אמרי הצבי ב ז

האיסור בתוך התערובות גם לר"י מב"מ בטל. ומבאר הדבר עפי"ד הר"ן נדרים (נ"ב ע"א). [אק"ד ה'] מתרץ בזה הערה חדשה להסוברים דגם בלח בלח שייך בליעה א"כ בהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש נימא דכל היין נאסר מטעם בליעת משהו מיד בתחלת המעל"ע לר"י דסובר מב"מ לא בטיל. ובדברי המוהרי"ו המובא בט"ז יו"ד (סי' שכ"ד סקט"ו) בעיסה שלא נטלה ממנה חלה ונתבשלה. [אק"ו] פלפול עפ"י סברא הנ"ל בדברי הר"ן ע"ז (דף ע"ג) בהא דהסביר הטעם דקמא קמא בטל ביי"נ משום דהדבר העומד במקומו חשוב יותר. [אק"ז] ישוב לדברי המג"א (סי' ש"י סק"ח) שפוסק דאפר שהוסק בשבת שנתערב באפר של חול דבטל ברוב. ומבאר דאפר מקרי נולד האיסור בתוך התערובות

סט ע"א אות מז. בסוגיא הנ"ל. ובענין תרומה במחובר. [אק"א ב'] מפלפל בדברי רש"י קידושין (ס"ב ע"א) דנהי דלא יכול להפריש תרומה במחובר מ"מ כשבידו לתלוש חל התרומה משעת האמירה אם נתלשו אח"כ והוי כמו תנאי. ומבאר שלא יקשה ע"ז מתוספתא דמסכת תרומות (פ"ב ה"ז). וצ"ע על הנוב"י מהדו"ת חאה"ע (סי' ע"ז) שכתב דבנאבד ממנו חפץ ולא מצאו שום אדם דהוא ברשותו להקדיש ומחולין (קל"ט ע"א) לא משמע כן. [אק"ג] מפלפל בדברי התו' יבמות (צ"ג ע"א) ד"ה קנויה דס"ל דהתרומה לא חלה משעת אמירה רק משעת תלישה. עפי"ד פלוגתת הר"ן והרשב"א במס' נדרים (נ') אם אמירה לגבוה הוי כמסירה להדיוט מעכשיו. וראיה ממס' מנחות (ע' ע"א) דאמירה הראשונה בעודה במחובר ג"כ מהני אם נתלש אח"כ. [אק"ד] בדברי המקנה קידושין (ס"ג) אם חל תרומה במחובר כשאמר מעכשיו. [אק"ה] מפלפל בדברי הרמב"ם אן דעת קדשו נוטה בענין זה. [אק"ו] מביא ראיה דלשיטת רש"י חלה התרומה למפרע משעת אמירה. מדברי המוהרי"ט אלגזי בסוף ה' חלה. [אק"ז] מתרץ עפ"י הנ"ל דברי הרמב"ם (בפ"ט מה' מע"ש) דפוסק שאין פודין נ"ר במחובר לקרקע והקשו עליו מסוגיא דידן דחל החילול במחובר. וביאור הסוגיא עפי"ז

סט ע"א אות מח. בסוגי' הנ"ל ובענין יאוש [אק"א] מפלפל אי יאוש הוי מטעם הפקר או מטעם מתנה. וישוב לקושית הפ"י להסוברים דיאוש מטעם הפקר היאך יכול להפקיר דבר שא"ב. וסברא דסילוק מהני גם על דשא"ב. [אק"ב] פלפול עפי"ז בדברי הנוב"י מהדו"ק חאו"ח (סי' כ'). [אק"ג] מביא ראיה מרמב"ן ועוד ראשונים דלא ס"ל כהנוב"י (שם) בגזל חמץ ועעה"פ דמותר להנגזל בהנאה

סט ע"ב אות מט. פלפול בגונב מרה"ר אי חייב כפל. ובדברי הקצה"ח (סי' שמ"ט סק"א) דהביא ראיות לחייב הגונב מרה"ר בכפל

סט ע"ב אות נ. מבאר סברת ר"י דלא ניחא לי' למימר דטעמא דצנועין הוא משום תקנה משום דס"ל לר"י דהפקר ב"ד הפקר מהני רק להפקיע ולא להקנות. ומתרץ עפי"ז דברי הרמב"ם (בפ"ט מהל' מע"ש ה"ז) דפוסק כצנועין. ופוסק כר"י

סט ע"ב אות נא. ביאור דברי הרמב"ן שמתרץ דברי הרמב"ם דפוסק כר"י ופוסק כצנועין משום דבחילול אוקמוה התורה ברשותיה

סט ע"ב אות נב. הערה לפי מה דמשמע מרש"י ותוס' כאן דמש"ה אוקמוה רחמנא בפדיון מעשר ברשותו משום דמוסיף חומש והלא גם בהקדש מוסיף חומש

סט ע"ב אות נג. ביאור דברי התוד"ה קדש. ובדברי המוהרמ"ל בשינוי הגירסא בתוס' כאן

ע ע"א אות נד. פלפול גדול בסוגיא דהרשאה. [אק"א] בדברי הבדה"ב (סי' קכ"ג) שתי' דברי רש"י דס"ל דאם עשה שליח בהרשאה ונאבד מידו יכול לחזור ולתבוע מיד הנאמן. [אק"ב] בדברי הב"ח (שם) שמחלק בין חוב דמהני הרשאה לפטור הנאמן ובין מטלטלין דגזילה דלא מהני הרשאה. ומבאר כוונת רש"י ז"ל דהחיוב הוא על המורשה. [אק"ג ד' ה'] פלפול עצום בדברי הקצה"ח (סי' קכ"ג סק"א) שהביא ראיה מרש"י הנ"ל דבפקדון שהנפקד אינו רוצה להחזיר משום איזה טענה דמיקרי ג"כ אינו ברשותו של המפקיד להקדיש ולהקנות. והערה חדשה במשכון בשעת הלואתו או שלא בשע"ה רק שלא בגוביינא ונטל הלוה המשכון וקידש בו אשה או יצא ידי מצוה אי מהני. ומפלפל אם גוף המשכון נקנה להמלוה או שהוא של הלוה. וגם אם הלוה יכול למכור המשכון. ומבאר דזה תליא בשני דעות בהג"א ב"מ (ע"ג ע"ב). ומחדש דהא דהמלוה קונה להמשכון בשלא בשעת הלואתו היינו דיש לו רק קנין פירות בהחפץ. ומבאר דמדברי התוס' לעיל (ס"ח ע"ב) ד"ה הוא שהקשו דמקידושין (נ"ה) משמע דיכול לחלל מע"ש של חבירו אין ראיה להקצה"ח הנ"ל

ע ע"א אות נה. בסוגיא הנ"ל [אק"א] ישוב לדברי הרי"ף דפוסק כל"ב דנהרדעאי. ופוסק כר"י גבי גזל ולא נתייאשו הבעלים. ובגמ' משמע דהוה תרתי דסתרי. עפי"ד הרשב"א דסובר דגם לר"י דאין יכול להקדיש אבל להפקיר ולהקנות יכול. [אק"ב] ישוב בזה דברי הרמב"ם (בפ"ט מהל' מע"ש) דפוסק כצנועין ופוסק כר"י. ובגמ' משמע דפליגי אהדדי. [אק"ג] הערה על הרשב"א הנ"ל מהא דאין הגונב אחר הגנב משלם כפל להבעלים. ישוב לזה דהוא משום גזיה"כ. [אק"ד] בדברי הרשב"א כאן שכתב הנ"מ בין ל"ק לבין ל"ב. דלל"ב יוכל לכתוב הרשאה על מלוה בשטר משא"כ לל"ק. והלא אם נימא דבעינן כתיבה ומסירה א"כ גם לל"ק מהני. ישוב לזה עפי"ד הרשב"א שבועות (ל"ג) דלל"ק הוי הרשאה קנין גרוע. [אק"ה] ביאור דברי הרשב"א בשבועות (שם) שהביא ראיה דלל"ק לא מועיל הרשאה על מלוה בשטר מדאמר אמימר בסוגיין דטעמא דנהרדעאי כר' יוחנן. [אק"ו] עוד בדברי הרשב"א שכתב בשיטת הרמב"ם דס"ל דאמטלטלין דגזילה ולא כפרי' או אמלוה בשטר כתבינן הרשאה. [אק"ז] עוד בדברי הרשב"א הנ"ל שכתב דהקדש לא חל על מלוה בשטר. וביו"ד (סי' רנ"ח ס"ז) בהג"ה מבואר בשם הרשב"א דמהני ההקדש. ומבאר דכוונת הרשב"א כאן הוא דלא חל ההקדש לגמרי משום דביד המלוה למחול החוב. [אק"ח] עוד חילוק בין הקדש לעניים דחל בשט"ח והקדש לגבוה לא חל בשט"ח. [אק"ט] בדברי הרשב"א שבועות שם דנהי דא"י להקדיש אינו ברשותו אבל להקנות יכול. ישוב עפי"ז קושית הקצה"ח (סי' ל"ז סק"י) בב"ב (דף מ"ג). [אק"י י"א] בדברי הרשב"א הנ"ל שהביא ראיה ממלוה לאו להוצאה ניתנה. ובענין היכא דנא אתא לידיה בתורת פקדון אם חל שם פקדון עלה לגמרי ובדברי הקצה"ח (סי' קכ"ג). ומבאר בדעת הרשב"א דס"ל דהנגזל יכול לקדש אשה בחפץ הגזול כשמקנה לה בקנין חליפין וכדומה. [אקי"ב] פלפול בענין היכא דהיה אונאה במקח באופן דהמקח בטל אם יכול המוכר למכור החפץ ללוקח שני בעוד שהחפץ הוא ברשות לוקח ראשון. וגם אם כבר עמד הלוקח בדין ונתחייב להחזיר החפץ אי מיקרי ברשות המוכר. ובענין אם היה אונאה ולא תבע המתאנה להמאנה אי המקח קיים כל זמן שלא תבעו

ע ע"א אות נו. בסוגיא הנ"ל [אק"א] מביא ראיה להסוברים במוכר דשלב"ל וכדומה דלא חל הקנין ותפס הלוקח קוד' חזרת המוכר אע"ג שלא ידע המוכר ג"כ מהני התפיסה אע"ג דחזר המוכר אח"כ [אק"ב] מבאר בזה חקירת הפוסקים דהיאך קנה יעקב אע"ה הבכורה הא הוי דשלב"ל

ע ע"א אות נז. עוד בסוגיא הנ"ל פלפול בדברי הפ"י שכתב לל"ק דאמטלטלין דפקדון דכפרי' כתבינן הרשאה