אמרי הצבי ב מה

החיוב תשלומין רק לצי"ש פשיטא דלא מהני תפיסה וכמש"ל והבן. ועיין לקמן בפ' הגוזל עצים (דף צ"ג ע"ב) [או"ד] מ"ש שם

[כו] (א) דף ס"ו ע"א בתוד"ה עד שצבעו אין לפרש שצבעו חלקו של כהן מה שהפריש לו מן הגיזה דלא שייכא ביה הפרשה כמו גבי תרומה דהפרשה שייכא ביה אבל הפרשת ראשית הגז אין כלום מה שמפריש לצד אחד וכאילו לא הפרישו עכ"ל. ביאור הדברים דבשלמא בהפרשת תרומה דכל זמן שלא תרם הרי הכל טבל ואסור באכילה וא"כ הרי ההפרשה מתיר באכילה הנשאר ומהני ההפרשה ואם אח"כ נאבדה התרומה אפ"ה הנשאר כבר הותר הכל באכילה משא"כ בראשית הגז אפילו שלא תרם אין האיסור חל על הגיזה רק שמוטל חיוב על הבעלים ליתן לכהן מן הגיזה וא"כ אף שכבר הפריש כל זמן שלא נתנו לכהן עדיין לא קיים המצוה כלל ומש"ה אף שצבעו לראשית הגז שהפריש עדיין מוטל עליו החיוב כיון שנשאר עוד צמר שאינו צבוע ודומה זה כאילו נאבד הצמר שהפריש שחייב להפריש צמר אחר וכדאיתא בתוספתא חולין פרק ראשית הגז המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותה. והרמב"ם ז"ל (בפ"י מהל' בכורים ה"ח) וז"ל המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן עד שיתן לכהן והכ"מ ציין מקורו מן התוספתא הנ"ל והוסיף בטעמו וז"ל וטעמו משום דכתיב ביה נתינה לא מיפטר עד שיתן לו עכ"ל ובתוספתא אינו מבואר שם טעם רק הכ"מ כתב מדעתו הגדולה טעם זה. ולא זכיתי להבין דהא גם בזרוע ולחיים כתיב ג"כ ונתן לכהן ואפ"ה אם נאבד פטור ואפילו אם הזיקו בידים פטור וכן בתרומה כתיב ג"כ נתינה ואפ"ה הוה הדין דאם נאבדה פטור וע"כ צ"ל דהחילוק הוא הואיל דבתרומה הכל הוא טבל וכשהפריש הרי הותר השאר ותו חל ההפרשה ולא מעיקרא ונהי דחל עליו ג"כ מצות נתינה היינו שהוא מצוה באפי נפשיה [עי' בתורי"ד קידושין (נ"ח ע"ב) ד"ה ריטה ובשו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד (סי' ר"א) מ"ש שם] ובאמת לא קיים מצות נתינה אם נאבדה התרומה אבל תו לא חל עליו חיוב משא"כ בראשית הגז דאין הפרשה מהני כלל ועיקר מצוה הוא רק הנתינה בלבד ומש"ה אף אם נאבד הראשית הגז שהפריש אכתי מוטל עליו החיוב ליתן לכהן מן הגיזה הנשארה אח"כ וכמש"ל, וא"כ לא אדע מה זה הטעם שכ' הכ"מ הואיל דכתיב ביה תתן לכהן וצ"ע כעת. והנה לפי האמור שפיר כתבו התוס' דדוקא אם צבע לכל הצמר אז פטור מליתן לכהן אבל אם צבע רק מה שהפריש חייב עדיין להפריש מן הנשאר

(ב) והנה המלמ"ל שם הקשה דהא לעיל במזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ואמאי בראשית הגז אם נאבד חייב ותי' דשאני התם דהמצוה הוא בדבר מיוחד דכיון שנאבד אין כאן אלא חיוב דמים אבל הכא דאכתי מצי לקיים המצוה לא נפטר מטעם ממון שאין לו תובעין וכמ"ש הר"ן. ולפי"ז נראה דאם נאבדה כל הגיזה פטור דהא אי אפשר לקיים המצוה ואין כאן אלא חיוב דמים וממון שאין לו תובעין הוא והא דאמרינן דבצבעו פטור היינו שצבע לכל הצמר ע"ש. אולם ראיתי במהרי"ט אלגזי על מס' בכורות (פ"ח אות פ"ב) הביא דברי הרדב"ז ז"ל שעמד ע"ד הרמב"ם הנ"ל במ"ש דאם נאבד ראשית הגז חייב באחריותו וכ' דהצעתן של דברים כך הם דכל שמכוין להפקיע עצמו מן מצות מת"כ כגון שאכלן או מכרן או שצבע הצמר וקנאו בשינוי שוב אינו משלם שהרי רצה להפקיע עצמו מן המצוה אבל היכא שלא רצה להפקיע את עצמו מן המצוה רק שנפקע ממילא כגון אנסו בית המלך גרנו עדיין המצוה מוטלת עליו ומש"ה במפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו כיון שלא גילה בדעתו שרוצה להפקיע א"ע מן המצוה עדיין המצוה מוטלת עליו וחייב באחריותן עכ"ד הרדב"ז ז"ל וכ' עלה המוהרי"ט ז"ל דמפורש יוצא מדברי הרב ז"ל דאפילו בנאבדה הגיזה כולה חייב באחריותה וכן במת"כ אף שהמצוה הוא בדבר מיוחד ובנאבד אין כאן אלא חיוב דמים כל שהוא לא גילה בדעתו שרוצה להפקיע עצמו מן המצוה עדיין המצוה מוטלת עליו וחייב עכ"ד. והוא דין חדש מדברי הרדב"ז ז"ל דבזרוע ולחיים אם נאבדו ממילא חייב. ומסופק אנכי בדברי הרדב"ז ז"ל אם כוון לאבד הראשית הגז שהפריש אם מוטל עליו עדיין להפריש מן הנשאר עכ"פ ומן הסברא שכתבתי לעיל בדברי התוספתא והתוס'. ולכאורה נראה דלסברת הרדב"ז פטור אלא שיש לומר דהרדב"ז מודה ג"כ לסברא זו שכתבתי ובפרט שהוא לחומרא בודאי יש לחוש ולהחמיר כשני הסברות וקצרתי. והנה לכאורה י"ל דהרדב"ז מדמה לה לאנסו בית המלך גרנו כמבואר בדבריו. והנה באמת י"ל דהא גם באנסו בית המלך גרנו הוה הדין דאם באנפרות פטור והלא הוא לא הפקיע כלל. ולסברת הרדב"ז היה לומר דחייב בכה"ג דהא לא הפקיע בידים רק נפקע ממילא וצע"ג אלי. והנה בהיותי בזה ראיתי כי דין זה דאנסו בית המלך גרנו השמיטו הרמב"ם ז"ל לגמרי וצ"ע מדוע השמיטו

(ג) אחז"ר ראיתי בפ"ת על יו"ד (סי' שכ"ב סק"ב) שכ' הבר"י ז"ל על אודות האשה אשר הפרישה חלתה והניחה אצלה אדהכי בא עוף ואכל החלה אשר הפרישה אי חייבת להפריש חלה אחרת הדבר ברור דבזמן שהיו נותנין החלה לכהן היתה חייב באחריותו כמו בראשית הגז בסי' של"ג ס"ה והיתה מחויבת להפריש שנית אמנם בזה"ז דלשריפה אזלה א"צ להפריש שנית עכ"ל. והנה מדמה לה הגאון ז"ל להא דראשית הגז משום דכתיב בחלה תתנו כמו גבי ראשית הגז דכתיב ג"כ לשון תתן וקשה דהא גבי תרומה ושאר מת"כ כתיב ג"כ לשון נתינה וע"כ החילוק כמוש"ל דדוקא גבי ראשית הגז דההפרשה לא הועילה כלום והוי כמו שלא הפריש אבל בתרומה הועילה ההפרשה שנתקנו השיריים וא"כ ה"ה בחלה ג"כ הדין כן דפטור וצ"ע לדינא. ובגוף דברי הבר"י י"ל מהא דמס' פסחים (מ"ו) במתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דא"ר יהושע לא זה חמץ שמוזהרים עליו בב"י וב"י אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה והלא אם תתחמץ תהיה אסור בהנאה וא"כ לא יהיה יכול לקיים תו מצות נתינה בה והוי כאילו נאבדה החלה ולא נתקן כלל העיסה לשיטת הבר"י הנ"ל דמה חילוק יש בין אם עוף אכלה דאינו בעולם כלל לבין שהחלה הוא בעולם רק שנאסרה בהנאה וא"כ עדיין הוא באחריותו ולכאורה י"ל בזה. אם לא שנימא דבודאי גם הבר"י מודה בנידון דידיה דהעיסה נתקנה אף שנאבדה החלה ורק שהיכא דצריך לקיים מצות נתינה לכהן לאכילה אז צריך להפריש אחרת וא"כ ל"ק כלל ואין הספר בר"י בידי לעיין בו, ועיין לקמן על (דף צ"ג ע"ב) [או"ד] הבאתי ג"כ דברי הרדב"ז ומה שכתבתי שם בזה. אחז"ר הרציתי זה לאאמו"ר הרה"ג נ"י והשיב בזה די"ל דשאני גבי חלה טמאה בפסח הואיל דהיא תהי' אסורה בהנאה כשתחמץ והרי הישראל רוצה ליתנה לכהן וליכא תו חיוב אחריות על הישראל וגם כשתחמיץ ותהיה אסורה בהנאה יהיה הישראל יכול לשורפה ונהי שמעתה הוא יו"ט מ"מ תו ליכא על הישראל חיוב אחריות כלל הואיל דיהיה הישראל מצווה לשורפה מכח איסור חמץ וא"כ תו לא עבר כלל הישראל על ב"י דתו לא מיחשב שהוא באחריותו עכת"ד והנה דברים הללו הם נוטים כמו שכתבתי וגם כדברי הבר"י הנ"ל דבזה"ז דלשריפה קאי ליכא עליו חיובא להפריש אחרת ודברי אאמו"ר הרב שיחיו עולין עוד יותר אפילו אם היינו אומרים דבחלה בזה"ז ג"כ מחויב להפריש אחרת מ"מ בחלה טמאה בפסח כשתחמיץ בודאי דליכא עליו חיובא להפריש אחרת וי"ל בזה

ועוד אמר אאמו"ר הרב נ"י בזה הואיל דהיא חלה טמאה וכשתחמוץ תהיה אסורה בהנאה והרי באמת לא קיבל אחריות בפירוש ורק דממילא הוא באחריותו והרי אינה ש"פ כיון דהוא יו"ט ואין לו עצה שיהיה הנאה מהחלה ולא שייך לומר כלל בזה קבלת אחריות דהא גבי שואל אם שאלה לפחות מפרוטה דהוי איבעי' בב"מ (דף צ"ו) אם נעשה שואל הוא משום דגוף הממון הוא ש"פ אבל אם אין כל הממון ש"פ בודאי דלא נעשה שואל עליו וכן בשומרים לא שייך קבלת השמירה על דבר שהוא פחות מפרוטה וא"כ גם כל קבלת אחריות לא שייך כלל על פחות מפרוטה וא"כ לא שייך לומר כלל דהוא באחריותו דלא שייך כלל אחריות על פחות מפרוטה עכת"ד. ובגוף הקושיא לע"ד אחר העיון היטב נראה דדברי הבר"י הוא רק לחומרא מה שצריך להפריש עוד הפעם חלה שנית וא"כ לא שייך כלל בזה לומר דהוא באחריותו וי"ל עוד בזה. ועיין בכורות (דף נ"א ע"א) במתני' המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו שנאמר יהיה לך ופדה תפדה ופירש"י כשיהיה לך הפדיון אז יהיה פדוי והאי קרא לאהרן א"ל רחמנא עכ"ל והרי גלי קרא בפדיון בכור דכל זמן דלא נתן לכהן עדיין הוא באחריותו של הישראל וכן בראשית הגז אמרינן כן משום דכתיב תתן לו ומשמע דדוקא בפדיון בכור אמרינן כן משום דגלי קרא ולא נזכר כלל בגמ' דגם בתרומה וחלה יהיה כן וי"ל הטעם בזה דגבי פדיון בכור אין על המעות שום קדושה וכן על ראשית הגז ורק הנתינה לכהן הוא המצוה וכ"ז שלא נתן הוא באחריותו של הבעלים משא"כ בתרומה וחלה דמיד שהפריש נעשה דבר חדש דחל עלה שם תרומה וחלה ומש"ה אמרינן דכבר אזדא לה האחריות מן