אמרי הצבי ב ח

ואמטלטלי דגזילה לא כתבינן. ומבאר דברי הרי"ף בתשובה דסובר דאם כפר אח"כ דנתבטלה ההרשאה דהוא מטעם מיחזי כשיקרא. והערה ע"ד השאג"א (בסי' צ') שהעלה להלכה דלא חיישינן למיחזי כשיקרא וברמב"ם (פ"ג מהל' שלוחין) מבואר דחיישינן למיחזי כשיקרא

ע ע"א אות נח. בסוגיא הנ"ל. ישוב לקושית הראשונים על הרי"ף דסובר דאם כפר אחר כתיבת הרשאה ג"כ נתבטלה ההרשאה. ובדברי הרמב"ם אן דעת קדשו נוטה בזה. סברא חדשה דהיכא דנתבע אומר שהתובע ישבע ויטול זה לא מיקרי כפירה שיתבטל עי"ז ההרשאה

ע ע"א אות נט. בסוגיא הנ"ל. בדברי המוהריט"א בכורות (פ"ח אות ע"ב). ובדברי התבו"ש (סי' י"ח ס"ק כ"ד) בשוחט ששחט הרבה עופות ולא בדק הסכין בינתיים ואח"כ נמצא פגום דאם הם של הרבה בני אדם מצי למידחי לכל אחד וגם הרשאה זה לזה לא מהני

אות ס. בסוגיא הנ"ל. בדברי המג"ע (בפ"ג משלוחין ה"ב) שתמה ע"ד הראב"ד דסובר דוקא שליש או רביע ממה שיוציא אבל לא על דבר קצוב מהא דאמר אביי בסו"פ השולח בנכסי מלוג מגו דנחית אפירו נחית לגופא ישוב לזה לחלק דפירא תלויין בהקרקע. וגם דכשנותן לו הפירות הרי הודה לו על הקרקע

ע ע"א אות סא. בסוגיא הנ"ל [אק"א] ישוב לדברי הרא"ש כאן (בסי' ה') שכתב דיכול לבטל השליח בהרשאה ובפרק הגוזל (ס"ס כ"א) כתב דאינו יכול לבטל. ומחלק בין אם מבטל בפני המורשה דמהני הביטול. אבל היכא דמבטל שלא בפני המורשה אז לא מהני הביטול. [אק"ב] בעלין אם מת המשלח אי הוי כמו חזרה ונתבטל השליחות. וישוב לקושית הש"ך חו"מ (סי' קכ"ב סק"ה) על הרמ"א שם שסותר עצמו ממה שהגיה (בסי' ש"מ). חילוק בזה בין פקדון להלואה

ע ע"א אות סב. בסוגי' הנ"ל. ישוב לדברי הקצה"ח (בסי' קכ"ב סק"ד) נידון ראובן ששלח לשמעון שיוציא מעות שלו מלוי וליתן אותם לו בעיר ראובן והלך שמעון ללוי והוציא ממנו המעות ובא ראובן ורוצה ליקח המעות משמעון במקום לוי אי שמעון זכה בהמעות להשתמש בהם עד מקום ראובן. וגם אם לא מיקרי זה ריבית במה שמטריח עצמו להוציא החוב מלוי בעבור זה שמלוה לו אחר כך המעות

ע ע"א אות סג. בסוגיא הנ"ל. בדברי רש"י שכתב דמש"ה לא מהני תפיסת השליח משום דהוי תופס לבע"ח במקום שח"ל והלא הלוה לא חייב לאחריני. ישוב לזה עפי"ד הרי"ף בתשובה דהיכא דהלוה אמוד לפרוע לא מהני תפיסה. והערה לשיטת רש"י ב"מ (יו"ד) דבעשאו שליח מהני התפיסה א"כ גם הכא עשאו שליח. ישוב לזה עפי"ד הב"ח בכוונת רש"י ב"מ הנ"ל דבעינן דוקא בא בהרשאה. עוד ישוב לזה עפי"ד הב"ח (בסי' קכ"ג) דהרשאה גרע משליח

ע ע"א אות סד. בסוגיא הנ"ל. ובענין קנין חליפין בעכו"ם. [אק"א] ביאור דברי הראשונים והפוסקים בזה. [אק"ב] סברא להר"ת דסובר דחליפין מהני בעכו"ם היינו דוקא כשהוא שוה בשוה. [אק"ג] ישוב לדברי הרמב"ם (בפ"ב מהל' עבדים ה"ח) שכתב דע"ע הנמכר לעכו"ם אינו נגאל אלא בכסף דוקא ובקידושין (ח') מבואר דגם בש"כ נגאל. ביאור סוגית הש"ס שם. [אק"ד] מפלפל לבאר ראיות התוס' בריש קידושין דחליפין מהני בעכו"ם. ושלא יקשה ג"כ מהקרא דוזאת לפנים בישראל. [אק"ה] בענין אי המורשה יכול לזכות מדין עבד כנעני שאחרים יתנו עבורו סודר. וישוב לקושית הפוסקים על הר"ת הנ"ל. [אק"ו] בענין מכירת חמץ בקנין חליפין: אות סה. עוד בסוגיא הנ"ל. פלפול בדברי המרדכי בפירקין (סי' ע"א) אם יכול להרשות לעבד. ומחלק בין עבדו לבין עבד של אחרים עפי"ד הנתה"מ (סי' שס"ג סק"ב) דהא דאמרינן מה שקנה עבד קנה רבו היינו דהעבד זכה מתחלה ואח"כ זוכה האדון מהעבד. והעלה דעבד יכול ללקוט לקט שכחה ופאה משדה אדונו

ע ע"ב אות סו. בענין דבר ולא ח"ד. הערה לשיטת הרמב"ם (בפ"א מהל' אישות) דבועל פנויה שלא לשם קידושין לוקה. א"כ גם העידי ביאה ל"צ לעידי קידושין. ומעורר בדעת הרמב"ם אי מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל. וישוב להערה הנ"ל

ע ע"ב אות סז. בענין הנ"ל. פלפול בדברי הרי"ף שכתב דכיון דמהני עדותן לשלם הפירות לא הוי ח"ד. והערה דהיכא דהמערער יטעון לפירות הורדתיו וכבר שילם דמי הפירות לא יהני לפי"ז שלש כיתי עדים על שני חזקה. וסברא דהא דח"ד לא מהני היינו דוקא להוציא אבל להחזיק שפיר מהני. וביאור בזה דברי הרי"ף הנ"ל

ע ע"ב אות סח. עוד בענין הנ"ל. ישוב לדברי הרמב"ם (בפ"ד מהל' עדות ה"ז). וסברא דנהי דעדות מיוחדת פסול בד"נ מ"מ היכא דשנים ראו מחלון זה ושנים ראו מחלון זה והעיד אחד מכת זו ואחד מכת זו לא הוי עדות מיוחדת בכה"ג וכשר גם בד"נ

ע ע"ב אות סט. בענין הנ"ל [אק"א] בדברי המהרש"א גיטין (ס"ג ע"ב) שכתב דעידי אמירה מיקרי כולה דבר. ומבאר דסברא זו כתובה ברמב"ן ב"ב (נ"ו) ובר"ן גיטין (שם). [אק"ב] מבאר הסברא דמש"ה מיקרי כולה דבר משום דיכול השליח קבלה למנות שליח קבלה אחר להסובר דמילי ממסרי לשליח. [אק"ג] ישוב לקושית הבית מאיר אה"ע (סי' קמ"א סמ"ג) על הנוב"י מהדו"ק חאה"ע (סי' צ"א) בנידון אשה שאמרה את מי שיבחר פלוני שיהי' שליח בחריקאי לקבל גיטי דמהני והלא הוי חצי דבר

ע ע"ב אות ע. מבאר אם במילתא דלא שכיחא מעות קונות

ע ע"ב אות עא. בדברי המהרש"א כאן שהקשה דלוקי הש"ס בעקוץ תאנה מתאנתך. ומבאר במכר הגניבה על תנאי ובשעת קיום התנאי איכא חיוב מיתה אמרינן ג"כ קלב"מ

ע ע"ב אות עב. בענין בדמים קנינהו. [אק"א] הערה בדברי רש"י שפירש דמיירי שהתאנים הם בעין מס מסנהדרין (ע"ב). ישוב לזה עפ"ד הבעה"מ דמה"ת אפילו כי איתנהו בעין ג"כ א"צ להחזיר. ועפ"י סברא דקנין דרבנן לא מחייב דו"ה. [אק"ב] עוד ישוב לזה וחילוק בין נטל הכלים בתורת גניבה לבין נטלם בתורת מקח

ע ע"ב אות עג. ישוב לקושית הפ"ש על הסוברים דגם באיסור דרבנן אשלד"ע מסוגיא דכאן. סברא דבגניבה גילתה התורה דחצר קונה גם כי הוא באיסורא. עוד ישוב עפי"ד היש"ש דקנין דרבנן לא מבטל חיובא דעדו"ה דאורייתא

ע ע"ב אות עד. בהא דקאמר הש"ס כמאן כר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא. [אק"א] ישוב לקושית היה"ת דאכתי איך אפשר לחייבו ממון הא הוי עדות שאאי"ל. והעלה דכיון דיתקיים עכ"פ הזמה לענין מיתה מיקרי שפיר יכול להזימם. [אק"ב] עוד ישוב לזה וסברא דבעדים זוממין מחייבינן להו כל מה שזממו לעשות אפילו מיתה וממון. [אקי"ג] עוד ישוב לזה דמשכחת שעשה המעשה בפני הב"ד

ע ע"ב אות עה. בענין קלב"מ. [אק"א] ישוב לקושית היה"ת על שיטת הרמב"ם דבכל פנויה איכא לאו דלא תהיה קדשה א"כ למה נקיט רבא דוקא בבא על אמו. עפי"ד המקנה בק"א (סי' כ"ו סק"א) דחיובא דמלקות על הלאו דלא תהיה קדשה הוי רק בגמר ביאה.