכה בפ"א לפרש דברי הרמב"ם ז"ל אבל מ"מ שמעינן דחל התרומה כשתלשה אח"כ והא דאמרינן דאין התרומה במחובר היינו בעודה מחובר לא חל עלה שם תרומה אבל כשנתלשה חל עלה השם תרומה ומובן היטב אם נימא דחל התרומה למפרע ודוק כי קצרתי. וע"ש במנחות בגליון הש"ס על הא דקאמר ותנן לא מצינו תרומה במחובר נכתב בגליון לקוצר דעתי לא ידעתי לציין מקומו במשנה או בברייתא שיהיה מפורש דבר זה עכ"ל. והנה הדין מפורש במשנה דאין תורמין מן התלוש על המחובר ורק שאינו מפורש הלשון

(ד) וראיתי במקנה על קידושין (דף ס"ג) בסוגיא שם שהעיר מדוע התוס' שם בקידושין (דף ס"ג) שהקשו הקושיא זו שהקשו התוס' ביבמות דלמה בעינן מעכשיו ותי' ג"כ כן והשמיטו הקושיא והתי' בהא דפירות ערוגה וכ' ונראה דלא פסיקא הכא להקשות משום דאיכא למימר כיון דאמר פירות ערוגה זו מחוברת הוי כאילו אמר שיהיה תרומה מעכשיו כשהן מחוברות לאחר שיגיע שליש כו' עכ"ל ולכאורה י"ל בזה דהא אפילו כי אמר מעכשיו האיך מצי לחול הואיל דכשהוא מחובר לא שייך שם תרומה עלה. וראיתי בספר חוסן ישועות על מס' יבמות (צ"ג) שהעיר כעין זה על מ"ש התוס' (שם) אבל גבי אחר שתתגייר א"צ מעכשיו דסתם קידושין בכסף כו' משמע מדבריהם דאם מקדשה בשטר לאחר שאתגייר במעכשיו אפילו נאבד השטר מקודשת ותימה לי מה מהני הכא מעכשיו הא אין קידושין תופסין בה והיכי אפשר שיתחילו הקידושין מעכשיו בשלמא גבי קנין שדה ושיחרור עבד שפיר י"ל כיון שבידו להקנותו ולשחררו לאחר זמן בידו נמי להקנות ולשחרר מעכשיו לכשיבא לידו ומתחיל הקנין והשיחרור מעכשיו דבממונא יכול להתחייב עצמו אפי' בדבר שאינו חייב אבל בקידושין ותרומה דאיסורי נינהו לא אפשר כלל שיתחילו מעכשיו כו' והאריך בזה וסיים אבל קידושין ותרומה ופדיון הבן דאיסורי נינהו לכ"ע לא מצי חייל במעכשיו עכ"ד

והנה לפמ"ש שפיר נוכל לומר דחל מעכשיו היכא דאמר מעכשיו משום דמה שאמרה תורה דבמחובר לא חל התרומה הוא דוקא אם הפרישה עכשיו כשהיא מחוברת עדיין אבל אם אמר לכשיתלשו שפיר חל מעכשיו וכמו שכתבתי בביאור שיטת רש"י ז"ל וי"ל בזה

והיוצא לנו מכל הנ"ל דאם אמר פירות אילו יהיו תרומה על ערוגה זו לכשיתלשו או להיפוך שאמר פירות ערוגה זו יהיו תרומה לכשיתלשו על פירות אלו דחל התרומה אם חל התרומה למפרע תיכף משעת האמירה או לאח"כ כשיתלשו אז הוא דחלה התרומה תליא בפלוגתא שבין רש"י ותוס' דמס' יבמות (צ"ג) דלשיטת רש"י חלה התרומה למפרע ומשום דבידו לתלשן לא מיקרי תו מחוסר מעשה ואע"ג דשם תרומה לא חלה על מחובר זה דוקא היכא דעשאן עכשיו תרומה כשהוא מחובר אבל אם אמר לכשיתלשו חל התרומה למפרע ולשיטת התוס' הנ"ל לא חלה למפרע ורק אז כשיתלשו הוא דחלה התרומה ומיהו היכא דאמר מעכשיו גם התוס' מודו דחל התרומה למפרע וכן מוכח מלשון התוס' ביבמות שם כנראה למעיין והמקנה בקידושין שם כתב בפירוש כן. והנה לפי"ז יצא לנו באם נגנבה אח"כ או שנגזל ממנו דאם רצה חלה התרומה למפרע ורק אם רצה לבטל שם תרומה מינה קודם שיתלוש יכול לבטל ומשום דהוה כמו תנאי וכמו שביארתי לעיל דלא תיקשי מהתוספתא לשיטת רש"י הנ"ל ולשיטת התוס' הוה הדין כן היכא דאמר מעכשיו חלה התרומה למפרע משעת האמירה ואם נגנב או נגזל ממנו ג"כ הדין כן כמו שכתבתי וי"ל בזה

(ה) והנה הרמב"ם ז"ל פוסק ג"כ כר"י דאם אמר לכשיתלשו חלה התרומה ומשום דבידו לתלוש וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי שכ"כ הרמב"ם (בפ"ה מהל' תרומות ה"ט) וברמב"ם יש שם שינוי הנסחאות והכ"מ כתב שם שהנוסחא הנכונה הוא כן כיצד היו לו שתי ערוגות ואמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהי' תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום אבל אם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים לכשיתלשו או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה תלושין לכשיתלשו ונתלשו הואיל ובידו לתלשן אינו מחוסר מעשה ולכשיתלשו דבריו קיימין והוא שהביאן שתיהן שליש בעת שאמר עכ"ל. והנה פוסק הרמב"ם כר' יוחנן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה ואם חלה התרומה למפרע משעת אמירה או רק משעת תלישה דוקא אין הכרע בדברי רבינו ז"ל וממ"ש רבינו הלשון ולכשיתלשו דבריו קיימים אין להוכיח דאין התרומה חל למפרע מדקאמר ולכשיתלשו דשפיר נוכל לומר דהתרומה חלה למפרע משעת האמירה והא דקאמר ולכשיתלשו הכוונה דאם לא נתלשו לגמרי בודאי דלא חל כלל דהא במחובר לא שייך תרומה אבל לעולם כשנתלשו אח"כ חלה התרומה למפרע והרמב"ם ז"ל בא לשלול רק היכא שלא נתלשו כלל והטעם הואיל דהוה כמו תנאי וכמש"ל. ואם אמר מעכשיו פשיטא דבודאי חלה התרומה למפרע ורק אם לא אמר מעכשיו יש להסתפק בשיטת הרמב"ם ז"ל אי ס"ל כשיטת רש"י או כשיטת התוס' הנ"ל והיכא דחלה התרומה למפרע אפילו אם נגנב או נגזל אח"כ אם ירצה חלה התרומה למפרע והיינו אם היה בדעתו בשעת האמירה שאפילו אם יגנבו אח"כ ג"כ תחול התרומה למפרע שפיר אמרינן דחלה התרומה למפרע גם בכה"ג והוא דבר חדש לכאורה

(ו) ויען כי הדבר הזה הוא דבר חדש אצלי ויראתי לחדש כזה חפשתי בספרים ומצאתי לאיש קדוש מדבר ה"ה הגאון בעל מהרי"ט אלגזי (בסוף הל' חלה אות כ"ג) האריך שם על הא דהביא הרמב"ן ז"ל המשנה (דפ"ד דמס' חלה) הנוטל חלה מן הקב רע"א חל וחכ"א אינה חלה כו' וחקר שם המוהרי"ט ז"ל אם חלה החלה למפרע והביא הירושלמי (דפ"ד דחלה שם) דקאמר אלא ר"ע מדמה לה לאומר ה"ז תרומה על הפירות האלו לכשיתלשו ונתלשו ורבנן מדמו לה לאומר ה"ז תרומה על פירות האלו לכשיתלשו כן הוא הגירסא לפנינו אולם הגאון מוהרא"פ ז"ל הביא הנוסחא בשם הרב שדה יהושע ז"ל ורבנן מדמו לה לאומר ה"ז תרומה על פירות האל המחוברים והפי' בירושלמי הוא דר"ע מדמה לה לאומר כו' לכשיתלשו ונתלשו דהוה תרומה למפרע כדאמרינן בקידושין פרק האומר וה"נ כשניתוסף עד השיעור הו"ל חלה למפרע ורבנן מדמו לה כו' שאפילו נתלשו לא הוה תרומה למפרע עיי"ש בירושלמי הרי מפרש ג"כ כפירש"י הנ"ל דהתרומה חלה למפרע. אולם המוהרי"ט ז"ל האריך להוכיח דגם כשאמר לכשיתלשו ונתלשו ג"כ לא חל התרומה למפרע ודייק לה מן התוספתא הנ"ל מדחזינן דרשאי לאכול מהן עראי ורשאי