אמרי הצבי ב סה

ומפורש יוצא מדברי היש"ש דקנין דרבנן לא מועיל לבטל חיובא דדו"ה שמחויב מה"ת ולכאורה י"ל דהא היש"ש בעצמו כתב שם דקנין דרבנן מועיל לגבי קדושי אשה אבל הנכון לע"ד בכוונת היש"ש דקנין דרבנן לענין ממון מהני לדאורייתא ורק שכתב דתקנתא דרבנן שהתקינו דיאוש קונה לא מהני לבטולי חיובא דדו"ה שמחויב מה"ת לשלם. או י"ל דדוקא לגבי חיובא דדו"ה לא מהני דרבנן לבטולי וי"ל בזה. אבל עכ"פ שמעינן דתקנתא דרבנן דיאוש קונה לא מהני לבטולי חיובא דדו"ה שמחויב מה"ת. וכ"כ גם כן בשמ"ק ב"ק על דף (ע"א ע"א) בד"ה אלא למ"ד וז"ל שמעינן מיהא גנב ומכר וקבל דמים ולא משך הלוקח את מקחו כיון דמדאורייתא מעות קונות אע"ג דתקינו רבנן דלא ליקני מכירה הויא ומשלם דו"ה כו' עייש"ה. ועיין תוספת חילין (פ"ה ע"ב) ד"ה אין דמבואר ג"כ דתיקון דרבנן לא יוכל להפקיע חיובא דדו"ה מה"ת ועי' תוס' ב"ק (ע"ב ע"ב) ד"ה דאי. ומעתה אף אנו נאמר דהא דשינוי רשות ואחר כך יאוש לא קני משום דבאיסורא אתא לידיה דלוקח הלא הוא רק מדרבנן אבל מן התורה הלוקח קני ואם כן עפ"י הד"ת הגנב שני מחויב לשלם כפל ללוקח ולפי תקנתא דרבנן דהיכא דבאיסורא אתי לידיה דלוקח לא קני הלוקח ואם כן יהיה הגנב השני פטור מלשלם הכפל דלמי ישלם ולא מצי האי תקנתא דרבנן שלא יקנה הלוקח היכא דבאיסורא אתא לידיה לבטולי חיובא דכפל מה שהגנב שני מחויב לשלם מן התורה כפל ללוקח ואם כן אף לשיטת הרא"ש ודעמיה לענין שישלם הגנב שני כפל להלוקח לעולם משלם כל שהיה יאוש ושינוי רשות ואפילו שינוי רשות ואחר כך יאוש גם כן הדין כן ובכוונה גדולה שינה הטור לשונו מלשון הרמב"ם ז"ל שלא נטעה לומר שרק מעתיק לשון הרמב"ם ולא להלכה ולפיכך שינה קצת הלשון להורות דכן פסקינן להלכה ודוק. מיהו לפמ"ש לקמן על (קט"ו ע"א) דהרא"ש סובר יאוש משום מתנה לא חל כלל מן התורה יעו"ש י"ל בזה

[לז] שם בתוד"ה מה טביחה דאהני מעשיו משמע דסובר ר"א דשינוי קונה דאהני מעשיו משמע לאפוקי מרשות בעלים דומיא דאהני מעשיו דמכירה וקשה לפי' רשב"ם דמפרש בפ"ק (י"א) אהא דאמר עולא אר"א שמין לגנב ולגזלן דהיינו לענין פחת נבילה דהוי דנגזל משום דלא קני לה גזלן בשינוי ועיין מה שתירצו בזה

ולעד"נ עפ"י מה שפסק הרמב"ם (בפ"א מהל' גניבה הט"ו ובפ"ב מהל' גזילה הט"ו) גזל כלי ושברו אין שמין לו הפחת אלא משלם דמיו והכלי השבור של גזלן ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור נוטלין ומשלם הפחת שזו תקנה הוא להבעלים ואם לא רצו הרשות בידן וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ופסק הילכתא אין שמין לגנב ולגזלן ועיין לעיל על (דף י"א ע"א) [אומ"א] מ"ש בביאור דבריו ועיין בה"ה (בפ"ב מהל' גזילה) וז"ל וצ"ע למה לא קנה הגזלן בשינוי מעשה ואולי בששמו עליו עכ"ל ועי' בלח"מ (בפ"ב מהל' גניבה) הביא דברי ה"ה הנ"ל וכתב עליו וז"ל וקשה דהא כיון דאיכא שינוי מעשה גמור משמע דסגי לחודיה כמו שאמרו במרובה שינוי מעשה מי איכא למ"ד לא קני ונראה דלא חשיב שינוי מעשה גמור אלא שינוי מעשה זוטא דבעינן שיהיה עמו שינוי השם כמ"ש התוס' בפ' מרובה גבי מ"ש שם דשינוי השם כשינוי מעשה דעי דהאי שינוי השם צריך שיהיה עמו שינוי מעשה זוטא עכ"ל וכוונת הלח"מ הוא ע"ד התוס' שם (בדף ס"ו ע"ב) בד"ה שינוי השם כשינוי מעשה דמי עיי"ש. ולכאורה דברי הלח"מ אינם מובנים כ"כ דהא בשינוי מעשה גמור בודאי מהני וכדקאמר הש"ס כאן לעיל א"ר ותסברא הא מתרצתא היא כו' שינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא קני. והנראה דכוונת הלח"מ הוא לחזק תירוצו של ה"ה שכתב ואולי בששמו עליו וע"ז כתב הלח"מ דהואיל ששמו עליו לא חשיב שוב שינוי מעשה גמור וגבי טביחה חשוב שינוי מעשה גמור ומש"ה על טביחה שפיר קאמר הש"ס שינוי מעשה מי איכא למ"ד דל"ק אבל שבירת כלי אם שמו עליו לא חשיב שינוי מעשה גמור

ומעתה לפי"ד הלח"מ מיושב שפיר קושית התוס' הנ"ל דטביחה אהני מעשיו דהוי שינוי מעשה גמור קני לה בשינוי הלז אבל שבירת כלי לא חשיב שינוי מעשה גמור ומיירי דוקא בששמו עליו

אולם עיינתי עוד הפעם בדברי הלח"מ הנ"ל ונראה שכתב הסברא להיפוך דמש"ה בענין שינוי השם ג"כ משום דשבירת כלי היא שינוי מעשה זוטא וזה ברור בפשט הלח"מ הנ"ל וא"כ י"ל מדוע לא יהיה שבירת כלי שינוי מעשה גמור ורק מחשבינן ליה לשינוי מעשה זוטא ולכאורה י"ל בזה

ואולי גם כוונת הלח"מ הוא כמו שכתבתי לעיל על (דף י"א ע"א) והבאתי ג"כ דברי היש"ש שם (בסי' כ"ט) מתחילה רצה ג"כ לומר סברא זו דשינוי השבור ל"ק דבעינן דוקא שיעשה שינוי לשבח והיש"ש דחאו ולעיל שם חזקתי בעזה"י סברא זו יעו"ש וא"כ נוכל לומר דגם כוונת הלח"מ הוא כן דשבירת כלי חשיב רק שינוי מעשה זוטא ומשום דשינוי גמור הוא רק דוקא אם אשבח בשינוי וקנה בשינוי כזה אבל אם קלקל בהשינוי לא קנה בה משום דלא מיקרי שינוי גמור רק שינוי זוטא ומש"ה בעינן דוקא כי איכא ג"כ שינוי השם וזה הוא כוונת ה"ה שכתב ואולי בששמו עליו והיינו דכי איכא שינוי השם ג"כ אז קנה בשינוי זו השבור אבל אם שמו עליו ל"ק בשינוי השבור והוא ראיה גדולה למ"ש לעיל לחזק סברא זו ותירצתי בזה דברי הרמב"ם וקושית התוס' הנ"ל ולפי הנראה כעת הוא תירוצו של ה"ה וכפי הבנת הלח"מ בדבריו

והא דקאמר הש"ס על טביחה שינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא קנה צרכינן לומר כמו שכתבתי לעיל דהואיל דאיכא בטביחה קצת שבח לא מיקרי תו שינוי השבור יעויין לעיל שם שהארכתי בזה

והנה התוס' תירצו בתי' הב' דהא דקאמר מה טביחה דאה ני מעשיו לאו דקני ליה בשינוי זו דטביחה ורק דאהני מעשיו היינו שמחסרה מן הבעלים ולאו דקני ליה ולא הוי כאהני מעשיו דמכירה והנה לכאורה י"ל דלתי' השני של התוס' טביחה לא מיקרי שינוי לקנות בה וא"כ י"ל בהא דקאמר רבא לעיל שינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא קני והרי איכא ר' אלעזר דסובר דל"ק ואיך שייך הלשון מי איכא למ"ד דל"ק ולכאורה י"ל בזה

וגם י"ל דהא ב"ה סובר דשינוי קני וכי יסבור ר"א כב"ש דשינוי במקומו עומד

והי' נלע"ד לומר דלתי' הב' של התוס' צרכינן לומר דבודאי גם ר"א סובר דשינוי קונה ורק דר"א סובר דבעינן דוקא שיהי' שינוי לשבח אבל שינוי לקלקל לא קני בשינוי זו וטביחה ג"כ מיקרי שינוי שבור ומש"ה לא אהני מעשיו ורבא סובר ג"כ דשינוי השבור לא קני ורק דסובר דטביחה לא מיקרי שינוי השבור הואיל דאיכא ג"כ שבח בשינוי זו וכמו שביארתי לעיל (בדף י"א ע"א) ופליגי בזה אם אמרינן הואיל דאיכא קצת שבח אף דבמעשה זו איכא קלקול יותר מלשבח מ"מ כל דאיכא שבח בדבר אחד אם מיקרי שינוי לשבח דרבא סובר דמיקרי שינוי לשבח הואיל דבשחיטה הוא מתיר לאכילה וקני בשינוי זו ומש"ה שפיר אמר רבא שינוי מעשה מי איכא למ"ד דלא קני ור' אלעזר סובר דהואיל דהוי הקלקול יותר מלשבח מיקרי שינוי השבור

או נוכל לומר דבהאי סברא אי שינוי השבור קונה פליגי רבא ור"א דרבא סובר דשינוי השבור ג"כ קני ומש"ה קאמר שינוי מעשה דטביחה מי איכא למ"ד דלא קני ור' אלעזר סובר דשינוי השבור לא קני ומש"ה סובר דשמין לגנב ולגזלן וגבי טביחה ג"כ לא קני בטביחה ואהני מעשיו היינו שמחסרה מן הבעלים כנלע"ד לכאורה לפרש דברי התוס' ומיהו לפמ"ש לעיל לחלק בין שינוי דטביחה דאיכא ג"כ שבח ומיקרי שינוי לשבח אבל שבירת כלי מיקרי לגמרי שינוי המקלקל ול"ק וא"כ מיושב שפיר קושית התוס' וכמש"ל

[לח] דף ס"ח ע"ב א"ל ר' יוחנן גניבה בנפש תוכיח שאין יאוש בעלים וחייב כו'. והנה נסתפקתי בהא דחייבה התורה דו"ה בגנב ומכר ואף למ"ד דהחיוב הוא לפני יאוש ואע"ג דלא חל המכירה אפ"ה חייב ומפני ששנה בחטא וכמבואר בסוגיין אם בעינן דוקא שהלוקח יקחנו לרשותו ויעשה בו משיכה ממש לרשותו או דאפי' אם היה רק קנין המועיל ד"ת ג"כ חייב

והנה לענין שינוי רשות אחר יאוש דמהני וקני הלוקח הבאתי על (דף קט"ו ע"א) [אוכ"ח אק"ג] דברי הפתח הבית בדיני יאוש (ענף ט"ז) אם בעינן שינוי רשות ממש שהלוקח יקחנו לחצירו ולרשותו או אפילו קנין לבד והוא עדיין אצל הגנב ג"כ מיקרי ש"ר ודעתו נוטה דלא בעינן ש"ר ממש ורק בש"ר ואח"כ יאוש בעינן ש"ר ממש יעו"ש וגבי מכירה להתחייב בתשלומי דו"ה אני מסופק בזה אם מהני קנין לבד או דבעינן משיכה לרשותו של הלוקח דוקא. והנה למ"ד דחיובא הוא רק לאחר יאוש דבעינן דוקא דאהני מעשיו א"כ תליא חיוב דו"ה בהאי דינא אם לענין קנין בש"ר בעינן ש"ר ממש