אמרי הצבי ב עט

פ"ו ע"א) בד"ה מה תרומה וא"כ נולד האיסור בתוך התערובות ואף דלא היה ניכר המבטל ההיתר ג"כ דהא לא ידעינן איזהו הוא החולין דהא על כל שני הלוגין ושני לוגין יכול לחול השם תרומה דהיינו כשיפריש אלו השני לוגין יהיה חל עליהם השם תרומה מ"מ הרי ניכר ההיתר מקרי והארכתי במק"א באופן כזה אם שייך בטול בדברי החו"ד (בסי' ק"א סק"ה) והבאתי דברי הפרימ"ג ביו"ד (סי' מ"א) בשפ"ד (סק"א) דגם בכה"ג שייך ביטול וא"כ בכה"ג גם לר' יהודה בטל אף שהוא מב"מ וע"כ מדייק הש"ס דר' יהודה דאוסר בשני לוגין משום דלית ליה ברירה ודוק היטב בזה. אולם גוף הסברא הנ"ל אכתי צריך ראיה

(ו) והנה אם הסברא הנ"ל היא נכונה יש מקום לדון דגבי יין נסך שנתערב ביין כשר אם נפל התירא לגו איסורא לא בטל ואם נפל איסורו לגו התירא בצרצור קטן אמרינן קמא קמא בטיל וכדאיתא במסכת ע"ז (דף ע"ג) בסוגיא וכ"פ הרמב"ם (בפט"ז מה' מ"א הכ"ח) וכ"פ בטוש"ע (סי' קל"ד) ומשום דביין נסך פסקינן לחומרא דמב"מ לא בטל וז"ל (בסי' קל"ד ס"א) יין שנתנסך לעכו"ם שנתערב ביין של היתר אסור בהנאה בכל שהוא בד"א כשהורק היין המותר על טפה של יי"נ אבל אם עירה יי"נ מצרצור קטן לתוך הבור של יין אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל. וכתב הר"ן ז"ל בטעמא דמלתא שאותו דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא עליו ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו אפי' משהו אוסר היין שבא עליו ואפי' חבית גדולה בב"א משום חומרא דיי"נ אבל כשההיתר עומד במקומו והאיסור בא עליו ההיתר מבטל האיסור אא"כ נופל בב"א כדי נ"ט וכ"נ מדברי הרמב"ם עכ"ל מובא בש"כ (סק"א) יעו"ש. ולכאורה י"ל בסברת הר"ן ז"ל אם עיקר המעלה הוא מה שההיתר הוא במקומו או עיקר תליא בשהאיסור במקומו ואם שניהם שוים כאחד דהיינו שנתנסך מקצת היין שמהכלי והיינו שהיה כלי יין של ס"א לוגין והיה לוג א' של ראובן וששים לוגין היו של שמעון ונסך ראובן את היין דקי"ל אין אדם אוסר דשא"ש ורק באית ליה שותפות בגוויה מצי לאסור ולפי המבואר בסוגיא בחולין (דף מ"א) ובתוס' (שם) ד"ה ת"ש המטמא לא מצי אוסר אלא לחלקו דהיינו להלוג שלו והס' לוגין של חבירו לא מצי אוסר דאין אדם אוסר דשא"ש וא"כ היינו נתערב יי"נ ביין כשר ואיכא ששים כנגדו ומעתה תליא בהספק הנ"ל אם בכה"ג בטל בששים הואיל דלא היה האיסור במקומו תחלה או דלמא דדוקא היכי דההיתר היה במקומו תחלה אז נתבטל בששים אבל כל שלא היה ההיתר במקומו תו לא שייך ביטול ביי"נ משום חומרא דיי"נ אמרינן מב"מ לא בטל ולכאורה י"ל בזה. מיהו לפי הסברא הנ"ל יש לומר דבכה"ג שפיר נתבטל משום דעיקר מה דביי"נ אמרינן דמב"מ לא בטל הוא משום הואיל דמשום חומרא דיי"נ אמרינן דאזלינן לחומרא דמב"מ לא בטל כר' יהודה וכ"ז הוא בכה"ג שהאיסור היה ניכר תחלה בפני עצמו משא"כ בכה"ג שנולד האיסור בתוך התערובות דבכה"ג גם לר' יהודה מב"מ בטל ואם כן לא מחמרינן תו בתערובות יי"נ בכה"ג ג"כ והבן בזה

(ז) והנה באו"ח (סי' ש"י ס"ח) במג"א (סק"ח) וז"ל ונ"ל דאם נתערב אפר שהוסק בשבת באפר של אתמול בטל ברוב אע"ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ובעי ס' כמ"ש (סי' תנ"ג ס"ג) מ"מ הכא כיון דעיקר איסורו מדבריהם סגי ברובא ודוקא שלא היה ניכר קודם שנתערב כמ"ש (סי' שי"ח סס"ב) עכ"ל המג"א. וראיתי בספר אומץ יוסף על או"ח (שם) להגאון המנוח ר' יוסף יהודה ליב ז"ל ראבד"ק ברעסלא דכתב ע"ד המג"א הנ"ל וז"ל וצ"ע דהתם גבי ענבים לא היה האיסור אנא מכח שיצא ובא מיד אל התערובות אבל אם היו ענבים נתלשו בשבת והיה האיסור בענבים עצמם ונפלה לגיגית ויצא מהם בודאי אסור דהאיסור לא נולד בתערובות וא"כ דהעצים היו מוקצה מקודם ומהם נעשה אפר וא"כ היה האיסור מוקדם שנתערב וצע"ג שלא הרגישו א' מהמפרשים ואף דנאמר דמיירי בשורף אוכלים או כלים מ"מ קודם שנעשה האפר נעשה גחלת ונעשה כשבר כלי שנשבר בשבת עכ"ל. ולכאורה היא קושיא חמורה ולהבין קצת דברי המג"א ז"ל נלע"ד ליישב דנהי דאם נתלשו הענבים בשבת לא שייך לומר דמקרי נולד האיסור בתערובות הואיל דהענבים הם בעין וניכרים והם אסורים ומשו"ה גם היין היוצא מהם לא נתבטל דהא ניכר האיסור עתה שהענבים הם בעין אבל גבי אפר נהי דהעצים שהיו בעין היו אסורים וניכרים מ"מ עתה כבר נשרפו העצים ואינם ניכרים כלל ורק עתה האפר הוא מן העצים האסורים שפיר מקרי נולד האיסור בתוך התערובות ועיין מס' ביצה (דף ד' ע"ב) דקאמר הש"ס הנ"מ היכא דאיתא לאיסורא בעיניה הכא מקלי קלי איסורא עייש"ה וה"נ דכוותיה כן נלע"ד ליישב דברי המג"א ודוק

[מז] (א) שם בתוד"ה אימא כל המתלקט משמע דחל פדיון במחובר לקרקע שהרי קודם לקיטה היה מתחלל שהרי אחר שנלקט שבא לרשות אחרים אין לבעלים כח בהן לחלל ותימא דבתוספתא משמע דאין חילול במחובר לקרקע דתניא בסוף מע"ש כרם רבעי בש"א אין פודין אותם ענבים אלא יין ובה"א ענבים ויין והכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע ונראה טעמא דילפינן קודש קודש ממעשר וי"ל דהתם לא הוה טעמא אלא משום דמחובר אין דמיו ידועין כו' עכ"ל. ולדעת הרמב"ם ז"ל הוא דמה"ת אין פודין נ"ר במחובר לקרקע שכ"כ (בפ"ט מה' מע"ש ה"ב) הרוצה לפדות נטע רבעי פודהו כמע"ש כו' ואין פודין אותו במחובר כמע"ש והרי הוא ממון גבוה כמעשר לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר כו' עכ"ל. וכבר תמהו הראשונים ז"ל הרמב"ן בתשובה ומובא בכ"מ והר"ש במס' מע"ש (פ"ה משנה ה') מסוגיא דידן דמתרץ הש"ס לא תימא כל הנלקט אלא כל המתלקט כלומר דקודם לקיטה היו הצנועים פודין ולא לאחר הלקיטה שכבר זכו בהם אחרים ולא היה כח ביד הבעלים לחלל. והרי מבואר דחל החילול במחובר לקרקע והניח בצ"ע ומכח זה כתבו ג"כ דהוא רק מטעם חומרא דרבנן הא דאין פודין נטע רבעי במחובר לקרקע והוא ממש כמו שכתבו התוס' כאן ועיין בכ"מ (שם) מ"ש ליישב קצת

והנלע"ד ליישב דברי הרמב"ם ויהיה מיושב קושית התוס' הנ"ל. דהנה במס' קידושין (דף ס"ב ע"א) תנן התם אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה בעא מניה רב אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיה תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת פירות ערוגה זו מחוברת יהיה תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו מהו א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ופירש"י בד"ה ונתלשו מה שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש דשלב"ל או לא כל שבידו כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד עכ"ל יעו"ש כל הסוגיא הרי מבואר דשיטת רש"י ז"ל הוא דהואיל שבידו חל התרומה תיכף משעת אמירה ואף דאז הוא מחובר לגוף ולא חל התרומה מה"ת אפ"ה אם אמר לכשיתלשו ובידו לתלשו חל שפיר האמירה וחל התרומה למפרע משעת האמירה אם נתלשו אח"כ דהוי כמו תנאי והא דגלתה התורה דמחובר לא חל שם תרומה עליו הוא דוקא היכא דהוא מפרישה עכשיו כשהיא מחוברת אבל אם אמר לכשיתלשו אז חל התרומה למפרע אם תלשו אח"כ וקיים התנאי כנלע"ד לפרש דברי רש"י ז"ל

(ב) והנה לכאורה י"ל ע"ד רש"י ז"ל הנ"ל מהא דאיתא בתוספתא (בפ"ב דמסכת תרומות הלכה ז') ומובא ג"כ קצת מהתוספתא (בר"ש בפ"א דמסכת תרומות מ"ה) כיצד אין תורמין מן התלוש על המחובר אמר פירות תלושין אלו עשויין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו או פירות מחוברין עשוין תרומה ומעשרות על פירות תלושין אלו לא אמר כלום אבל פירות תלושין אלו עשוין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו לכשיתלשו הרי זה אוכל מהן עראי ועושה אותו תרומה ומעשרות על מקום אחר עד שיתלשו נתלשו דבריו קיימים כיוצא בו מי שהיה בא בדרך והיתה בידו כלכלה של פירות שאינם מתוקנין אומר הרי זו עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשיגיע לעיר ה"ז אוכל ממנה עראי ועושה אותה תרומה ומעשר על מקום אחר עד שיגיע לעיר הגיע לעיר דבריו קיימין נאכלו פירות או נגנבה או שאבדו עד שלא הגיע לעיר כלכלה בטיבלה משהגיע לעיר דבריו קיימין עכ"ל. והרי מבואר בתוספתא הנ"ל דרשאי לאכול מהן עראי אלמא דעוד לא חל כלל התרומה ואפי' לבסוף כשיתלוש התבואה לא אמרינן דחלה התרומה למפרע דאם נימא דחלה התרומה למפרע אמאי רשאי לאכול מן הפירות התלושין שעשאן תרומה על הפירות המחוברין הלא לכשיתלשו הפירות המחוברין א"כ חל שם התרומה