אמרי הצבי ב מד

מוקצה ונעבד ע"א בקדשים קלים אתנן ומחיר כלאים יוצא דופן בולדות קדשים קסבר ולדי קדשים בהווייתן הן קדושים ועיין בפירש"י שם ומבואר דאתנן חל על הולד ולכאורה י"ל טובא בזה. אולם יש לומר דאין קוביא מהא דמס' זבחים ע"ד התוס' משום דיש חילוק בין אם הוא נותן הולד לחודיה אז שפיר חל שם אתנן על העובר שהוא עדיין במעי אמו משום דאינו נותן רק הולד ומפרש בהדיא שנותן לה העובר ובכה"ג ע"כ מיירי הא דמס' זבחים דהא הבהמה היא הקדש ורק הולד יכול ליתן באתנן הואיל דקסבר ולדי קדשים בהווייתן הם קדושים והתוס' מיירי היכא דנותן בהמה מעוברת באתנן ונותן לה סתמא אז אין דעתו על הולד שיהי' אתנן. אלא דאכתי י"ל בזה דהא לפום האי סברא שתליא בדעתו א"כ הרי לא קשה כלל הקושיא וכמו שתירצו התוס' באמת כן שכתבו וז"ל אבל אתנן עיקר דעתה משום קמח וגבי בהמה עיקר דעתה אפרה ולא אולד עכ"ל. והנה אם יפורש בפירוש שנותן הולד שפיר יהי' חל שם אתנן על הולד וי"ל בזה. הרי דהתוס' כתבו כן בתירוצם אבל כשהוקשו קושייתם לא סבירא להו לחלק חילוק זה א"כ אינו מובן כלל קושייתם ודוק כי קצרתי בזה. אבל לפמ"ש בדברי הרמב"ם ז"ל דגם מה דמתירין הולדות הוא דוקא כשנתן לה ואח"כ נתעברה הפרה אבל כשנתעברה הפרה ואח"כ נתן לה חל שפיר איסור אתנן על הפרה ג"כ א"ש ויש ראיה גדולה מסוגית הש"ס דזבחים (דף קי"ד) ובמס' נדה (ס"א) ודוק

[כד] שם אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא כו' כל הסוגיא. ופירש"י בד"ה. שינוי קונה היכא דשני להו בידים פשיטא ליה דמדאורייתא ודאי קני וכי מהדרא לא בעי לאהדרינהו בעינייהו אלא דמים משלם כו' ע"ש ולכאורה יש לעיין מדוע דקדק רש"י ז"ל בלשונו לומר דוקא היכא דשני להו בידים ואתי לאפוקי שינוי דממילא והלא בהדיא איתא לקמן (דף צ"ו ע"ב) גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה אלמא דשינוי דממילא קונה ולכאורה י"ל בזה וראיתי בקצה"ח (סי' שנ"ד סק"ג) שעמד בזה והניח בצ"ע. והנה לעיל (דף ס"ה ע"ב) [או"כ אק"א] בהא דא"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאה פירש"י בד"ה נעשה בשינוי להא מילתא דאם טבח ומכר אינו משלם דו"ה אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא כפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין וכתב שם הפ"י דהא דסובר רש"י דקרן משלם כי השתא משום דהוי שינוי דממילא ושלא יהיה חוטא נשכר משלם קרן כדהשתא ע"ש הבאתיו לעיל שם ג"כ א"כ הרי דסברת הפ"י בדברי רש"י דשינוי דממילא לא קני ועיין בב"ח (ס"ס שנ"ד) דכתב באמת דשינוי דממילא לא קני וכתב לתרץ בזה דברי הרמב"ם והטור עיי"ש היטב בב"ח הבאתיו לעיל על (דף י"א ע"א) (אומ"א) ולעיל על (דף ס"ה ע"ב) (אוכ"א אק"ג) ע"ש מ"ש בזה. וכעת נלע"ד לפרש דברי רש"י ז"ל בהקדם מה שכתבתי לעיל שם דהא ר' חנינא פליג על ר' אילעא וא"כ לר' חנינא שינוי דממילא לא קני ולקמן (בדף ס"ח ע"א) בתוס' ד"ה מה טביחה כתבו התוס' דר' אלעזר מחלק בין שינוי דממילא לשינוי בידים דשינוי דממילא לא קני וקשה דהא משנה שלימה שנינו לקמן (דף צ"ו) גזל בהמה והזקינה כו' משלם כשעת הגזילה והלא התם הוה שינוי דממילא ואפ"ה משלם כשעת הגזילה אלמא דשינוי דממילא קונה וכתבתי בזה על שני אופנים או די"ל דשינוי דממילא מה"ת מהני ורק מדרבנן תיקנו דלא מהני והיכא דהוא ריעותא להגזלן אוקמוה אדאורייתא אבל היכא דהוא לטיבותא אמרו רבנן דלא יקנה הגזלן כדי שלא יהיה חוטא נשכר דבשלמא היכא דעשה שינוי בידים מהני אפילו שהוא לטיבותא להגזלן אבל לא בשינוי דממילא ופליגי בזה ר' אילעא ור' חנינא או די"ל דמה"ת לא קני כלל שינוי דממילא ורק מדרבנן אמרינן דשינוי דממילא הוי ג"כ שינוי וסובר ר' אילעא דהואיל דתיקנו רבנן דשינוי דממילא הוי שינוי הוא קנין ממש בין לטיבותא להגזלן ובין לגריעותא ור' חנינא סבר דדוקא לגריעותא לגזלן הוא דשינוי דממילא קונה אבל לא לטיבותא להגזלן וא"ש לפי"ז הא דגזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה אע"ג דהוי שינוי דממילא מ"מ הואיל דהוא לגריעותא להגזלן קניא ליה השינוי דממילא ג"כ יעויין לעיל. ומעתה נוכל לומר דזה הוא כוונת רש"י ז"ל דהי' קשה ליה לרש"י ז"ל דרבה קאמר שינוי קונה כתיבא ותנינא תנינא הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה א"נ לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו כו' דמדוע שביק רבה למתני' מפורשת גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה ונקיט למתני' דמס' חולין גבי ראשית הגז אלא מדלא הביא רבה הראיה ממתני' דגזל בהמה והזקינה דהוי רבותא טפי דאפילו שינוי דממילא ג"כ מהני אלא ע"כ דממתני' דגזל בהמה והזקינה ליכא ראיה הואיל דהוא לגריעותא להגזלן הוא דאמרינן דמהני האי שינוי דממילא אבל לטיבותא להגזלן לא מצינן למילף ממתני' דגזל בהמה והזקינה ומש"ה לא הביא רבה סייעתא מהאי מתני' וזה הוא כוונת רש"י ז"ל לפרש דרבה איירי דוקא בשינוי דבידים זה הוא דמהני מה"ת וזה שפי' רש"י היכא דשני להו בידים פשיטא דמדאורייתא ודאי קונה אבל שינוי דממילא יש לומר דלא הוי שינוי כלל מה"ת ורק מדרבנן הוי שינוי לגריעותא להגזלן לשלם כשעת הגזילה אבל לא לטיבותא דלגריעותא חייבוהו רבנן לגזלן ואמרו דשינוי דממילא הוי ג"כ שינוי שמשלם כשעת הגזילה ורבה קאמר שינוי קונה מדאורייתא וכתיבא תנינא והיינו אפילו לטיבותא להגזלן ויאוש מספקא ליה ודוק היטב בזה

[כה] שם ברש"י ד"ה עד שצבעו פטור דקניא בשינוי ואפילו דמים לא משלם דאין כהן יכול להזמינו בדין דיכול לומר לאחר אתננו אבל קודם שצבעו מי שחטפו זכה בו ולכאורה אם נימא דעיקר הוא לענין אם תפסו כהן דמהני תפיסתו א"כ גם לענין ממון נימא כן דאפילו כי צבעו אם יתפוס כהן ממון ג"כ מהני דמה לי בין אם תפס הממון או תפס הצמר גופיה. אולם רש"י ז"ל שם בחולין (דף קל"ה) בר"פ ראשית הגז כתב שם רש"י ז"ל הטעם הואיל דכי צבעו א"כ הי"ל כמו מזיק מתנות כהונה דפטור ע"ש ושפיר מובן החילוק בין אם תפס להדמים או תפס לגוף הצמר. אולם י"ל לפמ"ש התוס' במסכת חולין (ק"ל ע"ב) בד"ה ואב"א וז"ל ואיכא בין הני תרי לישני דלהאי לישנא דאין לו תובעין נהי דאינו יכול לתובעו בדיינין בדיני שמים מיהו מחייב וללישנא קמא דדריש ליה מזה אפילו בדיני שמים נמי לא מחייב עכ"ל וא"כ להסוברים דכל דמחייב לצי"ש מהני תפיסה וכן הוא ג"כ שיטת רש"י בב"מ (צ"א ע"א) וא"כ נהי דצבעו והוי מזיק מתנות כהונה מ"מ חיוב בדיני שמים איכא עליו וא"כ ליהני תפיסה גם על הדמים ומאי חילוק יש בין אם הצמר הוא בעין או שצבעו. והנלע"ד לומר בזה דנהי דהיכא דמחויב לצי"ש דמהני תפיסה היינו דוקא היכא דמדינא שמים הוא חייב לשלם לאדם פרטי כגון היכא דקלב"מ וכדומה אז מהני תפיסה וגבי מתנות כהונה אם החפץ הוא בעין מהני תפיסה אבל היכא דמחויב לשלם ממון לצי"ש ולא לאדם פרטי כגון מזיק מתנות כהונה דמחויב לשלם דמים לצי"ש אולם אינו מחויב לאדם פרטי וכל כהן שתפס יכול לומר לכהן אחר אתננו בכה"ג לא מהני תפיסה זו דבשלמא כשתופס המת"כ בעצמם מהני התפיסה אבל אם תופס דמים הרי אין הדמים מבוררין שאותו ממון חייב ליתן לו בכה"ג לא מהני תפיסה וכסברא זו מצאתי כתוב בספר מח"א (הל' זכיה ומתנה סי' ח') בהא דקאמר הש"ס בעובדא דר"ח דחזי' לההוא גברא דהוה קא אזיל ואתי א"ל ר"ח לא גמרת ויהבת הילכך אין בנך פדוי ופירש"י בלשון שני אין בנך פדוי ואפילו אם לא החזירם לך וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' קצ"ח) וקשה דהא ליהני תפיסה שהרי הכהן תפס בהן וכתב שם המח"א דדוקא בתרומות ומתנות כהנים הוא דכתב הרמב"ם ז"ל דאם תפס הכהן זכה בהם משום דמשעה שהפרישם נעשים ממון כהנים ואין לבעלים בהם אלא ט"ה וט"ה אינה ממון והילכך אם תפס הכהן זכה בהם משא"כ בחמש סלעים דפדיון הבן דכל כמה שלא באו ליד כהן ממונא דבעלים הוא ואין לכהן זכיה בנכסיו של זה אלא שהנכסים משועבדים מדין ערב וכיון שכן כי תפס הכהן בחמש סלעים לא זכה בהם שיכול לומר לכהן אחר אני רוצה ליתן מה שאני חייב ונמצאו אלו שביד כהן גזל הם בידו כו' עכ"ד. וא"כ מכ"ש הכא שהחיוב לשלם ממון הוא רק לצי"ש ולא עפ"י הדין פשיטא דלא מהני תפיסה בממון אבל כשתפס גוף הצמר מהני שפיר תפיסה. ועיין בר"ן ז"ל על מס' חונין שם שהקשה על רש"י ז"ל וז"ל ותמהני א"כ מאי אירי' הזיק אפילו איתנהו בעינייהו נמי אין להם תובעין ומשמע לי דה"ק כיון דמת"כ ממון שאין לו תובעין הוא נהי דכי איתנהו בעינייהו מיחייב משום מצוה כי ליתנהו בעינייהו אין כאן מצוה ולא דין ממון הילכך פטור לגמרי לפיכך נ"ל דאפילו לצי"ש פטור כו' ע"ש. אבל לפי האמור י"ל דשפיר יש חילוק בין אם המת"כ הם בעין דהחפץ הוא מבורר מהני תפיסה אעפ"י שיכול לומר אתננו לכהן אחר כיון שכבר תפס גוף המתנות משא"כ היכא דאין המתנות בעין רק דאיכא עליו חיוב לשלם ממון וגם אין