אמרי הצבי ב מב

דממילא ורק מדרבנן מהני לגריעותא לגזלן יש לומר דהיכא דאיכא ג"כ שינוי השם מהני ג"כ לטיבותא והטעם דבהשינוי מעשה כבר נפיק מרשות הגזלן ורק שהגזלן לא קנאה ליהיות שלו אבל היכא דאיכא שינוי השם ג"כ מהני תו שיקנהו הגזלן ג"כ הואיל דבהשינוי מעשה כבר נפיק מרשות הנגזל וכעין סברא זו כתבתי בהא דהפקר ב"ד הפקר דאין כח ביד חכמז"ל להקנות רק להפקיר וזה דוקא היכא דצריך ג"כ להפקיע מרשות הבעלים אבל היכא דכבר נפקע מרשות הבעלים תו יש כח ביד חכמז"ל להקנות ג"כ והארכתי בסברא זו בחידושי על מס' (ב"מ דף ב') יעוש"ה. ויש להאריך כאן עוד בזה ולהוסיף תבלין. אבל עכ"פ חזינן דבשינוי השם מהני כאן אפילו דהוא ממילא ופריך ר' זירא על ר"ח נהי דס"ל דשינוי ממילא לא מהני לטיבותא להגזלן אבל עכ"פ ליהני מכח שינוי השם ומתרץ רבא דלא מיקרי שינוי השם וכבר ביארתי לעיל [או"כ] דמש"ס דכתובות (דף יו"ד ע"ב) מבואר דפליגי על רבא וא"כ שפיר מסקינן דמהני טלה ונעשה איל מכח שינוי השם וא"כ נוכל לומר דסבירא לן דשינוי דממילא לא מהני לטיבותא לגזלן רק היכא דהוא לגריעותא לגזלן כגון גזל בהמה והזקינה אז משלם כשעת הגזילה אבל לטיבותא להגזלן לא מהני שינוי דממילא וטלה ונעשה איל מהני מכח שינוי השם והיינו הואיל דאיכא שינוי השם עם השינוי דממילא או דנוכל לומר דשינוי השם חשיב מהני לחודיה ג"כ ויש להאריך עוד בזה. וא"כ השתא לפי האמור מובן היטב הטור והמחבר (בסי' שנ"ג ס"א) שכתבו דטלה ונעשה איל קנה מכח שינוי השם ודוק היטב בזה

(ג) ועפ"י האמור נוכל ליישב קצת דברי הב"ח (בסי' שנ"ד) שכתב שם בסוף הסי' בהא דאין שמין לגנב ולגזלן שכתבו הרמב"ם והטור דאם רצו הבעלים ליטול השברים ושישלים עליהם הפחת נוטלים הבעלים השברים ומשלים עליהם שהקשה ה"ה דהא שינוי קונה ומתרץ בששמו עליו ותמהו עליו עיי"ש וכתב הב"ח דמיירי בשינוי דממילא וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ס"ח ע"א) בד"ה מה טביחה והקשה שם בקצה"ח דהא התוס' לא כתבו זה רק לר' אלעזר אבל לדידן פסקינן להלכה דשינוי דממילא ג"כ קונה והביא ראיה מהא דקיי"ל גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה אע"ג דהוי שינוי דממילא והניח בצ"ע עיי"ש בקצה"ח (סי' שנ"ד סק"ג) מ"ש בזה

והנה חידוש בעיני על הקצה"ח שתמה על הב"ח דהא אנן קיי"ל דשינוי דממילא קונה ועדיפא הי"ל להקשות על שיטת התוס' שכתבו אליבא דר' אלעזר לחלק בין שינוי דממילא לשינוי דבידים דשינוי דממילא לא קנה דהא יקשה על ר' אלעזר ממתני' דלקמן (צ"ו ע"ב) גזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה אלמא דשינוי דממילא קונה ומה שיתרץ על הקושיא ממתני' לר' אלעזר יתרץ ג"כ על הב"ח וצ"ע על הקצה"ח בזה. ולפי האמור א"ש בהקדם יש לעיין להבין קצת דברי הב"ח ז"ל שכתב לתרץ דברי הרמב"ם והטור שפסקו כשמואל דאין שמין לגנב ולגזלן ואם רצו הבעלים ליטול השברים שומעין להם כתב לתרץ עפ"י סברת התוס' שכתבו אליבא דר' אלעזר דסובר שמין לגנב ולגזלן משום דר' אלעזר סובר לחלק בין שינוי דממילא לשינוי דבידים ונשתמש הב"ח ז"ל לתרץ בסברא זו דברי הרמב"ם והטור שפסקו כשמואל דאמר אין שמין והלא אם נימא להאי חילוקא בין שינוי דממילא לשינוי בידים הי"ל ליפסק דשמין לגנב ולגזלן ולכאורה צע"ג בזה. אולם לפי האמור נוכל ליישב קצת דהב"ח הי' מפרש ג"כ כמו שכתבתי דהא דשינוי דממילא קונה הוא רק לגריעותא להגזלן אבל לא לטיבותא וכמו שכתבתי לעיל וסובר ר' אלעזר דלגריעותא לגזלן גם שינוי דממילא מחייבו ומש"ה א"ש גזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה הואיל דהוא לגריעותא אבל לא לטיבותא להגזלן והא דסובר שמין לגנב ולגזלן היינו הואיל דמשלם ליה הפחת לית ליה תו פסידא להנגזל דבשלמא בגזל בהמה והזקינה דאיכא פסידא אם לא יהיו ברשות הגזלן ומש"ה אמרו רבנן דגם שינוי דממילא מהני אבל הכא הרי משלם הפחת וליכא פסידא רק טורח נבילה ובזה סובר ר"א דלא תיקנו רבנן דשינוי דממילא ליהני הואיל דמשלם לו כמו שפיחתה בשעת הנזק ואע"ג שיפחת עוד אח"כ לא משגחינן תו בזה דהא יכול להנצל מזה שימכרנו תיכף ושמואל סובר דשינוי דממילא דמהני בזה הוא לגמרי לריעותא להגזלן ומש"ה אין שמין והביא הב"ח ז"ל ראיה דכמו דלר"א הוה חילוק בין שינוי דממילא לשינוי בידים ה"ה לדידן דפסקינן כשמואל דאין שמין לגנב ולגזלן הוא ג"כ רק הואיל דהוא לגריעותא לגזלן ומש"ה אם רצו הבעלים ליטול השברים הדין עמהם כנלע"ד ליישב קצת דברי הב"ח ז"ל אלא שלשון הב"ח ז"ל במה שסיים וז"ש רבינו הרמב"ם אם שברו בידים אינו מובן ואולי יש ט"ס בזה ועיין לעיל בפ"ק (דף י"א ע"א) [אומ"א] מ"ש בזה

[כב] (א) שם מ"מ קשיא אמר רב ששת הא מני ב"ש דאמרי שינוי במקומה עומדת ולא קני דתניא נתן לה באתננה חיטין ועשאן סולת כו' כל הסוגיא. ועיין בתוס' ד"ה הא מני וז"ל האי שינויא ליתא לרבא דאית ליה בר"פ הגוזל דוקא לגבוה אסרי ב"ש משום דאימאוס כו' עכ"ל ולכאורה היה נראה לומר דהסוגיא מצי אזלא גם אליבא דרבא ג"כ ורק דיש חילוק בין שינוי דממילא לשינוי בידים ותליא זה בזה דאם נימא דשינוי בידים הוי קנין גמור וגם לגבוה לא מאיס ומשום דהוי כאילו הי' חפץ אחר לגמרי וכמ"ש התוס' בעצמם בד"ה הא מני דלדידן תליא זה בזה דאם שינוי הוי קנין גמור והוי כחפץ אחר גם לגבוה לא אימאס כלל אולם זה דוקא בשינוי דבידים וכאשר יבואר הסברא לחלק בזה וא"כ אם בשינוי דבידים מהני גם לגבוה א"כ בשינוי דממילא נחתינן חד דרגא ואמרינן דשינוי דממילא קונה ג"כ ורק לגבוה אימאס אבל אם גם בשינוי דבידים יהיה פסול לגבוה אמרינן דבשינוי דממילא ל"ק כלל והסברא בזה הוא דאם שינוי דממילא קונה וא"כ מהני לקנין ורק לגבוה פסול משום דאימאס א"כ כשעשה השינוי בידים אמרינן דכשר גם לגבוה דהא אילו לא עשה השינוי בידים רק שהי' השינוי ממילא ג"כ הוי קונה ורק שהיה מאיס לגבוה ואהני ליה זה שעשה בידים שיהי' מותר גם לגבוה אבל אם השינוי ממילא לא מהני לקנות כלל אמרינן דכשעשה שינוי בידים מהני לקנות אבל אכתי פסול לגבוה משום דאימאיס דמעלה זו ששינה בידים הא אהני לי' לקנין ויש להאריך עוד בזה ולהסביר החילוק הנ"ל. והנה עוד היה נ"ל חילוק אחר לומר דתליא בין אם נימא דהא דשינוי קונה הוא מטעם דהוה כחפץ אחר או אם נימא מקרא דאשר גזל ובזה תליא זב"ז. אולם יסוד החילוק ראיתי בספר מעשה חושב שהאריך בפלפול לא רציתי להאריך עוד בזה. והנה לפי האמור שפיר נוכל לומר דהסוגיא דידן אזלא גם אליבא דרבא ג"כ ורק אם גם בשינוי בידים סובר ב"ש דפסול לגבוה משום דאימאיס א"כ בשינוי דממילא ע"כ סובר ב"ש דל"ק כלל ושפיר קאמר הא מני ב"ש היא דס"ל דשינוי דממילא לא קני כלל מדחזינן דבשינוי בידם ס"ל לב"ש דאימאס לגבוה וכמו שכתבתי לעיל דתליא זה בזה. ועפי"ז מיושב ג"כ קושית השמ"ק בד"ה הא מני שהקשה דמאי קאמר הא מני ב"ש היא דילמא עד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בשינוי בידים כגון חוטין ועשאן סולת דוקא אבל שינוי דממילא כגון טלה ונעשה איל שמא אף ב"ה מודה דשינוי במקומו עומד ולא קני כו' עיי"ש ולפי האמור א"ש דהא הואיל דס"ל לב"ה דשינוי בידים כשר גם לגבוה ולא אימאס כלל מכלל דבשינוי דממילא קונה עכ"פ לענין קנין ודוק

(ב) והנה לפי האמור יצא לנו דגם לב"ה דסובר דבשינוי בידים מהני גם לגבוה ולא אימאס כלל אבל שינוי דממילא אף דמהני לקנין אבל לגבוה פסול משום דאימאס יהיה מבואר לן היטב דברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מהל' איסורי מזבח הט"ו) שהביא לברייתא הנ"ל שכתב נתן לה חיטין ועשאתן סולת זיתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין הרי אלו כשרים שכבר נשתנו עכ"ל והנה נקיט הרמב"ם ז"ל דוקא בשינוי בידים דמהני השינוי וכשר להקרבה אבל בשינוי דממילא לא הביא כלל והלא הרמב"ם (בפ"א מהל' גניבה הי"ג) דפוסק לדינא דר' אילעא דגנב טלה ונעשה איל דנעשה שינוי בידו וקנאה אלמא דס"ל דאפילו בשינוי דממילא ג"כ קנה וא"כ גם גבי אתנן הי"ל לומר דכשר בכה"ג בנתן לה טלה ונעשה איל ומדוע לא אשמעינן הרמב"ם ז"ל דבר זה אבל לפי האמור א"ש דבטלה ונעשה איל אכתי פסול לגבוה משום דאימאס וכרבא דס"ל להאי סברא. וראיתי לתורי"ד הנדפס לא כביר על מס' ב"ק בסוגין וז"ל הא מני ב"ש קשה לי ולר' אילעא דאמר טלה ונעשה איל הוי שינוי אילו נתן לה טלה ועגל באתננה ונעשה איל ושור כשירין הן למזבח לב"ה בתמיה והרי כיון שנפסלו בעודן כבש ועגל שוב אין להם תקנה אלמא אין דין המזבח ודין הגזילה שוין דאע"ג דלגבי מזבח שינוי במקומו עומד לענין גזילה הוי שינוי ה"נ לב"ש והיכי ילפינן גזילה ממזבח תשובה בודאי בשינוי הבא מאליו אין דינן שוין אבל בשינוי מעשה דהוא שינוי חשוב כי היכא דחשיב לענין גזילה חשיב נמי לענין מזבח ולא דמי שינוי הבא