אמרי הצבי ב נח

דה"ל מהב"ע ודוק] וא"כ כרת מאי עבידתיה הרי לענין קרבן לא חל הקדשו ועל סברא זו פליג אביי כדפרישית לעיל כו' וגם רב יהודה פליג עליו בהניזקין כו' עכ"ד הקדושים והרי מצינו סברא זו כתובה בראשונים ז"ל דלעולא יש חילוק בין קדושת מזבח לקדושת בדק הבית וא"כ סובר עולא דלקדושת מזבח לא מהני כלל מה שנעשה הקדש ע"י שיקנה ההקדש ביאוש ושינוי השם הואיל דכתיב קרבנו וכמו שכתבתי לעיל אבל לרב יהודה נוכל לומר כסברת הלח"מ דרב יהודה דסובר יאוש כדי קני היינו ג"כ דוקא ע"י שינוי השם ג"כ דע"י היאוש ושינוי השם קני לגמרי והקרבן כשר וזה הוא פלוגתא דעולא ורב יהודה דעולא סובר ד"ת בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ואע"ג דהכא איכא תו שינוי השם ג"כ אפ"ה לא מהני דלענין קרבן שיקרב ע"ג מזבח שיהיה עולה לחובתו לא מהני בכה"ג אבל בקדושת בדה"ב מודה עולא דחל ההקדש ומשום דבכה"ג הקדישו וקנייתו באין כאחד ומש"ה אמר דהא דבלא נודעה מכפרת הוא משום תקנה ורב יהודה סובר בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני והיינו הואיל דאיכא ג"כ שינוי השם וכפירושו של הלח"מ הנ"ל ורב יהודה סובר דגם בקדושת הגוף ליקרב ע"ג המזבח ג"כ מהני יאוש ושינוי השם ומשום דהקדשו וקנייתו באין כאחד ופליג בזה על עולה וכמ"ש ה"ר ישעיה בשטמ"ק הבאתיו לעיל ומש"ה אמר רב יהודה ד"ת בין נודע ובין לא נודע מכפרת ורק הטעם דבנודע אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות

ואיתיבי' רבא מברייתא דגנב והקדיש טבח ומכר משלם כפל ואינו משלם דו"ה ותני עלה בחוץ כה"ג ענוש כרת כו' וא"ש דלא פריך מגוף הברייתא דאמאי פטר מדו"ה משום דהוה מוקמינן בקדשי בדה"ב וכמ"ש השטמ"ק הנ"ל והא דלא מחייב דו"ה על גוף ההקדש לבדה"ב דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים צרכינן לומר דהברייתא סובר דגם על קדושת בדה"ב פטור מדו"ה כמו בהקדישו קדשי מזבח ועיין ברמב"ן ז"ל במלחמות פרק הגוזל בתרא

ורק הוכרח הש"ס להקשות רק מברייתא דתני עלה בחוץ כה"ג ענוש כרת אלמא דמיירי בקדושת הגוף למזבח ותיקשי לעולא דסובר דלא חל קדושת הגוף כלל ואמאי ענוש כרת הא הוי חולין גמורין ומשני הש"ס דאוקמוה רבנן ברשותיה כדי דליחייב עליו כרת ונוכל לומר דהטעם כמ"ש התוס' דהואיל דבלא נודע מכפרת א"כ חשיב ראוי לבא בפתח אהל מועד

ור' יהודה דסובר דיאוש ושינוי השם מהני לגמרי אפילו בקדושת הגוף ומשום דהקדשו וקנייתו באין כאחד ומש"ה סובר דד"ת בין נודע ובין לא נודע מכפרת ורק בנודע דאינה מכפרת הוא מדרבנן שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וא"כ לדידיה א"ש הברייתא דתני עלה בחוץ ענוש כרת ולא צרכינן לומר דאוקמוהו רבנן ברשותיה

אלא דאכתי י"ל דלרבי יהודה אכתי יהיה פסול משום מהב"ע אלא דבאמת רב יהודה לא ס"ל מהב"ע וכמ"ש התוס' בשם הר"י והשמ"ק בשם הר' ישעיה. ולפי"ז שפיר נוכל לומר דעולא ג"כ לית ליה מהב"ע ורק הטעם דלא מכפרת דבר תורה הוא משום דקדושת הגוף לא חל כלל ליקרב לגבי מזבח ושיהי' עולה לחובתו ומש"ה צרכינן לומר הסברא דאוקמוה רבנן ברשותיה ודוק. והנה כ"ז הוא למ"ד דלית ליה מהב"ע אבל למ"ד דס"ל מהב"ע פסול אפילו אי סובר כרב יהודה דיאוש ושינוי השם מהני אפילו בקדושת הגוף ליקרב ע"ג מזבח אכתי צרכינן לומר דס"ל האי סברא דאוקמוהו רבנן ברשותיה שיתחייב כרת אם שחטו בחוץ דהא למ"ד דס"ל מהב"ע א"כ הקרבן פסול ואינו ראוי לבא בפנים וברייתא קתני דהשוחטו בחוץ חייב עליו ע"כ צרכינן לומר דאוקמוהו רבנן ברשותיה ולא חשיב תו מהב"ע וא"כ תו עולה בפנים וא"כ תו אמרינן דלעולם אוקמוהו רבנן ברשותיה בין בנודע ובין בלא נודע והי"ל לומר תו דאפילו בנודע מותר לכתחלה להקריבו ורק מפני תקנת מזבח שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות אמרו דבנודע פסול הקרבן

ומעתה שפיר מיושב דברי הרמב"ם ז"ל דפוסק כרב יהודה דהיכא דאיכא יאוש ושינוי השם מהני גם בקדושת הגוף ורק דאכתי יש לפסול משום מהב"ע דהא הרמב"ם ז"ל פוסק מהב"ע בהאי פירקא (בפ"ה מה' איסורי מזבח ה"ט) אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואצ"ל מן הערלה וכה"כ מפני שהוא מהב"ע שהקב"ה שונאה ואם הביא לא נתקדשו להיותן ראויין לקרבן אבל נתקדשו להפסול ויהיה כקדשים שנפסלו ע"ש ומבואר דס"ל לרבינו הרמב"ם דמהב"ע פסול ואף שמכמ"ד ברמב"ם מורה דלא ס"ל מהב"ע וכבר האריכו בזה אולם לפי המבואר בקרבן ס"ל להרמב"ם דמהב"ע פסול ויבואר עוד לקמן אי"ה. וא"כ אף הכא אף דאיכא יאוש ושינוי השם דמהני גם בקדושת הגוף אבל אכתי יש לפסול משום מהב"ע ואתינן עלה משום דאוקמוהו רבנן ברשותיה דליחייב עלה כרת דאל"כ אינו ראוי לבא בפנים ולא מחייב עלה בחוץ והואיל דאוקמוהו ברשותיה דלחייב על הכרת השוחטו בחוץ א"כ תו ע"כ כשר ג"כ בפנים ומשום דאוקמוהו רבנן ברשותיה ועיקר סברא דאוקמוהו רבנן ברשותיה הוא משום לסלק הפסול דמהב"ע והא דבנודע פסול משום תקנת מזבח שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וז"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מהל' איסורי מזבח) דאם נתייאשו הבעלים והיינו דאיכא יאוש ושינוי השם דהקרבן כשר ומהב"ע לא הוי הואיל דאוקמוה רבנן ברשותיה וא"כ הי"ל לומר דאפילו בנודע ג"כ הקרבן כשר ומש"ה כתב דבנודע פסול שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וסמך עצמו על הא שכ' (בפי"ח מהל' מעה"ק) דאוקמוהו רבנן ברשותי' ולא קשה תו דפוסק יאוש לחודיה ל"ק דהא איכא הכא יאוש ושינוי השם ושפיר הוצרך לומר האי סברא דאוקמוהו רבנן ברשותיה כדי שלא יהיה מהב"ע ודוק בזה

(ה) ועוד בדרך אחר נלע"ד ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל דהנה במסכת סוכה (דף ל) דר' יוחנן סובר מהב"ע פסול ומש"ה פסול גזול גם ביו"ט שני וריב"נ אמר שמואל ל"ש אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול והתוספות בד"ה מתוך וז"ל הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמהב"ע עכ"ל וכוונת דבריהם דר"י סובר דמהב"ע פסול מה"ת וריב"נ משמיה דשמואל סובר דפסול זה דמהב"ע הוא רק פסול דרבנן ודוקא במצוה דאורייתא הוא דפסלו רבנן אבל במצוה דרבנן לא פסלו רבנן ביה מהב"ע כיון שגוף פסול זה דמהב"ע הוא רק פסול דרבנן. והנה בדעת רבינו הרמב"ם ז"ל אן דעת קדשו נוטה אי סובר מהב"ע דאורייתא או שהוא רק דרבנן או שלא סובר כלל מהב"ע גם לפסול דרבנן כבר האריכו בזה גדולי המפרשים ועיין ג"כ בשו"ת נוב"י מהדו"ת חאו"ח (סי' קל"ג ובסי' קל"ד) יעו"ש. והנה התוס' בכאן בד"ה אמר עולא כתב הר"י ז"ל ליישב קושית הר"ת והוא דעולא סובר דיאוש כדי ל"ק ורק בהקדש איכא ג"כ שינוי השם והא דפסול משום מהב"ע ולפי האמור נלע"ד לפי הקדמה זו ליישב שתי הקושיות הנ"ל דהיינו קושית הכ"מ וקושית הלח"מ הנ"ל. קושית הכ"מ היא שהרי הרמב"ם פוסק דיאוש כדי ל"ק וקושית הלח"מ שפוסק כרב יהודה דמפני תקנת המזבח אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ואמאי (בפי"ח ממעה"ק) כתב דאוקמוהו רבנן ברשותיה וכמו שביארתי לעיל

אבל לפי האמור מיושב שפיר דהרמב"ם מפרש ג"כ כפי' הר"י בתוספות דעולא סובר יאוש כדי לא קני והא דקאמר בב"ק (קי"ד) אבל בידוע ד"ה יאוש קני היינו הואיל דאיכא ג"כ שינוי השם ובקרבן ג"כ איכא שינוי השם ומש"ה חל ההקדש והא דהקרבן פסול משום דהוה מהב"ע דהא בשעת עשיית המצוה הוא העבירה דהא לא קני לה כלל קודם ההקדש וכמבואר בתוס' והא דאמר עולא בגיטין (נ"ה) דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ה"פ דאי היינו אומרים יאוש כדי קני א"כ היה חל הקנין קודם ההקדש ולא היה נחשב תו למהב"ע אבל כיון דיאוש כדי ל"ק ואף דעתה כשהקדישו איכא ג"כ שינוי השם וקונה שפיר מ"מ לענין קרבן פסול הואיל דהוי מהב"ע ושפיר פריך הש"ס לעולא מהברייתא דגנב והקדיש וטבח ומכר דמשלם כפל ופטור מדו"ה ותני עלה בחוץ ענוש כרת וא"א יאוש כדי ל"ק וא"כ אף דאיכא שינוי השם ג"כ דהא הקדיש מ"מ הקרבן פסול משום דהוה מהב"ע והקרבן פסול מה"ת וא"כ אינו ראוי לבוא בפנים ואמאי בחוץ ענוש כרת דהא ע"כ עולא סובר דמהב"ע הוא פסול מדאורייתא מדקאמר הלשון דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת משום דיאוש כדי ל"ק והלא איכא ג"כ שינוי השם וע"כ דהטעם הוא משום דהוי מהב"ע ואפ"ה נקיט הלשון ד"ת אלמא דסובר דמהב"ע הוא פסול מה"ת וא"כ ממילא דגם בדיעבד פסול הקרבן ומש"ה נקיט הלשון דבר תורה בין נודעה כו' אינה מכפרת והוכרח הש"ס לשנויי דרבנן