אמרי הצבי ב פ

על הפירות התלושין למפרע אלא משמע לכאורה דלא חלה התרומה למפרע משעת אמירה שאמר הרי אלו תרומה על הפירות המחוברין לכשיתלשו. וכן קשה מסיפא דקתני ה"ז אוכל ממנה עראי ועושה אותה תרומה על מקום אחר עד שיגיע לעיר והלא כשהגיע לעיר חל שם תרומה למפרע וכן במה דקתני נאכלו פירות או נגנבו או שאבדו עד שלא הגיע לעיר כלכלה בטיבלה ואמאי הלא חלה התרומה למפרע אם הגיע אח"כ לעיר ולכאורה יש לעיין טובא בזה לשיטת רש"י ז"ל

וכדי דלא יקשה מתוספתא הנ"ל לשיטת רש"י ז"ל הנ"ל צרכינן לומר בטעמא דתוספתא הנ"ל דלפי מ"ש לעיל בסברת רש"י הואיל דהוי כמו תנאי דאם יתלשו הפירות יהיה חל התרומה וא"כ אמרינן שפיר דכל זמן שלא נתלשו הפירות המחוברין רשאי לאכול עראי מהפירות התלושין משום דכל זמן שלא נתקיים התנאי עוד לא חל למפרע וא"כ הרי בידו לחזור בו עדיין ואם אוכל מהן עראי מן התלושין שעשאן תרומה הרי חזר בו מהפרשת הפירות הללו וכל זמן שלא נתקיים התנאי בידו לחזור בו וא"כ הרי חזר בו מזה ואף שלא אכל כל הפירות התלושין רק מקצתן יש לומר דמה שאכל לא חל עליהם שם תרומה אבל על פירות התלושין שנשארו ולא אכלום חל עליהם שם תרומה למפרע אם תלש אח"כ הפירות המחוברין וחל השם תרומה על פירות התלושין הנשארים וי"ל עוד בזה. וכן בסיפא אם אמר הרי פירות הכלכלה הזו תרומה על פירות שיש לי בביתי לכשיגיע לעיר דהוה הדין דאוכל מהם עראי ועושה אותה תרומה על מקום אחר עד שיגיע לעיר הוא ג"כ משום האי טעמא דהרי חזר בו מקודם שנתקיים התנאי דהיינו מקודם שהגיע לעיר. וכן במה דקתני עוד בתוספתא נאכלו פירות או נגנבו או שאבדו עד שלא הגיע לעיר כלכלה בטיבלה דהיינו ג"כ משום דדעתו היה רק אם יהיה הפירות בביתו כשיגיע לעיר אבל אם נגנבו הפירות שבביתו אינו רוצה כלל שתהיה הכלכלה הזו תרומה על הפירות שנגנבו ממנו או שנאכלו או נאבדו ומש"ה הכלכלה בטיבלה. וע"כ צ"ל כן דאל"כ הלא יוכל לתרום משלו על של חבירו וא"כ אמאי לא תוכל התרומה לחול אף על הפירות שנגנבו או נאבדו ועיין תוס' לעיל בדף (ס"ח ע"ב) בד"ה הוא דאמר כצנועין מ"ש בזה וא"כ אף כי נגנבו ג"כ תחול התרומה אלא ע"כ משום דלא היה בדעתו כן להפריש התרומה אלא דוקא אם יהיו הפירות קיימים בביתו אבל לא כשנגנבו. ובנאכלו דאין הפירות בעולם כלל א"כ בודאי דלא מצי התנאי לחול הואיל דאז כבר נאכלו הפירות והוא לא אמר אלא לכשיגיע לעיר והרי כשהגיע לעיר נאכלו הפירות כבר וי"ל עוד בזה

והנה באם נגנבו הפירות או נאבדו אין יכול לתרום עליהם אז משום דהא דתורם משלו על של חברו דא"צ דעת בעלים דהוא מטעם זכיה ובנגנבו שאין הגנב יכול להפריש מהם תרומה הואיל דאינם שלו א"כ גם אחר אינו יכול לתרום עבורו וכמ"ש הרבינו מאיר בתוס' קידושין (נ"ו ע"א) בד"ה מתקיף ובנאבדו ג"כ אינו יכול לתרום כיון דאינם ברשותם ואפילו אם לא זכה בהם אחר. ויש לעיין ע"ד הנוב"י מהדו"ת חאה"ע (סי' ע"ז) שם בד"ה ואמנם עיינתי שם בפרק השולח כ' שם וז"ל ונלע"ד דה"ה אבידה שנאבדה כל זמן שלא מצאה אדם או אף שמצאה אחר אם זה שמצאה נטלה ע"ד להחזירה אז כל מקום שהוא ברשות בעלים היא ויכול להקדישה כו' עיי"ש. והנה מ"ש דאם מצאה אחר ודעתו להחזירה דהרי הוא ברשות הבעלים הראשונים פשיטא מילתא דא דכיון דהוי שומר אבידה אמרינן דהוי כפקדון ממש וכל היכא דאיתיה ברשותיה דמרא איתא אבל מ"ש הנוב"י ז"ל דאפילו כי לא מצאה אחר ג"כ עדיין הוא ברשות בעלים הראשונים כל זמן שלא זכה בו אחר לע"ד יש לדון בזה טובא מהא דאיתא במס' חולין (דף קל"ט ע"א) דאפילו בהקדש בדה"ב כיון דמרדה פקע לה הקדש מיניה ואפילו מאן דפליג התם הא טעמא קאמר משום דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה עיי"ש אבל בדהדיוט בודאי דאמרינן דאבידה מיקרי אינו ברשותו של הבעלים אפי' אם עדיין לא זכה בו אחר וצ"ע כעת. וא"כ הכא בתוספתא בנגנבו או נאבדו הפירות שפיר אינו יכול לחול אז התרומה. ודנימא שיחול למפרע ג"כ לא חל הואיל דלא היה בדעתו שיחול למפרע אלא דוקא אם יהיו הפירות קיימין ובנאכלו דג"כ לא חל התרומה הוי הפי' שאחרים שאינם מבני ביתו אכלום דבכה"ג לא רצה כלל לתקנם והא דתיקנום היה רק כדי שלא יכשלו בו בני ביתו והיה ירא שיאכלו הפירות טבולים והיה ג"כ מסופק אם אולי יאכלום אחרים שלא מבני ביתו והוא לא רצה לתקנם אלא שלא יכשלו בהם בני ביתם אבל על אכילת אחרים שלא ברשות לא היה חש כלל דהלעיטהו לרשע ומש"ה עשה תקנה זו להציל בני ביתו דוקא ומ"ש בתוספתא נאכלו פירות או נגנבו כו' היינו שאחרים אכלום ועיקר התקנה הי לתקן שלא יכשלו בני ביתו באכילת טבל. וע"כ צרכינן לפרש כן דבאמת מה לו לומר ה"ז עשוי תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשיגיע לעיר אם דעתו הוא רק שיחול כשיגיע לעיר למה לו לומר כן בדרך כשיגיע לעיר יעשה להכלכלה הלזו תרומה אלא ע"כ משום שהיה ירא שלא יכשלו בני ביתו בהטבל המונח בביתו ומה שלא אמר פשוט ה"ז הכלכלה תרומה ומעשר על הפירות שיש לי בביתו הוא משום שלא רצה לתקנם רק אם יאכלום בני ביתו אבל בתקנת אחרים לא חש וכמו שפירשתי וגם הלשון תרומה ומעשר מורה כן שרצה לתקן שלא יכשלו בני ביתו באכילת טבל ורצה לתקן הכל ושם מעשר כולל כל המעשרות ולע"ד פי' זה ברור בתוספתא פתא וא"כ ממילא שמעינן דאם אמר לכשיגיע לעיר אמרינן דחל התרומה למפרע דאל"כ הרי עדיין לא הועיל כלום והפי' הוא משום דהוה כמו תנאי וכמו שפירשתי וגם הרישא דתוספתא גבי מחובר ג"כ הפי' כן ודוק

(ג) אולם מדברי התוס' במס' יבמות (דף צ"ג ע"א) בד"ה קנוי' לך משמע דהתרומה אינה חלה למפרע משעת אמירה אלא משעת תלישה אז הוא דחלה התרומה דכתבו שם על הא דאר"ה א"ר האומר לחבירו שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנוי לך מעכשיו קנה וקשה לר"י למה צריך מעכשיו דכיון דאית ליה אדם מקנה דשלב"ל כאילו בא לעולם ובדבר שבא לעולם א"צ מעכשיו כדאמרינן בפרק האומר (בקידושין נ"ט) גבי האומר לאשה כו' וכן גבי פירות ערוגה לקמן ואר"ת דהכא איצטרך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בחליפין או בשטר או בחזקה דכסף אינו קונה במקום שכותבין שטר אם לא שפי' בהדיא כו' ולהכי צריך מעכשיו דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמר קני בחזקה או בחליפין לאחר שלשים ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה או הוחזר הסודר כו' ובפירות ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וחשיב כאילו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע עכ"ל הרי מבואר בהדיא דהתרומה לא חלה למפרע משעת האמירה שאמר ה"ז תרומה אלא דוקא משעת תלישה אז הוא דחל התרומה

הן אמת כי לא זכיתי להבין כלל דברי התוס' הנ"ל כי מלבד מה שי"ל אם בתרומה לכהן שייכא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אלא אפי' אם נימא דאמרינן בתרומה ג"כ אמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכמו גבי צדקה לעניים אשר כבר האריכו בזה גדולי המחברים בביאור השיטות אם בצדקה לעניים אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ועיין ג"כ בספר מח"א הלכות צדקה (סי' ב') ועיין לעיל על דף (ל"ו ע"ב) [או"ד אקכ"ד] באריכות. אבל מ"מ יש לעיין היכי שייכא הכא לומר אמירה לגבוה גבי תרומה הואיל דעתה לא יוכל כלל לחול השם תרומה הואיל דעדיין הוא מחובר דבשלמא אם היה מקום לחול עתה שם תרומה אז חל האמירה ותו נוכל לומר גביה דהוה כמסירה אבל אם אין שום התחלה לחול האמירה ואיך שייך לומר אמירה לגבוה כמסירה וא"כ עיקר החלות להאמירה הוא כשיתלשו א"כ אז כבר פסקה לה האמירה ודומה תו כמו בשטר אם נקרע השטר דלא מהני אם לא אמר מעכשיו וה"נ דכוותיה דאם האמירה לא חל בשעתיה א"כ אמירה אין כאן מסירה אין כאן ולכאורה י"ל בזה טובא

והנה לכאורה מצינו פלוגתא כיוצא בזו בראשונים ז"ל עיין במס' נדרים (דף ל') בסוגיא דבר פדא ועולא כתב הר"ן שם בד"ה הכא שאני דאמירתו לגבוה וז"ל וא"ת ותיהוי נמי כמסירה אכתי אמאי לא מצי הדר ביה כיון דלא חייל הקדש עד ל' יום דנהי דאמרינן בכתובות (דף פ"ב) משוך פרה זו ולא תקנה לך עד לאחר ל' יום דאי קיימא באגם לא קנה ובעומדת בחצרו קנה היינו דוקא בשלא חזר בו בינתים אבל חזר בו ודאי אפילו עומדת בחצרו מצי למיהדר ביה כיון דלא קניא עד לאחר ל' יום ולגבוה נמי נהי דהוי כמסירה כיון דהשתא לא חייל אמאי לא מצי למיהדר ביה וי"ל דכי אמרינן כמסירה להדיוט בקנין ממש של הדיוט קאמר וכמאן דא"ל מעכשיו