אמרי הצבי ב מא

הרי דמרבינן מקרא דשור גם לעגל וכפירושא של התוס' דעגל קרוי ג"כ שור. ולפמ"ש דפליגי בזה רבא ור' זירא דרבא סובר דמיקרי שור אף שהוא בן יומו ור"ז סובר דלא מיקרי שור והברייתא דמנחות אתיא לכאורה רק לרבא דלר"ז תיקשי לכאורה מברייתא הנ"ל. אולם יש לתרץ ולומר דלעולם דשור בן יומו לא קרוי שור ורק דגבי נסכים כתיב קרא יתירא לאשמעינן זה יעו"ש בהברייתא דכל הני קראי דדרשו התנאים שם הוא משום דקרא מיותר לגמרי וסובר ר' זירא דלא נוכל למילף מברייתא זו דשור בן יומו קרוי שור וי"ל הרבה בזה

[כא] (א) שם א"ר אילעא גנב טלה ונעשה איל כו' כל הסוגיא ובתוס' ד"ה ואי אמרת שינוי קונה פירוש כי האי דטלה ונעשה איל אבל הא פשיטא דשינוי קונה כדאמר בסמוך דשינוי קונה לב"ה עכ"ל ופירוש לפירושם הוא דעיקר פלוגתא דר' אילעא ור' חנינא הוא בשינוי דממילא אבל בשינוי מעשה בידים בודאי דגם ר"ח מודה דקני דבודאי לא יחלוק על ב"ה וכ"כ בשטמ"ק ד"ה וא"א שינוי קונה אמאי משלם תימא היכי מצי למימר ר' חנינא דשינוי ל"ק הא בהדיא אמרי ב"ה קונה וי"ל דר' חנינא לא חשיב ליה שינוי טלה ונעשה איל כיון דממילא הוא אבל שינוי בעלמא מודה דקני עכ"ל. ולכאורה יש לעיין לר' חנינא דסובר דשינוי דממילא לא קני תיקשי ממתני' דלקמן (דף צ"ו ע"ב) גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה כו' אלמא דשינוי דממילא קנו דהא התם הוי ג"כ שינוי דממילא וקני בשינוי זה וכ"פ ג"כ להלכה בש"ע (סי' שס"ג ס"א) ולכאורה י"ל דלר' חנינא לא תיקשי משום דנוכל לתרץ דמתני' דגזל בהמה והזקינה מיירי דאיכא ג"כ יאוש בהדי שינוי דממילא ומש"ה קני ליה אבל בשינוי דממילא לחודיה לא קני ומאי דאיתביה ר' חנינא לר' אילעא מהברייתא היינו הואיל דר' אילעא מיירי בלא יאוש מדקאמר הלשון נעשה שינוי בידו וקנאה כו' משמע דעיקר הקנין הוא מכח השינוי לבד ועיין בפ"י שמדקדק על לשון הש"ס דקאמר ואי ס"ד קני' בשינוי אמאי משלם דו"ה שהלא זה יתור לשון דבפשיטות קשה מהברייתא דמבואר דמשלם דו"ה ור' אילעא פוטר מדו"ה וכתב ליישב דאי לאו לשון דקאמר ר' אילעא נעשה שינוי בידו וקנאה לא הוה קשיא מהברייתא לר' אילעא דהיינו מפרשים דהברייתא מיירי בלא יאוש כלל ור' אילעא מיירי דהי' יאוש ג"כ והיכא דאיכא יאוש מועיל אפילו שינוי כל דהו אבל עיקר הקושיא הוא על ר' אילעא דקאמר נעשה שינוי בידו משמע דעיקר הקנין הוא מכח השינוי לחודיה ושפיר אקשי' ר' חנינא מהברייתא ע"ש בדבריו הנחמדים וא"כ היכא דאיכא יאוש ושינוי דממילא גם ר' חנינא מודה דקנאה בשינוי דממילא עם היאוש ומתני' דלקמן (צ"ו) גזל בהמה והזקינה מיירי לאחר יאוש ולא תיקשי לר' חנינא. אולם לא מצאתי כלל שיפרש שום אמורא דמתני דגזל בהמה והזקינה מיירי דוקא לאחר יאוש ואנן פסקינן ג"כ להלכה כמתני' דגזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה ולא הזכיר כלל שהיה יאוש ג"כ וי"ל בזה. וגם הא דרבנן סברי סתם גזילה לאו יאוש בעלים ומתני' קתני סתמא גזל בהמה והזקינה ואפילו היכא דשמעינה דאייאש ג"כ פליגי בזה רבה ועולא עיין לקמן (קי"ד ע"א) וי"ל בזה

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בזה ויתפרש היטב כל הסוגיא בעזה"י ובהקדם יבואר קצת דברי התוס' בד"ה הן ולא שינוייהם שהוקשו דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דאשר גזל כעין שגזל יחזיר כו' עיי"ש שכתבו לתרץ דלרבה צרכינן תרי קראי חד קרא לשינוי החוזר וחד לשינוי שאינו חוזר דאי לא אשמעינן אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה לשינוי שאינו חוזר ולא הוה ידעינן שינוי החוזר ורבה דבסמוך סובר דאפילו שינוי החוזר מהני ומייתי ראיה ממתני' דהגוזל עצים דמיירי בגזל עצים משופין דהוה שינוי החוזר ורב חסדא ור' יוחנן דסבירא להו דשינוי אינו קונה ודרשו והשיב את הגזילה מ"מ היינו דוקא בשינוי החוזר אבל בשינוי שאינו חוזר שפיר קני יעו"ש בתוס' ובסוגיא שם. והנה לכאורה הוה מצינן לתרץ קושית התוס' הנ"ל דצרכינן תרי קראי לשינוי דממילא דמהני ג"כ דאי לא אשמעינן אלא חד קרא היינו אומרים דוקא שינוי הבא בידים הוא דמהני אבל לא שינוי דממילא אבל השתא דאיכא תרי קראי מוקמינן חד קרא לשינוי בידים וחד לשינוי דממילא ורק דלא נוכל לפרש כן משום דא"כ מאי מייתי רבה ראיה ממתני' דהגוזל הלא התם הוה שינוי בידים וזה פשיטא לכ"ע אבל לפי' התוס' דחד קרא אתא לשינוי החוזר א"ש

ונוכל לומר דר' אילעא ור' חנינא פליגי בזה דר' אילעא סובר דשינוי דממילא קונה מדאורייתא והיינו הואיל דאיכא תרי קראי ואמרינן חד אתיא לשינוי בידים וחד אתא לשינוי דממילא ור' חנינא סובר דאשר גזל לא אתיא כלל לשינוי דאדרבה דרשינן אשר גזל מ"מ וכמו דסוברים רב חסדא ור' יוחנן ותו ליכא רק חד קרא ודרשינן ליה לשינוי בידים אבל שינוי דממילא לא קני מה"ת ורק מדרבנן אמרינן דהוה שינוי ומש"ה בגזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה אולם לאו לכל ענין אמרו רבנן דשינוי דממילא קונה רק היכא דיהיה פסידא לגזלן ע"י זה שנימא דשינוי קונה אמרינן דשינוי דממילא קונה אבל לא היכא דיהי' טובה להגזלן בכה"ג לא תיקנו רבנן דשינוי דממילא יהי' קונה שלא יהי' חוטא נשכר ומש"ה א"ש בגזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה הואיל דהוה ריעותא לגזלן אמרינן דע"י שינוי דממילא נפק לה מרשות הנגזל אבל שיזכה בו הגזלן לא תיקנו רבנן להיכא שיהי' לטיבותא להגזלן ונוכל להוסיף בה תבלין דכמו דאמרינן בהפקר ב"ד הפקר דדוקא להפקיר יש כח בידם אבל לא להקנות וה"נ דכוותי דע"י השינוי דממילא נפקע מרשות הנגזל אבל לא נכנס לרשות הגזלן היכא דיהי' לטיבותא להגזלן וי"ל בזה. ובפשיטות י"ל כמו שכתבתי בראשונה דטיבותא להגזלן לא אמרו רבנן דשינוי דממילא יהי' קנין בכדי שלא יהי' חוטא נשכר וסעד לדברי מצאתי בספר פ"י כאן שכתב לפרש דברי רש"י ז"ל דלענין קרן היכא דאשבח משלם כי השתא יעוש"ה בדבריו. ועיין לקמן על (דף צ"ד ע"ב) [או"ח] ועל (דף צ"ו ע"ב) [אוכ"ה] מ"ש בזה. או י"ל באופן אחר והוא דר' אילעא ג"כ סובר כר' חנינא בזה דשינוי דממילא אינו קונה אלא מדרבנן והיינו משום דליכא אלא חד קרא דקרא דאשר גזל דרש ליה ג"כ כר"ח ור"י והשיב הגזילה מ"מ וליכא רק חד קרא דהם ולא שינוייהם ואתיא רק לשינוי בידים ורק דמדרבנן מהני שינוי דממילא דהא ע"כ צרכינן לומר דשינוי דממילא קונה דהא בגזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה וסובר דלכל מילי שויוה רבנן לשינוי דממילא קנין בין לטיבותא לגזלן בין לריעותא ור' חנינא סובר דדוקא לגריעותא לגזלן אמרו רבנן דשינוי דממילא קונה אבל לא לטיבותא להגזלן בכדי שלא יהי' חוטא נשכר וי"ל עוד בזה

(ב) ועפ"י האמור נוכל לפרש הסוגיא דר' אילעא סובר דשינוי דממילא הוה שינוי מעליא או מה"ת או מדרבנן ומש"ה סובר דגנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאה ופטור מדו"ה ואותבי' ר"ח מהברייתא דמבואר דשינוי דממילא לא קני היכא דהוא לזכות להגנב וגזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה הוא משום דהוא לגריעותא להגזלן וע"כ צרכינן לחלק כן דאל"כ תיקשי ממתני' דגזל בהמה והזקינה אברייתא זו והשיב ליה ר' אילעא אלא מאי שינוי לא קני אמאי משלם כעין שגנב לישלם כי השתא וה' הואיל דסבירא לך דלטיבותא לגנב לא קני ליה שינוי דממילא בכדי שלא יהי' חוטא נשכר א"כ לישלם כי השתא והוה יותר לגריעותא והשיב לו ר' חנינא כי השתא ה"ט דלא משלם משום דא"ל תורא גנבי מינך כו' והיינו משום דאז בשעת טביחה כבר יצא מרשותו של הנגנב דרבנן תיקנו דשינוי דממילא הוה קנין שיצא מרשות הבעלים ורק שלא זכה הגזלן ומש"ה מחייב בדו"ה וזה דוקא על אותו דבר שגנב אבל לא על השבח שניתוסף בו אח"כ דזה לא הי' מעולם של הנגנב והיכא מחייבת ליה בדו"ה גם על השבח ועל זה סובב והולך כל הסוגיא ועיין היטב בזה. ומתקיף ר' זירא דלקנינהו בשינוי השם וא"כ בשינוי השם בודאי דהי"ל לומר דמהני אפילו בשינוי דממילא והטעם דשינוי השם עדיף משינוי דממילא אע"ג דשינוי השם הלז הוא ג"כ ממילא משום דשינוי מעשה דממילא כגון טלה ונעשה איל הוה השינוי רק בהשבח אבל שינוי השם אזיל ליה לגמרי השם הראשון מה שהיה נקרא מקודם וכן מורה לשון רש"י ז"ל בד"ה וניקנינהו בשינוי השם וז"ל ונהי דשבח דגופיה לא הוי שינוי דממילא קשבח ואזיל ומיהו בשמא ודאי אשתני עכ"ל דהי' קשה ליה לרש"י ז"ל הלא השינוי השם הוה ג"כ שינוי דממילא וניחא ליה בחילוק זה. ונוכל להוסיף עוד ולומר דאם נימא דשינוי דממילא הוי ג"כ קונה מדאורייתא ואפילו לטיבותא להגזלן ורק מדרבנן שלא יהיה חוטא נשכר אמרו שלא יקנה הגזלן רק היכא דהוא לגריעותא אבל לא לטיבותא והיכא דאיכא ג"כ שינוי השם יש לומר דבכה"ג גם מדרבנן קונה אפילו לטיבותא להגזלן והיינו מכח שינוי השם דשינוי השם מהני עכ"פ לחזק את קנין הגזלן שיהני גם לטיבותא להגזלן ואפילו אם נימא דמה"ת לא מהני שינוי