אמרי הצבי ב עח

ומדם השעיר ובעינן דומיא דהתם שהיה דם השעיר ניכר מעיקרו קודם התערובות אבל היכא דנולד האיסור בתערובות אמרינן דמב"מ בטל גם לר' יהודה. ומיהו מסתפינא לחדש כזה כי למיעוט שקידתי לא מצאתי ראיה לזה אולם האמת אגיד כי לא מצאתי לסתור הסברא הנ"ל

והתוס' ביבמות (דף פ"ב ע"א) ד"ה ע"כ ובזבחים (ע"ג ע"א) תוד"ה ר"י ובמנחות (כ"ב ע"ב) ד"ה ור"י והרשב"א בחולין (דף צ"ח) בסוגיא דזרוע בשלה כתבו דהא דלר"י מב"מ לא בטיל דוקא בדבר לח הנבלל דומיא דדם הפר ודם השעיר אבל ביבש ביבש דכל אחד עומד בפ"ע מודה ר"י דבטל דדבר לח מתפשט האיסור בכ"מ אבל בדבר יבש האיסור מונח במקומו ואינו מתערב יעוש"ה והאריכו בזה אלמא כל שלא הוי דומה ממש לדם הפר ולדם השעיר תו לא ילפינן מיניה לאיסור מב"מ לר' יהודה וי"ל בזה. וא"ל מהא דקאמר הש"ס בחולין (ק"ח) חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא כו' יעו"ש דשאני התם שהרי החלב הנבלע בבשר איתא בעולם וכבר היא אסורה כשהיא עודנה נבלע בהחתיכה משא"כ היכא דתחלת ביאתו לעולם היא בתערובות וזה פשוט, ואם כנים דברי בזה לא קשה תו מה שהקשיתי דהאיך מצינן לומר דצנועין ור"י אמרו ד"א וא"כ ר"י אית ליה לדינא דצנועין וקתני במתני' כל המתלקט וקשה קושית התוס' דאכתי לא היו מתקנין למה שגדל לאחר האמירה דידהו ותירוצו של התוס' והשמ"ק דבטל ברוב לא שייך לר' יהודה דסובר מב"מ לא בטל אבל לפי האמור א"ש דהא לא היה ניכר מעיקרא הדבר האסור שגדל אח"כ ונולד האיסור בתוך התערובות ובכה"ג גם לר' יהודה הוה הדין דמב"מ בטל והבן בזה

(ד) ועפ"י האמור נוכל ליישב קושיא משכלת אשר הקשיתי עוד בימי עלומי בהא דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כו' כל הסוגיא. והנה באומר שני לוגין שאני עתיד להפריש כו' דאמרינן דהתרומה חלה מיד משעת האמירה. והנה אם בלח בלח שייך בליעה שיבלע מין זה ממין השני והיינו שמלבד התערובות גופים יהיה ג"כ תערובות טעמים. ורצוני שאם נתערב יין במים אם יש בתוך היין בליעה מהמים וכן להיפוך. ומצד הסברא היה נראה דשייך בליעה בלח בלח מלבד התערובות גופים אולם לפי הנראה מהראשונים ז"ל לא ברירא מלתא כ"כ. דהנה התוס' במס' חולין (דף ק"ח ע"ב) בד"ה שנפל באה"ד וז"ל דבמים שהן צלולין לא שייך לומר בליעה דלא בלעי אלא שמתערב בהן האיסור כו' עכ"ל ומבואר בדבריהם כי אין הטעם הנפלט מן הכלי נבלע בגוף המים ורק הבליעה מתערבת בתוך המים עייש"ה. ועיין בר"ן פרק כל הבשר בהא דבי דוגא וז"ל וכי תימא דמשקה אינו בולע ממשקה אפ"ה יאסר הכלי מחמת הדם ויאסר השומן מפני פליטת הכלי כו' עש"ה. ונראה מדברי הר"ן ז"ל דאין זה סברא פשוטה כ"כ שלא יהיה שייך בליעה בעצם הדבר הלח, וסובר דרק מן הלח להלח לא שייך לומר בליעה בעצם הלח אבל בליעה היוצא מן הדבר גוש נבלע שפיר בעצם הלח שהרי כתב דיאסר השומן מפני פליטת הכלי כו'. ועי' ביו"ד (סי' צ"ח ס"ד) ברמ"א ולכן אם נפל חלב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בששים צריך ליתן שם מים צוננין וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים כו' ובטו"ז (סק"ז) ובש"כ (סקט"ז) הביאו בשם הב"ח דגם כי ליכא ששים מותר בכה"ג והטו"ז והש"כ אוסרים כי ליכא ששים ע"ש. והרי כשהיה החלב נימוח היה לח בלח ואפ"ה אוסרים הטו"ז והש"כ כי ליכא ששים אלמא דשייך בליעה בלח בלח או כסברת התוס' דהבליעה היא מעורבת בהלח ולא שנבלע בהלח גופיה או כסברת הר"ן הנ"ל דנבלע הבליעה בכלי ומן הכלי נפלט הבליעה ונבלע בגוף הלח. ועיין בפרימ"ג יו"ד (סי' צ"ח) במשב"ז (סק"ז) מ"ש בשם הפר"ת בענין שומן איסור ע"ג מים עש"ה וי"ל בכ"ז. אבל עכ"פ לח בלח שנכבש מעל"ע כגון יין ומים שייך בליעה היינו או כסברת התוס' דהבליעה שיצא מן היין נתערב בהמים או כסברת הר"ן דנבלע תחלה בהכלי ומן הכלי נפלט הבליעת יין ונבלע בהמים וכן להיפוך ג"כ

והנה ביו"ד (סי' שכ"ד סי"ב) ברמ"א האופה פשטידא מעיסה שלא הורמה חלתה ובתוכו בשר מותר להפריש מעיסה אחרת החייבת בחלה על זו ונפטר ג"כ טעם העיסה הנכנס בבשר והט"ז שם (בס"ק ט"ו) הביא דברי המהרי"ו וז"ל ועל העיסה שלא נטלו ממנה חלה ונתבשלה לא שייך הכא ביטול דכל העיסה טבל כיון שלא הורמה חלתה ומ"מ נראה דאיכא תקנה כגון ליטול ממנה חלה לאחר שנתבשלה ויקח ממה שישאר בעיסה יותר ממאה ואחת ואע"ג דכשנתבשלה היתה הכל טבל מ"מ כיון דאח"כ הפריש אמרינן ברירה דברבנן אמרינן ברירה כו' והב"ח חולק בזה וכ' דאין שייך ביטול באחת ומאה אלא כשכבר הורמה ואח"כ נפלה לתבשיל משא"כ כאן דכשמפריש יתוקן כל מה שנתבשל והט"ז שם מחזק דברי המוהרי"ו ז"ל ופי' דבריו דהוקשה לו כיון שיש בעיסה זו חלקו של כהן והוא מבשל כולה נבלע טעם האיסור בכולה ולא מהני ההפרשה אח"כ וראיה לזה מזרוע בשלה בחולין (דף צ"ח) דאמרינן התם דמבשל הזרוע שהיה חלקו של כהן עם הבהמה והיא בטלה בששים ומהתם ילפינן שיעור ששים לביטול וא"כ הדברים ק"ו דמה התם דאמרה תורה בפירוש שלא יתנו לכהן רק אחר הבישול אפ"ה אי לאו הביטול היה אוסר שאר הבהמה ולא אמרינן שאין חלק של כהן מתחיל רק אחר הבישול אלא אוסר למפרע ק"ו כאן בחלה שהחיוב ליתן משעת הגלגול ודאי אוסרת כל העיסה אם אין שם ביטול נגדה כו' עייש"ה ועיין בש"כ (בסי' שכ"ג סק"ה) הביא ג"כ דברי המוהרי"ו הנ"ל וחולק עליו בחלה בזה"ז דהוא מדרבנן אבל בחלה דאורייתא נראה דמסכים להמהרי"ו יעוש"ה וא"כ קשה הכא גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש דלבסוף כשמפריש במו"ש אמרינן דאלו השני לוגין היו תרומה עוד מערב שבת בה"ש והוברר הדבר למפרע דהן הן התרומה שהפרישם וא"כ הרי בלע היין חולין מן השני לוגין הללו תרומה שהיה כבוש מעל"ע לדברי המהרי"ו הנ"ל ואפי' לשיטת הב"ח החולק על המוהרי"ו הוא דוקא בחלה דלאו שם חלה עלה קודם ההפרשה אבל הכא גם הב"ח מודה דאם חל השם תרומה למפרע א"כ האיך מותר היין של חולין הלא נכבש עם היין של תרומה וצרכינן לומר דבאמת היין הנשאר למוצאי שבת אסור כולו לזר הואיל דבלע מתרומה ורק מותר לו לשתות קודם שכלה הזמן מעל"ע מזמן האמירה בע"ש ובחידושי לסוגיא דברירה הארכתי בזה ליישב הא דפירש"י בגיטין (כ"ד) ומיחל ושותה שמחלל משום שלא יהיה נאסר המע"ש משום בלוע מהיין של תרומה והארכתי בענין זה

(ה) והנה אכתי י"ל לשיטת החו"י מובא בחוו"ד (סי' ק"ה סק"א) דכבוש מעל"ע לא בא הבליעה והפליטה בסוף מעל"ע רק בהמשך המעל"ע בולע מעט מעט והכו"פ אסבר לה כיון שרוב הבליעות בא קודם גמר המעל"ע אסור ועיין בחיו"ד שם מ"ש בזה. וא"כ שגם קודם מעל"ע ג"כ איכא בליעת משהו עכ"פ רק דאם הוא כבוש מעל"ע אז איכא בליעה כדי נתינת טעם אבל קודם מעל"ע איכא בליעת משהו ומש"ה בחמץ בפסח אסרינן בצונן אפי' אי לא שהה מעל"ע וכמבואר באו"ח (סי' תס"ז סי"ב) ובמג"א (שם) והאריכו בזה המפרשים (שם) ובחידושי לסוגיא דברירה הארכתי קצת והבאתי דברי המנח"י (בכלל כ"ב אות ט"ו) ובפרימ"ג יו"ד (סי' ק"ה) במשב"ז (סק"ב). וא"כ קשה הכא גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש דהתרומה חלה מיד משעת האמירה בע"ש וא"כ הרי מעורב היין של תרומה עם היין חולין והא קיבל היין חולין טעם מן היין של תרומה ואפי' קודם מעל"ע. מיהו באמת ליכא אלא איסור משהו דהא לא בלע כדי נתינת טעם רק משהו הוא דאיכא. מיהו לר' יהודה דסובר מב"מ לא בטל א"כ בשני לוגין אסור בכה"ג וא"כ האיך רצה הש"ס כאן בב"ק לדייק דר' יהודה לית ליה ברירה מדאסר גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש דלמא מש"ה אסור משום דעכ"פ בליעת משהו איכא בודאי ואסור דמב"מ לא בטל ומנ"ל דטעמא הוי משום דאין ברירה ונהי דר' יוסי ור"ש דאוסרין הוי משום דסברי אין ברירה אבל אליבא דר' יהודה נימא דמש"ה אסור משום דמב"מ לא בטל וא"ש הא דסובר כל שילקטו ובחידושי הארכתי קצת באופן אחר

אולם אם נימא דאף לר' יהודה דסובר מב"מ לא בטל משום דיליף מדם הפר כו' אבל היכא דנולד האיסור בתוך התערובות שפיר בטל א"כ א"ש גם זה דהא האיסור נולד בתוך התערובות שהרי מעיקרא היה עליו רק איסור טבל אבל לא איסור תרומה ועכשיו בשעת האמירה חל עליו איסור חדש דהיינו איסור תרומה והאיסור טבל כבר חלף הלך לו ובא איסור חדש דאיסור טבל לאו משום איסור תרומה הוא לשיטת התוספות ביבמות (דף